✦ ❖ ✦ D A A T · N I V E A U 3 — S Y N T H È S E M A G I S T R A L E ✦ ❖ ✦
Siman ר״מ
איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו
איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו. עונה האמורה בתורה ; כאדם שפורע חובו ; לא ישתה בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר ; בני תשע מדות ; והצנע לכת ; מחיצה עשרה וכלי בתוך כלי ; אכסנאי ; מטה זה לצפון וזה לדרום
Révision structurée, mémorisation rapide, la conduite en pratique
📑 Plan de la synthèse
- L’axiome central — le fil du Siman
- Tableau-maître des י״ז סעיפים
- הסוגיא — la question mère
- העונה והכוונה — le séif 1
- נתינת הדעת ובני תשע מדות — les séifim 2-3
- מדות הצניעות שבמעשה — les séifim 4-5 et 8
- המקום והנוכחות — le séif 6
- הזמן, הדיבור והריצוי — les séifim 7, 9 et 10
- אור, רעב ואכסניא — les séifim 11-13
- שמירת הגוף והמטה — les séifim 14-17
- Règles d’or
- Mnémonique
- Pièges à éviter
- La conduite en pratique
1. L’axiome central — le fil du Siman
Principe universel du Siman ר״מ :
Ce siman (י״ז סעיפים) ne restreint pas ce que la Torah a permis : il enseigne comment un בעל נפש y vit. Il tient sur trois piliers. D’abord une dette : la onah que le mari doit à sa femme, chiffrée par métier, et que seule elle peut alléger. Ensuite une présence : être avec elle et non ailleurs — d’où le séif 2 et les neuf conduites du séif 3, qui presque toutes se ramènent à un défaut de consentement ou un défaut de présence. Enfin une retenue : sur l’acte, le lieu, l’heure, la lumière et la parole. Deux versets encadrent l’ensemble : והצנע לכת, que le Mehaber cite au séif 4, et קדושים תהיו tel que le Ramban le lit — ne pas devenir נבל ברשות התורה.
Ce siman (י״ז סעיפים) ne restreint pas ce que la Torah a permis : il enseigne comment un בעל נפש y vit. Il tient sur trois piliers. D’abord une dette : la onah que le mari doit à sa femme, chiffrée par métier, et que seule elle peut alléger. Ensuite une présence : être avec elle et non ailleurs — d’où le séif 2 et les neuf conduites du séif 3, qui presque toutes se ramènent à un défaut de consentement ou un défaut de présence. Enfin une retenue : sur l’acte, le lieu, l’heure, la lumière et la parole. Deux versets encadrent l’ensemble : והצנע לכת, que le Mehaber cite au séif 4, et קדושים תהיו tel que le Ramban le lit — ne pas devenir נבל ברשות התורה.
💡 La clé universelle : quatre repères :
- הָעוֹנָה — אם היה נשוי לא יהא רגיל ביותר עם אשתו אלא בעונה האמורה בתורה (שו״ע או״ח ר״מ:א).
- כְּפוֹרֵעַ חוֹבוֹ — ואף כשהוא מצוי אצלה לא יכוין להנאתו אלא כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה (שו״ע או״ח ר״מ:א).
- נְתִינַת הַדַּעַת — לא ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר ואפילו שתיהן נשיו (שו״ע או״ח ר״מ:ב).
- וְהַצְנֵעַ לֶכֶת — שכל המסתכל שם אין לו בושת פנים ועובר על והצנע לכת ומעביר הבושה מעל פניו (שו״ע או״ח ר״מ:ד).
2. Tableau-maître des י״ז סעיפים
Les י״ז סעיפים se partagent la matière : le premier pose la dette et l’intention, les séifim 2 et 3 la présence du cœur, les séifim 4 à 10 la retenue de l’acte, du lieu, de l’heure et de la parole, les séifim 11 à 13 la lumière, la famine et la maison d’autrui, et les quatre derniers la mesure du corps et le lit.
