אין ש״צ חוזר התפלה בתפלת ערבית (ואין נופלין על פניהם לאחר ערבית):
Key concepts of the Siman
Structure of the Siman — the one seif in four movements
| Movement | Subject | Ruling | Detail |
|---|---|---|---|
| רישא | הכותרת | ✦ סדר תפלת ערבית. ובו סעיף אחד | The title announces a whole service, and the seif retains only one point — which the Be'er haGolah traces to the Rambam, the Tur and the Rashba (באר הגולה או״ח רל״ז). |
| גוף הסעיף | הדין | ✦ אין ש״צ חוזר התפלה בתפלת ערבית | A single ruling, and a negative one: the evening Amidah is not repeated aloud. |
| הטעם | רשות | לפי שאין תפלת ערבית חובה | The reason is the Rambam's (רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים פרק ט הלכה ט); the Mishnah Berurah repeats it (משנה ברורה, מ״ב רל״ז:א). |
| הגה | דברי הרמ״א | ✦ ואין נופלין על פניהם לאחר ערבית | Its source is the Darkhei Moshe in the name of the Agur (דרכי משה או״ח רל״ז); the Magen Avraham adds the kabbalistic reason (מגן אברהם רל״ז:א). |
סדר תפלת ערבית — practical conduct
| Case | Source | Conduct | Governing idea |
|---|---|---|---|
| ציבור שהתפלל ערבית | מחבר · סעיף א׳ | ✦ אין חזרה | The Amidah is not said again aloud: there is nobody to discharge. |
| האידנא דקבעוה חובה | משנה ברורה, מ״ב רל״ז:א | לא אלים מנהגא | Custom made Arvit obligatory, but not strongly enough to impose the burden of a repetition on the congregation. |
| אחר תפלת ערבית | הגה · דרכי משה או״ח רל״ז | ✦ אין נופלין על פניהם | The Rema's gloss: our usage is not the Babylonian one the Tur reports. |
| התפלל ערבית מבעוד יום | משנה ברורה, מ״ב רל״ז:ב | אין נופלין | Once Arvit has been prayed, that hour has been made night — even before sunset. |
| תשלומין של מנחה בערבית | משנה ברורה, מ״ב רל״ז:ב | אין ליפול | Even the make-up Amidah for Minchah, said in the evening, does not bring on נפילת אפים. |
| מאחר שבא באמצע | שו״ע או״ח רל״ו:ב | ברכו ולא הוי הפסק | One may say ברכו again for someone who did not hear it: that is not an interruption. |
Frequently asked questions — Siman רל״ז
Why does the chazzan not repeat the Amidah at Arvit (Siman 237)?
That is the whole seif: « אין ש״צ חוזר התפלה בתפלת ערבית » (שו״ע או״ח רל״ז:א). The reason is the Rambam's, as the Tur reports it: « וכתב הרמב״ם ז״ל הטעם לפי שאינה חובה ואומר קדיש ונפטרין לבתיהן לשלום » (טור או״ח סימן רל״ז), and in the Rambam himself: « ואינו חוזר להתפלל בקול רם ערבית לפי שאין תפלת ערבית חובה » (רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים פרק ט הלכה ט), and then: « לפיכך לא יברך ברכות לבטלה שאין כאן אדם שנתחיב בהם כדי להוציאו ידי חובתו » (רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים פרק ט הלכה ט). The Mishnah Berurah puts it thus: « שאין תפלת ערבית חובה רק מצוה ולא נתחייב בה אדם שיצטרך הש״ץ להוציאו ידי חובתו » (משנה ברורה, מ״ב רל״ז:א). In practice, one follows one's Rav.
Since everyone prays Arvit today, why was the repetition not reinstated (Siman 237)?
The Rambam had already noted that custom made Arvit an obligation: « ואין תפלת ערבית חובה כתפלת שחרית ומנחה ואף על פי כן נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית וקבלוה עליהם כתפלת חובה » (רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים פרק א הלכה ו). And yet the Mishnah Berurah rules: « ואפילו האידנא דקבעוה חובה מ״מ לא אלים מנהגא לשויוה חובה כדי לאטרוחי צבורא להחזיר הש״ץ התפלה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ז:א). The Bach gives the principle: « כיון דמדינא אינה חובה אלא רשות ולכן לא תיקנו מתחלה שיחזור הש״ץ תפלת ערבית אע״פ שאח״כ נהגו וקבעוה חובה מ״מ התקנה במקומה עומדת » (ב״ח או״ח סימן רל״ז). The Arukh haShulchan concludes likewise: « ואפילו לכמה מהראשונים שכתבו שכבר קבלנו עלינו כולנו לחובה, מכל מקום לעניין חזרת שליח הציבור לא קבלנו עלינו » (ערוך השלחן רל״ז:ג). In practice, one follows one's Rav.
Does one perform נפילת אפים after Arvit (Siman 237)?
The parenthetical clause of the seif is the Rema's gloss: « ואין נופלין על פניהם לאחר ערבית » (רמ״א או״ח רל״ז:א). The Tur, however, reported the opposite usage in the name of Rav Sar Shalom Gaon: « שמותר ליפול על אפים לבקש רחמים אחר תפלת ערבית אפילו בציבור » (טור או״ח סימן רל״ז), and he added: « וכן המנהג בבבל שנופלין על פניהם בערבית חוץ מערב שבת » (טור או״ח סימן רל״ז). The Rema answers this in the Darkhei Moshe: « והמנהג אינו כן וכ״כ האגור ויש בו טעם ע״פ הקבלה » (דרכי משה או״ח רל״ז). The Mishnah Berurah extends the rule: « ואפילו התפללו ערבית מבע״י אין נופלין דכבר שויא לילה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ז:ב), and: « ואפילו תפלה שהוא מתפלל לשם תשלומין של תפלת מנחה ג״כ אין ליפול » (משנה ברורה, מ״ב רל״ז:ב). In practice, one follows one's Rav.