Accueil › Orah Haïm — Quotidien › Siman רל״ד › Niveau 3 — Synthèse

✦ ❖ ✦ D A A T · N I V E A U 3 — S Y N T H È S E M A G I S T R A L E ✦ ❖ ✦

Siman רל״ד

הרוצה להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה

Celui qui veut prier Minha Guedola et Minha Ketana. חובה ורשות ; תפלת נדבה ; אשרי שקודם מנחה ; פרשת התמיד ; שכח ולא התפלל מנחה
Révision structurée, mémorisation rapide, la conduite en pratique

Source : Shulchan Aroukh, Orah Haïm רל״ד — ב׳ סעיפים (deux seifim)
Compilation : רב יוסף חיים סממה · DAAT
Pour les étudiants ayant maîtrisé les Niveaux 1 et 2
daattorah.com

📑 Plan de la synthèse

L’axiome central — le fil du Siman
Tableau-maître des ב׳ סעיפים
הסוגיא — la question mère
חובה ורשות — séif 1
תפלת נדבה — séif 1
אשרי שקודם מנחה — la glose du Rama
פרשת התמיד — la glose du Rama
שכח ולא התפלל מנחה — séif 2
Ce que les Aharonim resserrent
Règles d’or
Mnémonique
Pièges à éviter
La conduite en pratique

1. L’axiome central — le fil du Siman

Principe universel du Siman רל״ד :

Ce siman (ב׳ סעיפים) ne parle pas d’heures — le siman précédent l’a fait — mais de statut. Deux hommes prient deux fois ce jour-là : le premier a prié la Minha en trop, le second n’a pas prié la Minha du tout. Au premier, le siman apprend que de ses deux prières une seule est חובה et l’autre רשות, et il lui pose des conditions si hautes qu’il renoncera peut-être. Au second, il rend sa Minha le soir, à condition qu’il ne renverse pas l’ordre et qu’il marque, par un אשרי, ce que la seconde ‘amida est venue faire. Un seul fil : ce qui compte n’est pas le nombre des prières, mais le titre que chacune porte.

💡 La clé universelle : deux séifim, deux hommes :

הַחוֹבָה וְהָרְשׁוּת — «הרוצה להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה אין ראוי לו להתפלל רשות אלא הגדולה» (שו״ע או״ח רל״ד:א).
תְּנַאי הָרְשׁוּת — «אבל אין ראוי להתפלל תפלת רשות אא״כ מכיר בעצמו שהוא זהיר וזריז ואמיד בדעתו לכוין בתפלתו מראש ועד סוף בלא היסח הדעת» (שו״ע או״ח רל״ד:א).
אַשְׁרֵי וּפָרָשַׁת הַתָּמִיד — «יש שכתבו שנהגו לומר פרשת התמיד קודם אשרי של תפלת המנחה נגד תמיד של בין הערבים ומנהג יפה הוא» (שו״ע או״ח רל״ד:א).
הַתַּשְׁלוּמִין — «אם שכח ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ואומר אשרי קודם תפלה שהיא תשלומין לתפלת המנחה» (שו״ע או״ח רל״ד:ב).

2. Tableau-maître des ב׳ סעיפים

Les ב׳ סעיפים se partagent la matière en deux blocs : le statut des deux Minha et les conditions du volontaire (1, avec la glose du Rama sur le seuil de la prière), et le rattrapage de la Minha oubliée (2).

Seif	Cas	Cœur de la halakha	Repère
א׳	הרוצה בשתי המנחות	«הרוצה להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה אין ראוי לו להתפלל רשות אלא הגדולה» (שו״ע או״ח רל״ד:א)	אין רשות אלא הגדולה
א׳	התפלל הגדולה חובה	«ואם יתפלל הגדולה חובה לא יתפלל הקטנה כי אם רשות» (שו״ע או״ח רל״ד:א)	הקטנה — רשות
א׳	תנאי תפלת רשות	«אבל אין ראוי להתפלל תפלת רשות אא״כ מכיר בעצמו שהוא זהיר וזריז ואמיד בדעתו לכוין בתפלתו מראש ועד סוף בלא היסח הדעת» (שו״ע או״ח רל״ד:א)	זהיר · זריז · אמיד בדעתו
א׳	ואם אינו מכוין	«אבל אם אינו מכוין בה יפה קרינן ביה למה לי רוב זבחיכם» (שו״ע או״ח רל״ד:א)	למה לי רוב זבחיכם
א׳	הגהת הרמ״א — אשרי	«אין לומר אשרי שקודם מנחה אלא כשיש מנין בב״ה כדי שיאמרו עליו הקדיש שלפני תפלת המנחה» (שו״ע או״ח רל״ד:א)	אשרי במנין, מפני הקדיש
א׳	הגהת הרמ״א — פרשת התמיד	«יש שכתבו שנהגו לומר פרשת התמיד קודם אשרי של תפלת המנחה נגד תמיד של בין הערבים ומנהג יפה הוא» (שו״ע או״ח רל״ד:א)	קודם אשרי
ב׳	שכח ולא התפלל מנחה	«אם שכח ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ואומר אשרי קודם תפלה שהיא תשלומין לתפלת המנחה» (שו״ע או״ח רל״ד:ב)	ערבית שתים, ואשרי לפני השנייה

