Home ‹ Orach Chaim — Daily ‹ Siman 240 ‹ Level 3 — Synthesis

✦ ❖ ✦ D A A T · L E V E L 3 — M A S T E R S Y N T H E S I S ✦ ❖ ✦

Siman ר״מ

איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו

איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו. עונה האמורה בתורה ; כאדם שפורע חובו ; לא ישתה בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר ; בני תשע מדות ; והצנע לכת ; מחיצה עשרה וכלי בתוך כלי ; אכסנאי ; מטה זה לצפון וזה לדרום
Structured review, rapid memorisation, practice

Source: שולחן ערוך אורח חיים ר״מ — י״ז סעיפים
Compilation: רב יוסף חיים סממה · DAAT
For students who have mastered Levels 1 and 2
daattorah.com

📑 Plan of the synthesis

The central axiom — the thread of the Siman
Master table of the י״ז סעיפים
הסוגיא — the mother question
העונה והכוונה — seif 1
נתינת הדעת ובני תשע מדות — seifim 2-3
מדות הצניעות שבמעשה — seifim 4-5 and 8
המקום והנוכחות — seif 6
הזמן, הדיבור והריצוי — seifim 7, 9 and 10
אור, רעב ואכסניא — seifim 11-13
שמירת הגוף והמטה — seifim 14-17
Golden rules
Mnemonic
Pitfalls to avoid
Practice

1. The central axiom — the thread of the Siman

Universal principle of Siman ר״מ:

This siman (י״ז סעיפים) does not restrict what the Torah permitted: it teaches how a בעל נפש lives within it. It rests on three pillars. First a debt: the onah a husband owes his wife, quantified by trade, which only she can lighten. Then a presence: being with her and not elsewhere — hence seif 2 and the nine conducts of seif 3, nearly all of which reduce to a lack of consent or a lack of presence. Finally a restraint: over the act, the place, the hour, the light and speech. Two verses frame the whole: והצנע לכת, which the Mehaber cites in seif 4, and קדושים תהיו as the Ramban reads it — not to become נבל ברשות התורה.

💡 The universal key: four markers:

הָעוֹנָה — אם היה נשוי לא יהא רגיל ביותר עם אשתו אלא בעונה האמורה בתורה (שו״ע או״ח ר״מ:א).
כְּפוֹרֵעַ חוֹבוֹ — ואף כשהוא מצוי אצלה לא יכוין להנאתו אלא כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה (שו״ע או״ח ר״מ:א).
נְתִינַת הַדַּעַת — לא ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר ואפילו שתיהן נשיו (שו״ע או״ח ר״מ:ב).
וְהַצְנֵעַ לֶכֶת — שכל המסתכל שם אין לו בושת פנים ועובר על והצנע לכת ומעביר הבושה מעל פניו (שו״ע או״ח ר״מ:ד).

2. Master table of the י״ז סעיפים

The י״ז seifim divide the matter: the first sets out the debt and the intention, seifim 2 and 3 the presence of the heart, seifim 4 to 10 the restraint of act, place, hour and speech, seifim 11 to 13 light, famine and another’s house, and the last four the measure of the body and the bed.

