סימן רכ״ט — ברכת הקשת וחמה בתקופתה

כתב מרן את הנוסח בחדא מחתא: « הרואה הקשת אומר ברוך אתה ה׳ אמ״ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו » (שו״ע או״ח רכ״ט:א). ומקורו בגמרא, שצירפה שתי מסורות: « מאי מברך? — ״ברוך … זוכר הברית״. במתניתא תנא, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: ״נאמן בבריתו וקיים במאמרו״. » (ברכות נ״ט ע״א). ומסקנת רב פפא לומר את שתיהן: « אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו: ״ברוך … זוכר הברית, ונאמן בבריתו וקיים במאמרו״. » (ברכות נ״ט ע״א). וכתב הבית יוסף שאין בה חתימה: « והתוס׳ (שם) כתבו שאומר בא״י נאמן בבריתו וקיים בשבועתו וזוכר הברית אבל הרי״ף והרמב״ם כתבו כמ״ש רבינו ולדברי הכל אין חתימה בברכה זו: » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ט). ובביאור התיבות: « ר״ל שלא יעבירנו אע״פ שרבו הרשעים וקיים במאמרו אפילו לא היה הברית כיון שאמר בדבור בעלמא ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ ברור הוא שיקיים מאמרו [אבודרהם] » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ד).

כתב מרן בשלוש תיבות: « ואסור להסתכל בו ביותר » (שו״ע או״ח רכ״ט:א). ומקורו בחגיגה: « דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש: כל המסתכל בשלשה דברים עיניו כהות: בקשת, ובנשיא, ובכהנים. » (חגיגה ט״ז ע״א). ונשאלת השאלה: כיצד מברך על מה שאסור להסתכל בו? והביא הבית יוסף את תשובת הרא״ש: « נשאל הרא״ש איך מסתכלין בקשת כשמברכין דהא אמרינן המסתכל בקשת עיניו כהות והשיב דאין מסתכל כרואה כי המסתכל מוסיף ומדקדק בהבטתו יותר מהרואה ואסור » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ט). וקיצרה המשנה ברורה: « והמסתכל בו ביותר עיניו כהות [חגיגה ט״ז] אלא רואהו ומברך » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ה). והוסיפה הנהגה של צניעות: « ואין כדאי להגיד לחבירו שיש קשת מטעם מוציא דבה [ח״א] » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:א). וערוך השלחן הזכיר שאף ליפול על פניו אסור: « ואסור ליפול על פניו כשרואה הקשת, משום דנראה כמשתחוה לקשת » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ט).

זהו סעיף ב׳: « הרואה חמה בתקופתה והוא מכ״ח לכ״ח שנה והתקופה בתחלת ליל ד׳ כשרואה אותה ביום ד׳ בבקר אומר ברוך עושה בראשית » (שו״ע או״ח רכ״ט:ב). ומקורו בברייתא ובחשבונו של אביי: « ואימת הוי? אמר אביי: כל עשרין ותמניא שנין, והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן, בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע. » (ברכות נ״ט ע״ב). וביארה המשנה ברורה מהי תקופתה: « מקום שהיא חוזרת שם לתחלת הקיפה היא שעת תליית המאורות בעת הבריאה ומאז התחילה להקיף ולשמש והוא נמשך כ״ח שנה עד שבא לאותו המקום בצמצום בתחלת ליל רביעי כבעת הבריאה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ו). ובשעת הברכה: « היינו לכתחלה מצותה מיד להקדים מה דאפשר וטוב לברך אותה ברוב עם ובדיעבד עד ג׳ שעות על היום [לבוש ומ״א] » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ח). ובהרחבה: « אבל הרבה אחרונים הסכימו דיוכל לברך בשעת הדחק עד חצות והיינו אפילו בשם ומלכות » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ח).