⚖ 2. Tableau-maître des ב׳ סעיפים

שתי מנחות → אחת חובה → והשנייה רשות → ותנאי הרשות — כוונה → ובפתח התפלה — אשרי במנין → ופרשת התמיד קודם לו → et si l’on n’a rien prié du tout ? → ערבית שתים.

3. הסוגיא — la question mère

📖 ולואי שיתפלל אדם — «וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: וּלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ» (ברכות כ״א ע״א) : le principe même de la prière volontaire — on peut toujours prier davantage

🔑 תנאי החידוש — «הִתְפַּלֵּל וְנִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר שֶׁמִּתְפַּלְּלִין, אִם יָכוֹל לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר — יַחְזוֹר וְיִתְפַּלֵּל, וְאִם לָאו — אַל יַחְזוֹר וְיִתְפַּלֵּל» (ברכות כ״א ע״א) : mais une prière répétée sans rien de neuf n’est pas une prière de plus

⚖️ ובסתם — אינו חוזר — «סָפֵק הִתְפַּלֵּל סָפֵק לֹא הִתְפַּלֵּל — אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל» (ברכות כ״א ע״א) : le doute ne fait pas répéter la ‘amida : le surcroît doit être voulu et fondé

📜 לשון הרמב״ם — «תְּפִלּוֹת אֵלּוּ אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן אֲבָל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם. אִם רָצָה אָדָם לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְכָל אוֹתָן הַתְּפִלּוֹת שֶׁיּוֹסִיף כְּמוֹ מַקְרִיב נְדָבוֹת. לְפִיכָךְ צָרִיךְ שֶׁיְּחַדֵּשׁ דָּבָר בְּכָל בְּרָכָה וּבְרָכָה מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת מֵעֵין הַבְּרָכוֹת» (רמב״ם הלכות תפלה פרק א הלכה ט) : les trois prières sont un plancher ; ce qu’on ajoute est un don, et un don se signe

⏳ זמני שתי המנחות — «הָא לָמַדְתָּ שֶׁזְּמַן מִנְחָה גְּדוֹלָה מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה עַד תֵּשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה. וּזְמַן מִנְחָה קְטַנָּה מִתֵּשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה עַד שֶׁיִּשָּׁאֵר מִן הַיּוֹם שָׁעָה וּרְבִיעַ» (רמב״ם הלכות תפלה פרק ג הלכה ד) : deux fenêtres pour une seule prière — et c’est de là que naît la question du siman

🕒 עיקר הזמן — «מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר שש שעות ומחצה ולמעלה יצא ועיקר זמנה מט׳ שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן» (שו״ע או״ח רל״ג:א) : le Mehaber avait fixé au siman précédent que le temps propre commence à neuf heures et demie

🔔 ספק התשלומין — «אִיבַּעְיָא לְהוּ: טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה, מַהוּ שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם?» (ברכות כ״ו ע״א) ; «אֲבָל הָכָא תְּפִלָּה בִּמְקוֹם קׇרְבָּן הִיא, וְכֵיוָן דְּעָבַר יוֹמוֹ בָּטַל קׇרְבָּנוֹ. אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דִּצְלוֹתָא רַחֲמֵי הִיא, כׇּל אֵימַת דְּבָעֵי מְצַלֵּי וְאָזֵיל» (ברכות כ״ו ע״א) : prière-korban qui périt avec son jour, ou prière-supplication toujours recevable ?

