רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) — סימן כ״ד (הנהגת לבישת הציצית ושכרה ועונשה)

אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין אָדָם חַיָּב לִקְנוֹת טַלִּית בַּת אַרְבַּע כְּנָפוֹת כְּדֵי שֶׁיִּתְחַיֵּב בְּצִיצִית, אֶלָּא דַּוְקָא אִם רוֹצֶה לְהִתְלַבֵּשׁ בְּטַלִּית בַּת אַרְבַּע כְּנָפוֹת חַיָּב לְהָטִיל בָּהּ צִיצִית, מִכָּל מָקוֹם טוֹב וְנָכוֹן לִהְיוֹת כָּל אָדָם זָהִיר וְזָרִיז לִלְבֹּשׁ טַלִּית מְצֻיֶּצֶת כָּל הַיּוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר הַמִּצְוֹת בְּכָל רֶגַע. דֻּגְמָא לַדָּבָר, כְּאָדָם הַמַּזְהִיר לַחֲבֵרוֹ עַל עִנְיָן אֶחָד, שֶׁקּוֹשֵׁר קֶשֶׁר בַּאֲזוֹרוֹ כְּדֵי שֶׁיִּזְכְּרֶנּוּ. וְעַל כֵּן יֵשׁ בְּצִיצִית חֲמִשָּׁה קְשָׁרִים — כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תּוֹרָה, וְאַרְבַּע כְּנָפוֹת — כְּדֵי שֶׁלְּכָל צַד שֶׁיִּפְנֶה יִזְכֹּר הַמִּצְוֹת.

טוב ונכון ללבוש טלית מצוייצת כל היום. אף שאין אדם חייב לקנות טלית בת ארבע כנפות כדי להתחייב בציצית — אלא דווקא אם רוצה להתלבש בה — מכל מקום טוב ונכון שיהא כל אדם זהיר וזריז ללבוש טלית מצוייצת כל היום, כדי שיזכור המצוות בכל רגע. דוגמא לדבר: כאדם הקושר קשר באזורו כדי לזכור עניין. ולכן יש בציצית חמישה קשרים כנגד חמישה חומשי תורה, וארבע כנפות — שלכל צד שיפנה יזכור המצוות. חידוש הרב: הוא הופך את חובת הגברא להנהגת זריזות — להעמיד עצמו תחת המצוה כדי לזכרה בכל עת.

אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְלַבֵּשׁ בְּצִיצִית כָּל הַיּוֹם, לְכָל הַפָּחוֹת יִזָּהֵר שֶׁיִּהְיֶה לָבוּשׁ בְּצִיצִית בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה.

לכל הפחות בשעת ק״ש ותפילה. אפילו מי שאינו יכול להתלבש בציצית כל היום — לכל הפחות ייזהר להיות לבוש בציצית בשעת קריאת שמע ותפילה. חידוש הרב: הוא קובע רף מינימלי — שעת ק״ש (קבלת עול מלכות שמים) היא השעה שבה לא תיעדר הציצית.

מִצְוָה לַעֲשׂוֹת טַלִּית נָאָה וְצִיצִית נָאָה, וְהוּא הַדִּין כָּל הַמִּצְוֹת צָרִיךְ לַעֲשׂוֹתָן בְּהִדּוּר בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר, שֶׁנֶּאֱמַר: "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" — הִתְנָאֶה לְפָנָיו בְּמִצְוֹת.

הידור — טלית נאה וציצית נאה. מצוה לעשות טלית נאה וציצית נאה, והוא הדין כל המצוות צריך לעשותן בהידור בכל מה שאפשר, שנאמר «זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ» — התנאה לפניו במצוות. חידוש הרב: הוא מעגן את לבישת הציצית ביסוד הכללי של הידור מצוה — אהבת המצוה ניכרת ביופי חפצה.

מִצְוָה לֶאֱחֹז הַצִּיצִית בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית כְּנֶגֶד לִבּוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע, רֶמֶז לַדָּבָר: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עַל לְבָבֶךָ". וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁיֶּאֱחֹז אוֹתָם בֵּין קְמִיצָה לְזֶרֶת שֶׁל שְׂמֹאל, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לְפָרָשַׁת צִיצִית — יִקָּחֵם בְּיָדוֹ הַיְמָנִית וְיַבִּיט בָּהֶם, וְיִהְיוּ בְּיָדוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְ"נֶאֱמָנִים וְנֶחֱמָדִים לָעַד", וְאָז יְנַשֵּׁק הַצִּיצִית וִיסִירֵם מִיָּדוֹ.

