The main themes of the Siman
Structure of the Siman — the ד׳ סעיפים
| Seif | Case | Ruling | Detail |
|---|---|---|---|
| א׳ | שתים לפניה ושתים לאחריה | ✦ שבע ברכות ביום | בערב מברך שתים לפני ק״ש ושתים לאחריה — אשר בדברו and אהבת עולם before, אמת ואמונה and השכיבנו after; with the three of the morning, seven praises a day. |
| ב׳ | אין לספר בין גאולה לתפלה | סמיכת גאולה לתפלה | אין לספר בין גאולה דערבית לתפלה ; ואף הנוהגין לומר י״ח פסוקים ויראו עינינו אין להפסיק בין יראו עינינו לתפלה. |
| ב׳ | מה שאינו הפסק | ✦ צורך תפלה | מה שמכריז ש״צ ר״ח בין קדיש לתפלת ערבית לא הוי הפסק כיון שהוא צורך תפלה ; וכן יכול לומר ברכו להוציא מי שלא שמע. |
| ב׳ | הגהת הרמ״א | מנהג המדקדקים | ראיתי מדקדקים נהגו לעמוד כשאומרים הי״ח פסוקים של ברוך ה׳ לעולם ; ומנהג יפה הוא, כי נתקנו במקום תפלת י״ח. |
| ג׳ | מצא צבור שקראו ק״ש | ✦ תפלה בציבור עדיפה | יתפלל עמהם ואח״כ יקרא ק״ש עם ברכותיה — praying with the congregation outweighs joining redemption to the evening prayer. |
| ד׳ | אמן אחר ברכת עצמו | שומר עמו ישראל — כן ; המלך בכבודו — לא | אחר שומר עמו ישראל אומר אמן אחר ברכת עצמו ; ולא יענה אמן אחר ברכת המלך בכבודו ; and in the gloss — see above siman 215. |
הלכות ק״ש של ערבית — practice day by day
| Case | Source | Practice | Governing idea |
|---|---|---|---|
| אחר ברכו של ערבית | מ״ב רל״ו:א | ✦ אין מספרין | One does not talk after the evening Barekhu, even before beginning the first blessing. |
| חתימת אמת ואמונה | מ״ב רל״ו:ג · טור או״ח סימן רל״ו | גאל ישראל | In the evening too one seals גאל ישראל in the past: the blessing is on the redemption already granted. |
| השכיבנו בין גאולה לתפלה | ברכות ד׳ ע״ב · מ״ב רל״ו:ג | ✦ אינו הפסק | Hashkivenu does not sever the join: the Sages instituted it, and it becomes one long redemption. |
| הכרזת ראש חודש | מחבר · סעיף ב׳ · מ״ב רל״ו:ז | אינה הפסק | What serves the prayer does not interrupt the prayer — and the same holds for announcing על הנסים. |
| עמידה בי״ח פסוקים | הגהת הרמ״א · מ״ב רל״ו:י · ערוך השלחן | ✦ מנהג יפה — ויש חולקין | The Rama praises standing; many Acharonim prefer to sit, so as not to give those verses the standing of the Amidah. |
| בא לבית הכנסת והצבור עומדים להתפלל | מחבר · סעיף ג׳ · מ״ב רל״ו:יב | יתפלל עמהם | He prays with them and then reads the Shema with its blessings — but only if he will not find another minyan afterwards. |
Frequently asked questions — Siman רל״ו
How many blessings surround the evening Shema (Siman 236)?
Seif 1 is a single line: « בערב מברך שתים לפני ק״ש ושתים לאחריה » (שו״ע או״ח רל״ו:א). Its source is the mishnah: « מַתְנִי׳ בַּשַּׁחַר מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ. וּבָעֶרֶב מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ. אַחַת אֲרוּכָּה וְאַחַת קְצָרָה. » (ברכות י״א ע״א), and the Beit Yosef gives the tally in the name of the Yerushalmi: « ירושלמי ר׳ יוסי בר בון בשם ריב״ל ע״ש שבע ביום הללתיך כלו׳ שבשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה הרי ז׳ » (בית יוסף או״ח סימן רל״ו). The Rambam divides them the same way: « הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. בַּיּוֹם מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ. וּבַלַּיְלָה מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ. » (רמב״ם הלכות קריאת שמע פרק א הלכה ה). The Mishnah Berurah names the two before: « אשר בדברו וכו׳ ואהבת עולם ואינה פותחת בברוך דהויא סמוכה לראשונה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ו:ב) ; and the two after: « ראשונה אמת ואמונה ואינה פותחת בברוך דהויא סמוכה לחברתה דק״ש לא הוי הפסק וחותם בא״י גאל ישראל ולא גואל ישראל כמו בתפלה משום שנתקנה על הגאולה שעברה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ו:ג) ; « וברכה שניה השכיבנו וחותם שומר עמו ישראל לעד מפני שלילה צריכין שימור מן המזיקין » (משנה ברורה, מ״ב רל״ו:ג).