✅ ומסקנא — «טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה — מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם דְּעָבַר יוֹמוֹ בָּטַל קׇרְבָּנוֹ» (ברכות כ״ו ע״א) : la Minha manquée se rend le soir — c’est la source du séif 2

4. חובה ורשות — séif 1

👤 לשון מרן — «הרוצה להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה אין ראוי לו להתפלל רשות אלא הגדולה» (שו״ע או״ח רל״ד:א) : des deux Minha, celle qu’on offre en volontaire est la grande

🔁 ואם הפך — «ואם יתפלל הגדולה חובה לא יתפלל הקטנה כי אם רשות» (שו״ע או״ח רל״ד:א) : bedi‘avad, celui qui a fait de la grande son obligation ne peut plus faire de la petite qu’une offrande

📜 שורשו ברמב״ם — «נָהֲגוּ אֲנָשִׁים הַרְבֵּה לְהִתְפַּלֵּל גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה וְהָאַחַת רְשׁוּת. וְהוֹרוּ מִקְצָת הַגְּאוֹנִים שֶׁאֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל רְשׁוּת אֶלָּא הַגְּדוֹלָה. וְכֵן הַדִּין נוֹתֵן מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּנֶגֶד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ תָּדִיר בְּכָל יוֹם. וְאִם הִתְפַּלֵּל הַגְּדוֹלָה חוֹבָה לֹא יִתְפַּלֵּל קְטַנָּה אֶלָּא רְשׁוּת» (רמב״ם הלכות תפלה פרק ג הלכה ג) : le motif est celui du korban : Minha Guedola ne fait pas face à l’offrande quotidienne

💡 טעם הקדימה — «דאף דלעולם מתפללין החוב מקודם ואח״כ הרשות הכא קודם תשע ומחצה לא הגיע עוד עיקר זמן מנחה שעיקר זמנה לכתחלה הוא מט׳ ומחצה ולמעלה שהיה זמן הקרבת התמיד בכל יום» (משנה ברורה, מ״ב רל״ד:ב) : la Michna Beroura, elle, explique par l’heure : le temps propre n’est pas encore venu

❓ קושיית ערוך השלחן — «ואין לתמוה איך יקדים הרשות קודם החוב, הא אפילו בתשלומי תפלה שהיא חובה אין להקדימה קודם החיובית» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד) : on ne met jamais le volontaire avant l’obligatoire — même un rattrapage ne passe pas devant

🗝️ ותירוצו — «כל שכן שאין להקדים נדבה לחובה, דיש לומר דהכא כיון דעיקר החיוב הוא בזמן מנחה קטנה» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד) : la règle ne vaut qu’entre deux prières de la même heure ; ici l’heure de l’obligation n’est pas là

📝 התפלל בסתם — «ובסתמא [שלא כוון בהדיא לשם נדבה] נמי נראה דעולה לשם חובה ויתפלל השניה לשם נדבה אם ירצה» (משנה ברורה, מ״ב רל״ד:ג) : sans intention déclarée, la première prière remplit l’obligation

⚔️ דעת הרא״ש — «ואתם שאתם נוהגין כמותו מסתבר כיון שהגיע שש שעות ומחצה שהוא זמן מנחה הראשונה חובה והשנייה נדבה» (טור או״ח סימן רל״ד) ; «וזהו שלא כדברי הרמב״ם שפסק שיתפלל הראשונה נדבה» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד) : pour le Roch, c’est la première qui est due et la seconde qui est l’offrande — l’inverse du Rambam

5. תפלת נדבה — séif 1

🚪 לשון מרן — «אבל אין ראוי להתפלל תפלת רשות אא״כ מכיר בעצמו שהוא זהיר וזריז ואמיד בדעתו לכוין בתפלתו מראש ועד סוף בלא היסח הדעת» (שו״ע או״ח רל״ד:א) : trois qualités sont exigées avant qu’on ouvre la bouche

⚠️ ואם אינו מכוין — «אבל אם אינו מכוין בה יפה קרינן ביה למה לי רוב זבחיכם» (שו״ע או״ח רל״ד:א) : faute de quoi la prière rejoint les sacrifices que le prophète déclare superflus

📖 ובסימן ק״ז · 107 — «הרוצה להתפלל תפלת נדבה צריך שיהא מכיר את עצמו זריז וזהיר ואמוד בדעתו שיוכל לכוין בתפלתו מראש ועד סוף אבל אם אינו יכול לכוין יפה קרינן ביה למה לי רוב זבחיכ׳ והלואי שיוכל לכוין בג׳ תפלו׳ הקבועות ליום» (שו״ע או״ח ק״ז:ד) : le Mehaber avait déjà posé la même exigence à la place qui lui revient

🆕 תנאי החידוש — «חדוש זה שאמרנו הוא שיחדש איזה דבר בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכות ואם חידש אפי׳ בברכה אחת דיו כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה» (שו״ע או״ח ק״ז:ב) : et il y avait ajouté le renouvellement — une seule bénédiction du milieu suffit

🤔 ספיקת המשנה ברורה — «ובריש סימן ק״ז משמע דבעינן ג״כ שיחדש בה דבר ואפשר דהיכא שהוא מכיר בעצמו שיכוין היטב ותפלה טובה היא לא בעינן חידוש אבל מלישנא דטור לא משמע הכי» (משנה ברורה, מ״ב רל״ד:ד) : faut-il les deux, ou la concentration dispense-t-elle du renouvellement ?

