Les grands thèmes du Siman
Structure du Siman — les ג׳ סעיפים
| Séif | Cas | Din | Détail |
|---|---|---|---|
| א׳ | חמשת הדברים | ✦ עושה מעשה בראשית | על הזיקים, ועל רעדת הארץ, ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל רוחות שנשבו בזעף — על כל אחד מאלו אומר בא״י אמ״ה עושה מעשה בראשית ; ואם ירצה יאמר בא״י אמ״ה שכחו וגבורתו מלא עולם. |
| ב׳ | כמה ברכות בסערה אחת | ברכה אחת · ואם נתפזרו — חוזר | כל זמן שלא נתפזרו העבים נפטר בברכה אחת ; נתפזרו בין ברק לברק ובין רעם לרעם צריך לחזור ולברך. |
| ג׳ | היה יושב בבה״כ | ✦ תוך כדי דיבור | אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור יצא, ואם לאו לא יצא ; ולשון ״יצא״ — ימהר לצאת משם כדי שלא יפסיד הברכה (מ״ב רכ״ז:יב). |
ברכות הראייה — la conduite au quotidien
| Cas | Source | Conduite | Idée maîtresse |
|---|---|---|---|
| כוכב היורה כחץ | מחבר · סעיף א׳ · מ״ב רכ״ז:א | ✦ עושה מעשה בראשית | La comète et l’étoile filante entrent l’une et l’autre dans le séif : les deux explications ont été retenues par les Aharonim. |
| ראה כוכב אחר באותו לילה | מ״ב רכ״ז:ב · שערי תשובה | ברכה אחת ללילה | Une seule bénédiction par nuit, même si un autre astre file dans le même ciel. |
| ברק בלא רעם כלל, מחמת חום | מ״ב רכ״ז:ג בשם הח״א | ✦ אין מברכין | L’éclair de chaleur, qui vient sans le moindre tonnerre, n’est pas l’éclair de la Guemara. |
| רוח גדולה שאינה בזעף | מ״ב רכ״ז:ד | עושה מעשה בראשית בלבד | Nous ne savons plus mesurer ce que « בזעף » veut dire : la formule עושה מעשה בראשית vaut dans les deux cas. |
| שמע רעם וראה ברק כאחד | מ״ב רכ״ז:ה · מגן אברהם | ✦ ברכה אחת לשניהם | Quand l’éclair et le tonnerre viennent ensemble, une seule bénédiction les couvre tous les deux. |
| נטהרו השמים ואחר כך נתקדרו | מ״ב רכ״ז:ח · ערוך השלחן | חוזר ומברך | Un ciel redevenu net puis rechargé fait un événement nouveau — on bénit de nouveau. |
Questions fréquentes — Siman רכ״ז
Quelle bénédiction dit-on sur le tonnerre et les éclairs (Siman 227) ?
Le Choulhan Aroukh, Orah Haïm 227:1 range cinq phénomènes sous une même bénédiction : « על הזיקים והוא כמין כוכב היורה כחץ באורך השמים ממקום למקום ונמשך אורו כשבט ועל רעדת הארץ ועל הברקים ועל הרעמים ועל רוחות שנשבו בזעף על כל אחד מאלו אומר בא״י אמ״ה עושה מעשה בראשית » (שו״ע או״ח רכ״ז:א), puis il ouvre un choix : « ואם ירצה יאמר בא״י אמ״ה שכחו וגבורתו מלא עולם » (שו״ע או״ח רכ״ז:א). La michna, elle, ne donnait que la seconde formule : « על הזיקין, ועל הזועות, ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם » (משנה ברכות פרק ט משנה ב), et le Rambam écrit dans le même ordre : « על כל אחד מאלו מברך ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם. ואם רצה מברך עושה בראשית » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יד). La Michna Beroura décrit l’usage répandu — « והעולם נוהגים לברך על הברקים עושה מ״ב ועל הרעמים שכחו וגבורתו וכו׳ » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ה) — tout en rappelant que chacune des deux convient aux deux phénomènes, et qu’on ne les cumule pas : « אבל לא יברך שתי ברכות כאחת אלא או זו או זו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ו). Sur le sens de la seconde formule : « ר״ל ברוך הנותן כח להטבע להראות כח יוצר בראשית כדי שייראו מלפניו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ז).
Combien de fois bénit-on pendant un même orage (Siman 227) ?
Une seule fois, tant que le ciel reste chargé : « כל זמן שלא נתפזרו העבים נפטר בברכה אחת נתפזרו בין ברק לברק ובין רעם לרעם צריך לחזור ולברך » (שו״ע או״ח רכ״ז:ב). Le Beit Yossef en donne la source et l’explication du Roch : « ירושלמי שם אם בטרודין דיו פעם אחת ביום ואם במפסיקין צריך לברך על כל פעם ופעם וכתב הרא״ש פירוש טרודים שלא נתפזרו העבים בינתים מפסיקין שנתפזרו העבים בינתים » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ז). La Michna Beroura dit ce que « dispersées » veut dire au juste : « ודוקא היכא דהשמים נטהרו וזכו לגמרי בין ברק לברק ואח״כ נתקדרו השמים בעבים ושמע עוד קול רעם וברק צריך לברך מחדש עליהם דהוי מלתא חדתא » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ח), et qu’un jour nouveau change tout : « ומשמע בירושלמי דדוקא באותו יום אבל ביום אחר בכל גוונא צריך לחזור ולברך » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ח). L’Aroukh haChoulhan le dit d’une image : « אבל כשנתפזרו העננים ופסקו הגשמים וזרחה השמש ואחר כך היה ברק ורעם - מברך עליהם פעם אחר וכן לעולם, דזהו כעניין אחר. » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ז).
Et si l’on entend le tonnerre dans un lieu où l’on ne peut pas bénir (Siman 227) ?
C’est tout le séif 3 : « היה יושב בבה״כ ושמע קול רעם או ראה ברק אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור יצא ואם לאו לא יצא » (שו״ע או״ח רכ״ז:ג). Le Tour écrit le lieu au long là où le Mehaber abrège : « היה יושב בבית הכסא ושמע קול רעם או ראה ברק » (טור או״ח סימן רכ״ז). Et le mot יצא n’y signifie pas « il est quitte » mais « qu’il sorte » — ainsi le Taz : « בציר״י דאין שייך לומר כאן יצא בקמ״ץ דהא פטור הוא כל שא״א לו » (ט״ז או״ח סימן רכ״ז), et la Michna Beroura : « פי׳ ימהר לצאת משם כדי שלא יפסיד הברכה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:יב). Encore faut-il pouvoir sortir en état de bénir : « והיינו היכא שלא עשה צרכיו ולא נגע בידיו במקום הטינופת » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:יא). Et la règle ne vaut pas que pour ce lieu-là : « וה״ה אם היה בבית שמקצבין בו בשר דשם ריח מעופש מאד או שהיה הולך במבואות המטונפות ויכול לזרז עצמו לצאת משם תיכף » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ט).