אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים יישן: הגה וכשנעור משנתו א״צ לברך אלהי נשמה (ב״י) ויש אומרים שיקרא קודם שישן ויהי נועם (כל בו) ובלבד שלא יאריך בה שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס שהוא שתין נשמי ואף בזה המעט לא תהא כוונתו להנאת גופו אלא להחזיק גופו לעבודת הש״י וכן בכל מה שיהנה בעוה״ז לא יכוון להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך כדכתיב בכל דרכיך דעהו ואמרו חכמים כל מעשיך יהיו לש״ש שאפילו דברים של רשות כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו שאפילו היה צמא ורעב אם אכל ושתה להנאתו אינו משובח אלא יתכוין שיאכל וישתה כפי חיותו לעבוד את בוראו וכן אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד במקום צדיקים ולילך בעצת תמימים אם עשה להנאת עצמו והשלים חפצו ותאותו אינו משובח אלא א״כ עשה לשם שמים וכן בשכיבה אין צריך לומר שבזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצות לא יתגרה בשינה לענג עצמו אלא אפי׳ בזמן שהוא יגע וצריך לישן כדי לנוח מיגיעתו אם עשה להנאת גופו אינו משובח אלא יתכוין לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות שלא תטרף דעתו בתורה מחמת מניעת השינה וכן בתשמיש אפילו בעונה האמורה בתורה אם עשה להשלים תאותו או להנאת גופו הרי זה מגונה ואפי׳ אם נתכוין כדי שיהיו לו בנים שישמשו אותו וימלאו מקומו אינו משובח אלא יתכוין שיהיו לו בנים לעבודת בוראו או שיתכוין לקיים מצות עונה כאדם הפורע חובו וכן בשיחה אפי׳ לספר בדברי חכמה צריך שתהיה כוונתו לעבודת הבורא או לדבר המביא לעבודתו כללו של דבר חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא ית׳ יעשהו ואם לאו לא יעשהו ומי שנוהג כן עובד את בוראו תמיד:
Key concepts of the Siman
Structure of the Siman — the one seif in five movements
| Movement | Subject | Ruling | Detail |
|---|---|---|---|
| רישא | ההיתר | ✦ אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים יישן | ההיתר תלוי בתכליתו — יישן כדי שיוכל ללמוד ; ובמשנה ברורה הפניה לסימן ד׳ (משנה ברורה, מ״ב רל״א:א). |
| הגה | דברי הרמ״א | וכשנעור משנתו א״צ לברך אלהי נשמה | ומקורה בבית יוסף מן האגור ומשבלי הלקט ; ויש אומרים שיקרא קודם שישן ויהי נועם, ומקורו בכל בו. |
| מציעתא | השיעור | ✦ יותר משינת הסוס שהוא שתין נשמי | ומקורה בגמרא (סוכה כ״ו ע״ב) ; ובערוך השלחן תמיהה על לשון האיסור (ערוך השלחן רל״א:ג). |
| הכלל | לשם שמים | ואף בזה המעט לא תהא כוונתו להנאת גופו | ומכאן ואילך אין הסימן עוסק בשינה אלא בכוונה — כדכתיב בכל דרכיך דעהו. |
| סיפא | חמש הדרכים | ✦ האכילה · ההליכה · השכיבה · התשמיש · השיחה | סדרן רבינו יונה בפרקי אבות והביאם הטור (טור או״ח סימן רל״א) ; וסיומן כללו של דבר חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו. |
כל מעשיך יהיו לשם שמים — practical conduct
| Case | Source | Conduct | Governing idea |
|---|---|---|---|
| לא יוכל ללמוד בלא שינה | מחבר · סעיף א׳ | ✦ יישן | The nap is no slackening: it is the condition of the study that follows it. |
| שינה ארוכה ביום | מחבר · סעיף א׳ · סוכה כ״ו ע״ב | לא יאריך | The measure given by the Gemara is the horse’s: sixty breaths. |
| נעור משנת היום | הגה · משנה ברורה, מ״ב רל״א:ב | ✦ אינו מברך אלהי נשמה | The blessing was instituted on the morning waking, not on every return to consciousness. |
| קודם שישן ביום | הגה · מגן אברהם רל״א:א | ויהי נועם | A protective custom; the Mishnah Berurah notes in the name of the Levush that it is not practised. |
| אכילה ושתיה | מחבר · סעיף א׳ · משנה ברורה, מ״ב רל״א:ה | ✦ יתכוין לחיותו | Eating because one is hungry is no merit; eating in order to be able to serve is. |
| שיחה ומשא ומתן | משנה ברורה, מ״ב רל״א:ח | לשם מצוה | Even commerce falls under the rule: earning a living so as not to come to theft. |
Frequently asked questions — Siman רל״א
May one nap in the afternoon, and for how long (Siman 231)?
