רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) — סימן כ״ז (מקום הנחתן ואופן הנחתן)

מְקוֹם הֲנָחַת תְּפִלִּין שֶׁל יָד — בְּיַד שְׂמֹאלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל יָדְכָה", וְדָרְשׁוּ רַזַ״ל: יָד כֵּהָה, דְּהַיְנוּ יָד שְׂמֹאל שֶׁהִיא תַּשָּׁה וְכֵהָה:

של יד — ביד שמאל. מקום הנחת תפילין של יד הוא ביד שמאל, שנאמר « עַל יָדְכָה » — ודרשו רז״ל יָד כֵּהָה, דהיינו יד שמאל שהיא תשה וכהה.

צָרִיךְ לַהֲנִיחָהּ בְּגֹבַהּ הַבָּשָׂר שֶׁבְּפֶרֶק הַזְּרוֹעַ שֶׁבֵּין הַמַּרְפֵּק (שֶׁקּוֹרִין "אולעמבוגין" בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז) לְהַכָּתֵף, וְזֶה הַמָּקוֹם נִקְרָא קִבֹּרֶת. אֲבָל לֹא יְנִיחֶנָּה לְמַעְלָה מֵהַקִּבֹּרֶת, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יְנִיחֶנָּה לְמַעְלָה מֵחֲצִי הַפֶּרֶק שֶׁבֵּין הַמַּרְפֵּק לַכָּתֵף. וַאֲפִלּוּ בַּחֲצִי הַתַּחְתּוֹן שֶׁל זֶה הַפֶּרֶק — לֹא יָנִיחַ בְּתַחְתִּיתוֹ מַמָּשׁ לְמַטָּה מֵהַקִּבֹּרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה וגו׳" — צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא שִׂימָה כְּנֶגֶד הַלֵּב, וְזֶהוּ קִבֹּרֶת, שֶׁהוּא מְכֻוָּן מַמָּשׁ כְּנֶגֶד הַלֵּב. לָכֵן צָרִיךְ שֶׁיַּטֶּה אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד לְצַד הַגּוּף מְעַט, בְּעִנְיָן שֶׁכְּשֶׁיָּכֹף הַזְּרוֹעַ לְמַטָּה — תְּהֵא הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד מְכֻוָּן כְּנֶגֶד לִבּוֹ מַמָּשׁ:

על גובה הבשר שבקיבורת, כנגד הלב. מניחה על גובה הבשר שבפרק הזרוע שבין המרפק לכתף — הוא הנקרא קִבֹּרֶת. ולא למעלה מן הקיבורת, ולא למעלה מחצי הפרק, ולא בתחתיתו ממש למטה מן הקיבורת; שנאמר « וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי » — צריכה שתהא שימה כְּנֶגֶד הַלֵּב, וזהו קיבורת. לכן צריך להטות את התפילין לצד הגוף מעט, שכשיכוף הזרוע תהא מכוונת כנגד לבו ממש.

מִי שֶׁנִּקְטְעָה יָדוֹ הַשְּׂמָאלִית לְמַעְלָה מִן הַקִּבֹּרֶת — אֵין צָרִיךְ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין בִּימִינוֹ. אֲבָל אִם נִקְטְעָה לְמַטָּה מִן הַקִּבֹּרֶת — יֵשׁ אוֹמְרִים דְּחַיָּב לְהָנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁל יָד עַל הַקִּבֹּרֶת (שֶׁל שְׂמֹאל) (וְהַמָּגֵן אַבְרָהָם פָּסַק שֶׁל יְמִינוֹ). וְיֵשׁ אוֹמְרִים כֵּיוָן שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה: "עַל יָדְךָ", לְמַעְלָה מִן הַיָּד, דְּהַיְנוּ קִבֹּרֶת, וְזֶה אֵין לוֹ יָד, לָכֵן הוּא פָּטוּר מִן הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד. וּלְעִנְיַן הֲלָכָה יֵשׁ לְהַחֲמִיר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וְלָכֵן יָנִיחַ בְּלֹא בְּרָכָה:

מי שנקטעה ידו. נקטעה למעלה מן הקיבורת — אין צריך להניח בימינו. נקטעה למטה מן הקיבורת — יש אומרים שחייב להניח על הקיבורת (של שמאל) (והמגן אברהם פסק על של ימין); ויש אומרים שפטור, שהתורה אמרה « עַל יָדְךָ », למעלה מן היד, וזה אין לו יד. ולהלכה יש להחמיר בדברי תורה, ולכן יניח בְּלֹא בְּרָכָה.

