דף הבית
‹
אורח חיים — יום-יום
‹
סימן ר״מ · 240
‹
רמה 3 — סיכום
✦ ❖ ✦ ד ע ת · ר מ ה 3 — ס י כ ו ם מ ס כ ם ✦ ❖ ✦
סימן ר״מ
איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו
איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו. עונה האמורה בתורה ; כאדם שפורע חובו ; לא ישתה בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר ; בני תשע מדות ; והצנע לכת ; מחיצה עשרה וכלי בתוך כלי ; אכסנאי ; מטה זה לצפון וזה לדרום
חזרה מסודרת, זכירה מהירה, וההנהגה למעשה
📑 תכנית הסיכום
- הציר המרכזי — חוט הסימן
- טבלת האב של י״ז הסעיפים
- הסוגיא — שאלת היסוד
- העונה והכוונה — סעיף א׳
- נתינת הדעת ובני תשע מדות — סעיפים ב׳-ג׳
- מדות הצניעות שבמעשה — סעיפים ד׳-ה׳ וח׳
- המקום והנוכחות — סעיף ו׳
- הזמן, הדיבור והריצוי — סעיפים ז׳, ט׳ וי׳
- אור, רעב ואכסניא — סעיפים י״א-י״ג
- שמירת הגוף והמטה — סעיפים י״ד-י״ז
- כללי זהב
- סימן לזכירה
- מכשולים להיזהר מהם
- ההנהגה למעשה
1. הציר המרכזי — חוט הסימן
הכלל הגדול של סימן ר״מ :
סימן זה (י״ז סעיפים) אינו מצמצם את שהתירה תורה אלא מלמד כיצד חי בו בעל נפש. ושלושה עמודים לו. תחילה חוב : העונה שהבעל חייב לאשתו, משוערת לפי האומנות, ואין מקילין בה אלא מדעתה. אחריו נוכחות : שיהא עמה ולא במקום אחר — ומכאן סעיף ב׳ ותשע המדות שבסעיף ג׳, שכמעט כולן חוזרות לחסרון הסכמה או לחסרון נוכחות. ולבסוף צניעות : במעשה, במקום, בזמן, באור ובדיבור. ושני כתובים מקיפים את הכל : והצנע לכת שהביאו מרן בסעיף ד׳, וקדושים תהיו כדרשת הרמב״ן — שלא יהא נבל ברשות התורה.
סימן זה (י״ז סעיפים) אינו מצמצם את שהתירה תורה אלא מלמד כיצד חי בו בעל נפש. ושלושה עמודים לו. תחילה חוב : העונה שהבעל חייב לאשתו, משוערת לפי האומנות, ואין מקילין בה אלא מדעתה. אחריו נוכחות : שיהא עמה ולא במקום אחר — ומכאן סעיף ב׳ ותשע המדות שבסעיף ג׳, שכמעט כולן חוזרות לחסרון הסכמה או לחסרון נוכחות. ולבסוף צניעות : במעשה, במקום, בזמן, באור ובדיבור. ושני כתובים מקיפים את הכל : והצנע לכת שהביאו מרן בסעיף ד׳, וקדושים תהיו כדרשת הרמב״ן — שלא יהא נבל ברשות התורה.
💡 המפתח : ארבעה סימנים :
- הָעוֹנָה — אם היה נשוי לא יהא רגיל ביותר עם אשתו אלא בעונה האמורה בתורה (שו״ע או״ח ר״מ:א).
- כְּפוֹרֵעַ חוֹבוֹ — ואף כשהוא מצוי אצלה לא יכוין להנאתו אלא כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה (שו״ע או״ח ר״מ:א).
- נְתִינַת הַדַּעַת — לא ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר ואפילו שתיהן נשיו (שו״ע או״ח ר״מ:ב).
- וְהַצְנֵעַ לֶכֶת — שכל המסתכל שם אין לו בושת פנים ועובר על והצנע לכת ומעביר הבושה מעל פניו (שו״ע או״ח ר״מ:ד).