Why does one not speak between the blessing of redemption and the Amidah in the evening (Siman 236)?
Because the halakhah follows Rabbi Yochanan: « דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵיזֶהוּ בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא — זֶה הַסּוֹמֵךְ גְּאוּלָּה לִתְפִלָּה שֶׁל עַרְבִית. » (ברכות ד׳ ע״ב). The Mishnah Berurah states it in one clause: « שגם בערבית מצוה לסמוך גאולה לתפלה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ו:ד), and the Mehaber draws the practical rule: « אין לספר בין גאולה דערבית לתפלה » (שו״ע או״ח רל״ו:ב) ; « ואף הנוהגין לומר י״ח פסוקים ויראו עינינו אין להפסיק בין יראו עינינו לתפלה » (שו״ע או״ח רל״ו:ב). The Gemara had objected that Hashkivenu itself stands between them — « מֵתִיב מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא, בָּעֶרֶב מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ. וְאִי אָמְרַתְּ בָּעֵי לִסְמוֹךְ, הָא לָא קָא סָמֵךְ גְּאוּלָּה לִתְפִלָּה, דְּהָא בָּעֵי לְמֵימַר ״הַשְׁכִּיבֵנוּ״! » (ברכות ד׳ ע״ב) — and the answer governs the whole siman: « אָמְרִי: כֵּיוָן דְּתַקִּינוּ רַבָּנַן ״הַשְׁכִּיבֵנוּ״ — כִּגְאוּלָּה אֲרִיכְתָּא דָּמְיָא. » (ברכות ד׳ ע״ב). The Rambam repeats it: « וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּבָרֵךְ הַשְׁכִּיבֵנוּ אַחַר גָּאַל יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ הֶפְסֵק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן כִּבְרָכָה אַחַת אֲרֻכָּה » (רמב״ם הלכות תפלה פרק ז הלכה יח). Some interruptions are nevertheless not interruptions: « ומיהו מה שמכריז ש״צ ר״ח בין קדיש לתפלת ערבית לא הוי הפסק כיון שהוא צורך תפלה » (שו״ע או״ח רל״ו:ב) ; « וכן יכול לומר ברכו להוציא מי שלא שמע ולא הוי הפסק » (שו״ע או״ח רל״ו:ב) — and the Mishnah Berurah broadens this: « ולאו דוקא לקרוא ולהכריז שהוא ר״ח שהוא דאורייתא או להכריז טל ומטר שאם יטעו צריך לחזור אלא אפילו להכריז על הנסים שפיר דמי » (משנה ברורה, מ״ב רל״ו:ז).
Does one answer amen to one’s own blessing at the end of the evening Shema (Siman 236)?
Seif 4 rules: « אחר שומר עמו ישראל אומר אמן אחר ברכת עצמו ולא יענה אמן אחר ברכת המלך בכבודו » (שו״ע או״ח רל״ו:ד). The reason is the Rambam’s: « כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן אַחַר בִּרְכוֹתָיו הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. וְהָעוֹנֶה אַחַר בְּרָכָה שֶׁהִיא סוֹף בְּרָכוֹת אַחֲרוֹנוֹת הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. כְּגוֹן אַחַר בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וְאַחַר בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית. » (רמב״ם הלכות ברכות פרק א הלכה טז) — that is, as the Mishnah Berurah explains, because that blessing closes the series: « שהוא סיום ברכת ק״ש ואזיל המחבר לטעמיה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ו:יג) ; whereas HaMelekh biKhvodo stands alone: « כי היא אינה שייך לברכת ק״ש והויא ככל ברכה מיוחדת שאין עונה אמן אחר ברכת עצמו » (משנה ברורה, מ״ב רל״ו:יד). Ashkenazi practice differs, as the Mishnah Berurah notes by referring to siman 215: « ר״ל ששם כתב הרמ״א שבמדינותינו אין נוהגין לענות אחר ברכת עצמו אפילו אחר ברכת שומר עמו ישראל לעד » (משנה ברורה, מ״ב רל״ו:טז) ; which is indeed what the Rama writes there: « ויש אומרים שאין עונין אמן רק אחר ברכת בונה ירושלים בברכת המזון וכן המנהג פשוט במדינות אלו ואין לשנות » (שו״ע או״ח רט״ו:א). The Aruch HaShulchan says the same: « אבל כבר נתבאר שם דאנחנו אין נוהגין כלל לענות ׳אמן׳ אחר ברכת עצמו, לבד בברכת המזון ב׳בונה ירושלים׳ » (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ו).