📚 לשון הטור — «אבל נ״ל שיש לאדם ליזהר שלא יתפלל תפלת נדבה אם לא שיוכל לחדש בה דבר וגם צריך שיהא מכיר עצמו זהיר וזריז ואמיד בדעתו לכוין בתפלתו מראש ועד סוף בלא היסח הדעת» (טור או״ח סימן רל״ד) : le Tour, lui, les exigeait ensemble — et c’est de lui que le Mehaber a tiré sa formule

⚔️ מחלוקת קדומה — «והשיב לדברי רבני צרפת ואשכנז אין לו לאדם להתפלל תפלת נדבה שלא תיקנו אלא ג׳ תפלות ביום אבל רב אלפס כתב שיכול אדם להתפלל תפלת נדבה» (טור או״ח סימן רל״ד) : les maîtres de France et d’Ashkenaz n’admettaient pas de prière volontaire ; le Rif l’admettait

🚫 ובציבור — «אין צבור מתפללין תפלת נדבה כלל» (שו״ע או״ח ק״ז:ג) : une communauté n’a jamais eu cette faculté — le volontaire est affaire d’individu

6. אשרי שקודם מנחה — la glose du Rama

🖊️ הגהת הרמ״א — «אין לומר אשרי שקודם מנחה אלא כשיש מנין בב״ה כדי שיאמרו עליו הקדיש שלפני תפלת המנחה» (שו״ע או״ח רל״ד:א) : le Ashrei d’avant Minha ne se dit qu’à dix

📜 טעם האמירה — «כיון שתפלת המנחה אין שום דבר לפניה ואינו מדרך ארץ לבוא ולהתפלל תיכף» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד) : on n’entre pas dans une prière sans avoir rien dit devant elle

🔗 ועניינו לקדיש — «ואף על גב דאין קדיש בלא אמירת דבר לפניו, אך הלא בכאן יש דבר לפניה, והיינו אמירת ׳אשרי׳» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד) : mais son office propre ici est de servir de texte au kaddish

🔟 ולפיכך — «ולכן יזהרו לומר ׳אשרי׳ בעשרה, דעל אמירת קדיש צריכין עשרה שיאמרו דבר» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד) : sans dix hommes, il n’y a pas de kaddish — et le Ashrei perd sa raison d’être

🔄 בא המנין לאחר מכן — «ואם אמרו בלא מנין ואח״כ בא מנין יאמרו מזמור א׳ ואח״כ יאמרו קדיש» (משנה ברורה, מ״ב רל״ד:ה) : on dit alors un psaume devant les dix, et c’est sur lui qu’on dira le kaddish

🕍 הטעם — «דהא עיקר טעם קדיש על הלימוד הוא משום שנתקדש השם ברבים וא״כ בעינן שיהיו עשרה בבהמ״ד בעת הלימוד» (משנה ברורה, מ״ב רל״ד:ה) : parce que le kaddish sanctifie le Nom en public : le texte aussi doit être public

📐 וטעם אחר לט״ז — «עמ״ש בסי׳ נ״ה ס״ג ע״ז דהטעם משום שלא יפסיק לכתחלה בין אשרי להקדיש אבל אין הטעם דא״ל קדיש על מה שאמר בלא מנין» (ט״ז או״ח סימן רל״ד) : pour le Taz, ce que le Rama craint est la coupure entre le Ashrei et le kaddish

⏱️ ומה שאין אשרי עולה בו — «וטוב ג״כ לומר פטום הקטורת אך כ״ז אם לא יעבור זמן תפלה אבל אם יש חשש שיעבור זמן תפלה אפילו אשרי ידלג ובעו״ה יש אנשים שנכשלין בזה» (משנה ברורה, מ״ב רל״ד:ו) : mais on ne perd jamais l’heure de la ‘amida pour le Ashrei

7. פרשת התמיד — la glose du Rama

🖊️ הגהת הרמ״א — «יש שכתבו שנהגו לומר פרשת התמיד קודם אשרי של תפלת המנחה נגד תמיד של בין הערבים ומנהג יפה הוא» (שו״ע או״ח רל״ד:א) : la Parachat haTamid se dit avant le Ashrei, face au sacrifice du soir