Seif	Case	Core of the halakha	Marker
א׳	העונה והכוונה	אלא בעונה האמורה בתורה (שו״ע או״ח ר״מ:א) ; ועונת תלמידי חכמים מליל שבת לליל שבת (שו״ע או״ח ר״מ:א) ; וכל אדם צריך לפקוד את אשתו בליל טבילתה ובשעה שיוצא לדרך אם אינו הולך לדבר מצוה (שו״ע או״ח ר״מ:א) ; כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה (שו״ע או״ח ר״מ:א).	עונה וחוב
ב׳	נתינת הדעת	לא ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר ואפילו שתיהן נשיו (שו״ע או״ח ר״מ:ב).	ואפילו שתיהן נשיו
ג׳	בני תשע מדות	וברותי מכם המורדים והפושעים בי אלו בני תשע׳ מדות (שו״ע או״ח ר״מ:ג) ; בני אנוס׳ בני שנואה בני נידוי בני תמורה בני מורדת בני שכרות בני גרושת הלב בני ערבוביא בני חצופה (שו״ע או״ח ר״מ:ג).	תשע מדות
ד׳	ההסתכלות	אסור להסתכל באותו מקום (שו״ע או״ח ר״מ:ד) ; וכל שכן הנושק שם שעובר על כל אלה ועוד שעובר על בל תשקצו את נפשותיכם (שו״ע או״ח ר״מ:ד).	והצנע לכת
ה׳	דרך עזות ועקש	הוא למטה והיא למעלה זו דרך עזות (שו״ע או״ח ר״מ:ה) ; שמשו שניהם כאחד זה דרך עקש (שו״ע או״ח ר״מ:ה).	דרך עזות
ו׳	בפני אדם ובבית שיש בו ספרים	אסור לאדם לשמש מטתו בפני כל אדם אם הוא נעור ואפי׳ ע״י הפסק מחיצה עשרה (שו״ע או״ח ר״מ:ו) ; ובפני תינוק שאין יודע לדבר מותר (שו״ע או״ח ר״מ:ו) ; ואם יש בו תפילין או ספרים אפילו של גמרא אסור עד שיתנם בכלי בתוך כלי (שו״ע או״ח ר״מ:ו).	מחיצה וכלי בתוך כלי
ז׳	הזמן	לא ישמש בתחלת הליל׳ ולא בסופה כדי שלא ישמע קול בני אדם ויבא לחשוב באשה אחרת אלא באמצע הלילה (שו״ע או״ח ר״מ:ז).	באמצע הלילה
ח׳	אימה ויראה	וישמש באימה ובירא׳ כמ״ש על ר״א שהיה מגל׳ טפח ומכסה טפח ודומה כמי שכפאו שד (שו״ע או״ח ר״מ:ח) ; וכולהו פירושי איתנהו וצריך בעל נפש ליזהר בהם (שו״ע או״ח ר״מ:ח).	בעל נפש
ט׳	הדיבור	לא יספר עמה בדברים שאינם מעניני תשמיש ולא בשעת תשמיש ולא קודם לכן שלא יתן דעתו באשה אחרת (שו״ע או״ח ר״מ:ט).	מגיד לאדם מה שיחו
י׳	הכעס והריצוי	אם הי׳ לו כעס עמה אסור לשמש עד שיפייסנה (שו״ע או״ח ר״מ:י) ; ויכול לספר עמה קודם תשמיש כדי לרצות׳ (שו״ע או״ח ר״מ:י).	עד שיפייסנה
י״א	האור	אסור לשמש לאור הנר אע״פ שמאפיל בטליתו (שו״ע או״ח ר״מ:יא) ; אבל אם עושה מחיצ׳ גבוה עשרה לפני הנר (רמ״א או״ח ר״מ:יא) ; וכן אסור לשמש ביום אא״כ הוא בית אפל (שו״ע או״ח ר״מ:יא) ; ות״ח מאפיל בטליתו ושרי (רמ״א או״ח ר״מ:יא).	בית אפל
י״ב	שני רעבון	אסור לשמש מטתו בשני רעבון אלא לחשוכי בנים (שו״ע או״ח ר״מ:יב) ; וה״ה בשאר צרות שהם כרעבון (רמ״א או״ח ר״מ:יב).	לחשוכי בנים
י״ג	אכסנאי	אכסנאי אסור לשמש (שו״ע או״ח ר״מ:יג) ; ואם יחדו לו ולאשתו בית מותר ובלבד שלא יישן בטליתו של בעל הבית (שו״ע או״ח ר״מ:יג).	בית מיוחד
י״ד	שמירת הגוף	שכבת זרע הוא כח הגוף ומאור העינים וכל זמן שתצא ביותר הגוף כלה וחייו אובדי׳ (שו״ע או״ח ר״מ:יד) ; לפיכך צריך אדם ליזהר (שו״ע או״ח ר״מ:יד).	לפיכך צריך אדם ליזהר
ט״ו	הנהגת הגוף	לא יבעול והוא שבע או רעב אלא כשיתעכל המזון שבמעיו (שו״ע או״ח ר״מ:טו) ; ולא ביום יציאה לדרך או ביאה מן הדרך ולא לפניהם ולא לאחריהם (שו״ע או״ח ר״מ:טו).	מצד הרפואה
ט״ז	תינוק שישן על המטה	המשמש מטתו על מטה שתינוק ישן עליה אותו תינוק נכפה (שו״ע או״ח ר״מ:טז) ; ולא אמרן אלא דלא הוי בר שתא אבל הוי בר שתא לית לן בה (שו״ע או״ח ר״מ:טז).	שלושה סייגים
י״ז	הפניית המטה	מטה שישן בה עם אשתו צריך שתהא ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום (שו״ע או״ח ר״מ:יז).	זה לצפון וזה לדרום