2. טבלת האב של י״ז הסעיפים
י״ז הסעיפים מתחלקים כך : הראשון בחוב ובכוונה, ב׳-ג׳ בנוכחות הלב, ד׳-י׳ בצניעות המעשה והמקום והזמן והדיבור, י״א-י״ג באור וברעב ובאכסניא, וארבעת האחרונים בשמירת הגוף ובמטה.
| סעיף | הענין | עיקר ההלכה | סימן |
|---|---|---|---|
| א׳ | העונה והכוונה | אלא בעונה האמורה בתורה (שו״ע או״ח ר״מ:א) ; ועונת תלמידי חכמים מליל שבת לליל שבת (שו״ע או״ח ר״מ:א) ; וכל אדם צריך לפקוד את אשתו בליל טבילתה ובשעה שיוצא לדרך אם אינו הולך לדבר מצוה (שו״ע או״ח ר״מ:א) ; כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה (שו״ע או״ח ר״מ:א). | עונה וחוב |
| ב׳ | נתינת הדעת | לא ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר ואפילו שתיהן נשיו (שו״ע או״ח ר״מ:ב). | ואפילו שתיהן נשיו |
| ג׳ | בני תשע מדות | וברותי מכם המורדים והפושעים בי אלו בני תשע׳ מדות (שו״ע או״ח ר״מ:ג) ; בני אנוס׳ בני שנואה בני נידוי בני תמורה בני מורדת בני שכרות בני גרושת הלב בני ערבוביא בני חצופה (שו״ע או״ח ר״מ:ג). | תשע מדות |
| ד׳ | ההסתכלות | אסור להסתכל באותו מקום (שו״ע או״ח ר״מ:ד) ; וכל שכן הנושק שם שעובר על כל אלה ועוד שעובר על בל תשקצו את נפשותיכם (שו״ע או״ח ר״מ:ד). | והצנע לכת |
| ה׳ | דרך עזות ועקש | הוא למטה והיא למעלה זו דרך עזות (שו״ע או״ח ר״מ:ה) ; שמשו שניהם כאחד זה דרך עקש (שו״ע או״ח ר״מ:ה). | דרך עזות |
| ו׳ | בפני אדם ובבית שיש בו ספרים | אסור לאדם לשמש מטתו בפני כל אדם אם הוא נעור ואפי׳ ע״י הפסק מחיצה עשרה (שו״ע או״ח ר״מ:ו) ; ובפני תינוק שאין יודע לדבר מותר (שו״ע או״ח ר״מ:ו) ; ואם יש בו תפילין או ספרים אפילו של גמרא אסור עד שיתנם בכלי בתוך כלי (שו״ע או״ח ר״מ:ו). | מחיצה וכלי בתוך כלי |
| ז׳ | הזמן | לא ישמש בתחלת הליל׳ ולא בסופה כדי שלא ישמע קול בני אדם ויבא לחשוב באשה אחרת אלא באמצע הלילה (שו״ע או״ח ר״מ:ז). | באמצע הלילה |
| ח׳ | אימה ויראה | וישמש באימה ובירא׳ כמ״ש על ר״א שהיה מגל׳ טפח ומכסה טפח ודומה כמי שכפאו שד (שו״ע או״ח ר״מ:ח) ; וכולהו פירושי איתנהו וצריך בעל נפש ליזהר בהם (שו״ע או״ח ר״מ:ח). | בעל נפש |
| ט׳ | הדיבור | לא יספר עמה בדברים שאינם מעניני תשמיש ולא בשעת תשמיש ולא קודם לכן שלא יתן דעתו באשה אחרת (שו״ע או״ח ר״מ:ט). | מגיד לאדם מה שיחו |
| י׳ | הכעס והריצוי | אם הי׳ לו כעס עמה אסור לשמש עד שיפייסנה (שו״ע או״ח ר״מ:י) ; ויכול לספר עמה קודם תשמיש כדי לרצות׳ (שו״ע או״ח ר״מ:י). | עד שיפייסנה |
| י״א | האור | אסור לשמש לאור הנר אע״פ שמאפיל בטליתו (שו״ע או״ח ר״מ:יא) ; אבל אם עושה מחיצ׳ גבוה עשרה לפני הנר (רמ״א או״ח ר״מ:יא) ; וכן אסור לשמש ביום אא״כ הוא בית אפל (שו״ע או״ח ר״מ:יא) ; ות״ח מאפיל בטליתו ושרי (רמ״א או״ח ר״מ:יא). | בית אפל |
| י״ב | שני רעבון | אסור לשמש מטתו בשני רעבון אלא לחשוכי בנים (שו״ע או״ח ר״מ:יב) ; וה״ה בשאר צרות שהם כרעבון (רמ״א או״ח ר״מ:יב). | לחשוכי בנים |
| י״ג | אכסנאי | אכסנאי אסור לשמש (שו״ע או״ח ר״מ:יג) ; ואם יחדו לו ולאשתו בית מותר ובלבד שלא יישן בטליתו של בעל הבית (שו״ע או״ח ר״מ:יג). | בית מיוחד |
| י״ד | שמירת הגוף | שכבת זרע הוא כח הגוף ומאור העינים וכל זמן שתצא ביותר הגוף כלה וחייו אובדי׳ (שו״ע או״ח ר״מ:יד) ; לפיכך צריך אדם ליזהר (שו״ע או״ח ר״מ:יד). | לפיכך צריך אדם ליזהר |
| ט״ו | הנהגת הגוף | לא יבעול והוא שבע או רעב אלא כשיתעכל המזון שבמעיו (שו״ע או״ח ר״מ:טו) ; ולא ביום יציאה לדרך או ביאה מן הדרך ולא לפניהם ולא לאחריהם (שו״ע או״ח ר״מ:טו). | מצד הרפואה |