📜 מקורו — «וכ׳ הרד״א בשם הר״י שמצוה לומר קודם אשרי פרשת את קרבני לחמי וכן נהגו וגם נוהגין לומר גם כן מזמור מה ידידות משכנותיך» (בית יוסף או״ח סימן רל״ד) : le Beit Yossef en donne la provenance, et la joint à un second psaume

🔥 טעמו — «ויש נוהגים לומר פרשת התמיד וקטרת קודם ׳אשרי׳, ומנהג יפה ונכון הוא, שהקריבו תמיד של בין הערבים וקטרת כמו בשחרית, ולמה לא נשלם פרים שפתינו, ולכן המדקדקים נוהגים לאומרם בכל יום קודם המנחה» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד) : l’après-midi avait son offrande comme le matin : nos paroles en tiennent lieu

❓ קושיית הט״ז — «ול״נ שי״ל אחר אשרי כי פ׳ זו היא במקום שחיטתו וזריקתו של התמיד ותפלת י״ח היא במקום הקטרתו על המזבח לשרפו» (ט״ז או״ח סימן רל״ד) : si la section vaut abattage et aspersion, elle devrait toucher immédiatement la ‘amida

📗 ודעה כזאת במגן אברהם — «ומ״ע בתשו׳ סימן י״ד כתב בשם הזוהר לאומרה אחר אשרי» (מגן אברהם או״ח סימן רל״ד) : le Magen Avraham rapporte le même avis au nom du Zohar

🗝️ תשובת ערוך השלחן — «ובאמת ׳אשרי׳ אינה תפלה אלא שבחו יתברך» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד) : le Ashrei n’est pas une prière mais une louange : la prémisse tombe

✅ והכרעת המנהג — «ט״ז ומ״א כתבו לומר אחר אשרי אבל אין המנהג כן» (משנה ברורה, מ״ב רל״ד:ז) ; «ויש רוצים לומר דפרשת התמיד היא אחר ׳אשרי׳» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד) : l’usage a suivi le Rama, et les deux A’haronim sont restés minoritaires

⏰ ובשעת הדחק — «ודע דאם אירע סיבה שאיחר עד קרוב להשקיעה, יעמוד בתפלה מיד ולא יאמר לא ׳אשרי׳ ולא פרשת התמיד והקטרת, ואין דוחין העיקר מפני הטפל» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד) : quand l’heure presse, ni la section ni le Ashrei ne retiennent la ‘amida

8. שכח ולא התפלל מנחה — séif 2

👤 לשון מרן — «אם שכח ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ואומר אשרי קודם תפלה שהיא תשלומין לתפלת המנחה» (שו״ע או״ח רל״ד:ב) : deux ‘amidot le soir, et un Ashrei entre elles

📖 מקורו בגמרא — «טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה — מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם דְּעָבַר יוֹמוֹ בָּטַל קׇרְבָּנוֹ» (ברכות כ״ו ע״א) : la Minha manquée n’est pas annulée par la tombée du jour

🔢 סדר השתיים — «טעה או נאנס ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים הראשונה מנחה והשני׳ לתשלומין ואם היפך לא יצא ידי תפלה שהיא תשלומין וצריך לחזור ולהתפלל אותה» (שו״ע או״ח ק״ח:א) : la règle générale du siman 108 : la première pour l’heure, la seconde pour le rattrapage

⛔ ואם הפך — «אם שכח מלהתפלל מנחה - מתפלל ערבית שתים, הראשונה לחובה והשנייה לתשלומין, ואם היפך - לא יצא» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד) : celui qui inverse n’a pas accompli le rattrapage et doit le refaire

❓ דעת מהר״י — «כתוב בכתבי מהר״י סימן נ״ט שאם עבר זמן המנחה ורוצה להתפלל ערבית שאין אומר אשרי דהואיל וכבר עבר זמן המנחה א״כ היום כלה והולך לו ולא מצינו תשלומין לאשרי» (בית יוסף או״ח סימן רל״ד) : pour lui, le jour a passé et son Ashrei avec lui

🗝️ ותשובת הריב״ש — «והריב״ש כתב בתשובה שנכון הדבר. לומר אשרי אחר תפלת ערבית קודם תפלה שהיא תשלומין לתפלת המנחה כדי שיהא בזה היכר שהתפלה היא תשלום תפלת המנחה ואין בזה משום עבר יומו כמו שאין כן בתפלה עצמה» (בית יוסף או״ח סימן רל״ד) : le Ashrei n’est pas ici une obligation mais un signe : il rend visible ce qu’est la seconde ‘amida

🚦 שוכח ומזיד — «שכח ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים הראשונה של ערבית והשניה לתשלומי מנחה ודוקא שכח אבל הזיד ולא התפלל אין לו תשלומין» (טור או״ח סימן רל״ד) ; «אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — שֶׁבִּטֵּל בְּמֵזִיד» (ברכות כ״ו ע״א) : le séif ne parle que de l’oubli ; l’omission volontaire relève du siman 108

