סימן רל״ז — סדר תפלת ערבית: תפלת הערב, ומפני מה אין בה חזרת הש״ץ

זהו כל הסעיף: « אין ש״צ חוזר התפלה בתפלת ערבית » (שו״ע או״ח רל״ז:א). והטעם הוא טעמו של הרמב״ם, שהביאו הטור: « וכתב הרמב״ם ז״ל הטעם לפי שאינה חובה ואומר קדיש ונפטרין לבתיהן לשלום » (טור או״ח סימן רל״ז), ובלשון הרמב״ם עצמו: « ואינו חוזר להתפלל בקול רם ערבית לפי שאין תפלת ערבית חובה » (רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים פרק ט הלכה ט), ואחריו: « לפיכך לא יברך ברכות לבטלה שאין כאן אדם שנתחיב בהם כדי להוציאו ידי חובתו » (רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים פרק ט הלכה ט). וכן ניסחה המשנה ברורה: « שאין תפלת ערבית חובה רק מצוה ולא נתחייב בה אדם שיצטרך הש״ץ להוציאו ידי חובתו » (משנה ברורה, מ״ב רל״ז:א). ולמעשה — כהוראת הרב.

כבר כתב הרמב״ם שהמנהג עשה את ערבית חובה: « ואין תפלת ערבית חובה כתפלת שחרית ומנחה ואף על פי כן נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית וקבלוה עליהם כתפלת חובה » (רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים פרק א הלכה ו). ואף על פי כן פסקה המשנה ברורה: « ואפילו האידנא דקבעוה חובה מ״מ לא אלים מנהגא לשויוה חובה כדי לאטרוחי צבורא להחזיר הש״ץ התפלה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ז:א). והב״ח נתן את הכלל: « כיון דמדינא אינה חובה אלא רשות ולכן לא תיקנו מתחלה שיחזור הש״ץ תפלת ערבית אע״פ שאח״כ נהגו וקבעוה חובה מ״מ התקנה במקומה עומדת » (ב״ח או״ח סימן רל״ז). וכן העלה ערוך השלחן: « ואפילו לכמה מהראשונים שכתבו שכבר קבלנו עלינו כולנו לחובה, מכל מקום לעניין חזרת שליח הציבור לא קבלנו עלינו » (ערוך השלחן רל״ז:ג). ולמעשה — כהוראת הרב.

המוסגר שבסוף הסעיף הוא הגהת הרמ״א: « ואין נופלין על פניהם לאחר ערבית » (רמ״א או״ח רל״ז:א). והטור הביא מנהג הפוך בשם רב שר שלום גאון: « שמותר ליפול על אפים לבקש רחמים אחר תפלת ערבית אפילו בציבור » (טור או״ח סימן רל״ז), והוסיף: « וכן המנהג בבבל שנופלין על פניהם בערבית חוץ מערב שבת » (טור או״ח סימן רל״ז). והרמ״א השיב על כך בדרכי משה: « והמנהג אינו כן וכ״כ האגור ויש בו טעם ע״פ הקבלה » (דרכי משה או״ח רל״ז). והמשנה ברורה הרחיבה את הדין: « ואפילו התפללו ערבית מבע״י אין נופלין דכבר שויא לילה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ז:ב), וכן: « ואפילו תפלה שהוא מתפלל לשם תשלומין של תפלת מנחה ג״כ אין ליפול » (משנה ברורה, מ״ב רל״ז:ב). ולמעשה — כהוראת הרב.