| ט״ז | תינוק שישן על המטה | המשמש מטתו על מטה שתינוק ישן עליה אותו תינוק נכפה (שו״ע או״ח ר״מ:טז) ; ולא אמרן אלא דלא הוי בר שתא אבל הוי בר שתא לית לן בה (שו״ע או״ח ר״מ:טז). | שלושה סייגים |
| י״ז | הפניית המטה | מטה שישן בה עם אשתו צריך שתהא ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום (שו״ע או״ח ר״מ:יז). | זה לצפון וזה לדרום |
⚖ 2. טבלת האב של י״ז הסעיפים
נשוי → עונה האמורה בתורה לפי אומנותו → ליל טבילה · יציאה לדרך · מכיר בה — אף שלא בשעת עונתה → כאדם שפורע חובו, ולקיים מצות בוראו → נתן דעתו על אחרת — אסור → כעס שלא נתפייס — אסור עד שיפייסנה → בפני אדם נעור, לאור הנר, וביום — אסור → שני רעבון ואכסניא — אסור → ומטה זה לצפון וזה לדרום.3. הסוגיא — שאלת היסוד
📖 ההיתר — אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ דִּבְרֵי יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין הֲלָכָה כְּיוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי, אֶלָּא כֹּל מַה שֶּׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּאִשְׁתּוֹ — עוֹשֶׂה (נדרים כ׳ ע״ב) : הגמרא דחתה את ארבעת דבריו של רבי יוחנן בן דהבאי מלהיות הלכה.
📜 ובלשון הרמב״ם — אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם מֻתֶּרֶת הִיא לוֹ. לְפִיכָךְ כָּל מַה שֶּׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּאִשְׁתּוֹ עוֹשֶׂה (רמב״ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ט), וְאַף עַל פִּי כֵן מִדַּת חֲסִידוּת שֶׁלֹּא יָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ לְכָךְ וְשֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ (רמב״ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ט) : הרמב״ם העמיד שניהם בהלכה אחת : ההיתר, ומדת חסידות.
↓
⚖️ וברמ״א באבן העזר — ויכול לעשות עם אשתו מה שירצה (רמ״א אה״ע כ״ה:ב), ואע״פ שמותר בכל אלה כל המקדש עצמו במותר לו קדוש יאמרו לו (רמ״א אה״ע כ״ה:ב) : הרמ״א פסק את הדין באבן העזר, ושמר את המידה.
🕯️ וברמב״ן — וְהִנֵּה יִהְיֶה נָבָל בִּרְשׁוּת הַתּוֹרָה (רמב״ן על ויקרא י״ט:ב) : הרמב״ן נתן שם לסכנה : ריבוי בהיתר. וסימן זה הוא הבא להרחיקה.
👉 ולשון מרן עצמו — וכולהו פירושי איתנהו וצריך בעל נפש ליזהר בהם (שו״ע או״ח ר״מ:ח), עיין רמב״ן בחומש פרשת קדושים בראשו (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:א) : לא כתב מרן ״כל אדם חייב״ אלא ״בעל נפש״ ; והמשנה ברורה פתחה את הסימן בהפניה לרמב״ן.
4. העונה והכוונה — סעיף א׳
📏 השיעורים — הָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה: הַטַּיָּילִין — בְּכׇל יוֹם. הַפּוֹעֲלִים — שְׁתַּיִם בְּשַׁבָּת. הַחַמָּרִים — אַחַת בְּשַׁבָּת. הַגַּמָּלִים — אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם. הַסַּפָּנִים — אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים (כתובות ס״א ע״ב), וכ״ז במי שגופו בריא אבל מי שאינו בריא אינו חייב אלא לפי מה שאומדין אותו שיכול לקיים (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ג) : האומנות קובעת את השיעור, וכח הגוף משערו.
📚 עונת תלמידי חכמים — עוֹנָה שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵימַת? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת (כתובות ס״ב ע״ב), ואל יאמר אדם אעשה עצמי כת״ח כי כתיב ועונתה לא יגרע (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ו) : מעמד הוא, ולא פטור.
