The main themes of the Siman
Structure of the Siman — the ג׳ סעיפים
| Seif | Case | Din | Detail |
|---|---|---|---|
| א׳ | אם השעה דחוקה | ✦ מגן ומחיה … האל הקדוש | יתפללו בלחש ואח״כ יאמר ש״ץ מגן ומחיה ויענה קדושה ומסיים האל הקדוש אם אין שהות ביום לגמור י״ח ברכות ; ובהגהה — וי״א שמתפלל השליח צבור עם הקהל בקול רם וכן נוהגים. |
| ב׳ | חמשה דברים סמוך למנחה | תספורת · מרחץ · בורסקי · דין · סעודה | לא ישב אדם להסתפר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי ולא לדין ולא לאכול אפי׳ סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה ; ואם התחיל באחת מכל אלו אינו מפסיק, והוא שיהא שהות ביום להתפלל. |
| ג׳ | קבע וטעימה | ✦ אכילת פירות ופת כביצה — מותר | והא דאסור לאכול סעודה קטנה היינו כשקובע לסעודה ; אבל לטעום דהיינו אכילת פירות מותר, וה״ה לאכול פת כביצה כדרך שאדם אוכל בלא קבע. |
הלכות תפלת המנחה — conduct in daily life
| Case | Source | Conduct | Governing idea |
|---|---|---|---|
| סמוך למנחה — מהו שיעורו | מחבר · סעיף ב׳ · מ״ב רל״ב:ז | ✦ חצי שעה קודם | The half hour before Minha Gedola already falls under the prohibition — and the measure changes neither in summer nor in winter. |
| תספורת של כל אדם | מ״ב רל״ב:ו · מגן אברהם סימן רל״ב | אין מתחילין | The shears may break and he will go looking for another pair: that delay is what the Mishnah fears. |
| מרחץ להזיע בעלמא ובורסקי לעיוני בעלמא | מ״ב רל״ב:ח · מ״ב רל״ב:ט | ✦ אף בזה אין מתחילין | The fear is not the exertion of the bath but fainting; and in the tannery, the loss he may discover there. |
| גמר דין לאחר ששמעו הטענות | מ״ב רל״ב:י | אסור | A verdict reopened is a case begun again: even the closing of a case does not escape the rule. |
| התחיל ויש שהות להתפלל אחר כך | מחבר · סעיף ב׳ · מ״ב רל״ב:יד | ✦ אינו מפסיק | Once begun, one does not interrupt — but only if time will remain to pray afterwards. |
| אכילת פירות ופת כביצה בלא קבע | מחבר · סעיף ג׳ · מ״ב רל״ב:לד | מותר | What the prohibition targets is the meal one settles into; tasting is not settling down. |
Frequently asked questions — Siman רל״ב
Which occupations are not begun as Minha approaches (Siman 232)?
The Mechaber lists them in seif 2: « לא ישב אדם להסתפר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי » (שו״ע או״ח רל״ב:ב), and then « ולא לדין ולא לאכול אפי׳ סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה » (שו״ע או״ח רל״ב:ב). The Mishnah is the source: « לֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר סָמוּךְ לַמִּנְחָה עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל. לֹא יִכָּנֵס אָדָם לַמֶּרְחָץ, וְלֹא לַבּוּרְסְקִי, וְלֹא לֶאֱכוֹל, וְלֹא לָדִין, וְאִם הִתְחִילוּ — אֵין מַפְסִיקִין. » (שבת ט׳ ע״ב). The Gemara settles which Minha is meant: « הֵי ״סָמוּךְ לַמִּנְחָה״? אִילֵּימָא לְמִנְחָה גְּדוֹלָה — אַמַּאי לָא? הָאִיכָּא שְׁהוּת בַּיּוֹם טוּבָא! אֶלָּא סָמוּךְ לְמִנְחָה קְטַנָּה. » (שבת ט׳ ע״ב), and the Mishnah Berurah fixes the measure: « היינו חצי שעה קודם דהוא תחלת שעה שביעית שהוא מחצי היום ומעלה ואין חילוק בין היום ארוך או קצר לעולם חשבינן לדעה זו סמוך למנחה אחר חצי היום » (משנה ברורה, מ״ב רל״ב:ז). Each prohibition has its own fear: the shears that break — « האי סמוך למנחה היינו סמוך למנחה גדולה כאשר כתב המחבר בסוף דבריו ואכולהו קאי ואף שעד סוף זמן המנחה יש שהות הרבה אפ״ה חיישינן שמא ישבר הזוג ויחזר אחר אחרת ויעבור המנחה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ב:ו); the tannery where a loss comes to light — « אפילו לעיוני בעלמא שמא יראה שנתקלקלו העורות ויצטער ויהיה טרוד בצערו ולא יתפלל » (משנה ברורה, מ״ב רל״ב:ט); and the verdict that is reopened — « אפילו שמעו טענותיהם מכבר ועתה ראו לישב בשביל גמר דין אסור שמא יראו טעם ויסתרו הדין וימשך הענין » (משנה ברורה, מ״ב רל״ב:י).