⚖ 2. Master table of the י״ז סעיפים

נשוי → עונה האמורה בתורה לפי אומנותו → ליל טבילה · יציאה לדרך · מכיר בה — אף שלא בשעת עונתה → כאדם שפורע חובו, ולקיים מצות בוראו → נתן דעתו על אחרת — אסור → כעס שלא נתפייס — אסור עד שיפייסנה → בפני אדם נעור, לאור הנר, וביום — אסור → שני רעבון ואכסניא — אסור → ומטה זה לצפון וזה לדרום.

3. הסוגיא — the mother question

📖 ההיתר — אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ דִּבְרֵי יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין הֲלָכָה כְּיוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי, אֶלָּא כֹּל מַה שֶּׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּאִשְׁתּוֹ — עוֹשֶׂה (נדרים כ׳ ע״ב) : the Gemara sets aside Rabbi Yohanan ben Dahavai’s four sayings as halakha.

📜 ובלשון הרמב״ם — אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם מֻתֶּרֶת הִיא לוֹ. לְפִיכָךְ כָּל מַה שֶּׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּאִשְׁתּוֹ עוֹשֶׂה (רמב״ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ט), וְאַף עַל פִּי כֵן מִדַּת חֲסִידוּת שֶׁלֹּא יָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ לְכָךְ וְשֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ (רמב״ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ט) : the Rambam sets both in the same halakha: the permission, and the measure of piety.

↓

⚖️ וברמ״א באבן העזר — ויכול לעשות עם אשתו מה שירצה (רמ״א אה״ע כ״ה:ב), ואע״פ שמותר בכל אלה כל המקדש עצמו במותר לו קדוש יאמרו לו (רמ״א אה״ע כ״ה:ב) : the Rema rules the din in Even haEzer, and keeps the measure.

🕯️ וברמב״ן — וְהִנֵּה יִהְיֶה נָבָל בִּרְשׁוּת הַתּוֹרָה (רמב״ן על ויקרא י״ט:ב) : the Ramban names the danger: abusing a permission. This siman is what averts it.

👉 ולשון מרן עצמו — וכולהו פירושי איתנהו וצריך בעל נפש ליזהר בהם (שו״ע או״ח ר״מ:ח), עיין רמב״ן בחומש פרשת קדושים בראשו (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:א) : the Mehaber does not say “every man is obliged” but “one who has care for his soul”; and the Mishna Berura opens the siman by referring to the Ramban.

4. העונה והכוונה — seif 1

📏 השיעורים — הָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה: הַטַּיָּילִין — בְּכׇל יוֹם. הַפּוֹעֲלִים — שְׁתַּיִם בְּשַׁבָּת. הַחַמָּרִים — אַחַת בְּשַׁבָּת. הַגַּמָּלִים — אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם. הַסַּפָּנִים — אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים (כתובות ס״א ע״ב), וכ״ז במי שגופו בריא אבל מי שאינו בריא אינו חייב אלא לפי מה שאומדין אותו שיכול לקיים (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ג) : the trade fixes the rhythm, and the body’s condition measures it.

📚 עונת תלמידי חכמים — עוֹנָה שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵימַת? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת (כתובות ס״ב ע״ב), ואל יאמר אדם אעשה עצמי כת״ח כי כתיב ועונתה לא יגרע (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ו) : a standing, not a loophole.

