סימן רל״ט — דין ק״ש על מטתו: הקריאה, הברכה והשמירה

כן, וזהו עיקר הסימן: « קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע ומברך המפיל חבלי שינה על עיני וכו׳ » (שו״ע או״ח רל״ט:א). ושורשו במימרת רבי יהושע בן לוי: « אע״פ שקרא אדם ק״ש בביהכ״נ מצוה לקרותו על מטתו » (ברכות ד׳ ע״ב), ופסוקו: « רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה » (ברכות ד׳ ע״ב). ומכל מקום אין זו חובה שניה: « דהאי ק״ש שעל מטתו אינו אלא משום שמירה ואינו יוצא בה » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ט:ב), ולפיכך הוציא מזה האשל אברהם שלוש תולדות כאחת: « הא דאין מברכין לקרות שמע דאינה מצות אלא להגן ומהאי טעמא ת״ח אין צריך לקרות וכן די נמי בפרשה ראשונה » (אשל אברהם או״ח סימן רל״ט). ולמעשה — כהוראת הרב.

מרן העמידה לאחריה: « קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע ומברך המפיל חבלי שינה על עיני וכו׳ » (שו״ע או״ח רל״ט:א), והמגן אברהם נתן טעם: « משמע דברכת המפיל יאמר אחר שמע כדי שתהא הברכ׳ סמוכה לשינה וכן עיקר » (מגן אברהם רל״ט:ב). והרמב״ם הפך את הסדר: « כשיכנס אדם למטתו לישן בלילה מברך » (רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים פרק ז הלכה א), ואחר כך: « וקורא פרשה ראשונה מקריאת שמע וישן » (רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים פרק ז הלכה ב). ותמה עליו ערוך השלחן: « ותימא על הרמב״ם ששינה מלשון הגמרא » (ערוך השלחן רל״ט:ב). וכף החיים העיד על המנהג: « דמנהגינו עכשיו לומר המפיל קודם שמע » (כף החיים רל״ט:ו). והמשנה ברורה לא הכריעה בין הדעות אלא בין בני אדם: « ונראה דלמעשה יתנהג האדם כפי טבעו דהיינו אם טבעו להרדם באמצע ק״ש טוב יותר שיקדים ברכת המפיל מה דאפשר ואם אין טבעו לזה טוב יותר לאחר ברכת המפיל עד לבסוף » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ב). ולמעשה — כהוראת הרב.

יוצא הוא מן הדיבור אל הגוף: « כשיפשוט חלוקו לא יהפכנו ממטה למעלה שאם כן נמצא גופו ערום אלא יפשטנו דרך ראשו ויכסה עצמו בסדינו מתחת ויכנס במטתו » (שו״ע או״ח רל״ט:ב). ולשונו לקוחה מן הטור: « ויפשוט בגדיו וכשיגיע לחלוק לא יהפכנו ממטה למעלה שא״כ נמצא גופו ערום אלא יפשיטנו דרך ראשו ויכסה עצמו בסדינו מתחת ויכנס במטתו » (טור או״ח סימן רל״ט), שהעמיד לדוגמה את רבי יוסי: « כמו שהיה מתפאר רבי יוסי מעולם לא ראו קורות ביתי שפתי חלוקי » (טור או״ח סימן רל״ט) — ולשון הגמרא: « מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי » (שבת קי״ח ע״ב). וערוך השלחן תיאר את המעשה: « אם ישן ערום, לא יפשוט חלוקו בישיבתו, שיהא נמצא ערום בגלוי, אלא ישכב במטתו ויכסה את עצמו בסדין, ויפשוט החלוק דרך ראשו מעט מעט וכל מה שמפשיט מכסהו הסדין » (ערוך השלחן רל״ט:ז). ולמעשה — כהוראת הרב.