| Seif | Cas | Cœur de la halakha | Repère |
|---|---|---|---|
| א׳ | העונה והכוונה | אלא בעונה האמורה בתורה (שו״ע או״ח ר״מ:א) ; ועונת תלמידי חכמים מליל שבת לליל שבת (שו״ע או״ח ר״מ:א) ; וכל אדם צריך לפקוד את אשתו בליל טבילתה ובשעה שיוצא לדרך אם אינו הולך לדבר מצוה (שו״ע או״ח ר״מ:א) ; כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה (שו״ע או״ח ר״מ:א). | עונה וחוב |
| ב׳ | נתינת הדעת | לא ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר ואפילו שתיהן נשיו (שו״ע או״ח ר״מ:ב). | ואפילו שתיהן נשיו |
| ג׳ | בני תשע מדות | וברותי מכם המורדים והפושעים בי אלו בני תשע׳ מדות (שו״ע או״ח ר״מ:ג) ; בני אנוס׳ בני שנואה בני נידוי בני תמורה בני מורדת בני שכרות בני גרושת הלב בני ערבוביא בני חצופה (שו״ע או״ח ר״מ:ג). | תשע מדות |
| ד׳ | ההסתכלות | אסור להסתכל באותו מקום (שו״ע או״ח ר״מ:ד) ; וכל שכן הנושק שם שעובר על כל אלה ועוד שעובר על בל תשקצו את נפשותיכם (שו״ע או״ח ר״מ:ד). | והצנע לכת |
| ה׳ | דרך עזות ועקש | הוא למטה והיא למעלה זו דרך עזות (שו״ע או״ח ר״מ:ה) ; שמשו שניהם כאחד זה דרך עקש (שו״ע או״ח ר״מ:ה). | דרך עזות |
| ו׳ | בפני אדם ובבית שיש בו ספרים | אסור לאדם לשמש מטתו בפני כל אדם אם הוא נעור ואפי׳ ע״י הפסק מחיצה עשרה (שו״ע או״ח ר״מ:ו) ; ובפני תינוק שאין יודע לדבר מותר (שו״ע או״ח ר״מ:ו) ; ואם יש בו תפילין או ספרים אפילו של גמרא אסור עד שיתנם בכלי בתוך כלי (שו״ע או״ח ר״מ:ו). | מחיצה וכלי בתוך כלי |
| ז׳ | הזמן | לא ישמש בתחלת הליל׳ ולא בסופה כדי שלא ישמע קול בני אדם ויבא לחשוב באשה אחרת אלא באמצע הלילה (שו״ע או״ח ר״מ:ז). | באמצע הלילה |
| ח׳ | אימה ויראה | וישמש באימה ובירא׳ כמ״ש על ר״א שהיה מגל׳ טפח ומכסה טפח ודומה כמי שכפאו שד (שו״ע או״ח ר״מ:ח) ; וכולהו פירושי איתנהו וצריך בעל נפש ליזהר בהם (שו״ע או״ח ר״מ:ח). | בעל נפש |
| ט׳ | הדיבור | לא יספר עמה בדברים שאינם מעניני תשמיש ולא בשעת תשמיש ולא קודם לכן שלא יתן דעתו באשה אחרת (שו״ע או״ח ר״מ:ט). | מגיד לאדם מה שיחו |
| י׳ | הכעס והריצוי | אם הי׳ לו כעס עמה אסור לשמש עד שיפייסנה (שו״ע או״ח ר״מ:י) ; ויכול לספר עמה קודם תשמיש כדי לרצות׳ (שו״ע או״ח ר״מ:י). | עד שיפייסנה |
| י״א | האור | אסור לשמש לאור הנר אע״פ שמאפיל בטליתו (שו״ע או״ח ר״מ:יא) ; אבל אם עושה מחיצ׳ גבוה עשרה לפני הנר (רמ״א או״ח ר״מ:יא) ; וכן אסור לשמש ביום אא״כ הוא בית אפל (שו״ע או״ח ר״מ:יא) ; ות״ח מאפיל בטליתו ושרי (רמ״א או״ח ר״מ:יא). | בית אפל |
| י״ב | שני רעבון | אסור לשמש מטתו בשני רעבון אלא לחשוכי בנים (שו״ע או״ח ר״מ:יב) ; וה״ה בשאר צרות שהם כרעבון (רמ״א או״ח ר״מ:יב). | לחשוכי בנים |
| י״ג | אכסנאי | אכסנאי אסור לשמש (שו״ע או״ח ר״מ:יג) ; ואם יחדו לו ולאשתו בית מותר ובלבד שלא יישן בטליתו של בעל הבית (שו״ע או״ח ר״מ:יג). | בית מיוחד |
| י״ד | שמירת הגוף | שכבת זרע הוא כח הגוף ומאור העינים וכל זמן שתצא ביותר הגוף כלה וחייו אובדי׳ (שו״ע או״ח ר״מ:יד) ; לפיכך צריך אדם ליזהר (שו״ע או״ח ר״מ:יד). | לפיכך צריך אדם ליזהר |
| ט״ו | הנהגת הגוף | לא יבעול והוא שבע או רעב אלא כשיתעכל המזון שבמעיו (שו״ע או״ח ר״מ:טו) ; ולא ביום יציאה לדרך או ביאה מן הדרך ולא לפניהם ולא לאחריהם (שו״ע או״ח ר״מ:טו). | מצד הרפואה |
| ט״ז | תינוק שישן על המטה | המשמש מטתו על מטה שתינוק ישן עליה אותו תינוק נכפה (שו״ע או״ח ר״מ:טז) ; ולא אמרן אלא דלא הוי בר שתא אבל הוי בר שתא לית לן בה (שו״ע או״ח ר״מ:טז). | שלושה סייגים |
| י״ז | הפניית המטה | מטה שישן בה עם אשתו צריך שתהא ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום (שו״ע או״ח ר״מ:יז). | זה לצפון וזה לדרום |