↓

🕯️ שלושה זמנים — וכל אדם צריך לפקוד את אשתו בליל טבילתה ובשעה שיוצא לדרך אם אינו הולך לדבר מצוה (שו״ע או״ח ר״מ:א), ר״ל אפילו שלא בשעת עונתה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ח) : the night of the mikveh, the departure, and the sign she gives — outside the schedule.

🤝 ומחילה — ולא יבטל עונתה אלא מדעתה כשהיא מוחלת לו וכבר קיים מצות פו״ר (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ב), וצריך לקיים העונה גם כשהיא מעוברת או מניקה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ב) : only her waiver can reduce; pregnancy and nursing reduce nothing.

🎯 ארבע כוונות — ולקיים מצות בוראו שיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקיימים מצות בישראל (שו״ע או״ח ר״מ:א), ואם הוא מכוין לגדור עצמו בה כדי שלא יתאוה לעבירה (שו״ע או״ח ר״מ:א), גם בזה יש קבול שכר (רמ״א או״ח ר״מ:א) : paying a debt, serving the Creator, caring for the child, fencing off sin.

5. נתינת הדעת ובני תשע מדות — seifim 2-3

🍷 הכוס — לא ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר ואפילו שתיהן נשיו (שו״ע או״ח ר״מ:ב), פי׳ שיתן מחשבתו בשעת תשמיש על האחרת (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:יג) : it is not about the gaze but about the mind.

📜 הרשימה — בני אנוס׳ בני שנואה בני נידוי בני תמורה בני מורדת בני שכרות בני גרושת הלב בני ערבוביא בני חצופה (שו״ע או״ח ר״מ:ג) : nine names, drawn from a verse in Yechezkel.

↓

🚫 האנוסה — אפילו אינה אנוסה רק שאינה מרוצה מפני כעס שיש לה עליו לכן יפייס ואח״כ יבעול (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:יד), וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל הַכּוֹפֶה אִשְׁתּוֹ לִדְבַר מִצְוָה הָוְיָין לוֹ בָּנִים שֶׁאֵינָן מְהוּגָּנִין (עירובין ק׳ ע״ב) : no force is needed for coercion: it is enough that she is not willing.

💭 הערבוביא והתמורה — כגון שנותן אז דעתו על אחרת (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:כ), אפילו שתיהן נשיו וכגון שנתכוין לזו ונזדמנה לו אחרת (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:טז) : the same two defects as seif 2, under other names.

✅ ומה שאינו בכלל — אבל אי מקשטת עצמה ומרצה אותו שיתן דעתו עליה אדרבה אז חייב בעונה כדלעיל בס״א והו״ל בנים מהוגנים (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:כא), הַהִיא דְּמַרְצְיָא אַרְצוֹיֵי (נדרים כ׳ ע״ב) : the one who makes herself pleasing is not included: on the contrary, he then owes her the onah.

6. מדות הצניעות שבמעשה — seifim 4-5 and 8

👁️ ההסתכלות — אסור להסתכל באותו מקום (שו״ע או״ח ר״מ:ד), שכל המתבייש אינו חוטא (שו״ע או״ח ר״מ:ד) : the reason is modesty, and the shame that holds back from sin.

🔥 וטעם שני — ועוד דקא מגרי יצר הרע בנפשי׳ (שו״ע או״ח ר״מ:ד), ועוד דקא מגרה יצר הרע בנפשיה (בית יוסף או״ח סימן ר״מ) : and the arousing of the urge, which the Beit Yosef brings from the Raavad.

↓

⚖️ דרך עזות ועקש — הוא למטה והיא למעלה זו דרך עזות (שו״ע או״ח ר״מ:ה), ובשעת מעשה יהיה הוא למעלה והיא למטה (ערוך השלחן או״ח סימן ר״מ) : the Mehaber does not write here “it is forbidden” but “that is a way”.

🕯️ באימה וביראה — וישמש באימה ובירא׳ כמ״ש על ר״א שהיה מגל׳ טפח ומכסה טפח ודומה כמי שכפאו שד (שו״ע או״ח ר״מ:ח), וּכְשֶׁהוּא מְסַפֵּר, מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טֶפַח, וְדוֹמֶה עָלָיו כְּמִי שֶׁכְּפָאוֹ שֵׁד (נדרים כ׳ ע״ב) : four readings of the same phrase, all retained.

