Les grands thèmes du Siman
Structure du Siman — les ג׳ סעיפים
| Séif | Cas | Din | Détail |
|---|---|---|---|
| א׳ | אם השעה דחוקה | ✦ מגן ומחיה … האל הקדוש | יתפללו בלחש ואח״כ יאמר ש״ץ מגן ומחיה ויענה קדושה ומסיים האל הקדוש אם אין שהות ביום לגמור י״ח ברכות ; ובהגהה — וי״א שמתפלל השליח צבור עם הקהל בקול רם וכן נוהגים. |
| ב׳ | חמשה דברים סמוך למנחה | תספורת · מרחץ · בורסקי · דין · סעודה | לא ישב אדם להסתפר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי ולא לדין ולא לאכול אפי׳ סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה ; ואם התחיל באחת מכל אלו אינו מפסיק, והוא שיהא שהות ביום להתפלל. |
| ג׳ | קבע וטעימה | ✦ אכילת פירות ופת כביצה — מותר | והא דאסור לאכול סעודה קטנה היינו כשקובע לסעודה ; אבל לטעום דהיינו אכילת פירות מותר, וה״ה לאכול פת כביצה כדרך שאדם אוכל בלא קבע. |
הלכות תפלת המנחה — la conduite au quotidien
| Cas | Source | Conduite | Idée maîtresse |
|---|---|---|---|
| סמוך למנחה — מהו שיעורו | מחבר · סעיף ב׳ · מ״ב רל״ב:ז | ✦ חצי שעה קודם | La demi-heure qui précède Minha Gedola ouvre déjà l’interdit — et la mesure ne change ni l’été ni l’hiver. |
| תספורת של כל אדם | מ״ב רל״ב:ו · מגן אברהם סימן רל״ב | אין מתחילין | Le rasoir peut se casser, et l’on courra après un autre : c’est ce délai-là que la michna redoute. |
| מרחץ להזיע בעלמא ובורסקי לעיוני בעלמא | מ״ב רל״ב:ח · מ״ב רל״ב:ט | ✦ אף בזה אין מתחילין | La crainte n’est pas la fatigue du bain mais l’évanouissement ; et la tannerie, la perte qu’on y découvre. |
| גמר דין לאחר ששמעו הטענות | מ״ב רל״ב:י | אסור | Un jugement rouvert est un jugement qui recommence : même le prononcé du verdict n’échappe pas à la règle. |
| התחיל ויש שהות להתפלל אחר כך | מחבר · סעיף ב׳ · מ״ב רל״ב:יד | ✦ אינו מפסיק | Commencé, on ne s’interrompt pas — mais seulement s’il restera du temps pour prier après. |
| אכילת פירות ופת כביצה בלא קבע | מחבר · סעיף ג׳ · מ״ב רל״ב:לד | מותר | Ce que l’interdit vise, c’est le repas où l’on s’installe ; goûter n’est pas s’attabler. |
Questions fréquentes — Siman רל״ב
Quelles occupations ne commence-t-on pas à l’approche de Minha (Siman 232) ?
Le Mehaber en donne la liste au séif 2 : « לא ישב אדם להסתפר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי » (שו״ע או״ח רל״ב:ב), puis « ולא לדין ולא לאכול אפי׳ סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה » (שו״ע או״ח רל״ב:ב). La michna en est la source : « לֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר סָמוּךְ לַמִּנְחָה עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל. לֹא יִכָּנֵס אָדָם לַמֶּרְחָץ, וְלֹא לַבּוּרְסְקִי, וְלֹא לֶאֱכוֹל, וְלֹא לָדִין, וְאִם הִתְחִילוּ — אֵין מַפְסִיקִין. » (שבת ט׳ ע״ב). La Guemara précise de quelle Minha il s’agit : « הֵי ״סָמוּךְ לַמִּנְחָה״? אִילֵּימָא לְמִנְחָה גְּדוֹלָה — אַמַּאי לָא? הָאִיכָּא שְׁהוּת בַּיּוֹם טוּבָא! אֶלָּא סָמוּךְ לְמִנְחָה קְטַנָּה. » (שבת ט׳ ע״ב), et la Michna Beroura fixe la mesure : « היינו חצי שעה קודם דהוא תחלת שעה שביעית שהוא מחצי היום ומעלה ואין חילוק בין היום ארוך או קצר לעולם חשבינן לדעה זו סמוך למנחה אחר חצי היום » (משנה ברורה, מ״ב רל״ב:ז). Chaque interdit a sa crainte propre : le rasoir qui se casse — « האי סמוך למנחה היינו סמוך למנחה גדולה כאשר כתב המחבר בסוף דבריו ואכולהו קאי ואף שעד סוף זמן המנחה יש שהות הרבה אפ״ה חיישינן שמא ישבר הזוג ויחזר אחר אחרת ויעבור המנחה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ב:ו) ; la tannerie où l’on découvre une perte — « אפילו לעיוני בעלמא שמא יראה שנתקלקלו העורות ויצטער ויהיה טרוד בצערו ולא יתפלל » (משנה ברורה, מ״ב רל״ב:ט) ; et le jugement qu’on rouvre — « אפילו שמעו טענותיהם מכבר ועתה ראו לישב בשביל גמר דין אסור שמא יראו טעם ויסתרו הדין וימשך הענין » (משנה ברורה, מ״ב רל״ב:י).