🎖️ ומה שנפסד בכל אופן — «כּוּלֵּי יוֹמָא מְצַלֵּי וְאָזֵיל, עַד חֲצוֹת, יָהֲבִי לֵיהּ שְׂכַר תְּפִלָּה בִּזְמַנָּהּ, מִכָּאן וְאֵילָךְ, שְׂכַר תְּפִלָּה — יָהֲבִי לֵיהּ, שְׂכַר תְּפִלָּה בִּזְמַנָּהּ — לָא יָהֲבִי לֵיהּ» (ברכות כ״ו ע״א) : le rattrapage rend la prière, non la récompense de la prière faite à son heure

9. Ce que les Aharonim resserrent

🔒 תפלת נדבה בזמן הזה — «ובאמת מימינו לא שמענו זה, והלואי שנעמוד בתפלת חובה. ולכן בזמן הזה חלילה להתפלל תפלת נדבה, וכן יש להורות» (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד) : l’Aroukh haChoulhan ne se contente pas de décourager : il enseigne de ne pas le faire

😔 וכבר רמז הטור — «והלואי שיוכל לכוין בג׳ תפלות שתיקנו חכמים» (טור או״ח סימן רל״ד) : l’aveu était déjà chez le Tour : puissions-nous seulement tenir les trois prières dues

🔍 ומה שהניחה המשנה ברורה בספק — «ובריש סימן ק״ז משמע דבעינן ג״כ שיחדש בה דבר ואפשר דהיכא שהוא מכיר בעצמו שיכוין היטב ותפלה טובה היא לא בעינן חידוש אבל מלישנא דטור לא משמע הכי» (משנה ברורה, מ״ב רל״ד:ד) : la seule voie d’allègement — se dispenser du renouvellement — n’est pas tranchée

📿 ופיטום הקטורת — «וטוב ג״כ לומר פטום הקטורת אך כ״ז אם לא יעבור זמן תפלה אבל אם יש חשש שיעבור זמן תפלה אפילו אשרי ידלג ובעו״ה יש אנשים שנכשלין בזה» (משנה ברורה, מ״ב רל״ד:ו) : ce qu’on ajoute avant Minha est bon — tant qu’il ne coûte pas l’heure de la prière

🕍 סדר החזרה במנחה — «אבל הספרדים אין נוהגים לחזור ש״ץ התפלה במנחה אלא מתפלל ש״ץ עם הציבור בקול רם ואומר קדושה וברכת אתה קדוש ואח״כ אומר האמצעיות בלחש עם הציבור ומתחיל רצה בקול רם וגומר תפלתו בקול רם ומנהג האשכנזים הוא הנכון» (בית יוסף או״ח סימן רל״ד) : le Beit Yossef décrit deux usages de la répétition, et dit lequel lui paraît juste

🔔 וקדיש תתקבל — «וכתבו הפוסקים דאם התפללו מנחה סמוך לחשיכה ונמשכו באמירת אבינו מלכנו או שארי תחנונים אחר התפלה עד שחשיכה אין לומר קדיש תתקבל שהתפלה היתה ביום אחר» (משנה ברורה, מ״ב רל״ד:ז) ; «אבל אם אירע שהתפלה עצמה נמשכה בלילה [וכמו תפלת נעילה] אומרים קדיש תתקבל» (משנה ברורה, מ״ב רל״ד:ז) : la nuit tombée pendant les supplications ôte le kaddish titkabel — non pendant la prière elle-même

10. Règles d’or

Les 4 règles d’or du Siman רל״ד

הַחוֹבָה — «הרוצה להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה אין ראוי לו להתפלל רשות אלא הגדולה» (שו״ע או״ח רל״ד:א).
הָרְשׁוּת — «אבל אין ראוי להתפלל תפלת רשות אא״כ מכיר בעצמו שהוא זהיר וזריז ואמיד בדעתו לכוין בתפלתו מראש ועד סוף בלא היסח הדעת» (שו״ע או״ח רל״ד:א).
אַשְׁרֵי — «אין לומר אשרי שקודם מנחה אלא כשיש מנין בב״ה כדי שיאמרו עליו הקדיש שלפני תפלת המנחה» (שו״ע או״ח רל״ד:א).
הַתַּשְׁלוּמִין — «אם שכח ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ואומר אשרי קודם תפלה שהיא תשלומין לתפלת המנחה» (שו״ע או״ח רל״ד:ב).