↓
🕯️ שלושה זמנים — וכל אדם צריך לפקוד את אשתו בליל טבילתה ובשעה שיוצא לדרך אם אינו הולך לדבר מצוה (שו״ע או״ח ר״מ:א), ר״ל אפילו שלא בשעת עונתה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ח) : ליל טבילה, יציאה לדרך, והסימן שהיא נותנת — שלא בשעת עונתה.
🤝 ומחילה — ולא יבטל עונתה אלא מדעתה כשהיא מוחלת לו וכבר קיים מצות פו״ר (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ב), וצריך לקיים העונה גם כשהיא מעוברת או מניקה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ב) : אין מקילין אלא במחילתה ; ואין העיבור והיניקה מפקיעים.
🎯 ארבע כוונות — ולקיים מצות בוראו שיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקיימים מצות בישראל (שו״ע או״ח ר״מ:א), ואם הוא מכוין לגדור עצמו בה כדי שלא יתאוה לעבירה (שו״ע או״ח ר״מ:א), גם בזה יש קבול שכר (רמ״א או״ח ר״מ:א) : פריעת חוב, מצות בוראו, תקון הולד, וגדר מן העבירה.
5. נתינת הדעת ובני תשע מדות — סעיפים ב׳-ג׳
🍷 הכוס — לא ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר ואפילו שתיהן נשיו (שו״ע או״ח ר״מ:ב), פי׳ שיתן מחשבתו בשעת תשמיש על האחרת (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:יג) : לא בראייה מדובר אלא במחשבה.
📜 הרשימה — בני אנוס׳ בני שנואה בני נידוי בני תמורה בני מורדת בני שכרות בני גרושת הלב בני ערבוביא בני חצופה (שו״ע או״ח ר״מ:ג) : תשעה שמות, מכתוב ביחזקאל.
↓
🚫 האנוסה — אפילו אינה אנוסה רק שאינה מרוצה מפני כעס שיש לה עליו לכן יפייס ואח״כ יבעול (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:יד), וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל הַכּוֹפֶה אִשְׁתּוֹ לִדְבַר מִצְוָה הָוְיָין לוֹ בָּנִים שֶׁאֵינָן מְהוּגָּנִין (עירובין ק׳ ע״ב) : אין צריך כפייה כדי שיהא אונס : די בכך שאינה מרוצה.
💭 הערבוביא והתמורה — כגון שנותן אז דעתו על אחרת (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:כ), אפילו שתיהן נשיו וכגון שנתכוין לזו ונזדמנה לו אחרת (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:טז) : שני החסרונות של סעיף ב׳ עצמם, בשמות אחרים.
✅ ומה שאינו בכלל — אבל אי מקשטת עצמה ומרצה אותו שיתן דעתו עליה אדרבה אז חייב בעונה כדלעיל בס״א והו״ל בנים מהוגנים (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:כא), הַהִיא דְּמַרְצְיָא אַרְצוֹיֵי (נדרים כ׳ ע״ב) : המרצה את בעלה אינה בכלל, ואדרבה — אז חייב בעונה.
6. מדות הצניעות שבמעשה — סעיפים ד׳-ה׳ וח׳
👁️ ההסתכלות — אסור להסתכל באותו מקום (שו״ע או״ח ר״מ:ד), שכל המתבייש אינו חוטא (שו״ע או״ח ר״מ:ד) : הטעם צניעות, והבושה המונעת מן החטא.
🔥 וטעם שני — ועוד דקא מגרי יצר הרע בנפשי׳ (שו״ע או״ח ר״מ:ד), ועוד דקא מגרה יצר הרע בנפשיה (בית יוסף או״ח סימן ר״מ) : וגירוי היצר, שהביאו הבית יוסף מן הראב״ד.
↓
⚖️ דרך עזות ועקש — הוא למטה והיא למעלה זו דרך עזות (שו״ע או״ח ר״מ:ה), ובשעת מעשה יהיה הוא למעלה והיא למטה (ערוך השלחן או״ח סימן ר״מ) : לא כתב כאן מרן ״אסור״ אלא ״דרך״.
🕯️ באימה וביראה — וישמש באימה ובירא׳ כמ״ש על ר״א שהיה מגל׳ טפח ומכסה טפח ודומה כמי שכפאו שד (שו״ע או״ח ר״מ:ח), וּכְשֶׁהוּא מְסַפֵּר, מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טֶפַח, וְדוֹמֶה עָלָיו כְּמִי שֶׁכְּפָאוֹ שֵׁד (נדרים כ׳ ע״ב) : ארבעה פירושים ללשון אחת, וכולם נתקיימו.