מִנְהָג יָפֶה וְנָכוֹן שֶׁיְּהֵא הַיּוּ״ד שֶׁל הַקֶּשֶׁר תְּפִלִּין שֶׁל יָד נוֹטֶה לְצַד הַלֵּב, וְהַתְּפִלִּין שֶׁל יָד עָלָיו לְצַד חוּץ:

היו״ד של הקשר לצד הלב. מנהג יפה ונכון שיהא היו״ד של הקשר של תפילין של יד נוטה לצד הלב, והבית של התפילין עליו לצד חוץ.

יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא תָּזוּז הַיּוּ״ד שֶׁל הַקֶּשֶׁר מֵהַתְּפִלָּה, מֵהַטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בַּזֹּהַר:

שלא תזוז היו״ד. יש להיזהר שלא תזוז היו״ד של הקשר מן הבית של התפילין, מן הטעם שנתבאר בזוהר.

מִנְהָג נָכוֹן לְהָנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁל יָד בְּעִנְיָן שֶׁהַמַּעְבַּרְתָּא שֶׁבָּהּ עוֹבֶרֶת הָרְצוּעָה תְּהֵא מוּנַחַת לְצַד הַכָּתֵף וְהַקְּצִיצָה לְצַד הַיָּד:

המעברתא לצד הכתף. מנהג נכון להניח את של יד באופן שהמַעְבַּרְתָּא — שבה עוברת הרצועה — תהא מונחת לצד הכתף, והקְצִיצָה (הבית) לצד היד.

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין הַתְּפִלִּין לִבְשָׂרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל יָדְךָ", מַשְׁמָע עַל יָדוֹ מַמָּשׁ בְּלֹא חֲצִיצָה בֵּינְתַיִם. וְהוּא הַדִּין בִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ צָרִיךְ לִזָּהֵר בַּדָּבָר שֶׁלֹּא יְהֵא שׁוּם דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין תְּפִלִּין לִשְׂעָרוֹ. וְעָפָר אוֹ כִּנָּה מֵתָה — נִקְרָא חֲצִיצָה. וְלָכֵן יֵשׁ נוֹהֲגִין לִרְחֹץ מְקוֹם הֲנָחַת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. וְכֵן בָּרְצוּעוֹת, מַה שֶּׁשַּׁיָּךְ לְהַקְּשִׁירָה, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁמַּקִּיף אֶת הַיָּד פַּעַם אַחַת וּמַה שֶּׁמַּקִּיף אֶת הָרֹאשׁ — צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם שׁוּם חֲצִיצָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין צָרִיךְ לִזָּהֵר כְּלָל שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין תְּפִלִּין לִבְשָׂרוֹ אוֹ לִשְׂעָרוֹ. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין הֲלָכָה כְּדִבְרֵיהֶם, מִכָּל מָקוֹם אָדָם שֶׁהוּא עָלוּל לִנְזִילוּת וְלֹא יָכוֹל לְגַלּוֹת רֹאשׁוֹ שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ הַקְּרִירוּת, וְאִם נְחַיֵּב אוֹתוֹ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ עַל רֹאשׁוֹ מַמָּשׁ בְּלִי חֲצִיצָה — לֹא יוּכַל לְהָנִיחָהּ כְּלָל, וְיִתְבַּטֵּל מִמִּצְוַת תְּפִלִּין עַל יְדֵי זֶה, לָכֵן מוּטָב שֶׁנַּתִּיר לוֹ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא אַחֲרוֹנָה, וְיָנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ עַל כּוֹבַע דַּק הַסָּמוּךְ לָרֹאשׁ, וְלֹא יְבָרֵךְ עָלֶיהָ. אֲבָל עַל כּוֹבַע עָבֶה — אָסוּר לַהֲנִיחָהּ, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ כְּנֶגֶד מָקוֹם שֶׁמֹּחַ שֶׁל תִּינוֹק רוֹפֵס כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, וְהַמֵּנִיחַ עַל גַּבֵּי כּוֹבַע עָבֶה — אֵינוֹ מְנִיחוֹ נֶגֶד הַמָּקוֹם שֶׁמֹּחוֹ שֶׁל תִּינוֹק רוֹפֵס. וַאֲפִלּוּ הַמֵּנִיחַ עַל גַּבֵּי כּוֹבַע דַּק — צָרִיךְ הוּא לְכַסּוֹת אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ מִפְּנֵי הָרוֹאִים, שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן אֲפִלּוּ בְּלֹא אֹנֶס גָּדוֹל:

