The main themes of the Siman
Structure of the Siman — the ב׳ סעיפים
| Seif | Case | Din | Detail |
|---|---|---|---|
| א׳ | הרואה הקשת | ✦ זוכר הברית | הרואה הקשת אומר ברוך אתה ה׳ אמ״ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו — ואסור להסתכל בו ביותר. |
| ב׳ | הרואה חמה בתקופתה | עושה בראשית · מכ״ח לכ״ח שנה | והתקופה בתחלת ליל ד׳ כשרואה אותה ביום ד׳ בבקר ; וכן על לבנה בטהרתה, ככבים במשמרותם ומזלות בעתם. |
ברכות הראייה — conduct in daily life
| Case | Source | Conduct | Governing idea |
|---|---|---|---|
| ראה קשת בענן | מחבר · סעיף א׳ | ✦ זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו | One blessing, made of two traditions joined by Rav Papa, and with no closing formula. |
| ראה קשת שנייה באותו חודש | מ״ב רכ״ט:ב · שערי תשובה בשם ברכי יוסף | חוזר ומברך | Unlike the other blessings of sight, thirty days do not exempt here: that rainbow is gone. |
| רצה להסתכל בקשת | מחבר · סעיף א׳ · מ״ב רכ״ט:ה | ✦ רואהו ומברך | The look that blesses is not the look that examines: one sees, one blesses, one does not stare. |
| רצה לספר לחבירו שיש קשת | מ״ב רכ״ט:א בשם החיי אדם | אין כדאי | The rainbow is the sign of a generation that deserved a flood: to announce it is to speak ill of it. |
| חמה בתקופתה | מחבר · סעיף ב׳ · ברכות נ״ט ע״ב | ✦ ברוך עושה בראשית | Once in twenty-eight years, on the Wednesday morning of the tekufah of Nissan. |
| נתאחר עד אחר ג׳ שעות | מ״ב רכ״ט:ח · מגן אברהם או״ח סימן רכ״ט | מחלוקת האחרונים | For the Magen Avraham, past three hours one no longer blesses; many Acharonim allow until midday under pressure. |
| לבנה בטהרתה וככבים במשמרותם | מחבר · סעיף ב׳ · מ״ב רכ״ט:ט | ✦ אין נוהגין בזה | The din stands in the Shulchan Aruch, but practice no longer follows it — we can no longer reckon it. |
Frequently asked questions — Siman רכ״ט
What blessing is said over a rainbow (Siman 229)?
The Shulchan Aruch, Orach Chaim 229:1 gives the wording in a single breath: « הרואה הקשת אומר ברוך אתה ה׳ אמ״ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו » (שו״ע או״ח רכ״ט:א). It comes from the Gemara, which gathers two traditions: « מאי מברך? — ״ברוך … זוכר הברית״. במתניתא תנא, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: ״נאמן בבריתו וקיים במאמרו״. » (ברכות נ״ט ע״א). And Rav Papa rules that both are said: « אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו: ״ברוך … זוכר הברית, ונאמן בבריתו וקיים במאמרו״. » (ברכות נ״ט ע״א). The Beit Yosef notes that there is no closing formula: « והתוס׳ (שם) כתבו שאומר בא״י נאמן בבריתו וקיים בשבועתו וזוכר הברית אבל הרי״ף והרמב״ם כתבו כמ״ש רבינו ולדברי הכל אין חתימה בברכה זו: » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ט). On the meaning of the words: « ר״ל שלא יעבירנו אע״פ שרבו הרשעים וקיים במאמרו אפילו לא היה הברית כיון שאמר בדבור בעלמא ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ ברור הוא שיקיים מאמרו [אבודרהם] » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ד).
May one look at a rainbow (Siman 229)?
The seif says it in three words: « ואסור להסתכל בו ביותר » (שו״ע או״ח רכ״ט:א). The source is in Chagigah: « דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש: כל המסתכל בשלשה דברים עיניו כהות: בקשת, ובנשיא, ובכהנים. » (חגיגה ט״ז ע״א). The question follows: how does one bless over what one may not look at? The Beit Yosef brings the Rosh’s answer: « נשאל הרא״ש איך מסתכלין בקשת כשמברכין דהא אמרינן המסתכל בקשת עיניו כהות והשיב דאין מסתכל כרואה כי המסתכל מוסיף ומדקדק בהבטתו יותר מהרואה ואסור » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ט). The Mishnah Berurah puts it in one line: « והמסתכל בו ביותר עיניו כהות [חגיגה ט״ז] אלא רואהו ומברך » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ה). It adds a quiet piece of conduct: « ואין כדאי להגיד לחבירו שיש קשת מטעם מוציא דבה [ח״א] » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:א). And the Aruch HaShulchan recalls that one does not prostrate oneself either: « ואסור ליפול על פניו כשרואה הקשת, משום דנראה כמשתחוה לקשת » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ט).
What is the blessing on the sun, once in twenty-eight years (Siman 229)?
That is seif 2: « הרואה חמה בתקופתה והוא מכ״ח לכ״ח שנה והתקופה בתחלת ליל ד׳ כשרואה אותה ביום ד׳ בבקר אומר ברוך עושה בראשית » (שו״ע או״ח רכ״ט:ב). The baraita and Abaye’s reckoning are its source: « ואימת הוי? אמר אביי: כל עשרין ותמניא שנין, והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן, בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע. » (ברכות נ״ט ע״ב). The Mishnah Berurah explains what בתקופתה means: « מקום שהיא חוזרת שם לתחלת הקיפה היא שעת תליית המאורות בעת הבריאה ומאז התחילה להקיף ולשמש והוא נמשך כ״ח שנה עד שבא לאותו המקום בצמצום בתחלת ליל רביעי כבעת הבריאה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ו). On the hour: « היינו לכתחלה מצותה מיד להקדים מה דאפשר וטוב לברך אותה ברוב עם ובדיעבד עד ג׳ שעות על היום [לבוש ומ״א] » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ח). With a widening: « אבל הרבה אחרונים הסכימו דיוכל לברך בשעת הדחק עד חצות והיינו אפילו בשם ומלכות » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ח).