✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן
שולחן ערוך · אורח חיים
דיני חליצת התפילין — משמוש, סדר החליצה, ונשיקת התפילין — עיונים מעמיקים
סימן כ״ח · ג׳ סעיפים
חייב אדם למשמש · של ראש חולץ תחילה · יד למעלה בתיק · מנהג לנשק התפילין
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦
פלפול מעמיק
סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות
הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן כ״ח — ג׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם, רא״ש, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים
הבסיס התלמודי:
מנחות ל״ו: (חייב למשמש, ק״ו מציץ) · יומא ז׳: (היסח הדעת מן הציץ) · מנחות ל״ו. (כל זמן שבין עיניך יהיו שתים) · רמב״ם הלכות תפילין פ״ד · הרא״ש
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת
📑 Table des matières
- Introduction à la sugya — les dinim de חליצת התפילין : le yesod que קדושת התפילין וחיבוב מצוותן, et les דינים qui en découlent (seifim 1-3)
- משמוש התפילין והיסח הדעת — le devoir de tâter les tefilin à tout instant, ק״ו מציץ (מנחות ל״ו:, יומא ז׳:), le משמוש au Chema (« וקשרתם » / « והיו ») — nafka mina (seif 1)
- סדר החליצה — של ראש תחילה, מעומד — on retire la tête d'abord : « כל זמן שבין עיניך יהיו שתים » (מנחות ל״ו.), debout, et le rapport à l'ordre de la pose (seif 2)
- סדר הכיס — של יד למעלה — ranger le rosh dessous, le yad par-dessus : שלא יפגע בשל ראש תחילה — אין מעבירין על המצוות (comme סימן כ״ה) (seif 2)
- נשיקת התפילין — מנהג החכמים — l'usage d'embrasser les tefilin à la pose et au retrait : חבוב מצוה (comme la נשיקת ציצית, סימן כ״ד) (seif 3)
- נפקא מינה למעשה — récapitulatif des הנהגות
- טבלאות סיכום ומקורות
📜 Le texte du Choulhan Aroukh — les seifim
דִּינֵי חֲלִיצַת הַתְּפִלִּין. וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים:
סעיף א׳: חַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בַּתְּפִלִּין בְּכָל שָׁעָה, שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם; וִימַשְׁמֵשׁ בְּשֶׁל יָד תְּחִלָּה, וּכְשֶׁיֹּאמַר "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ" יְמַשְׁמֵשׁ בְּשֶׁל יָד, וּכְשֶׁיֹּאמַר "וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" יְמַשְׁמֵשׁ בְּשֶׁל רֹאשׁ.
סעיף ב׳: תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ חוֹלֵץ תְּחִלָּה, מִשּׁוּם דִּכְתִיב "וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" — כָּל זְמַן שֶׁבֵּין עֵינֶיךָ יִהְיוּ שְׁתַּיִם. צָרִיךְ לַחֲלֹץ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ מְעֻמָּד. יַנִּיחַ בַּתִּיק שֶׁל רֹאשׁ וְעָלָיו שֶׁל יָד, כְּדֵי שֶׁכְּשֶׁיָּבֹא לַהֲנִיחָם יִפְגַּע בְּשֶׁל יָד תְּחִלָּה.
סעיף ג׳: מִנְהַג הַחֲכָמִים לְנַשֵּׁק הַתְּפִלִּין בִּשְׁעַת הֲנָחָתָן וּבִשְׁעַת חֲלִיצָתָן.
Loi du retrait des tefilin. Ce siman comporte 3 seifim :
Seif 1 : On est tenu de tâter les tefilin à tout instant, afin de ne pas en détourner l'esprit (היסח הדעת) ; on tâte d'abord le של יד, et lorsqu'on dit « וקשרתם לאות על ידך » on tâte le של יד, et lorsqu'on dit « והיו לטוטפות בין עיניך » on tâte le של ראש.
Seif 2 : On retire d'abord le של ראש, car il est écrit « והיו לטוטפות בין עיניך » — tant qu'ils sont entre les yeux, qu'ils soient deux. Il faut retirer le של ראש debout. On le range dans le sac en dessous et le של יד par-dessus, afin que, en venant les poser, on rencontre le של יד en premier.
Seif 3 : L'usage des sages est d'embrasser les tefilin lors de leur pose et lors de leur retrait.
1. הקדמת הסוגיא — דיני חליצת התפילין
פתח דבר — פתיחת הסימן
לאחר שביאר מרן בסימנים הקודמים את דיני הנחת התפילין — צורתן, סדר הנחתן, כוונתן וברכתן — בא בסימן כ״ח לדון בדיני חליצת התפילין ובמה שסביב ללבישתן: (א) חובת המשמוש בכל שעה — שלא יסיח דעתו מהם (ס״א); (ב) סדר החליצה — של ראש תחילה, ומעומד (ס״ב); (ג) סדר הכיס — של יד למעלה, שיפגע בו תחילה (ס״ב); (ד) מנהג הנשיקה בהנחה ובחליצה (ס״ג). ושני צירים לסימן: קדושת התפילין ויראתן (שלא יסיח דעתו) וחיבוב מצוותן (המשמוש, הכבוד והנשיקה).