חציצה. יש אומרים שלא יהא דבר חוצץ בין התפילין לבשרו — « עַל יָדְךָ », על ידו ממש בלי חציצה; והוא הדין של ראש כלפי השער. עפר או כינה מתה — חציצה; ויש נוהגין לרחוץ מקום של ראש. וכן ברצועות, מה שמקיף פעם אחת. ויש אומרים שאין צריך לזהר כלל. ואף שאין הלכה כדבריהם, מי שהוא עלול לנזילות ואינו יכול לגלות ראשו — מוטב שנתיר לו לסמוך על הסברא האחרונה, ויניח של ראש על כּוֹבַע דַּק הסמוך לראש, בְּלֹא בְּרָכָה. אבל על כובע עבה — אסור, שצריך להיות כנגד מְקוֹם מֹחַ שֶׁל תִּינוֹק רוֹפֵס. ואף על כובע דק — יכסה מפני הרואים.

אִם יֵשׁ לְאָדָם מַכָּה בִּמְקוֹם הֲנָחַת תְּפִלִּין שֶׁל יָד — אַף־עַל־פִּי־כֵן יָנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁל יָד שֶׁלֹּא עַל הַמַּכָּה, כִּי מָקוֹם יֵשׁ בַּקִּבֹּרֶת לְהָנִיחַ שְׁנֵי תְּפִלִּין. וְאִם הַמַּכָּה עַל כָּל הַקִּבֹּרֶת וּמִצְטַעֵר לַהֲנִיחָהּ עַל גַּבֵּי הַמַּכָּה — פָּטוּר מִתְּפִלִּין שֶׁל יָד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן לח. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם אֶפְשָׁר — יָנִיחַ סְמַרְטוּטִין עַל הַמַּכָּה וְיָנִיחַ הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד עֲלֵיהֶם בְּלֹא בְּרָכָה, אוֹ יָנִיחַ עַל הַבֶּגֶד בְּלֹא בְּרָכָה, רַק שֶׁיִּזָּהֵר לְכַסּוֹת אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד, שֶׁלֹּא תְּהֵא נִרְאֵית, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת" — "לְךָ לְאוֹת", וְלֹא לַאֲחֵרִים לְאוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁצָּרִיךְ לְכַסּוֹתָהּ? כְּשֶׁמְּנִיחָהּ עַל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת לְעוֹלָם מְכֻסֶּה, כְּגוֹן בֶּגֶד אוֹ סְמַרְטוּטִין, אֲבָל אִם מְנִיחָהּ עַל בְּשָׂרוֹ מַמָּשׁ — אֵין צָרִיךְ לְכַסּוֹתָהּ, אֲפִלּוּ אִם נִקְרַע חֲלוּקוֹ וְכָל בְּגָדָיו בְּמָקוֹם שֶׁכְּנֶגֶד תְּפִלִּין שֶׁל יָד. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁנִּרְאֵית לַאֲחֵרִים — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁלֹּא הִקְפִּידָה תּוֹרָה שֶׁתְּהֵא הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד מְכֻסָּה דַּוְקָא, אֶלָּא אֲפִלּוּ אִם הִיא נִרְאֵית, רַק שֶׁתְּהֵא מוּנַחַת בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכּוֹ לִהְיוֹת תָּמִיד מְכֻסֶּה, דְּהַיְנוּ קִבֹּרֶת:

מכה במקום ההנחה. יש לו מכה במקום של יד — יניח שלא על המכה, שיש מקום בקיבורת לשני תפילין. ואם המכה על כל הקיבורת ומצטער — פטור (עיין סימן לח). ואם אפשר — יניח סמרטוטין ויניח בְּלֹא בְּרָכָה, ויזהר לכסות שלא תיראה — « וְהָיָה לְךָ לְאוֹת » : לְךָ לְאוֹת, ולא לאחרים. וזה דוקא כשמניחה על דבר שאין דרכו להיות מכוסה; אבל על בשרו ממש — אין צריך לכסות, שעיקרה קיבורת שדרכו להיות תמיד מכוסה.