👤 ולמי נאמר — וכולהו פירושי איתנהו וצריך בעל נפש ליזהר בהם (שו״ע או״ח ר״מ:ח), וכל הפירושים אמת, ויש לבעל נפש ליזהר בהם כשיש ביכולתו (ערוך השלחן או״ח סימן ר״מ) : הנמען מפורש : בעל נפש, וכשיש ביכולתו.
7. המקום והנוכחות — סעיף ו׳
🚪 בפני אדם נעור — אסור לאדם לשמש מטתו בפני כל אדם אם הוא נעור ואפי׳ ע״י הפסק מחיצה עשרה (שו״ע או״ח ר״מ:ו), הטעם דמרגיש הוא בעת שהלה משמש מטתו ואין כאן צניעות (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:כב) : לא הראייה מעכבת אלא ההרגשה.
😴 ובפני ישן — ובפני ישן מותר אפילו בלא הפסק מחיצה (ביאור הלכה סימן ר״מ), ובפני תינוק שאין יודע לדבר מותר (שו״ע או״ח ר״מ:ו) : מי שאינו מרגיש אינו בכלל ״בפני״.
↓
📖 ספר תורה — בית שיש בו ס״ת או חומשים העשוים בגלילה אסור לשמש בו עד שיהי׳ בפניו מחיצ׳ (שו״ע או״ח ר״מ:ו), אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: סֵפֶר תּוֹרָה — צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ מְחִיצָּה עֲשָׂרָה (ברכות כ״ו ע״א), ומה שפרוש וילון סביב המטה אינה בכלל מחיצה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:כה) : מחיצה קבועה של עשרה טפחים ; ואין וילון הנע מחיצה.
📦 תפילין וספרים — ואם יש בו תפילין או ספרים אפילו של גמרא אסור עד שיתנם בכלי בתוך כלי (שו״ע או״ח ר״מ:ו), וה״ה שני כיסויין (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:לא), וממילא היום ה״ה כל הספרים הן בכתיבה או בדפוס יש בהן קדושה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:כט) : שני כיסויים נפרדים מספיקים — וספרי הדפוס בכלל.
🛏️ ומי שישן בחדרם — אָמַר רַב בְּרוֹנָא אָמַר רַב: כׇּל הַיָּשֵׁן בְּקִילְעָא שֶׁאִישׁ וְאִשְׁתּוֹ שְׁרוּיִין בָּהּ (עירובין ס״ג ע״ב), ואפילו כשהיא נדה והובא בחידושי רע״א (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:נב) : השמירה נוהגת אף לצד השני : אין אדם אחר לן בחדרם.
8. הזמן, הדיבור והריצוי — סעיפים ז׳, ט׳ וי׳
🌙 הזמן — לא ישמש בתחלת הליל׳ ולא בסופה כדי שלא ישמע קול בני אדם ויבא לחשוב באשה אחרת אלא באמצע הלילה (שו״ע או״ח ר״מ:ז), וְאָמַר לִי: כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתֵּן אֶת עֵינַי בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת (נדרים כ׳ ע״ב) : אין השעה נקבעת לעצמה אלא להרחיק את היסח הדעת.
🔓 ואינה חומרה מוחלטת — ואם רואה שיצרו מתגבר עליו ובא לידי הרהורים ויכול לבוא לידי טומאה עי״ז לא יחמיר בזה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:לד), ואם אי אפשר לו באמצע הלילה, אין קפידא בזה (ערוך השלחן או״ח סימן ר״מ) : מקום שהחומרה מולידה היפך כוונתה — אין מחמירין.
↓
🤐 הדיבור — ואם סיפר עמה ושימש אמרו עליו מגיד לאדם מה שיחו אפילו שיחה קלה שבין אדם לאשתו מגידין לו בשעת הדין (שו״ע או״ח ר״מ:ט), אָמַר רַב: אֲפִילּוּ שִׂיחָה יְתֵירָה שֶׁבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ מַגִּידִים לוֹ לְאָדָם בִּשְׁעַת מִיתָה (חגיגה ה׳ ע״ב) : הגמרא אמרה ״בשעת מיתה״, והשולחן ערוך ״בשעת הדין״.
💬 ומה שמותר — לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּמִילֵּי דְתַשְׁמִישׁ, הָא — בְּמִילֵּי אַחְרָנְיָיתָא (נדרים כ׳ ע״ב), אבל בעניני תשמיש יכול לספר עמה כדי להרבות תאותו (טור או״ח סימן ר״מ) : אין השתיקה על מה שביניהם.
🕊️ והריצוי — אם הי׳ לו כעס עמה אסור לשמש עד שיפייסנה (שו״ע או״ח ר״מ:י), ואם היה לו כעס עמה מותר לספר עמה מתחלה כל דברי ריצוי כדי לפייסה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:לז) : מקום שהדיבור צריך — נפתח ; והריצוי תנאי הוא.