⚖ 2. Tableau-maître des י״ז סעיפים
נשוי → עונה האמורה בתורה לפי אומנותו → ליל טבילה · יציאה לדרך · מכיר בה — אף שלא בשעת עונתה → כאדם שפורע חובו, ולקיים מצות בוראו → נתן דעתו על אחרת — אסור → כעס שלא נתפייס — אסור עד שיפייסנה → בפני אדם נעור, לאור הנר, וביום — אסור → שני רעבון ואכסניא — אסור → ומטה זה לצפון וזה לדרום.3. הסוגיא — la question mère
📖 ההיתר — אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ דִּבְרֵי יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין הֲלָכָה כְּיוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי, אֶלָּא כֹּל מַה שֶּׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּאִשְׁתּוֹ — עוֹשֶׂה (נדרים כ׳ ע״ב) : la Guemara écarte les quatre dires de Rabbi Yohanan ben Dahavaï comme halakha.
📜 ובלשון הרמב״ם — אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם מֻתֶּרֶת הִיא לוֹ. לְפִיכָךְ כָּל מַה שֶּׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּאִשְׁתּוֹ עוֹשֶׂה (רמב״ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ט), וְאַף עַל פִּי כֵן מִדַּת חֲסִידוּת שֶׁלֹּא יָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ לְכָךְ וְשֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ (רמב״ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ט) : le Rambam pose les deux dans la même halakha : le permis, et la mesure du hassid.
↓
⚖️ וברמ״א באבן העזר — ויכול לעשות עם אשתו מה שירצה (רמ״א אה״ע כ״ה:ב), ואע״פ שמותר בכל אלה כל המקדש עצמו במותר לו קדוש יאמרו לו (רמ״א אה״ע כ״ה:ב) : le Rama tranche le din au Even haÉzer, et garde la mesure.
🕯️ וברמב״ן — וְהִנֵּה יִהְיֶה נָבָל בִּרְשׁוּת הַתּוֹרָה (רמב״ן על ויקרא י״ט:ב) : le Ramban nomme le danger : abuser d’un permis. C’est ce siman qui l’écarte.
👉 ולשון מרן עצמו — וכולהו פירושי איתנהו וצריך בעל נפש ליזהר בהם (שו״ע או״ח ר״מ:ח), עיין רמב״ן בחומש פרשת קדושים בראשו (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:א) : le Mehaber ne dit pas “tout homme est tenu” mais “celui qui a le souci de son âme” ; et la Michna Beroura ouvre le siman en renvoyant au Ramban.
4. העונה והכוונה — le séif 1
📏 השיעורים — הָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה: הַטַּיָּילִין — בְּכׇל יוֹם. הַפּוֹעֲלִים — שְׁתַּיִם בְּשַׁבָּת. הַחַמָּרִים — אַחַת בְּשַׁבָּת. הַגַּמָּלִים — אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם. הַסַּפָּנִים — אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים (כתובות ס״א ע״ב), וכ״ז במי שגופו בריא אבל מי שאינו בריא אינו חייב אלא לפי מה שאומדין אותו שיכול לקיים (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ג) : le métier fixe le rythme, et l’état du corps le mesure.
📚 עונת תלמידי חכמים — עוֹנָה שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵימַת? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת (כתובות ס״ב ע״ב), ואל יאמר אדם אעשה עצמי כת״ח כי כתיב ועונתה לא יגרע (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ו) : un statut, non une échappatoire.
↓
🕯️ שלושה זמנים — וכל אדם צריך לפקוד את אשתו בליל טבילתה ובשעה שיוצא לדרך אם אינו הולך לדבר מצוה (שו״ע או״ח ר״מ:א), ר״ל אפילו שלא בשעת עונתה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ח) : la nuit du mikvé, le départ, et le signe qu’elle donne — hors calendrier.