👤 ולמי נאמר — וכולהו פירושי איתנהו וצריך בעל נפש ליזהר בהם (שו״ע או״ח ר״מ:ח), וכל הפירושים אמת, ויש לבעל נפש ליזהר בהם כשיש ביכולתו (ערוך השלחן או״ח סימן ר״מ) : the addressee is named: one who has care for his soul, so far as he is able.

7. המקום והנוכחות — seif 6

🚪 בפני אדם נעור — אסור לאדם לשמש מטתו בפני כל אדם אם הוא נעור ואפי׳ ע״י הפסק מחיצה עשרה (שו״ע או״ח ר״מ:ו), הטעם דמרגיש הוא בעת שהלה משמש מטתו ואין כאן צניעות (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:כב) : it is not sight that interferes but perception.

😴 ובפני ישן — ובפני ישן מותר אפילו בלא הפסק מחיצה (ביאור הלכה סימן ר״מ), ובפני תינוק שאין יודע לדבר מותר (שו״ע או״ח ר״מ:ו) : one who perceives nothing is not a witness.

↓

📖 ספר תורה — בית שיש בו ס״ת או חומשים העשוים בגלילה אסור לשמש בו עד שיהי׳ בפניו מחיצ׳ (שו״ע או״ח ר״מ:ו), אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: סֵפֶר תּוֹרָה — צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ מְחִיצָּה עֲשָׂרָה (ברכות כ״ו ע״א), ומה שפרוש וילון סביב המטה אינה בכלל מחיצה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:כה) : a fixed ten-handbreadth partition; a curtain that stirs is not one.

📦 תפילין וספרים — ואם יש בו תפילין או ספרים אפילו של גמרא אסור עד שיתנם בכלי בתוך כלי (שו״ע או״ח ר״מ:ו), וה״ה שני כיסויין (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:לא), וממילא היום ה״ה כל הספרים הן בכתיבה או בדפוס יש בהן קדושה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:כט) : two distinct coverings suffice — and printed volumes are included.

🛏️ ומי שישן בחדרם — אָמַר רַב בְּרוֹנָא אָמַר רַב: כׇּל הַיָּשֵׁן בְּקִילְעָא שֶׁאִישׁ וְאִשְׁתּוֹ שְׁרוּיִין בָּהּ (עירובין ס״ג ע״ב), ואפילו כשהיא נדה והובא בחידושי רע״א (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:נב) : the protection runs the other way too: no third party lodges in their room.

8. הזמן, הדיבור והריצוי — seifim 7, 9 and 10

🌙 הזמן — לא ישמש בתחלת הליל׳ ולא בסופה כדי שלא ישמע קול בני אדם ויבא לחשוב באשה אחרת אלא באמצע הלילה (שו״ע או״ח ר״מ:ז), וְאָמַר לִי: כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתֵּן אֶת עֵינַי בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת (נדרים כ׳ ע״ב) : the hour is not set for its own sake: it removes distraction.

🔓 ואינה חומרה מוחלטת — ואם רואה שיצרו מתגבר עליו ובא לידי הרהורים ויכול לבוא לידי טומאה עי״ז לא יחמיר בזה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:לד), ואם אי אפשר לו באמצע הלילה, אין קפידא בזה (ערוך השלחן או״ח סימן ר״מ) : where the stringency would produce the opposite of its aim, it is not insisted on.

↓

🤐 הדיבור — ואם סיפר עמה ושימש אמרו עליו מגיד לאדם מה שיחו אפילו שיחה קלה שבין אדם לאשתו מגידין לו בשעת הדין (שו״ע או״ח ר״מ:ט), אָמַר רַב: אֲפִילּוּ שִׂיחָה יְתֵירָה שֶׁבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ מַגִּידִים לוֹ לְאָדָם בִּשְׁעַת מִיתָה (חגיגה ה׳ ע״ב) : the Gemara says “at the hour of death”; the Shulchan Aruch, “at the hour of judgment”.

