Les grands thèmes du Siman
Structure du Siman — les ד׳ סעיפים
| Séif | Cas | Din | Détail |
|---|---|---|---|
| א׳ | שתים לפניה ושתים לאחריה | ✦ שבע ברכות ביום | בערב מברך שתים לפני ק״ש ושתים לאחריה — אשר בדברו ואהבת עולם לפניה, אמת ואמונה והשכיבנו לאחריה ; avec les trois du matin, sept louanges par jour. |
| ב׳ | אין לספר בין גאולה לתפלה | סמיכת גאולה לתפלה | אין לספר בין גאולה דערבית לתפלה ; ואף הנוהגין לומר י״ח פסוקים ויראו עינינו אין להפסיק בין יראו עינינו לתפלה. |
| ב׳ | מה שאינו הפסק | ✦ צורך תפלה | מה שמכריז ש״צ ר״ח בין קדיש לתפלת ערבית לא הוי הפסק כיון שהוא צורך תפלה ; וכן יכול לומר ברכו להוציא מי שלא שמע. |
| ב׳ | הגהת הרמ״א | מנהג המדקדקים | ראיתי מדקדקים נהגו לעמוד כשאומרים הי״ח פסוקים של ברוך ה׳ לעולם ; ומנהג יפה הוא, כי נתקנו במקום תפלת י״ח. |
| ג׳ | מצא צבור שקראו ק״ש | ✦ תפלה בציבור עדיפה | יתפלל עמהם ואח״כ יקרא ק״ש עם ברכותיה — la prière avec la communauté l’emporte sur la jonction de la Délivrance à la prière du soir. |
| ד׳ | אמן אחר ברכת עצמו | שומר עמו ישראל — כן ; המלך בכבודו — לא | אחר שומר עמו ישראל אומר אמן אחר ברכת עצמו ; ולא יענה אמן אחר ברכת המלך בכבודו ; ובהגהה — ועיין לעיל סימן רט״ו · 215. |
הלכות ק״ש של ערבית — la conduite au quotidien
| Cas | Source | Conduite | Idée maîtresse |
|---|---|---|---|
| אחר ברכו של ערבית | מ״ב רל״ו:א | ✦ אין מספרין | On ne parle pas après le Barekhou du soir, même avant d’avoir commencé la première bénédiction. |
| חתימת אמת ואמונה | מ״ב רל״ו:ג · טור או״ח סימן רל״ו | גאל ישראל | Le soir aussi on scelle גאל ישראל, au passé : la bénédiction porte sur la délivrance déjà advenue. |
| השכיבנו בין גאולה לתפלה | ברכות ד׳ ע״ב · מ״ב רל״ו:ג | ✦ אינו הפסק | Hachkivenou ne coupe pas la jonction : les Sages l’ont institué, et il devient une longue Délivrance. |
| הכרזת ראש חודש | מחבר · סעיף ב׳ · מ״ב רל״ו:ז | אינה הפסק | Ce qui sert la prière n’interrompt pas la prière — et cela vaut aussi pour על הנסים. |
| עמידה בי״ח פסוקים | הגהת הרמ״א · מ״ב רל״ו:י · ערוך השלחן | ✦ מנהג יפה — ויש חולקין | Le Rama loue l’usage de se lever ; beaucoup d’Aharonim préfèrent rester assis, pour ne pas donner à ces versets le rang de la ‘amida. |
| בא לבית הכנסת והצבור עומדים להתפלל | מחבר · סעיף ג׳ · מ״ב רל״ו:יב | יתפלל עמהם | On prie avec eux, puis on lit le Chema et ses bénédictions — mais seulement si l’on n’aura pas d’autre minyan ensuite. |
Questions fréquentes — Siman רל״ו
Combien de bénédictions dit-on autour du Chema du soir (Siman 236) ?
Le séif 1 tient en une ligne : « בערב מברך שתים לפני ק״ש ושתים לאחריה » (שו״ע או״ח רל״ו:א). La michna en est la source : « מַתְנִי׳ בַּשַּׁחַר מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ. וּבָעֶרֶב מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ. אַחַת אֲרוּכָּה וְאַחַת קְצָרָה. » (ברכות י״א ע״א), et le Beit Yossef en donne le compte au nom du Yerouchalmi : « ירושלמי ר׳ יוסי בר בון בשם ריב״ל ע״ש שבע ביום הללתיך כלו׳ שבשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה הרי ז׳ » (בית יוסף או״ח סימן רל״ו). Le Rambam les répartit de la même manière : « הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. בַּיּוֹם מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ. וּבַלַּיְלָה מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ. » (רמב״ם הלכות קריאת שמע פרק א הלכה ה). La Michna Beroura nomme les deux premières : « אשר בדברו וכו׳ ואהבת עולם ואינה פותחת בברוך דהויא סמוכה לראשונה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ו:ב) ; et les deux dernières : « ראשונה אמת ואמונה ואינה פותחת בברוך דהויא סמוכה לחברתה דק״ש לא הוי הפסק וחותם בא״י גאל ישראל ולא גואל ישראל כמו בתפלה משום שנתקנה על הגאולה שעברה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ו:ג) ; « וברכה שניה השכיבנו וחותם שומר עמו ישראל לעד מפני שלילה צריכין שימור מן המזיקין » (משנה ברורה, מ״ב רל״ו:ג).