🤝 ומחילה — ולא יבטל עונתה אלא מדעתה כשהיא מוחלת לו וכבר קיים מצות פו״ר (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ב), וצריך לקיים העונה גם כשהיא מעוברת או מניקה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ב) : seule sa renonciation à elle peut réduire ; la grossesse et l’allaitement ne réduisent rien.
🎯 ארבע כוונות — ולקיים מצות בוראו שיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקיימים מצות בישראל (שו״ע או״ח ר״מ:א), ואם הוא מכוין לגדור עצמו בה כדי שלא יתאוה לעבירה (שו״ע או״ח ר״מ:א), גם בזה יש קבול שכר (רמ״א או״ח ר״מ:א) : payer une dette, servir le Créateur, veiller sur l’enfant, se garder de la faute.
5. נתינת הדעת ובני תשע מדות — les séifim 2-3
🍷 הכוס — לא ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר ואפילו שתיהן נשיו (שו״ע או״ח ר״מ:ב), פי׳ שיתן מחשבתו בשעת תשמיש על האחרת (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:יג) : il ne s’agit pas du regard mais de la pensée.
📜 הרשימה — בני אנוס׳ בני שנואה בני נידוי בני תמורה בני מורדת בני שכרות בני גרושת הלב בני ערבוביא בני חצופה (שו״ע או״ח ר״מ:ג) : neuf noms, tirés d’un verset de Yehezkel.
↓
🚫 האנוסה — אפילו אינה אנוסה רק שאינה מרוצה מפני כעס שיש לה עליו לכן יפייס ואח״כ יבעול (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:יד), וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל הַכּוֹפֶה אִשְׁתּוֹ לִדְבַר מִצְוָה הָוְיָין לוֹ בָּנִים שֶׁאֵינָן מְהוּגָּנִין (עירובין ק׳ ע״ב) : il n’y a pas besoin de force pour qu’il y ait contrainte : il suffit qu’elle ne soit pas d’accord.
💭 הערבוביא והתמורה — כגון שנותן אז דעתו על אחרת (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:כ), אפילו שתיהן נשיו וכגון שנתכוין לזו ונזדמנה לו אחרת (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:טז) : les deux mêmes défauts que le séif 2, sous d’autres noms.
✅ ומה שאינו בכלל — אבל אי מקשטת עצמה ומרצה אותו שיתן דעתו עליה אדרבה אז חייב בעונה כדלעיל בס״א והו״ל בנים מהוגנים (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:כא), הַהִיא דְּמַרְצְיָא אַרְצוֹיֵי (נדרים כ׳ ע״ב) : celle qui se rend agréable n’est pas visée : au contraire, il lui doit alors la onah.
6. מדות הצניעות שבמעשה — les séifim 4-5 et 8
👁️ ההסתכלות — אסור להסתכל באותו מקום (שו״ע או״ח ר״מ:ד), שכל המתבייש אינו חוטא (שו״ע או״ח ר״מ:ד) : le motif est la pudeur, et la honte qui retient de fauter.
🔥 וטעם שני — ועוד דקא מגרי יצר הרע בנפשי׳ (שו״ע או״ח ר״מ:ד), ועוד דקא מגרה יצר הרע בנפשיה (בית יוסף או״ח סימן ר״מ) : et l’excitation du penchant, que le Beit Yossef rapporte du Raavad.
↓
⚖️ דרך עזות ועקש — הוא למטה והיא למעלה זו דרך עזות (שו״ע או״ח ר״מ:ה), ובשעת מעשה יהיה הוא למעלה והיא למטה (ערוך השלחן או״ח סימן ר״מ) : le Mehaber n’écrit pas ici “il est interdit” mais “c’est une voie”.
🕯️ באימה וביראה — וישמש באימה ובירא׳ כמ״ש על ר״א שהיה מגל׳ טפח ומכסה טפח ודומה כמי שכפאו שד (שו״ע או״ח ר״מ:ח), וּכְשֶׁהוּא מְסַפֵּר, מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טֶפַח, וְדוֹמֶה עָלָיו כְּמִי שֶׁכְּפָאוֹ שֵׁד (נדרים כ׳ ע״ב) : quatre lectures de la même formule, toutes retenues.
👤 ולמי נאמר — וכולהו פירושי איתנהו וצריך בעל נפש ליזהר בהם (שו״ע או״ח ר״מ:ח), וכל הפירושים אמת, ויש לבעל נפש ליזהר בהם כשיש ביכולתו (ערוך השלחן או״ח סימן ר״מ) : le destinataire est nommé : celui qui a le souci de son âme, dans la mesure du possible.