💬 ומה שמותר — לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּמִילֵּי דְתַשְׁמִישׁ, הָא — בְּמִילֵּי אַחְרָנְיָיתָא (נדרים כ׳ ע״ב), אבל בעניני תשמיש יכול לספר עמה כדי להרבות תאותו (טור או״ח סימן ר״מ) : the silence does not cover what concerns the two of them.

🕊️ והריצוי — אם הי׳ לו כעס עמה אסור לשמש עד שיפייסנה (שו״ע או״ח ר״מ:י), ואם היה לו כעס עמה מותר לספר עמה מתחלה כל דברי ריצוי כדי לפייסה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:לז) : where speech is needed, it is reopened — and appeasement is a condition.

9. אור, רעב ואכסניא — seifim 11-13

🕯️ לאור הנר — אסור לשמש לאור הנר אע״פ שמאפיל בטליתו (שו״ע או״ח ר״מ:יא), וְהַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ לְאוֹר הַנֵּר — הָוַיִין לוֹ בָּנִים נִכְפִּין (פסחים קי״ב ע״ב), וה״ה לאור הלבנה ג״כ אסור (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:לט) : any brightness falling on them, moonlight included.

🧱 ומחיצת הרמ״א — אע״פ שהאור נראה דרך המחיצה כגון שהפסיק בסדין שרי (רמ״א או״ח ר״מ:יא), ומיירי שקשר אותה מלמטה שלא ינוד ברוח מצויה דאל״ה אין דין מחיצה עליה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:מ), וכ״ז דוקא כשמאפיל בטליתו אבל בלא״ה אסור דמאחר שהחדר מלא אור לא עדיף מביום (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:מא) : a tied partition, and the tallit’s darkening besides.

↓

☀️ וביום — וכן אסור לשמש ביום אא״כ הוא בית אפל (שו״ע או״ח ר״מ:יא), ות״ח מאפיל בטליתו ושרי (רמ״א או״ח ר״מ:יא), אבל מ״מ אין להקל בדבר זה אלא לצורך גדול דהיינו כשיצרו מתגבר עליו (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:מה) : the Torah scholar’s permission is a valve, not a privilege.

🍞 שני רעבון — אסור לשמש מטתו בשני רעבון אלא לחשוכי בנים (שו״ע או״ח ר״מ:יב), וה״ה בשאר צרות שהם כרעבון (רמ״א או״ח ר״מ:יב), מפני שכל העולם בצער (ערוך השלחן או״ח סימן ר״מ) : a rule of solidarity: one does not rejoice while the community suffers.

🏠 אכסנאי — אכסנאי אסור לשמש (שו״ע או״ח ר״מ:יג), היינו שאין לבעה״ב עסק באותו מקום אלא מיוחד לשניהם לבדם דאז הו״ל הוא כבעה״ב (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:נ), שמא יראה קרי עליו (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:נב) : a space the host no longer uses is required — and nothing of his is used.

10. שמירת הגוף והמטה — seifim 14-17

🩺 לשון הרמב״ם — שכבת זרע הוא כח הגוף ומאור העינים וכל זמן שתצא ביותר הגוף כלה וחייו אובדי׳ (שו״ע או״ח ר״מ:יד), שִׁכְבַת זֶרַע הִיא כֹּחַ הַגּוּף וְחַיָּיו וּמְאוֹר הָעֵינַיִם (רמב״ם הלכות דעות פרק ד הלכה יט), כתב הרמב״ם שכבת זרע הוא כח הגוף וכו׳ עד סוף הסי׳ בפ״ד מה׳ דעות (בית יוסף או״ח סימן ר״מ) : seifim 14-15 are a chapter of the Rambam’s regimen of health carried over as it stands.

⚖️ ומעמדם — ומ״א כתב דכאן איירי מצד הרפואה ובס״א איירי מהדין (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:נד), ונראה דבסעיף ט״ו מיירי בהולך ברגליו לדרך שצריך כח יותר וכאן מיירי בהולך על עגלה (ט״ז על שולחן ערוך אורח חיים, סימן ר״מ) : the Magen Avraham sees medicine in them, the Taz distinguishes two kinds of journey.

