אין ש״צ חוזר התפלה בתפלת ערבית (ואין נופלין על פניהם לאחר ערבית):
Les concepts-clés du Siman
Structure du Siman — le סעיף אחד en quatre moments
| Moment | Objet | Din | Détail |
|---|---|---|---|
| רישא | הכותרת | ✦ סדר תפלת ערבית. ובו סעיף אחד | Le titre annonce un office entier, et le séif ne retient qu'un point — ce que le Beer haGola rattache au Rambam, au Tour et au Rachba (באר הגולה או״ח רל״ז). |
| גוף הסעיף | הדין | ✦ אין ש״צ חוזר התפלה בתפלת ערבית | Une seule décision, et elle est négative : la Amida du soir n'est pas répétée à voix haute. |
| הטעם | רשות | לפי שאין תפלת ערבית חובה | Le motif est celui du Rambam (רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים פרק ט הלכה ט) ; la Michna Beroura le reprend (משנה ברורה, מ״ב רל״ז:א). |
| הגה | דברי הרמ״א | ✦ ואין נופלין על פניהם לאחר ערבית | Sa source est le Darkhei Moché au nom du Agour (דרכי משה או״ח רל״ז) ; le Magen Avraham y ajoute le motif kabbalistique (מגן אברהם רל״ז:א). |
סדר תפלת ערבית — la conduite au quotidien
| Cas | Source | Conduite | Idée maîtresse |
|---|---|---|---|
| ציבור שהתפלל ערבית | מחבר · סעיף א׳ | ✦ אין חזרה | On ne recommence pas la Amida à voix haute : il n'y a personne à acquitter. |
| האידנא דקבעוה חובה | משנה ברורה, מ״ב רל״ז:א | לא אלים מנהגא | L'usage a fait d'Arvit une obligation, mais pas au point d'imposer au public la charge d'une répétition. |
| אחר תפלת ערבית | הגה · דרכי משה או״ח רל״ז | ✦ אין נופלין על פניהם | La glose du Rama : notre usage n'est pas celui de Bavel rapporté par le Tour. |
| התפלל ערבית מבעוד יום | משנה ברורה, מ״ב רל״ז:ב | אין נופלין | Dès qu'on a prié Arvit, on a fait de ce moment la nuit — même si le soleil n'est pas couché. |
| תשלומין של מנחה בערבית | משנה ברורה, מ״ב רל״ז:ב | אין ליפול | Même la Amida de rattrapage de Min'ha, dite le soir, n'entraîne pas de נפילת אפים. |
| מאחר שבא באמצע | שו״ע או״ח רל״ו:ב | ברכו ולא הוי הפסק | On peut redire ברכו pour celui qui ne l'a pas entendu : ce n'est pas une interruption. |
Questions fréquentes — Siman רל״ז
Pourquoi l'officiant ne répète-t-il pas la Amida à Arvit (Siman 237) ?
C'est tout le séif : « אין ש״צ חוזר התפלה בתפלת ערבית » (שו״ע או״ח רל״ז:א). La raison est celle du Rambam, que le Tour rapporte : « וכתב הרמב״ם ז״ל הטעם לפי שאינה חובה ואומר קדיש ונפטרין לבתיהן לשלום » (טור או״ח סימן רל״ז), et dans le Rambam lui-même : « ואינו חוזר להתפלל בקול רם ערבית לפי שאין תפלת ערבית חובה » (רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים פרק ט הלכה ט), puis : « לפיכך לא יברך ברכות לבטלה שאין כאן אדם שנתחיב בהם כדי להוציאו ידי חובתו » (רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים פרק ט הלכה ט). La Michna Beroura le formule ainsi : « שאין תפלת ערבית חובה רק מצוה ולא נתחייב בה אדם שיצטרך הש״ץ להוציאו ידי חובתו » (משנה ברורה, מ״ב רל״ז:א). Pour la pratique, on suit son Rav.
Puisque tout le monde prie Arvit aujourd'hui, pourquoi n'a-t-on pas rétabli la répétition (Siman 237) ?
Le Rambam avait déjà noté que l'usage a fait d'Arvit une obligation : « ואין תפלת ערבית חובה כתפלת שחרית ומנחה ואף על פי כן נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית וקבלוה עליהם כתפלת חובה » (רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים פרק א הלכה ו). Et pourtant la Michna Beroura tranche : « ואפילו האידנא דקבעוה חובה מ״מ לא אלים מנהגא לשויוה חובה כדי לאטרוחי צבורא להחזיר הש״ץ התפלה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ז:א). Le Bach donne le principe : « כיון דמדינא אינה חובה אלא רשות ולכן לא תיקנו מתחלה שיחזור הש״ץ תפלת ערבית אע״פ שאח״כ נהגו וקבעוה חובה מ״מ התקנה במקומה עומדת » (ב״ח או״ח סימן רל״ז). Le Aroukh haChoulhan conclut de même : « ואפילו לכמה מהראשונים שכתבו שכבר קבלנו עלינו כולנו לחובה, מכל מקום לעניין חזרת שליח הציבור לא קבלנו עלינו » (ערוך השלחן רל״ז:ג). Pour la pratique, on suit son Rav.
Fait-on נפילת אפים après Arvit (Siman 237) ?
La clause entre parenthèses du séif est la glose du Rama : « ואין נופלין על פניהם לאחר ערבית » (רמ״א או״ח רל״ז:א). Le Tour rapportait pourtant l'usage inverse au nom de Rav Sar Chalom Gaon : « שמותר ליפול על אפים לבקש רחמים אחר תפלת ערבית אפילו בציבור » (טור או״ח סימן רל״ז), et il ajoutait : « וכן המנהג בבבל שנופלין על פניהם בערבית חוץ מערב שבת » (טור או״ח סימן רל״ז). Le Rama y répond dans le Darkhei Moché : « והמנהג אינו כן וכ״כ האגור ויש בו טעם ע״פ הקבלה » (דרכי משה או״ח רל״ז). La Michna Beroura étend la règle : « ואפילו התפללו ערבית מבע״י אין נופלין דכבר שויא לילה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ז:ב), et : « ואפילו תפלה שהוא מתפלל לשם תשלומין של תפלת מנחה ג״כ אין ליפול » (משנה ברורה, מ״ב רל״ז:ב). Pour la pratique, on suit son Rav.