7. המקום והנוכחות — le séif 6
🚪 בפני אדם נעור — אסור לאדם לשמש מטתו בפני כל אדם אם הוא נעור ואפי׳ ע״י הפסק מחיצה עשרה (שו״ע או״ח ר״מ:ו), הטעם דמרגיש הוא בעת שהלה משמש מטתו ואין כאן צניעות (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:כב) : ce n’est pas la vue qui gêne mais la perception.
😴 ובפני ישן — ובפני ישן מותר אפילו בלא הפסק מחיצה (ביאור הלכה סימן ר״מ), ובפני תינוק שאין יודע לדבר מותר (שו״ע או״ח ר״מ:ו) : qui ne perçoit rien n’est pas un témoin.
↓
📖 ספר תורה — בית שיש בו ס״ת או חומשים העשוים בגלילה אסור לשמש בו עד שיהי׳ בפניו מחיצ׳ (שו״ע או״ח ר״מ:ו), אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: סֵפֶר תּוֹרָה — צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ מְחִיצָּה עֲשָׂרָה (ברכות כ״ו ע״א), ומה שפרוש וילון סביב המטה אינה בכלל מחיצה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:כה) : une cloison fixe de dix tefahim ; un rideau qui bouge n’en est pas une.
📦 תפילין וספרים — ואם יש בו תפילין או ספרים אפילו של גמרא אסור עד שיתנם בכלי בתוך כלי (שו״ע או״ח ר״מ:ו), וה״ה שני כיסויין (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:לא), וממילא היום ה״ה כל הספרים הן בכתיבה או בדפוס יש בהן קדושה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:כט) : deux enveloppes distinctes suffisent — et les volumes imprimés sont inclus.
🛏️ ומי שישן בחדרם — אָמַר רַב בְּרוֹנָא אָמַר רַב: כׇּל הַיָּשֵׁן בְּקִילְעָא שֶׁאִישׁ וְאִשְׁתּוֹ שְׁרוּיִין בָּהּ (עירובין ס״ג ע״ב), ואפילו כשהיא נדה והובא בחידושי רע״א (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:נב) : la protection joue aussi dans l’autre sens : nul tiers ne loge dans leur chambre.
8. הזמן, הדיבור והריצוי — les séifim 7, 9 et 10
🌙 הזמן — לא ישמש בתחלת הליל׳ ולא בסופה כדי שלא ישמע קול בני אדם ויבא לחשוב באשה אחרת אלא באמצע הלילה (שו״ע או״ח ר״מ:ז), וְאָמַר לִי: כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתֵּן אֶת עֵינַי בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת (נדרים כ׳ ע״ב) : l’heure n’est pas réglée pour elle-même : elle écarte la distraction.
🔓 ואינה חומרה מוחלטת — ואם רואה שיצרו מתגבר עליו ובא לידי הרהורים ויכול לבוא לידי טומאה עי״ז לא יחמיר בזה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:לד), ואם אי אפשר לו באמצע הלילה, אין קפידא בזה (ערוך השלחן או״ח סימן ר״מ) : là où la rigueur produirait l’inverse de son but, on ne la retient pas.
↓
🤐 הדיבור — ואם סיפר עמה ושימש אמרו עליו מגיד לאדם מה שיחו אפילו שיחה קלה שבין אדם לאשתו מגידין לו בשעת הדין (שו״ע או״ח ר״מ:ט), אָמַר רַב: אֲפִילּוּ שִׂיחָה יְתֵירָה שֶׁבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ מַגִּידִים לוֹ לְאָדָם בִּשְׁעַת מִיתָה (חגיגה ה׳ ע״ב) : la Guemara dit “à l’heure de la mort” ; le Choulhan Aroukh, “à l’heure du jugement”.
💬 ומה שמותר — לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּמִילֵּי דְתַשְׁמִישׁ, הָא — בְּמִילֵּי אַחְרָנְיָיתָא (נדרים כ׳ ע״ב), אבל בעניני תשמיש יכול לספר עמה כדי להרבות תאותו (טור או״ח סימן ר״מ) : le silence ne porte pas sur ce qui les concerne l’un l’autre.
🕊️ והריצוי — אם הי׳ לו כעס עמה אסור לשמש עד שיפייסנה (שו״ע או״ח ר״מ:י), ואם היה לו כעס עמה מותר לספר עמה מתחלה כל דברי ריצוי כדי לפייסה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:לז) : là où la parole est nécessaire, elle est rouverte — et l’apaisement est une condition.