אִטֵּר יַד יְמִינוֹ, אִם עוֹשֶׂה כָּל מְלַאכְתּוֹ בִּשְׂמֹאלוֹ — יָנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁל יָד בִּשְׂמֹאלוֹ, שֶׁהִיא יָמִין שֶׁל כָּל אָדָם. וַאֲפִלּוּ עוֹשֶׂה כָּל מַעֲשָׂיו בְּיָמִין שֶׁל כָּל אָדָם, אֶלָּא שֶׁכּוֹתֵב בִּשְׂמֹאלוֹ — יָנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁל יָד בִּשְׂמֹאלוֹ שֶׁהִיא יָמִין שֶׁל כָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּקְשַׁרְתָּם", "וּכְתַבְתָּם", מַה כְּתִיבָה בְּיָמִין — אַף קְשִׁירָה בְּיָמִין, וּמִדִּקְשִׁירָה בְּיָמִין מִכְּלַל דַּהֲנָחַת תְּפִלִּין שֶׁל יָד עַל שְׂמֹאל, דִּבְיָד שֶׁהוּא כּוֹתֵב בָּהּ — צָרִיךְ לִקְשֹׁר אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד עַל הַיָּד שֶׁכְּנֶגְדּוֹ. אֲבָל אִם כּוֹתֵב בְּיָמִין שֶׁל כָּל אָדָם, אַף־עַל־פִּי שֶׁשְּׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו עוֹשֶׂה בִּשְׂמֹאל שֶׁל כָּל אָדָם, וַאֲפִלּוּ הוּא כּוֹתֵב גַּם כֵּן בִּשְׂמֹאל כָּל אָדָם, כֵּיוָן דְּכוֹתֵב גַּם כֵּן בְּיָמִין שֶׁל כָּל אָדָם — (בָּהּ הוּא) צָרִיךְ לִקְשֹׁר אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד עַל הַיָּד שֶׁכְּנֶגְדָּהּ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, אִם הוּא שׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו בְּשָׁוֶה, שֶׁהוּא מֵנִיחַ עַל שְׂמֹאל שֶׁל כָּל אָדָם:

איטר יד ימינו. העושה כל מלאכתו בשמאלו — מניח על שמאלו שהיא ימין של כל אדם. ואף העושה מעשיו בימין כל אדם אלא שכותב בשמאלו — מניח על שמאלו: « וּקְשַׁרְתָּם », « וּכְתַבְתָּם », מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, וההנחה על היד שכנגד יד הכתיבה. אבל הכותב בימין כל אדם — קושר על היד שכנגדה. והשולט בשתי ידיו — מניח על שמאל של כל אדם.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁנּוֹלַד אִטֵּר יָד, אֲבָל אִם אַחַר־כָּךְ הִרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִכְתֹּב בִּשְׂמֹאלוֹ, וּשְׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו עוֹשֶׂה בְּיָמִין — אֵין דִּינוֹ כְּאִטֵּר, אֶלָּא מֵנִיחַ עַל שְׂמֹאל כָּל אָדָם, שֶׁהֲרֵי הִיא יָד כֵּהָה שֶׁלּוֹ. אֲבָל אִם הִרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת כָּל מַעֲשָׂיו בִּשְׂמֹאל — יָנִיחַ עַל יְמִין כָּל אָדָם, שֶׁהֲרֵי הִיא יָד כֵּהָה שֶׁלּוֹ:

נולד איטר או הרגיל עצמו. כל זה בנולד איטר. אבל מי שאחר כך הרגיל עצמו לכתוב בשמאלו ושאר מעשיו בימין — אין דינו כאיטר, ומניח על שמאל כל אדם, שהיא יָד כֵּהָה שלו. והרגיל עצמו לעשות כל מעשיו בשמאל — מניח על ימין כל אדם, שהיא יד כהה שלו.