The seif opens with a permission tied to its purpose: « אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים יישן » (שו״ע או״ח רל״א:א) — one who cannot study without sleeping a little, let him sleep. The Tur had already written it, binding the two together: « ואם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים יישן ובלבד שלא יאריך בה הרבה » (טור או״ח סימן רל״א). As for the measure, the Mechaber takes it from the Gemara: « ובלבד שלא יאריך בה שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס שהוא שתין נשמי » (שו״ע או״ח רל״א:א), and there: « אמר רב אסור לאדם לישן ביום יותר משינת הסוס וכמה שינת הסוס שיתין נשמי » (סוכה כ״ו ע״ב). The Arukh haShulchan is nonetheless astonished at the word the Mechaber uses: « וקשה מנא לן איסור זה דהרמב״ם לא הביא זה כלל וגם הטור לא כתב איסור על זה » (ערוך השלחן רל״א:ג), and he concludes that everything depends on the person: « ובוודאי בענין כזה הכל לפי מה שהוא אדם » (ערוך השלחן רל״א:א), adding: « וכן ראינו לגדולי עולם שהיו ישנין ביום כשעה או שתים דכך הוצרכו לפי חלישותם ולפי הנהגתם » (ערוך השלחן רל״א:א). In practice, one follows one's Rav.
Does one repeat אלהי נשמה after a nap, and read ויהי נועם before it (Siman 231)?
This is the Rema's gloss: « וכשנעור משנתו א״צ לברך אלהי נשמה » (רמ״א או״ח רל״א:א), and he adds: « ויש אומרים שיקרא קודם שישן ויהי נועם » (רמ״א או״ח רל״א:א). The Beit Yosef had reported the opposing view: « כתב האגור בסי׳ ג׳ בשם רבינו יהודה משפייר״א שכאשר נעור משנתו של שינת היום צריך לברך אלהי נשמה » (בית יוסף או״ח סימן רל״א), and then: « וכ״כ בשבלי הלקט בשם רבינו שמחה וה״ר אביגדור הכהן ולא נהגו כן » (בית יוסף או״ח סימן רל״א). The Mishnah Berurah gives the reason: « אפשר הטעם דנתקנה ברכה זו על מנהגו של עולם שהקב״ה מחזיר הנשמות לבני האדם בבוקר » (משנה ברורה, מ״ב רל״א:ב). As for ויהי נועם, the Magen Avraham notes the motive: « ויהי נועם משום סכנת המזיקין » (מגן אברהם רל״א:א), and the Mishnah Berurah adds the custom: « ויהי נועם משום סכנת מזיקין וכתב הלבוש שאין נוהגין כן » (משנה ברורה, מ״ב רל״א:ג). The Kol Bo gives its source: « והר״מ היה נוהג כששכב עצמו לישן ביום לקרא ויהי נועם » (כל בו סימן כ״ט). In practice, one follows one's Rav.
What does בכל דרכיך דעהו mean, and how far does it reach (Siman 231)?
This is the heart of the siman. The Mechaber moves from the nap to everything: « וכן בכל מה שיהנה בעוה״ז לא יכוון להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך כדכתיב בכל דרכיך דעהו » (שו״ע או״ח רל״א:א), and leans on the Mishnah: « ואמרו חכמים כל מעשיך יהיו לש״ש » (שו״ע או״ח רל״א:א). The Gemara had already made this verse the key to the whole Torah: « דרש בר קפרא איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך » (ברכות ס״ג ע״א). The Rambam made a chapter of it: « נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה׳ תמיד » (רמב״ם הלכות דעות פרק ג הלכה ג). And the seif closes on a rule of conduct: « כללו של דבר חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו » (שו״ע או״ח רל״א:א). The Mishnah Berurah extends it as far as commerce: « וכ״ש אם סיפורו הוא בעניני משא ומתן צריך שתהיה כונתו לשם מצוה דהיינו שיהיה לו במה להתפרנס כדי שלא יבוא ליד גזל » (משנה ברורה, מ״ב רל״א:ח). In practice, one follows one's Rav.