9. אור, רעב ואכסניא — les séifim 11-13
🕯️ לאור הנר — אסור לשמש לאור הנר אע״פ שמאפיל בטליתו (שו״ע או״ח ר״מ:יא), וְהַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ לְאוֹר הַנֵּר — הָוַיִין לוֹ בָּנִים נִכְפִּין (פסחים קי״ב ע״ב), וה״ה לאור הלבנה ג״כ אסור (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:לט) : toute clarté qui tombe sur eux, y compris la lune.
🧱 ומחיצת הרמ״א — אע״פ שהאור נראה דרך המחיצה כגון שהפסיק בסדין שרי (רמ״א או״ח ר״מ:יא), ומיירי שקשר אותה מלמטה שלא ינוד ברוח מצויה דאל״ה אין דין מחיצה עליה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:מ), וכ״ז דוקא כשמאפיל בטליתו אבל בלא״ה אסור דמאחר שהחדר מלא אור לא עדיף מביום (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:מא) : une cloison attachée, et l’obscurité du talit en plus.
↓
☀️ וביום — וכן אסור לשמש ביום אא״כ הוא בית אפל (שו״ע או״ח ר״מ:יא), ות״ח מאפיל בטליתו ושרי (רמ״א או״ח ר״מ:יא), אבל מ״מ אין להקל בדבר זה אלא לצורך גדול דהיינו כשיצרו מתגבר עליו (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:מה) : la permission du talmid hakham est une soupape, pas un privilège.
🍞 שני רעבון — אסור לשמש מטתו בשני רעבון אלא לחשוכי בנים (שו״ע או״ח ר״מ:יב), וה״ה בשאר צרות שהם כרעבון (רמ״א או״ח ר״מ:יב), מפני שכל העולם בצער (ערוך השלחן או״ח סימן ר״מ) : règle de solidarité : on ne se réjouit pas quand la communauté souffre.
🏠 אכסנאי — אכסנאי אסור לשמש (שו״ע או״ח ר״מ:יג), היינו שאין לבעה״ב עסק באותו מקום אלא מיוחד לשניהם לבדם דאז הו״ל הוא כבעה״ב (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:נ), שמא יראה קרי עליו (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:נב) : il faut un espace dont l’hôte n’a plus l’usage — et rien qui lui appartienne.
10. שמירת הגוף והמטה — les séifim 14-17
🩺 לשון הרמב״ם — שכבת זרע הוא כח הגוף ומאור העינים וכל זמן שתצא ביותר הגוף כלה וחייו אובדי׳ (שו״ע או״ח ר״מ:יד), שִׁכְבַת זֶרַע הִיא כֹּחַ הַגּוּף וְחַיָּיו וּמְאוֹר הָעֵינַיִם (רמב״ם הלכות דעות פרק ד הלכה יט), כתב הרמב״ם שכבת זרע הוא כח הגוף וכו׳ עד סוף הסי׳ בפ״ד מה׳ דעות (בית יוסף או״ח סימן ר״מ) : les séifim 14-15 sont un chapitre d’hygiène du Rambam transposé tel quel.
⚖️ ומעמדם — ומ״א כתב דכאן איירי מצד הרפואה ובס״א איירי מהדין (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:נד), ונראה דבסעיף ט״ו מיירי בהולך ברגליו לדרך שצריך כח יותר וכאן מיירי בהולך על עגלה (ט״ז על שולחן ערוך אורח חיים, סימן ר״מ) : le Magen Avraham y voit de la médecine, le Taz distingue deux sortes de voyage.
↓
👶 התינוק — המשמש מטתו על מטה שתינוק ישן עליה אותו תינוק נכפה (שו״ע או״ח ר״מ:טז), וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא הָוֵי בַּר שַׁתָּא, אֲבָל הָוֵי בַּר שַׁתָּא — לֵית לַן בַּהּ (פסחים קי״ב ע״ב) : une beraïta recopiée avec ses trois clauses restrictives.
🧭 המטה — מטה שישן בה עם אשתו צריך שתהא ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום (שו״ע או״ח ר״מ:יז), כׇּל הַנּוֹתֵן מִטָּתוֹ בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם הָוְיִין לֵיהּ בָּנִים זְכָרִים (ברכות ה׳ ע״ב) : l’orientation du lit relève de la même pudeur, rapportée à la Présence.
🙏 וחתימה — עיין לעיל בסימן ג׳ ס״ו ובמ״ב שם (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:נה), ואף שאין אנו מבינין, אך כך היו רבותינו הקדושים מקובלים על פי החכמה האמיתית (ערוך השלחן או״ח סימן ר״מ) : l’Aroukh haChoulhan le dit franchement : on transmet ce qui a été reçu.