↓

👶 התינוק — המשמש מטתו על מטה שתינוק ישן עליה אותו תינוק נכפה (שו״ע או״ח ר״מ:טז), וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא הָוֵי בַּר שַׁתָּא, אֲבָל הָוֵי בַּר שַׁתָּא — לֵית לַן בַּהּ (פסחים קי״ב ע״ב) : a beraita copied over with its three limiting clauses.

🧭 המטה — מטה שישן בה עם אשתו צריך שתהא ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום (שו״ע או״ח ר״מ:יז), כׇּל הַנּוֹתֵן מִטָּתוֹ בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם הָוְיִין לֵיהּ בָּנִים זְכָרִים (ברכות ה׳ ע״ב) : the bed’s orientation belongs to the same modesty, referred to the Presence.

🙏 וחתימה — עיין לעיל בסימן ג׳ ס״ו ובמ״ב שם (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:נה), ואף שאין אנו מבינין, אך כך היו רבותינו הקדושים מקובלים על פי החכמה האמיתית (ערוך השלחן או״ח סימן ר״מ) : the Arukh haShulchan says it candidly: what was received is transmitted.

11. Golden rules

The 4 golden rules of Siman ר״מ

הַחוֹב — אלא בעונה האמורה בתורה (שו״ע או״ח ר״מ:א).
הַנּוֹכְחוּת — לא ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר (שו״ע או״ח ר״מ:ב).
הַהַסְכָּמָה — אם הי׳ לו כעס עמה אסור לשמש עד שיפייסנה (שו״ע או״ח ר״מ:י).
הַצְּנִיעוּת — אסור לאדם לשמש מטתו בפני כל אדם אם הוא נעור (שו״ע או״ח ר״מ:ו).

12. Mnemonic

Debt · Presence · Consent · Restraint — the four questions of Siman ר״מ

① מַה חַיָּב? — the onah owed, according to trade and bodily strength.
② עִם מִי הוּא? — with her, and not with a thought elsewhere.
③ הַאִם הִיא מְרוּצָה? — without which it is coercion, even without force.
④ הֲיֵשׁ כָּאן צְנִיעוּת? — the place, the hour, the light, the speech.

ואף כשהוא מצוי אצלה לא יכוין להנאתו אלא כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה (שו״ע או״ח ר״מ:א) — the phrase that governs the whole siman: it is not first a pleasure, it is first a debt.
ולא יבטל עונתה אלא מדעתה כשהיא מוחלת לו וכבר קיים מצות פו״ר (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ב) — the only person who can lighten this debt is the one to whom it is owed.
וכולהו פירושי איתנהו וצריך בעל נפש ליזהר בהם (שו״ע או״ח ר״מ:ח) — the addressee of the siman is named by the Mehaber himself.
אבל מי שאינו צריך לדבר אלא שמעורר תאותו כדי למלאות תאותו זו היא עצת יצר הרע ומן ההיתר יסיתנו אל האיסור (רמ״א או״ח ר״מ:א) — the Rema’s line between using a permission and making an appetite of it.

13. Pitfalls to avoid

❌ Pitfall 1 : Thinking this siman restricts what the Torah permitted.
→ אֵין הֲלָכָה כְּיוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי, אֶלָּא כֹּל מַה שֶּׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּאִשְׁתּוֹ — עוֹשֶׂה (נדרים כ׳ ע״ב) ; ואע״פ שמותר בכל אלה כל המקדש עצמו במותר לו קדוש יאמרו לו (רמ״א אה״ע כ״ה:ב)

❌ Pitfall 2 : Thinking the onah is a favour the husband grants.
→ ואף כשהוא מצוי אצלה לא יכוין להנאתו אלא כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה (שו״ע או״ח ר״מ:א) ; ולא יבטל עונתה אלא מדעתה כשהיא מוחלת לו וכבר קיים מצות פו״ר (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ב)