שִׁעוּר אֹרֶךְ רְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל יָד — כְּדֵי שֶׁתַּקִּיף אֶת הַזְּרוֹעַ וְיִקְשֹׁר מִמֶּנָּה אֶת הַקֶּשֶׁר וְתִמָּתַח רְצוּעָה אַחַת עַד אֶצְבַּע אֶמְצָעִית וְיִכְרֹךְ מִמֶּנָּה עַל אֶצְבָּעוֹ שָׁלֹשׁ כְּרִיכוֹת וְיִקְשֹׁר:

שיעור אורך רצועה של יד. כדי שתקיף את הזרוע, ויקשור ממנה את הקשר, ותימתח רצועה אחת עד אֶצְבַּע אֶמְצָעִית, ויכרוך ממנה על אצבעו שָׁלֹשׁ כְּרִיכוֹת ויקשור.

נוֹהֲגִין לִכְרֹךְ סְבִיב הַפֶּרֶק שֶׁבֵּין הַיָּד לְהַמַּרְפֵּק שֶׁבַע כְּרִיכוֹת. וְיֵשׁ לִכְרֹךְ בַּפֶּרֶק הַתַּחְתּוֹן שֶׁל הָאֶצְבַּע הָאֶמְצָעִי שְׁתֵּי כְּרִיכוֹת וּפֶרֶק הָעֶלְיוֹן כְּרִיכָה אַחַת:

שבע כריכות על הזרוע. נוהגין לכרוך סביב הפרק שבין היד למרפק שֶׁבַע כְּרִיכוֹת. ויש לכרוך בפרק התחתון של האצבע האמצעי שתי כריכות, ובפרק העליון כריכה אחת.

אֵין לִכְרֹךְ הָרְצוּעָה עַל הַתִּתּוּרָא כְּדֵי לְחַזְּקָהּ וּלְהַדְּקָהּ עַל הַיָּד, אֶלָּא תְּהֵא הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד תְּלוּיָה וּמוּנַחַת עַל הַקִּבֹּרֶת כְּעֵין תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ עַל הָרֹאשׁ, כֵּיוָן שֶׁאֵין מִצְוָה כְּלָל בִּכְרִיכָה זוֹ, לָכֵן אֵין לַהֲנִיחָהּ עַל הַתִּתּוּרָא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קְדֻשָּׁה יוֹתֵר מִן הָרְצוּעָה:

אין לכרוך על התיתורא. אין לכרוך את הרצועה על התיתורא כדי להדקה, אלא תהא של יד תלויה ומונחת על הקיבורת כעין של ראש על הראש; כיון שאין מצוה בכריכה זו, אין להניחה על התיתורא שקדושתה יתרה מן הרצועה.

"בֵּין עֵינֶיךָ" הָאָמוּר בִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ — זֶהוּ גֹּבַהּ שֶׁבָּרֹאשׁ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא "בֵּין עֵינֶיךָ" מַמָּשׁ? נֶאֱמַר כָּאן "בֵּין עֵינֶיךָ" וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "לֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם", מַה לְּהַלָּן בְּגֹבַהּ שֶׁבָּרֹאשׁ בְּמָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה קָרְחָה — אַף כָּאן בְּגֹבַהּ שֶׁבָּרֹאשׁ מָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה קָרְחָה. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת כָּל הַתְּפִלִּין בְּמָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה קָרְחָה, דְּהַיְנוּ שֶׁקָּצֶה הַתַּחְתּוֹן שֶׁל הַתִּתּוּרָא יִהְיֶה מוּנָח עַל מְקוֹם הַתְחָלַת עִקְּרֵי הַשֵּׂעָר בְּמִצְחוֹ. וְנִמְשָׁךְ הַמָּקוֹם הָרָאוּי לִהְיוֹת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ עַד סוֹף מָקוֹם שֶׁמֹּחוֹ שֶׁל תִּינוֹק רוֹפֵס, דְּהַיְנוּ שֶׁהַקָּצֶה הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַתְּפִלָּה לֹא יִהְיֶה מוּנָח לְמַעְלָה מִמָּקוֹם שֶׁמֹּחוֹ שֶׁל תִּינוֹק רוֹפֵס:

« בֵּין עֵינֶיךָ » — גובה שבראש. ה« בין עיניך » של של ראש הוא גובה שבראש, ולא בין העינים ממש: גזירה שוה « לֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם ». צריך שכל התפילין יהיה במקום שעושה קרחה — קצה תחתון של התיתורא על עִקְּרֵי הַשֵּׂעָר שבמצחו, ונמשך עד סוף מקום שמֹחוֹ שֶׁל תִּינוֹק רוֹפֵס, שהקצה העליון לא יהיה למעלה ממנו.

צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַקֶּשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ מֵאֲחוֹרֵי הָרֹאשׁ לְמַעְלָה בְּגֹבַהּ הָעֹרֶף שֶׁהוּא סוֹף הַגֻּלְגֹּלֶת, וְהוּא כְּנֶגֶד הַפָּנִים:

הקשר של ראש. הקשר של ראש צריך להיות מאחורי הראש למעלה בגובה העורף שהוא סוף הגולגולת, והוא כְּנֶגֶד הַפָּנִים.

צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַקֶּשֶׁר בְּאֶמְצַע הָעֹרֶף, וְלֹא יִטֶּה לְכָאן אוֹ לְכָאן:

הקשר באמצע העורף. הקשר צריך להיות בְּאֶמְצַע הָעֹרֶף, ולא יטה לכאן או לכאן.

וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַמָּקוֹם שֶׁבַּקֶּשֶׁר שֶׁנִּרְאָה כְּעֵין דָּלֵי״ת לְצַד חוּץ, וְלֹא כְּלַפֵּי הָעֹרֶף. וְהוּא הַדִּין בְּקֶשֶׁר תְּפִלִּין שֶׁל יָד — צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִתְהַפֵּךְ:

הדל״ת לצד חוץ. המקום שבקשר הנראה כעין דָּלֵי״ת צריך להיות לצד חוץ, ולא כלפי העורף. והוא הדין קשר של יד — שלא יתהפך.

צָרִיךְ לְכַוֵּן הַקְּצִיצָה שֶׁתְּהֵא בְּאֶמְצַע רֹחַב הָרֹאשׁ, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא כְּנֶגֶד בֵּין הָעֵינַיִם (וְלָכֵן טוֹב שֶׁיְּהֵא הַקֶּשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ בַּגֹּבַהּ):

הקציצה כנגד בין העינים. יש לכוון את הקְצִיצָה שתהא בְּאֶמְצַע רֹחַב הָרֹאשׁ, כדי שתהא כְּנֶגֶד בֵּין הָעֵינַיִם; ולכן טוב שיהא הקשר של של ראש בגובה.

צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא צַד הַשָּׁחֹר שֶׁבָּרְצוּעוֹת לְצַד חוּץ, וְלֹא יִתְהַפְּכוּ הָרְצוּעוֹת בֵּין בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד בֵּין בִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. וְאִם נִתְהַפְּכוּ בְּשׁוֹגֵג — מִדַּת חֲסִידוּת לְהִתְעַנּוֹת. וְאֵין לְהַקְפִּיד שֶׁלֹּא יִתְהַפְּכוּ אֶלָּא מַה שֶּׁמַּקִּיף אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הַקִּבֹּרֶת פַּעַם אַחַת, אֲבָל מַה שֶּׁכּוֹרֵךְ אַחַר־כָּךְ, וְכֵן מַה שֶּׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל לְפָנָיו מֵהָרְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ — אֵין צָרִיךְ לְהַקְפִּיד כְּלָל שֶׁלֹּא יִתְהַפֵּךְ, לְפִי שֶׁאֵינָן מֵעִקַּר הַמִּצְוָה:

צד השחור לצד חוץ. צד השחור שברצועות צריך להיות לצד חוץ, ולא יתהפכו לא ביד ולא בראש. נתהפכו בשוגג — מִדַּת חֲסִידוּת לְהִתְעַנּוֹת. ואין להקפיד אלא במה שמקיף פעם אחת את הראש ואת הקיבורת; אבל מה שכורך אחר כך, וכן המשתלשל לפניו — אין להקפיד, שאינן מעיקר המצוה.