אחיזת הציצית ביד שמאל כנגד הלב. מצוה לאחוז הציצית בידו השמאלית כנגד לבו בשעת קריאת שמע, רמז לדבר «וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה … עַל לְבָבֶךָ». ויש מי שאומר לאחזם בין קמיצה לזרת של שמאל, וכשמגיע לפרשת ציצית — ייקחם בימינו ויביט בהם עד «נֶאֱמָנִים וְנֶחֱמָדִים לָעַד», ואז ינשק הציצית ויסירם. חידוש הרב: הוא מצרף לדין האחיזה את הנהגת האחיזה המדויקת והנשיקה, ועושה את ק״ש שעת מגע הלב עם המצוה.

טוֹב לְהִסְתַּכֵּל בַּצִּיצִית בִּשְׁעַת עֲטִיפָה כְּשֶׁמְּבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם וגו׳" — רְאִיָּה מֵבִיא לִידֵי זְכִירָה וּזְכִירָה מֵבִיא לִידֵי עֲשִׂיָּה.

הסתכלות בציצית בשעת עטיפה. טוב להסתכל בציצית בשעת עטיפה כשמברך עליהם, שנאמר «וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם» — ראייה מביאה לידי זכירה וזכירה לידי עשייה. חידוש הרב: הוא עושה את הראייה שלב ראשון בסולם — ראייה, זכירה, עשייה — שהוא כל עניין הציצית (למען תזכרו).

יֵשׁ נוֹהֲגִין לְהִסְתַּכֵּל בַּצִּיצִית כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְ"וּרְאִיתֶם אֹתוֹ" וְלִתֵּן אוֹתָם עַל הָעֵינַיִם, וּמִנְהָג יָפֶה הוּא וְחִבּוּבֵי מִצְוָה. וְגַם נוֹהֲגִין לְנַשֵּׁק הַצִּיצִית בְּשָׁעָה שֶׁמִּסְתַּכֵּל בָּהֶן, וְהַכֹּל הוּא חִבּוּב מִצְוָה.

על העינים ונשיקה — חבוב מצוה. יש נוהגין להסתכל בציצית כשמגיע ל«וּרְאִיתֶם אֹתוֹ» ולתתם על העינים — מנהג יפה הוא וחבובי מצוה. וגם נוהגין לנשק הציצית בשעה שמסתכל בהן — והכל הוא חבוב מצוה. חידוש הרב: הוא מאשר את מנהגי הראייה והנשיקה בקשרם המפורש ליסוד חבוב מצוה — החיבה המעשית הנתונה למצוה.

כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל בַּצִּיצִית — יִסְתַּכֵּל בִּשְׁתֵּי צִיצִיּוֹת שֶׁלְּפָנָיו שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עֲשָׂרָה קְשָׁרִים, רֶמֶז לְעֶשֶׂר סְפִירוֹת שֶׁהֵן קְשׁוּרִין וַאֲחוּדִין זֶה בָּזֶה. וְגַם יֵשׁ בָּהֶם שִׁשָּׁה עָשָׂר חוּטִין וַעֲשָׂרָה קְשָׁרִים — עוֹלִים כ״ו כְּשֵׁם הוי״ה בָּרוּךְ הוּא.

רמז הקשרים והחוטין — כ״ו. כשמסתכל — יסתכל בשתי ציציות שלפניו שיש בהם עשרה קשרים, רמז לעשר ספירות שהן קשורין ואחודין זה בזה. וגם יש בהם ששה עשר חוטין ועשרה קשרים — עולים כ״ו כשם הוי״ה ברוך הוא. חידוש הרב: הוא מטביע את הגימטריה (ט״ז ועשרה עולים כ״ו) במבנה המצוה עצמה, ועושה את ההסתכלות בציצית התבוננות בשם.

גָּדוֹל עֹנֶשׁ הַמְבַטֵּל מִצְוַת צִיצִית, וְעָלָיו נֶאֱמַר: "לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וגו׳". וְכָל הַזָּהִיר בְּמִצְוַת צִיצִית — זוֹכֶה וְרוֹאֶה פְּנֵי הַשְּׁכִינָה.

העונש והשכר. גדול עונש המבטל מצות ציצית, ועליו נאמר «לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ». וכל הזהיר במצות ציצית — זוכה ורואה פני השכינה. חידוש הרב: הוא חותם את הלכות ציצית על מאזן היראה והאהבה — חומרת הביטול והבטחת ראיית פני השכינה לזהיר.