11. Mnémonique

Combien · Laquelle · À quel prix · Et si j’ai manqué — les quatre questions du Siman רל״ד

① כמה? — une seule des deux Minha est due ; l’autre est une offrande.
② איזו? — la petite est l’obligation, la grande l’offrande — c’est la lettre du Mehaber.
③ במה? — une offrande se paie en kavana d’un bout à l’autre, et en renouvellement.
④ ואם שכחתי? — Arvit, puis Ashrei, puis la seconde ‘amida — dans cet ordre et pas un autre.

Les quatre phrases à retenir par cœur

«נָהֲגוּ אֲנָשִׁים הַרְבֵּה לְהִתְפַּלֵּל גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה וְהָאַחַת רְשׁוּת. וְהוֹרוּ מִקְצָת הַגְּאוֹנִים שֶׁאֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל רְשׁוּת אֶלָּא הַגְּדוֹלָה. וְכֵן הַדִּין נוֹתֵן מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּנֶגֶד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ תָּדִיר בְּכָל יוֹם. וְאִם הִתְפַּלֵּל הַגְּדוֹלָה חוֹבָה לֹא יִתְפַּלֵּל קְטַנָּה אֶלָּא רְשׁוּת» (רמב״ם הלכות תפלה פרק ג הלכה ג)
«הִתְפַּלֵּל וְנִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר שֶׁמִּתְפַּלְּלִין, אִם יָכוֹל לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר — יַחְזוֹר וְיִתְפַּלֵּל, וְאִם לָאו — אַל יַחְזוֹר וְיִתְפַּלֵּל» (ברכות כ״א ע״א)
«אבל אין ראוי להתפלל תפלת רשות אא״כ מכיר בעצמו שהוא זהיר וזריז ואמיד בדעתו לכוין בתפלתו מראש ועד סוף בלא היסח הדעת» (שו״ע או״ח רל״ד:א)
«טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה — מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם דְּעָבַר יוֹמוֹ בָּטַל קׇרְבָּנוֹ» (ברכות כ״ו ע״א)

12. Pièges à éviter

❌ 1 : Croire que Minha Ketana est la prière “facultative” parce qu’elle vient plus tard.
→ «נָהֲגוּ אֲנָשִׁים הַרְבֵּה לְהִתְפַּלֵּל גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה וְהָאַחַת רְשׁוּת. וְהוֹרוּ מִקְצָת הַגְּאוֹנִים שֶׁאֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל רְשׁוּת אֶלָּא הַגְּדוֹלָה. וְכֵן הַדִּין נוֹתֵן מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּנֶגֶד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ תָּדִיר בְּכָל יוֹם. וְאִם הִתְפַּלֵּל הַגְּדוֹלָה חוֹבָה לֹא יִתְפַּלֵּל קְטַנָּה אֶלָּא רְשׁוּת» (רמב״ם הלכות תפלה פרק ג הלכה ג)

❌ 2 : Penser qu’on peut ajouter une ‘amida dès qu’on en a envie.
→ «אבל אין ראוי להתפלל תפלת רשות אא״כ מכיר בעצמו שהוא זהיר וזריז ואמיד בדעתו לכוין בתפלתו מראש ועד סוף בלא היסח הדעת» (שו״ע או״ח רל״ד:א)

❌ 3 : Dire le Ashrei d’avant Minha en pensant qu’il vaut par lui-même.
→ «אין לומר אשרי שקודם מנחה אלא כשיש מנין בב״ה כדי שיאמרו עליו הקדיש שלפני תפלת המנחה» (שו״ע או״ח רל״ד:א)

❌ 4 : Prier d’abord le rattrapage de Minha et ensuite Arvit.
→ «טעה או נאנס ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים הראשונה מנחה והשני׳ לתשלומין ואם היפך לא יצא ידי תפלה שהיא תשלומין וצריך לחזור ולהתפלל אותה» (שו״ע או״ח ק״ח:א)

❌ 5 : S’attarder sur la Parachat haTamid au risque de perdre l’heure de la prière.
→ «וטוב ג״כ לומר פטום הקטורת אך כ״ז אם לא יעבור זמן תפלה אבל אם יש חשש שיעבור זמן תפלה אפילו אשרי ידלג ובעו״ה יש אנשים שנכשלין בזה» (משנה ברורה, מ״ב רל״ד:ו)