יְשַׁלְשֵׁל הָרְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וְיִהְיוּ תְּלוּיִים מִלְּפָנָיו, וְקִבְּלוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיַּגִּיעוּ עַד הַטַּבּוּר אוֹ לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ מְעַט. וְרֹחַב הָרְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל יָד וּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ — קִבְּלוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁיְּהֵא כְּאֹרֶךְ שְׂעוֹרָה לְפָחוֹת:

שילשול הרצועות עד הטבור. ישלשל את רצועות של ראש שיהיו תלויות מלפניו, וקיבלו הגאונים שיגיעו עַד הַטַּבּוּר או מעט למעלה ממנו. ורוחב הרצועות של יד ושל ראש — קיבלו הגאונים שיהא כְּאֹרֶךְ שְׂעוֹרָה לְפָחוֹת.

אִם פָּחַת מִשִּׁעוּר אֹרֶךְ רְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, וְכֵן אִם פָּחַת מִשִּׁעוּר רֹחַב הָרְצוּעוֹת בֵּין תְּפִלִּין שֶׁל יָד וּבֵין תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, אִם אֵינוֹ מוֹצֵא רְצוּעוֹת אֲחֵרוֹת — מְנִיחָן כְּמוֹת שֶׁהֵן, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַשִּׁעוּרִים הַלָּלוּ לֹא נִזְכְּרוּ בַּגְּמָרָא:

פחת מן השיעור. פחת משיעור אורך רצועה של ראש, וכן משיעור הרוחב של יד או של ראש, ואינו מוצא אחרות — מניחן כמות שהן, מפני שכל השיעורים הללו לֹא נִזְכְּרוּ בַּגְּמָרָא.

אֲבָל אִם אֵין בָּרְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ בְּאָרְכָּן כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מְשֻׁלְשָׁלִין לְפָנָיו אֲפִלּוּ מְעַט — פְּסוּלִין, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה נִזְכָּר בַּגְּמָרָא:

קצרות משילשול — פסולין. אבל אם אין ברצועות של ראש באורכן כדי שיהיו משולשלין לפניו אפילו מעט — פְּסוּלִין, מפני שזה נִזְכָּר בַּגְּמָרָא.

תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ טוֹב לִהְיוֹתָם גְּלוּיִים וְנִרְאִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ", וְדָרְשׁוּ רַזַ״ל: אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. וְלָכֵן יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְכַסּוֹת לְגַמְרֵי אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ בַּטַּלִּית גָּדוֹל, רַק שֶׁתְּהֵא מְגֻלָּה קְצָת:

של ראש גלוי. טוב שיהא של ראש גלוי ונראה, כמו שנאמר « וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ », ודרשו רז״ל אלו תפילין שבראש. ולכן יש להיזהר שלא לכסות לגמרי את של ראש בטלית גדול, אלא שתהא מגולה קצת.

אֲבָל תַּלְמִיד בִּפְנֵי רַבּוֹ — אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ לְגַלּוֹת הַתְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ בְּפָנָיו, שֶׁלֹּא יַשְׁוֶה עַצְמוֹ לְרַבּוֹ וְנִרְאֶה כְּעַזּוּת פָּנִים, שֶׁהַתְּפִלִּין הֵן דֶּרֶךְ כָּבוֹד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "וְרָאוּ כָּל וגו׳". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁלּוֹבֵשׁ תְּפִלִּין כָּל הַיּוֹם שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, דְּאָז מֶחֱזֵי כְּיוֹהֲרָא אִם מְגַלֶּה אוֹתָן בִּפְנֵי רַבּוֹ, כֵּיוָן דְּרֹב הָעוֹלָם אֵין נוֹהֲגִין לְהָנִיחַ תְּפִלִּין כָּל הַיּוֹם, אֲבָל בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, כֵּיוָן דְּהַכֹּל מְנִיחִין תְּפִלִּין אָז — אֵין כָּאן יוֹהֲרָא כְּלָל, וּמֻתָּר לְגַלּוֹתָן בִּפְנֵי רַבּוֹ:

תלמיד בפני רבו. אבל תלמיד בפני רבו — אין דרך ארץ לגלות את של ראש בפניו, שלא ישווה עצמו לרבו ונראה כעזות פנים, שהתפילין הן דֶּרֶךְ כָּבוֹד. במה דברים אמורים? בלובש תפילין כל היום שלא בשעת ק״ש ותפילה, דאז מחזי כיוהרא. אבל בשעת קריאת שמע ותפילה, שהכל מניחין אז — אין כאן יוהרא, ומותר לגלותן בפני רבו.