Peut-on manger avant d’avoir prié Minha (Siman 232) ?
Tout dépend du repas et de l’heure. Le Mehaber interdit même le repas ordinaire dès la mi-journée : « ולא לדין ולא לאכול אפי׳ סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה » (שו״ע או״ח רל״ב:ב) — « היינו סעודת כל אדם [וסעודה גדולה הוא של נישואין ומילה] והטעם דחיישינן שמא ימשך » (משנה ברורה, מ״ב רל״ב:יא). Le Rama rapporte les avis plus larges — « ויש חולקים וסבירא להו דסעודה קטנה מותר ואינו אסור רק בסעודת נשואין או מילה » (שו״ע או״ח רל״ב:ב) ; « וי״א דסעודה קטנה אפילו סמוך למנחה קטנה שרי » (שו״ע או״ח רל״ב:ב) — et conclut sur l’usage : « ונהגו להקל כשתי הסברות דהיינו בסעודה גדולה סמוך למנחה גדולה ובסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה ואפשר הטעם משום דעכשיו קוראין לבה״כ לא חיישינן דלמא יפשע ולא יתפלל » (שו״ע או״ח רל״ב:ב). Mais il maintient la réserve du grand repas : « מיהו בסעודה גדולה יש להחמיר אפי׳ סמוך למנחה גדולה ואפי׳ אם התחיל קודם לכן כשמגיע מנחה קטנה והשעה עוברת צריך לקום ולהתפלל » (שו״ע או״ח רל״ב:ב), et la Michna Beroura en donne le motif : « היינו שלא לסמוך על קריאת השמש להתחיל אז הסעודה דשכיח שכרות ובשכרות לא מהני הקריאה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ב:ל). L’Aroukh haChoulhan, lui, avoue franchement l’écart entre la lettre et la pratique : « ולשיטה זו לא מצאנו ידינו ורגלינו בדורינו ובדורות הקודמים, ורוב אכילתינו הוא אחר חצות, ולהדיא נראה דכל ישראל לא קבלו עליהם חומרת שיטה זו וכמעט שאי אפשר לעמוד בה » (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ב).
Si l’on a commencé, doit-on s’interrompre pour prier (Siman 232) ?
Le séif 2 tranche : « ואם התחיל באחת מכל אלו אינו מפסיק אף ע״פ שהתחיל באיסור והוא שיהא שהות ביום להתפלל אחר שיגמור סעודתו או מלאכתו » (שו״ע או״ח רל״ב:ב) ; mais « אבל אם אין שהות להתפלל אחר כך צריך להפסיק מיד » (שו״ע או״ח רל״ב:ב). La Michna Beroura précise que le manque de temps l’emporte même sur un début licite : « היינו אפילו התחיל סעודה גדולה או שנכנס לבורסקי גדולה וכה״ג בשארי דברים כאשר הזכרנו בפתיחה דבודאי יש לחוש בהו שמא ימשך הרבה אפ״ה אינו מפסיק כיון שיש שהות להתפלל אחר שיגמור סעודתו או מלאכתו » (משנה ברורה, מ״ב רל״ב:יד) ; et que « manquer de temps » s’apprécie d’avance : « היינו אפילו עוד היום גדול כל שיודע שתמשך סעודתו או מלאכתו עד שתחשך צריך להפסיק מיד שמא ישכח ויעבור הזמן לגמרי » (משנה ברורה, מ״ב רל״ב:טז). Reste à savoir quand un acte est « commencé » : « ומאימתי התחלת תספורת משיניח סודר של ספרים על ברכיו והתחלת מרחץ משיפשוט לבושו העליון והתחלת בורסקי משיקשור בגד בין כתפיו כדרך הבורסקים » (שו״ע או״ח רל״ב:ב) ; « והתחלת דין אם היו עסוקים בו משיתחילו בעלי דינין לטעון ואם לא היו עסוקים בו משיתעטפו הדיינים ולדידן משישבו אדעתא לדון והתחלת אכילה משיטול ידיו » (שו״ע או״ח רל״ב:ב). Et l’Aroukh haChoulhan ajoute une nuance sur celui qui a commencé en transgressant : « ומכל מקום יראה לי דאין זה אלא בהתחיל בהיתר, אבל בהתחיל באיסור - רשאי להפסיק כיון שהתחיל באיסור » (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ב).