Siman 226 — הרואה פרחי האילן מה מברך: the blessing on trees in blossom

The seif states it plainly: « היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח » (שו״ע או״ח רכ״ו:א), and its source is a teaching of Rav Yehuda in the Gemara: « האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי » (ברכות מ״ג ע״ב). It remains to be settled whether «Nissan» is a date or a season. The Eliyah Rabbah allows the preceding month — « והוא הדין רואה אילנות פורחות בחודש אדר » (אליה רבה רכ״ו:א) — and the Chatam Sofer the following one: « כתוב בא״ר בשם צ״ל דה״ה באדר ונ״ל דכ״ש אייר » (חתם סופר או״ח רכ״ו). The Mishna Berura, for her part, sees in it the usual case: « אורחא דמלתא נקט שאז דרך ארצות החמים ללבלב האילנות וה״ה בחודש אחר כל שרואה הלבלוב פעם ראשון מברך » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:א). The Aroukh haShulchan simply observes: « ובמדינתינו אינו בניסן אלא באייר או תחלת סיון » (ערוך השלחן רכ״ו:א). The Kaf haChaim holds to Nissan: « וע״כ כיון דאיכא פלוגתא בזה וכ״מ מלשון הגמ׳ דדוקא בניסן וגם ק״ל ס״ב להקל אין לברך אלא דוקא בניסן » (כף החיים רכ״ו:א), leaving an opening for one who was late: « מיהו מי שאיחר ולא בירך בניסן נראה דיכול לברך אח״כ בלא שו״מ » (כף החיים רכ״ו:א). For practice one follows one's Rav.

Over fruit trees in blossom, and once only each year. The Mishna Berura sets down the two exclusions together: « דוקא פרח הא עלים לחודיה לא ואף בפרח דוקא באילני מאכל שמזה הפרח עתיד להתגדל פרי אבל אילני סרק לא » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:ב); the Baer Hetev had written it before her: « ואין מברכין כ״א על אילני מאכל » (באר היטב רכ״ו:א), and the Peri Megadim derives it from the word of the seif: « ומשמע פרח הא עלים לחודיה לא » (פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רכ״ו:א). The Kaf haChaim adds that two trees suffice: « אבל א״צ להיות שני מינים אלא כיון שיש שתי אילנות אפילו הם מין אחד ומוציאין פרח מברך » (כף החיים רכ״ו:ב), and sets certain cases aside: « על פרחי אילנות המורכבים ותוך שני ערלה וכן על אילני סרק אין לברך » (כף החיים רכ״ו:יא). As to the number of times, the seif rules: « ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה » (שו״ע או״ח רכ״ו:א), and the Mishna Berura specifies that this holds even before other trees: « מדסתם משמע דאפי׳ על אילנות אחרים לא יברך וכנ״ל בסי׳ רכ״ה ס״י » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:ג). For practice one follows one's Rav.

This is the most discussed point of the siman. The Mechaber rules that one does not: « ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות לא יברך עוד » (שו״ע או״ח רכ״ו:א), as did the Tur before him. But the Beit Yossef records the contrary view: « ומ״ש רבינו ואם איחר לברך וכו׳ דברי טעם הם אבל המרדכי כתב דאם לא ראה עד שגדלו הפירות צריך לברך כך » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ו). The Mishna Berura sets out both: the Mechaber's stringency — « היינו אפילו לא ראה כלל מקודם אפ״ה אבד הברכה כיון שגדלו הפירות כ״מ בב״י » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:ד) — then the view of the Eliyah Rabbah and the Gaon of Vilna — « אבל בא״ר הכריע לדינא דאם לא ראה מקודם לא אבד הברכה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:ד), « וכן משמע ג״כ בביאור הגר״א דאפילו כבר גדל הפרי לא אבד הברכה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:ד) — and lays down a limit: « ומ״מ אם כבר גדל הפרי ונגמר כל צרכו שראוי לברך עליה שהחיינו משמע מפמ״ג וח״א ששוב אין כדאי לברך ברכה זו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:ד). The Gaon of Vilna writes clearly: « כ״כ הטור אבל המרדכי והג״מ כ׳ דאם לא ראה עד אחר שגדלו הפירות יברך אחר כך וכן עיקר » (ביאור הגר״א או״ח רכ״ו), while the Kaf haChaim maintains the abstention for those who follow Maran: « אמנם אנן בדידן דקבלנו הוראות מרן ז״ל בכל גוונא אין לברך ומה גם דסב״ל » (כף החיים רכ״ו:ט). Before the fruits grow, on the other hand, all agree: « אבל קודם שגדלו הפירות יוכל לברך ואפילו לא בירך בשעת ראיה ראשונה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:ה). For practice one follows one's Rav.