13. La conduite en pratique

Cas	Conduite	Halakha de base
① שתי מנחות	Une seule est due ; l’autre est une offrande	«הרוצה להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה אין ראוי לו להתפלל רשות אלא הגדולה» (שו״ע או״ח רל״ד:א)
② התפלל הגדולה חובה	La petite ne peut plus être qu’une offrande	«ואם יתפלל הגדולה חובה לא יתפלל הקטנה כי אם רשות» (שו״ע או״ח רל״ד:א)
③ התפלל בסתם	La première a rempli l’obligation	«ובסתמא [שלא כוון בהדיא לשם נדבה] נמי נראה דעולה לשם חובה ויתפלל השניה לשם נדבה אם ירצה» (משנה ברורה, מ״ב רל״ד:ג)
④ תנאי הנדבה	Vigilance, promptitude, kavana de bout en bout	«אבל אין ראוי להתפלל תפלת רשות אא״כ מכיר בעצמו שהוא זהיר וזריז ואמיד בדעתו לכוין בתפלתו מראש ועד סוף בלא היסח הדעת» (שו״ע או״ח רל״ד:א)
⑤ חידוש	Une seule bénédiction du milieu renouvelée suffit	«חדוש זה שאמרנו הוא שיחדש איזה דבר בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכות ואם חידש אפי׳ בברכה אחת דיו כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה» (שו״ע או״ח ק״ז:ב)
⑥ אשרי ביחיד	On ne le dit pas — il est là pour le kaddish	«אין לומר אשרי שקודם מנחה אלא כשיש מנין בב״ה כדי שיאמרו עליו הקדיש שלפני תפלת המנחה» (שו״ע או״ח רל״ד:א)
⑦ פרשת התמיד	Avant le Ashrei, selon l’usage	«יש שכתבו שנהגו לומר פרשת התמיד קודם אשרי של תפלת המנחה נגד תמיד של בין הערבים ומנהג יפה הוא» (שו״ע או״ח רל״ד:א)
⑧ שכח מנחה	Arvit, Ashrei, puis la seconde ‘amida	«אם שכח ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ואומר אשרי קודם תפלה שהיא תשלומין לתפלת המנחה» (שו״ע או״ח רל״ד:ב)

✦ ❖ ✦ Les 5 commandements pratiques du Siman רל״ד en abrégé

Des deux Minha, une seule est due — «הרוצה להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה אין ראוי לו להתפלל רשות אלא הגדולה» (שו״ע או״ח רל״ד:א).
Ce qui n’est pas dû n’est pas gratuit : la prière volontaire se paie en kavana — «אבל אין ראוי להתפלל תפלת רשות אא״כ מכיר בעצמו שהוא זהיר וזריז ואמיד בדעתו לכוין בתפלתו מראש ועד סוף בלא היסח הדעת» (שו״ע או״ח רל״ד:א).
Et l’on sait à quoi ressemble une offrande mal apportée — «אבל אם אינו מכוין בה יפה קרינן ביה למה לי רוב זבחיכם» (שו״ע או״ח רל״ד:א).
Le Ashrei d’avant Minha existe pour le kaddish, donc pour le minyan — «אין לומר אשרי שקודם מנחה אלא כשיש מנין בב״ה כדי שיאמרו עליו הקדיש שלפני תפלת המנחה» (שו״ע או״ח רל״ד:א).
La Minha oubliée se rend le soir, en seconde ‘amida — «אם שכח ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ואומר אשרי קודם תפלה שהיא תשלומין לתפלת המנחה» (שו״ע או״ח רל״ד:ב).

🎓 Récapitulatif du parcours d’étude

Niveau	Contenu	Acquis
🌱 Niveau 1 — Base	Texte des ב׳ סעיפים, traduction fluide, explication	Compréhension globale
⚡ Niveau 2 — Lamdan	חקירת הרשות: השעה או הקרבן ; רמב״ם וגאונים כנגד הרא״ש ; קושיית ערוך השלחן ; ריב״ש כנגד מהר״י	Pilpoul approfondi
✨ Niveau 3 — Synthèse	Tableau-maître des ב׳ סעיפים, schémas, règles d’or, mnémonique	Maîtrise pratique + révision

💡 Prochaines étapes suggérées :

Relire le Siman רל״ד dans le Choulhan Aroukh original (hébreu)
Consulter le Niveau 4 — Daat HaRav (Admour HaZaken) : ce siman est une page-passerelle — l’Admour HaZaken ne l’a pas rédigé dans son Choulhan Aroukh HaRav ; renvoi aux Niveaux 1-3 et à son Siddour
Lire le Mishna Beroura et le Beour Halakha sur ce siman (cf. simanim 233, 235)
Méditer la question du séif 1 : pourquoi la prière qu’on ajoute est-elle plus exigeante que celle qu’on doit ?

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן רל״ד · Niveau 3 — Synthèse Magistrale
daattorah.com

📖Rejoindre la khavroutha