❌ Pitfall 3 : Thinking there is coercion only where there is force.
→ אפילו אינה אנוסה רק שאינה מרוצה מפני כעס שיש לה עליו לכן יפייס ואח״כ יבעול (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:יד) ; אם הי׳ לו כעס עמה אסור לשמש עד שיפייסנה (שו״ע או״ח ר״מ:י)

❌ Pitfall 4 : Thinking a drawn curtain suffices where the siman requires a partition.
→ ומה שפרוש וילון סביב המטה אינה בכלל מחיצה (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:כה) ; ומה שנוהגין איזה אנשים שתולין נגד הספרים וילון לכסותם וסוברים שבזה לבד די לאו שפיר עבדי דזה הוי רק כיסוי אחד (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:לא)

14. Practice

Case	Conduct	Underlying halakha
① עונה ושיעורה	According to the trade, measured by health	אלא בעונה האמורה בתורה (שו״ע או״ח ר״מ:א)
② ליל טבילה ויציאה לדרך	An obligation of its own, outside the schedule	וכל אדם צריך לפקוד את אשתו בליל טבילתה ובשעה שיוצא לדרך אם אינו הולך לדבר מצוה (שו״ע או״ח ר״מ:א)
③ כעס שלא נתפייס	One appeases first; it is a condition	אם הי׳ לו כעס עמה אסור לשמש עד שיפייסנה (שו״ע או״ח ר״מ:י)
④ אדם נעור בחדר	Forbidden, even with a partition	אסור לאדם לשמש מטתו בפני כל אדם אם הוא נעור ואפי׳ ע״י הפסק מחיצה עשרה (שו״ע או״ח ר״מ:ו)
⑤ ספרים ותפילין בחדר	Two coverings; for a Sefer Torah, a partition	ואם יש בו תפילין או ספרים אפילו של גמרא אסור עד שיתנם בכלי בתוך כלי (שו״ע או״ח ר״מ:ו)
⑥ אור בחדר	Forbidden, even by darkening with the tallit	אסור לשמש לאור הנר אע״פ שמאפיל בטליתו (שו״ע או״ח ר״מ:יא)
⑦ אכסניא	Only in a space set aside for them alone	ואם יחדו לו ולאשתו בית מותר ובלבד שלא יישן בטליתו של בעל הבית (שו״ע או״ח ר״מ:יג)

✦ ❖ ✦ The 5 practical rules of Siman ר״מ in brief

The schedule owed is a debt, not a favour — אלא בעונה האמורה בתורה (שו״ע או״ח ר״מ:א).
Only the wife can lighten what is owed to her — ולא יבטל עונתה אלא מדעתה כשהיא מוחלת לו (משנה ברורה, מ״ב ר״מ:ב).
Be present: not the body here and the mind elsewhere — לא ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר (שו״ע או״ח ר״מ:ב).
Without her consent there is no permitted act — אם הי׳ לו כעס עמה אסור לשמש עד שיפייסנה (שו״ע או״ח ר״מ:י).
Restraint applies to place, hour and light — אסור לשמש לאור הנר אע״פ שמאפיל בטליתו (שו״ע או״ח ר״מ:יא).

🎓 Recap of the study path

Level	Content	Acquired
🌱 Level 1 — Base	Text of the י״ז seifim, fluent translation, explanation	Overall understanding
⚡ Level 2 — Lamdan	עונה האמורה בתורה ; בני תשע מדות ; אין הלכה כיוחנן בן דהבאי ; מחיצה וכלי בתוך כלי	In-depth pilpul
✨ Level 3 — Synthesis	Master table of the י״ז seifim, schemas, golden rules, mnemonic	Practical mastery + review

💡 Suggested next steps:

Reread Siman ר״מ in the Shulchan Aruch itself (Hebrew)
Consult Level 4 — Daat HaRav (the Alter Rebbe): this siman is a bridge page — the Alter Rebbe did not write it in his Shulchan Aruch; it refers to Levels 1-3 and to his Siddur
Study alongside it Even haEzer, siman 25, which gives the din where our siman gives the conduct
Reflect on the hinge of the siman: why does the Mehaber write “one who has care for his soul” and not “every man is obliged”?

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן ר״מ · Level 3 — Master Synthesis
daattorah.com

📖Join the chavruta