Pourquoi ne parle-t-on pas entre גאולה et תפלה le soir (Siman 236) ?
Parce que la halakha a retenu Rabbi Yohanan : « דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵיזֶהוּ בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא — זֶה הַסּוֹמֵךְ גְּאוּלָּה לִתְפִלָּה שֶׁל עַרְבִית. » (ברכות ד׳ ע״ב). La Michna Beroura le pose en une phrase : « שגם בערבית מצוה לסמוך גאולה לתפלה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ו:ד), et le Mehaber en tire la conduite : « אין לספר בין גאולה דערבית לתפלה » (שו״ע או״ח רל״ו:ב) ; « ואף הנוהגין לומר י״ח פסוקים ויראו עינינו אין להפסיק בין יראו עינינו לתפלה » (שו״ע או״ח רל״ו:ב). Restait l’objection de la Guemara : Hachkivenou vient précisément s’intercaler entre les deux — « מֵתִיב מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא, בָּעֶרֶב מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ. וְאִי אָמְרַתְּ בָּעֵי לִסְמוֹךְ, הָא לָא קָא סָמֵךְ גְּאוּלָּה לִתְפִלָּה, דְּהָא בָּעֵי לְמֵימַר ״הַשְׁכִּיבֵנוּ״! » (ברכות ד׳ ע״ב) — et la réponse est celle qui gouverne tout le siman : « אָמְרִי: כֵּיוָן דְּתַקִּינוּ רַבָּנַן ״הַשְׁכִּיבֵנוּ״ — כִּגְאוּלָּה אֲרִיכְתָּא דָּמְיָא. » (ברכות ד׳ ע״ב). Le Rambam la reprend : « וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּבָרֵךְ הַשְׁכִּיבֵנוּ אַחַר גָּאַל יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ הֶפְסֵק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן כִּבְרָכָה אַחַת אֲרֻכָּה » (רמב״ם הלכות תפלה פרק ז הלכה יח). Il y a pourtant des interruptions qui n’en sont pas : « ומיהו מה שמכריז ש״צ ר״ח בין קדיש לתפלת ערבית לא הוי הפסק כיון שהוא צורך תפלה » (שו״ע או״ח רל״ו:ב) ; « וכן יכול לומר ברכו להוציא מי שלא שמע ולא הוי הפסק » (שו״ע או״ח רל״ו:ב) — et la Michna Beroura élargit : « ולאו דוקא לקרוא ולהכריז שהוא ר״ח שהוא דאורייתא או להכריז טל ומטר שאם יטעו צריך לחזור אלא אפילו להכריז על הנסים שפיר דמי » (משנה ברורה, מ״ב רל״ו:ז).
Répond-on amen après sa propre bénédiction, à la fin du Chema du soir (Siman 236) ?
Le séif 4 tranche : « אחר שומר עמו ישראל אומר אמן אחר ברכת עצמו ולא יענה אמן אחר ברכת המלך בכבודו » (שו״ע או״ח רל״ו:ד). La raison est celle du Rambam : « כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן אַחַר בִּרְכוֹתָיו הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. וְהָעוֹנֶה אַחַר בְּרָכָה שֶׁהִיא סוֹף בְּרָכוֹת אַחֲרוֹנוֹת הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. כְּגוֹן אַחַר בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וְאַחַר בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית. » (רמב״ם הלכות ברכות פרק א הלכה טז) — c’est-à-dire, dit la Michna Beroura, parce que cette bénédiction-là clôt la série : « שהוא סיום ברכת ק״ש ואזיל המחבר לטעמיה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ו:יג) ; tandis que celle de HaMelekh biKhvodo est isolée : « כי היא אינה שייך לברכת ק״ש והויא ככל ברכה מיוחדת שאין עונה אמן אחר ברכת עצמו » (משנה ברורה, מ״ב רל״ו:יד). Mais l’usage ashkénaze est autre, et la Michna Beroura le rappelle en renvoyant au siman 215 : « ר״ל ששם כתב הרמ״א שבמדינותינו אין נוהגין לענות אחר ברכת עצמו אפילו אחר ברכת שומר עמו ישראל לעד » (משנה ברורה, מ״ב רל״ו:טז) ; ce qu’écrit en effet le Rama là-bas : « ויש אומרים שאין עונין אמן רק אחר ברכת בונה ירושלים בברכת המזון וכן המנהג פשוט במדינות אלו ואין לשנות » (שו״ע או״ח רט״ו:א). L’Aroukh haChoulhan le redit : « אבל כבר נתבאר שם דאנחנו אין נוהגין כלל לענות ׳אמן׳ אחר ברכת עצמו, לבד בברכת המזון ב׳בונה ירושלים׳ » (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ו).