May one eat before praying Minha (Siman 232)?
It depends on the meal and the hour. The Mechaber forbids even an ordinary meal from midday on: « ולא לדין ולא לאכול אפי׳ סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה » (שו״ע או״ח רל״ב:ב) — « היינו סעודת כל אדם [וסעודה גדולה הוא של נישואין ומילה] והטעם דחיישינן שמא ימשך » (משנה ברורה, מ״ב רל״ב:יא). The Rama brings the more lenient views — « ויש חולקים וסבירא להו דסעודה קטנה מותר ואינו אסור רק בסעודת נשואין או מילה » (שו״ע או״ח רל״ב:ב); « וי״א דסעודה קטנה אפילו סמוך למנחה קטנה שרי » (שו״ע או״ח רל״ב:ב) — and closes with the custom: « ונהגו להקל כשתי הסברות דהיינו בסעודה גדולה סמוך למנחה גדולה ובסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה ואפשר הטעם משום דעכשיו קוראין לבה״כ לא חיישינן דלמא יפשע ולא יתפלל » (שו״ע או״ח רל״ב:ב). Yet he keeps the reservation for a large meal: « מיהו בסעודה גדולה יש להחמיר אפי׳ סמוך למנחה גדולה ואפי׳ אם התחיל קודם לכן כשמגיע מנחה קטנה והשעה עוברת צריך לקום ולהתפלל » (שו״ע או״ח רל״ב:ב), and the Mishnah Berurah gives the reason: « היינו שלא לסמוך על קריאת השמש להתחיל אז הסעודה דשכיח שכרות ובשכרות לא מהני הקריאה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ב:ל). The Aruch HaShulchan, for his part, openly admits the gap between the letter and the practice: « ולשיטה זו לא מצאנו ידינו ורגלינו בדורינו ובדורות הקודמים, ורוב אכילתינו הוא אחר חצות, ולהדיא נראה דכל ישראל לא קבלו עליהם חומרת שיטה זו וכמעט שאי אפשר לעמוד בה » (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ב).
If one has begun, must one interrupt to pray (Siman 232)?
Seif 2 rules: « ואם התחיל באחת מכל אלו אינו מפסיק אף ע״פ שהתחיל באיסור והוא שיהא שהות ביום להתפלל אחר שיגמור סעודתו או מלאכתו » (שו״ע או״ח רל״ב:ב); but « אבל אם אין שהות להתפלל אחר כך צריך להפסיק מיד » (שו״ע או״ח רל״ב:ב). The Mishnah Berurah explains that lack of time overrides even a permitted start: « היינו אפילו התחיל סעודה גדולה או שנכנס לבורסקי גדולה וכה״ג בשארי דברים כאשר הזכרנו בפתיחה דבודאי יש לחוש בהו שמא ימשך הרבה אפ״ה אינו מפסיק כיון שיש שהות להתפלל אחר שיגמור סעודתו או מלאכתו » (משנה ברורה, מ״ב רל״ב:יד); and that “lack of time” is judged in advance: « היינו אפילו עוד היום גדול כל שיודע שתמשך סעודתו או מלאכתו עד שתחשך צריך להפסיק מיד שמא ישכח ויעבור הזמן לגמרי » (משנה ברורה, מ״ב רל״ב:טז). It remains to know when an act counts as “begun”: « ומאימתי התחלת תספורת משיניח סודר של ספרים על ברכיו והתחלת מרחץ משיפשוט לבושו העליון והתחלת בורסקי משיקשור בגד בין כתפיו כדרך הבורסקים » (שו״ע או״ח רל״ב:ב); « והתחלת דין אם היו עסוקים בו משיתחילו בעלי דינין לטעון ואם לא היו עסוקים בו משיתעטפו הדיינים ולדידן משישבו אדעתא לדון והתחלת אכילה משיטול ידיו » (שו״ע או״ח רל״ב:ב). And the Aruch HaShulchan adds a distinction for one who began in transgression: « ומכל מקום יראה לי דאין זה אלא בהתחיל בהיתר, אבל בהתחיל באיסור - רשאי להפסיק כיון שהתחיל באיסור » (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ב).