11. Règles d’or
Les 4 règles d’or du Siman ר״מ
- הַחוֹב — אלא בעונה האמורה בתורה (שו״ע או״ח ר״מ:א).
- הַנּוֹכְחוּת — לא ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר (שו״ע או״ח ר״מ:ב).
- הַהַסְכָּמָה — אם הי׳ לו כעס עמה אסור לשמש עד שיפייסנה (שו״ע או״ח ר״מ:י).
- הַצְּנִיעוּת — אסור לאדם לשמש מטתו בפני כל אדם אם הוא נעור (שו״ע או״ח ר״מ:ו).
12. Mnémonique
Dette · Présence · Accord · Retenue — les quatre questions du Siman ר״מ
- ① מַה חַיָּב? — la onah due, selon le métier et la force du corps.
- ② עִם מִי הוּא? — avec elle, et non avec une pensée ailleurs.
- ③ הַאִם הִיא מְרוּצָה? — sans quoi c’est une contrainte, même sans force.
- ④ הֲיֵשׁ כָּאן צְנִיעוּת? — le lieu, l’heure, la lumière, la parole.
- ואף כשהוא מצוי אצלה לא יכוין להנאתו אלא כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה (שו״ע או״ח ר״מ:א) — la phrase qui gouverne tout le siman : ce n’est pas d’abord un plaisir, c’est d’abord une dette.
- ולא יבטל עונתה אלא מדעתה כשהיא מוחלת לו וכבר קיים מצות פו״ר (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ב) — la seule personne qui puisse alléger cette dette est celle à qui elle est due.
- וכולהו פירושי איתנהו וצריך בעל נפש ליזהר בהם (שו״ע או״ח ר״מ:ח) — le destinataire du siman est nommé par le Mehaber lui-même.
- אבל מי שאינו צריך לדבר אלא שמעורר תאותו כדי למלאות תאותו זו היא עצת יצר הרע ומן ההיתר יסיתנו אל האיסור (רמ״א או״ח ר״מ:א) — la ligne du Rama entre user d’un permis et s’en faire un appétit.
13. Pièges à éviter
❌ Piège 1 : Croire que ce siman restreint ce que la Torah a permis.
→ אֵין הֲלָכָה כְּיוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי, אֶלָּא כֹּל מַה שֶּׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּאִשְׁתּוֹ — עוֹשֶׂה (נדרים כ׳ ע״ב) ; ואע״פ שמותר בכל אלה כל המקדש עצמו במותר לו קדוש יאמרו לו (רמ״א אה״ע כ״ה:ב)
→ אֵין הֲלָכָה כְּיוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי, אֶלָּא כֹּל מַה שֶּׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּאִשְׁתּוֹ — עוֹשֶׂה (נדרים כ׳ ע״ב) ; ואע״פ שמותר בכל אלה כל המקדש עצמו במותר לו קדוש יאמרו לו (רמ״א אה״ע כ״ה:ב)
❌ Piège 2 : Croire que la onah est une faveur que le mari accorde.
→ ואף כשהוא מצוי אצלה לא יכוין להנאתו אלא כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה (שו״ע או״ח ר״מ:א) ; ולא יבטל עונתה אלא מדעתה כשהיא מוחלת לו וכבר קיים מצות פו״ר (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ב)
→ ואף כשהוא מצוי אצלה לא יכוין להנאתו אלא כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה (שו״ע או״ח ר״מ:א) ; ולא יבטל עונתה אלא מדעתה כשהיא מוחלת לו וכבר קיים מצות פו״ר (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ב)
❌ Piège 3 : Croire qu’il n’y a contrainte que là où il y a violence.
→ אפילו אינה אנוסה רק שאינה מרוצה מפני כעס שיש לה עליו לכן יפייס ואח״כ יבעול (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:יד) ; אם הי׳ לו כעס עמה אסור לשמש עד שיפייסנה (שו״ע או״ח ר״מ:י)
→ אפילו אינה אנוסה רק שאינה מרוצה מפני כעס שיש לה עליו לכן יפייס ואח״כ יבעול (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:יד) ; אם הי׳ לו כעס עמה אסור לשמש עד שיפייסנה (שו״ע או״ח ר״מ:י)
❌ Piège 4 : Croire qu’un rideau tiré suffit là où le siman demande une cloison.