9. אור, רעב ואכסניא — סעיפים י״א-י״ג
🕯️ לאור הנר — אסור לשמש לאור הנר אע״פ שמאפיל בטליתו (שו״ע או״ח ר״מ:יא), וְהַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ לְאוֹר הַנֵּר — הָוַיִין לוֹ בָּנִים נִכְפִּין (פסחים קי״ב ע״ב), וה״ה לאור הלבנה ג״כ אסור (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:לט) : כל אורה הנופלת עליהם, ואף אור הלבנה.
🧱 ומחיצת הרמ״א — אע״פ שהאור נראה דרך המחיצה כגון שהפסיק בסדין שרי (רמ״א או״ח ר״מ:יא), ומיירי שקשר אותה מלמטה שלא ינוד ברוח מצויה דאל״ה אין דין מחיצה עליה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:מ), וכ״ז דוקא כשמאפיל בטליתו אבל בלא״ה אסור דמאחר שהחדר מלא אור לא עדיף מביום (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:מא) : מחיצה קשורה, ועמה האפלת טלית.
↓
☀️ וביום — וכן אסור לשמש ביום אא״כ הוא בית אפל (שו״ע או״ח ר״מ:יא), ות״ח מאפיל בטליתו ושרי (רמ״א או״ח ר״מ:יא), אבל מ״מ אין להקל בדבר זה אלא לצורך גדול דהיינו כשיצרו מתגבר עליו (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:מה) : היתר תלמיד חכם פתח הוא לצורך, ולא מעלת כבוד.
🍞 שני רעבון — אסור לשמש מטתו בשני רעבון אלא לחשוכי בנים (שו״ע או״ח ר״מ:יב), וה״ה בשאר צרות שהם כרעבון (רמ״א או״ח ר״מ:יב), מפני שכל העולם בצער (ערוך השלחן או״ח סימן ר״מ) : דין השתתפות בצער : אין שמחה בשעה שהציבור בצער.
🏠 אכסנאי — אכסנאי אסור לשמש (שו״ע או״ח ר״מ:יג), היינו שאין לבעה״ב עסק באותו מקום אלא מיוחד לשניהם לבדם דאז הו״ל הוא כבעה״ב (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:נ), שמא יראה קרי עליו (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:נב) : צריך מקום שאין לבעל הבית עסק בו — ולא ישתמש בשלו.
10. שמירת הגוף והמטה — סעיפים י״ד-י״ז
🩺 לשון הרמב״ם — שכבת זרע הוא כח הגוף ומאור העינים וכל זמן שתצא ביותר הגוף כלה וחייו אובדי׳ (שו״ע או״ח ר״מ:יד), שִׁכְבַת זֶרַע הִיא כֹּחַ הַגּוּף וְחַיָּיו וּמְאוֹר הָעֵינַיִם (רמב״ם הלכות דעות פרק ד הלכה יט), כתב הרמב״ם שכבת זרע הוא כח הגוף וכו׳ עד סוף הסי׳ בפ״ד מה׳ דעות (בית יוסף או״ח סימן ר״מ) : סעיפים י״ד-ט״ו פרק הנהגת הבריאות של הרמב״ם הם, שהועתק כמות שהוא.
⚖️ ומעמדם — ומ״א כתב דכאן איירי מצד הרפואה ובס״א איירי מהדין (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:נד), ונראה דבסעיף ט״ו מיירי בהולך ברגליו לדרך שצריך כח יותר וכאן מיירי בהולך על עגלה (ט״ז על שולחן ערוך אורח חיים, סימן ר״מ) : המגן אברהם ראה בהם רפואה, והט״ז חילק בין דרך לדרך.
↓
👶 התינוק — המשמש מטתו על מטה שתינוק ישן עליה אותו תינוק נכפה (שו״ע או״ח ר״מ:טז), וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא הָוֵי בַּר שַׁתָּא, אֲבָל הָוֵי בַּר שַׁתָּא — לֵית לַן בַּהּ (פסחים קי״ב ע״ב) : ברייתא שהועתקה עם שלושת סייגיה.
🧭 המטה — מטה שישן בה עם אשתו צריך שתהא ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום (שו״ע או״ח ר״מ:יז), כׇּל הַנּוֹתֵן מִטָּתוֹ בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם הָוְיִין לֵיהּ בָּנִים זְכָרִים (ברכות ה׳ ע״ב) : הפניית המטה מאותה צניעות היא, ומיוחסת לשכינה.
