אחד מהדברים ששונא הקב״ה המשתין בפני מטתו ערום המשתין לפני מטתו ערום מביא לידי עניות ולא אמרן אלא דמהדר אפיה לפוריא [פי׳ למטה] אבל לבראי לית לן בה ודמהדר אפיה לפוריא נמי לא אמרן אלא בארעא אבל במנא לית לן בה:
Les concepts-clés du Siman
Structure du Siman — le סעיף אחד en quatre moments
| Moment | Objet | Din | Détail |
|---|---|---|---|
| רישא | הכותרת | ✦ שלא להשתין ערום בפני מטתו. ובו סעיף אחד | Le titre dit le din tout entier, et annonce qu'il n'y aura qu'un seul séif. Le Beer haGola en donne les deux sources : la beraïta de נדה et celle de שבת (באר הגולה או״ח רמ״א). |
| רישא דסעיף | שנאת המקום | ✦ אחד מהדברים ששונא הקב״ה המשתין בפני מטתו ערום | La première beraïta, dans נדה, compte quatre conduites de ce genre (נדה ט״ז ע״ב). |
| מציעתא | לידי עניות | ✦ המשתין לפני מטתו ערום מביא לידי עניות | La seconde beraïta, dans שבת, en compte trois (שבת ס״ב ע״ב) ; la Michna Beroura donne le motif du nom de l'ange de la pauvreté (משנה ברורה, מ״ב רמ״א:ה). |
| סיפא | שני השיעורים | ✦ ודמהדר אפיה לפוריא נמי לא אמרן אלא בארעא אבל במנא לית לן בה | Deux limites reçues telles quelles de la Guemara (שבת ס״ב ע״ב) et du Tour (טור או״ח סימן רמ״א). |
שלא להשתין ערום בפני מטתו — la conduite au quotidien
| Cas | Source | Conduite | Idée maîtresse |
|---|---|---|---|
| בפני מטתו | מחבר · סעיף א׳ | ✦ אין משתינין | C'est le din du séif, reçu de la beraïta de נדה et de celle de שבת. |
| היה לבוש | משנה ברורה, מ״ב רמ״א:ג | אף בזה נזהרין | Le mot ערום n'est pas à prendre au pied de la lettre : il décrit l'usage, non la condition du din. |
| מחזיר פניו לחוץ | מחבר · סעיף א׳ | ✦ לית לן בה | Le séif l'exclut expressément ; la raison est la portée du jet (משנה ברורה, מ״ב רמ״א:ו). |
| באשה | משנה ברורה, מ״ב רמ״א:ו | אסור אף בכה״ג | La Michna Beroura, au nom du Magen Avraham, ne lui applique pas cette exclusion. |
| בכלי | מחבר · סעיף א׳ | ✦ לית לן בה | Le séif l'exclut ; mais un récipient percé, écrit le Kaf haḤaim, ne l'exclut pas (כף החיים רמ״א:ה). |
| תלמיד חכם | משנה ברורה, מ״ב רמ״א:ז | כופה עליו כלי | Parce qu'il ne peut rester sans pensée de Torah ; la règle générale est au siman 87 (שו״ע או״ח פ״ז:ג). |
| לברך אשר יצר | משנה ברורה, מ״ב רמ״א:ח | נוטל ידיו וחוגר עצמו | Et il s'éloigne du lieu des eaux si le récipient n'est pas couvert comme il faut. |
Questions fréquentes — Siman רמ״א
Que tranche exactement le séif unique du Siman 241 ?
Le siman n'a qu'un seul séif, et son titre le dit déjà : « שלא להשתין ערום בפני מטתו. ובו סעיף אחד » (שו״ע או״ח רמ״א:א). Le séif s'ouvre sur la beraïta de נדה : « אחד מהדברים ששונא הקב״ה המשתין בפני מטתו ערום » (שו״ע או״ח רמ״א:א). Puis il en donne la conséquence rapportée dans שבת : « המשתין לפני מטתו ערום מביא לידי עניות » (שו״ע או״ח רמ״א:א). La Michna Beroura explique le motif de la première formule : « מפני שרצון הקב״ה שיהיה האדם מתנהג בדרך נקיות וקדושה וזה מתנהג עצמו בדרך מיאוס וטינופת ולא יוכל להשרות שכינתו אצלו » (משנה ברורה, מ״ב רמ״א:א). Pour la pratique, on suit son Rav.
Le mot ערום est-il à prendre au pied de la lettre (Siman 241) ?
Non. La Michna Beroura le dit expressément : « לאו דוקא ערום אלא ה״ה אם היה לבוש אלא אורחא דמלתא נקט מתוך שהוא ערום אינו יוצא לחוץ להשתין » (משנה ברורה, מ״ב רמ״א:ג). Le Magen Avraham l'avait écrit avant elle : « לאו דוקא אלא אורחא דמלתא נקט מתוך שהוא ערום אינו יוצא לחוץ להשתין » (מגן אברהם רמ״א:א), et le Beit Yossef en donne la raison au nom de Rachi : « ערום אורחא דמילתא נקיט מתוך שהוא ערום אינו יוצא לחוץ להשתין דטורח הוא לו ללבוש ולצאת » (בית יוסף או״ח סימן רמ״א). Le Aroukh haChoulhan reprend la même lecture : « ומשתין ערום לפני מטתו לאו דווקא ערום אלא אורחא דמילתא קתני דמתוך שהוא ערום מתעצל לילך לחוץ » (ערוך השלחן רמ״א:א). Pour la pratique, on suit son Rav.
Quelles sont les deux limites que le séif pose lui-même (Siman 241) ?
La première tient à l'orientation : « ולא אמרן אלא דמהדר אפיה לפוריא » (שו״ע או״ח רמ״א:א), mais « אבל לבראי לית לן בה » (שו״ע או״ח רמ״א:א) — et la Michna Beroura en donne la raison : « שהקלוח הולך וניתז למרחוק וממילא באשה אסור אפילו בכה״ג » (משנה ברורה, מ״ב רמ״א:ו). La seconde tient au support : « ודמהדר אפיה לפוריא נמי לא אמרן אלא בארעא אבל במנא לית לן בה » (שו״ע או״ח רמ״א:א). Le Aroukh haChoulhan résume les deux : « ודווקא כשמחזיר פניו להמטה אבל אם מחזיר פניו לחוץ לית לן בה דהקילוח יוצא לחוץ » (ערוך השלחן רמ״א:ב). Pour la pratique, on suit son Rav.