→ ומה שפרוש וילון סביב המטה אינה בכלל מחיצה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:כה) ; ומה שנוהגין איזה אנשים שתולין נגד הספרים וילון לכסותם וסוברים שבזה לבד די לאו שפיר עבדי דזה הוי רק כיסוי אחד (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:לא)
→ ומה שפרוש וילון סביב המטה אינה בכלל מחיצה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:כה) ; ומה שנוהגין איזה אנשים שתולין נגד הספרים וילון לכסותם וסוברים שבזה לבד די לאו שפיר עבדי דזה הוי רק כיסוי אחד (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:לא)
14. La conduite en pratique
| Cas | Conduite | Halakha de base |
|---|---|---|
| ① עונה ושיעורה | Selon le métier, et mesuré par la santé | אלא בעונה האמורה בתורה (שו״ע או״ח ר״מ:א) |
| ② ליל טבילה ויציאה לדרך | Obligation propre, hors calendrier | וכל אדם צריך לפקוד את אשתו בליל טבילתה ובשעה שיוצא לדרך אם אינו הולך לדבר מצוה (שו״ע או״ח ר״מ:א) |
| ③ כעס שלא נתפייס | On apaise d’abord ; c’est une condition | אם הי׳ לו כעס עמה אסור לשמש עד שיפייסנה (שו״ע או״ח ר״מ:י) |
| ④ אדם נעור בחדר | Interdit, même avec une cloison | אסור לאדם לשמש מטתו בפני כל אדם אם הוא נעור ואפי׳ ע״י הפסק מחיצה עשרה (שו״ע או״ח ר״מ:ו) |
| ⑤ ספרים ותפילין בחדר | Deux enveloppes ; pour un séfer Torah, une cloison | ואם יש בו תפילין או ספרים אפילו של גמרא אסור עד שיתנם בכלי בתוך כלי (שו״ע או״ח ר״מ:ו) |
| ⑥ אור בחדר | Interdit, même en se couvrant du talit | אסור לשמש לאור הנר אע״פ שמאפיל בטליתו (שו״ע או״ח ר״מ:יא) |
| ⑦ אכסניא | Seulement dans un espace qui leur est réservé | ואם יחדו לו ולאשתו בית מותר ובלבד שלא יישן בטליתו של בעל הבית (שו״ע או״ח ר״מ:יג) |
✦ ❖ ✦ Les 5 commandements pratiques du Siman ר״מ en abrégé
- Le rythme dû est une dette, non une faveur — אלא בעונה האמורה בתורה (שו״ע או״ח ר״מ:א).
- Seule l’épouse peut alléger ce qui lui est dû — ולא יבטל עונתה אלא מדעתה כשהיא מוחלת לו (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ב).
- Être présent : ni le corps ici et la pensée ailleurs — לא ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר (שו״ע או״ח ר״מ:ב).
- Sans son accord, il n’y a pas d’acte permis — אם הי׳ לו כעס עמה אסור לשמש עד שיפייסנה (שו״ע או״ח ר״מ:י).
- La retenue porte sur le lieu, l’heure et la lumière — אסור לשמש לאור הנר אע״פ שמאפיל בטליתו (שו״ע או״ח ר״מ:יא).
🎓 Récapitulatif du parcours d’étude
| Niveau | Contenu | Acquis |
|---|---|---|
| 🌱 Niveau 1 — Base | Texte des י״ז סעיפים, traduction fluide, explication | Compréhension globale |
| ⚡ Niveau 2 — Lamdan | עונה האמורה בתורה ; בני תשע מדות ; אין הלכה כיוחנן בן דהבאי ; מחיצה וכלי בתוך כלי | Pilpoul approfondi |
| ✨ Niveau 3 — Synthèse | Tableau-maître des י״ז סעיפים, schémas, règles d’or, mnémonique | Maîtrise pratique + révision |
💡 Prochaines étapes suggérées :
- Relire le Siman ר״מ dans le Choulhan Aroukh original (hébreu)
- Consulter le Niveau 4 — Daat HaRav (Admour HaZaken) : ce siman est une page-passerelle — l’Admour HaZaken ne l’a pas rédigé dans son Choulhan Aroukh HaRav ; renvoi aux Niveaux 1-3 et à son Siddour
- Étudier en regard le Even haÉzer, siman 25, qui donne le din là où notre siman donne la conduite
- Méditer la charnière du siman : pourquoi le Mehaber écrit-il “celui qui a le souci de son âme” et non “tout homme est tenu” ?
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה
סימן ר״מ · Niveau 3 — Synthèse Magistrale
daattorah.com
DAAT · רב יוסף חיים סממה
סימן ר״מ · Niveau 3 — Synthèse Magistrale
daattorah.com
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman ר״מ · ♥ Soutenir