🙏 וחתימה — עיין לעיל בסימן ג׳ ס״ו ובמ״ב שם (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:נה), ואף שאין אנו מבינין, אך כך היו רבותינו הקדושים מקובלים על פי החכמה האמיתית (ערוך השלחן או״ח סימן ר״מ) : ערוך השלחן אמרה בגילוי לב : מוסרים את שנתקבל.
11. כללי זהב
ארבעה כללי זהב לסימן ר״מ
- הַחוֹב — אלא בעונה האמורה בתורה (שו״ע או״ח ר״מ:א).
- הַנּוֹכְחוּת — לא ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר (שו״ע או״ח ר״מ:ב).
- הַהַסְכָּמָה — אם הי׳ לו כעס עמה אסור לשמש עד שיפייסנה (שו״ע או״ח ר״מ:י).
- הַצְּנִיעוּת — אסור לאדם לשמש מטתו בפני כל אדם אם הוא נעור (שו״ע או״ח ר״מ:ו).
12. סימן לזכירה
חוב · נוכחות · הסכמה · צניעות — ארבע שאלות הסימן
- ① מַה חַיָּב? — העונה שהוא חייב, לפי אומנותו וכח גופו.
- ② עִם מִי הוּא? — עמה, ולא עם מחשבה במקום אחר.
- ③ הַאִם הִיא מְרוּצָה? — ובלא זה אונס הוא אף בלא כפייה.
- ④ הֲיֵשׁ כָּאן צְנִיעוּת? — המקום, הזמן, האור והדיבור.
- ואף כשהוא מצוי אצלה לא יכוין להנאתו אלא כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה (שו״ע או״ח ר״מ:א) — הלשון המושלת בכל הסימן : אין זה תחילה הנאה אלא תחילה חוב.
- ולא יבטל עונתה אלא מדעתה כשהיא מוחלת לו וכבר קיים מצות פו״ר (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ב) — היחידה שבידה להקל בחוב זה היא זו שהחוב כלפיה.
- וכולהו פירושי איתנהו וצריך בעל נפש ליזהר בהם (שו״ע או״ח ר״מ:ח) — מרן עצמו נקב בשם הנמען של הסימן.
- אבל מי שאינו צריך לדבר אלא שמעורר תאותו כדי למלאות תאותו זו היא עצת יצר הרע ומן ההיתר יסיתנו אל האיסור (רמ״א או״ח ר״מ:א) — קו הרמ״א שבין שימוש בהיתר לבין עשייתו תאוה.
13. מכשולים להיזהר מהם
❌ מכשול 1 : לחשוב שסימן זה מצמצם את שהתירה תורה.
→ אֵין הֲלָכָה כְּיוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי, אֶלָּא כֹּל מַה שֶּׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּאִשְׁתּוֹ — עוֹשֶׂה (נדרים כ׳ ע״ב) ; ואע״פ שמותר בכל אלה כל המקדש עצמו במותר לו קדוש יאמרו לו (רמ״א אה״ע כ״ה:ב)
→ אֵין הֲלָכָה כְּיוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי, אֶלָּא כֹּל מַה שֶּׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּאִשְׁתּוֹ — עוֹשֶׂה (נדרים כ׳ ע״ב) ; ואע״פ שמותר בכל אלה כל המקדש עצמו במותר לו קדוש יאמרו לו (רמ״א אה״ע כ״ה:ב)
❌ מכשול 2 : לחשוב שהעונה טובה היא שהבעל עושה.
→ ואף כשהוא מצוי אצלה לא יכוין להנאתו אלא כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה (שו״ע או״ח ר״מ:א) ; ולא יבטל עונתה אלא מדעתה כשהיא מוחלת לו וכבר קיים מצות פו״ר (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ב)
→ ואף כשהוא מצוי אצלה לא יכוין להנאתו אלא כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה (שו״ע או״ח ר״מ:א) ; ולא יבטל עונתה אלא מדעתה כשהיא מוחלת לו וכבר קיים מצות פו״ר (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ב)
❌ מכשול 3 : לחשוב שאין אונס אלא במקום כפייה.
→ אפילו אינה אנוסה רק שאינה מרוצה מפני כעס שיש לה עליו לכן יפייס ואח״כ יבעול (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:יד) ; אם הי׳ לו כעס עמה אסור לשמש עד שיפייסנה (שו״ע או״ח ר״מ:י)
→ אפילו אינה אנוסה רק שאינה מרוצה מפני כעס שיש לה עליו לכן יפייס ואח״כ יבעול (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:יד) ; אם הי׳ לו כעס עמה אסור לשמש עד שיפייסנה (שו״ע או״ח ר״מ:י)
❌ מכשול 4 : לחשוב שוילון פרוס מספיק במקום שהסימן תובע מחיצה.
→ ומה שפרוש וילון סביב המטה אינה בכלל מחיצה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:כה) ; ומה שנוהגין איזה אנשים שתולין נגד הספרים וילון לכסותם וסוברים שבזה לבד די לאו שפיר עבדי דזה הוי רק כיסוי אחד (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:לא)
→ ומה שפרוש וילון סביב המטה אינה בכלל מחיצה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:כה) ; ומה שנוהגין איזה אנשים שתולין נגד הספרים וילון לכסותם וסוברים שבזה לבד די לאו שפיר עבדי דזה הוי רק כיסוי אחד (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:לא)
14. ההנהגה למעשה
| הענין | ההנהגה | יסוד ההלכה |
|---|---|---|
| ① עונה ושיעורה | לפי האומנות, ומשוער לפי הבריאות | אלא בעונה האמורה בתורה (שו״ע או״ח ר״מ:א) |
| ② ליל טבילה ויציאה לדרך | חיוב בפני עצמו, שלא בשעת עונתה | וכל אדם צריך לפקוד את אשתו בליל טבילתה ובשעה שיוצא לדרך אם אינו הולך לדבר מצוה (שו״ע או״ח ר״מ:א) |
| ③ כעס שלא נתפייס | מפייס תחילה, ותנאי הוא | אם הי׳ לו כעס עמה אסור לשמש עד שיפייסנה (שו״ע או״ח ר״מ:י) |
| ④ אדם נעור בחדר | אסור, ואף במחיצה | אסור לאדם לשמש מטתו בפני כל אדם אם הוא נעור ואפי׳ ע״י הפסק מחיצה עשרה (שו״ע או״ח ר״מ:ו) |
| ⑤ ספרים ותפילין בחדר | שני כיסויים ; ובספר תורה — מחיצה | ואם יש בו תפילין או ספרים אפילו של גמרא אסור עד שיתנם בכלי בתוך כלי (שו״ע או״ח ר״מ:ו) |
| ⑥ אור בחדר | אסור, ואף בהאפלת טלית | אסור לשמש לאור הנר אע״פ שמאפיל בטליתו (שו״ע או״ח ר״מ:יא) |
| ⑦ אכסניא | אלא במקום המיוחד להם לבדם | ואם יחדו לו ולאשתו בית מותר ובלבד שלא יישן בטליתו של בעל הבית (שו״ע או״ח ר״מ:יג) |
✦ ❖ ✦ חמש ההנהגות המעשיות של סימן ר״מ בקיצור
- העונה חוב היא ולא טובה — אלא בעונה האמורה בתורה (שו״ע או״ח ר״מ:א).
- אין מקילין בחובה זו אלא מדעתה — ולא יבטל עונתה אלא מדעתה כשהיא מוחלת לו (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ב).
- נוכחות : לא הגוף כאן והמחשבה במקום אחר — לא ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר (שו״ע או״ח ר״מ:ב).
- בלא רצונה אין מעשה מותר — אם הי׳ לו כעס עמה אסור לשמש עד שיפייסנה (שו״ע או״ח ר״מ:י).
- הצניעות במקום, בזמן ובאור — אסור לשמש לאור הנר אע״פ שמאפיל בטליתו (שו״ע או״ח ר״מ:יא).
🎓 סיכום מסלול הלימוד
| רמה | התוכן | הקנין |
|---|---|---|
| 🌱 רמה 1 — בסיס | לשון י״ז הסעיפים, ביאור שוטף והסבר | הבנה כללית |
| ⚡ רמה 2 — למדן | עונה האמורה בתורה ; בני תשע מדות ; אין הלכה כיוחנן בן דהבאי ; מחיצה וכלי בתוך כלי | עיון ופלפול |
| ✨ רמה 3 — סיכום | טבלת האב של י״ז הסעיפים, תרשימים, כללי זהב וסימן לזכירה | שליטה למעשה וחזרה |
💡 המשך הלימוד:
- לחזור ולקרוא את סימן ר״מ בשולחן ערוך עצמו
- לעיין ברמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן): סימן זה הוא דף-גשר — אדמו״ר הזקן לא כתבו בשולחן ערוך שלו ; והפניה לרמות 1-3 ולסידורו
- ללמוד כנגדו את אבן העזר סימן כ״ה, שנותן את הדין במקום שסימננו נותן את ההנהגה
- להתבונן בציר הסימן: מפני מה כתב מרן ״בעל נפש״ ולא ״כל אדם חייב״?
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה
סימן ר״מ · רמה 3 — סיכום מסכם
daattorah.com
DAAT · רב יוסף חיים סממה
סימן ר״מ · רמה 3 — סיכום מסכם
daattorah.com
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן ר״מ · ♥ תמיכה