הערה יסודית: כל הסימן סובב על שני צירים המתאחדים — קדושה ויראה מזה, וחיבוב וכבוד מזה. המשמוש שומר את הדעת מן ההיסח (יראה); של ראש תחילה מקיים "כל זמן שבין עיניך יהיו שתים", ומעומד מפני הכבוד; סדר הכיס מונע "מעביר על המצוות"; והנשיקה מגלה את חיבוב המצוה. נמצא שהסימן כולו — יחס האדם אל קדושת התפילין, בכניסתן (הנחה) ובצאתן (חליצה).
חקירת היסוד של הסימן
החקירה היסודית: "חייב אדם למשמש בתפילין" — האם עיקר החיוב מצד היסח הדעת (שמירת הדעת פן ישכח שהם עליו — והמשמוש אינו אלא אמצעי לחדש את הזכירה), או מצד כבוד וחיבוב (שהוא כמחזיק חפץ יקר וממשמש בו מאהבה ומיראה)?
- (א) אם מצד היסח הדעת — המשמוש טפל, והעיקר הדעת; והמעשה אינו אלא סימן לזכירה.
- (ב) אם מצד חיבוב וכבוד — המשמוש קיום בפני עצמו, מעין גילוי אהבה לקדושת התפילין.
2. משמוש התפילין והיסח הדעת
לשון השלחן ערוך
סעיף א׳: "חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה, שלא יסיח דעתו מהם; וימשמש בשל יד תחילה, וכשיאמר 'וקשרתם לאות על ידך' ימשמש בשל יד, וכשיאמר 'והיו לטוטפות בין עיניך' ימשמש בשל ראש."
שורש הדין — "קל וחומר מציץ" (מנחות ל״ו:; יומא ז׳:): מקור החיוב בגמרא (מנחות ל״ו:), אמר רבה בר רב הונא: "חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ושעה, קל וחומר מציץ — ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה 'והיה על מצחו תמיד' — שלא יסיח דעתו ממנו (יומא ז׳:), תפילין שיש בהן אזכרות הרבה — על אחת כמה וכמה". וכן פסק הרמב״ם (הלכות תפילין פ״ד): "חייב אדם למשמש בתפיליו כל זמן שהם עליו... וממשמש בשל יד תחילה". וכן הטור והבית יוסף.
חקירה — "וימשמש בשל יד תחילה": מדוע יד קודם? האם מטעם סדר ההנחה (שהניח של יד תחילה — כדין סימן כ״ה), או מטעם "אין מעבירין על המצוות" (שהיא סמוכה ומזומנת לידו תחילה)?
- צד א׳ — סדר ההנחה: הואיל ובהנחה של יד קודמת ("וקשרתם" קודם "והיו"), אף המשמוש נמשך אחר אותו סדר.
- צד ב׳ — אין מעבירין: של יד נמוכה וקרובה אל היד הממשמשת, ואין מעבירין עליה למשמש בראש.
קושיא — למה הוצרכו חכמים למשמוש, והלא מניחן ויודע שהם עליו? אם המניח תפילין יודע שהם עליו, מה מוסיף המעשה של משמוש? ותו — מאי שנא משמוש בפועל, ולא סגי בזכירה בלב שלא יסיח דעתו?
תירוץ (על דרך הסברה): (א) המעשה — מעורר את הדעת יותר מן המחשבה לבדה, שהאדם שוכח בהמשך היום שהם עליו ובא לידי קלות ראש; ולכן קבעו מעשה תזכורת. (ב) והקל וחומר מציץ מלמד את החומר: אם בציץ שאזכרה אחת בו — הקפידה תורה "שלא יסיח דעתו", בתפילין שאזכרות הרבה בהן — כל שכן; ולפיכך הזהירו במעשה קבוע לחזק את הדעת. (ג) וסמכו את עיקר המשמוש אצל פסוקי קריאת שמע — שאז מזכיר "וקשרתם" ו"והיו", והוא עת מוכנת לחדש הזכירה ולגלות חיבוב.
המשמוש בקריאת שמע — "וקשרתם"... "והיו": מרן קבע את המשמוש אצל שני הפסוקים: ב"וקשרתם לאות על ידך" — ממשמש בשל יד; וב"והיו לטוטפות בין עיניך" — ממשמש בשל ראש. ויש בזה שני עניינים: (א) תזכורת — שהפסוק מעורר את המשמוש; (ב) עדות וחיבוב — כדרך שנוהגים לנשק ולמשש את הציצית בקריאת שמע (עיין סימן כ״ד), כן ממשמש בתפילין בשעה שמזכירן — חיבוב מצוה.
נפקא מינה — משמוש: (א) לאורך היום — ממשמש כל שעה שלא יסיח דעתו, ובפרט אם נכנס בו היסח הדעת (ס״א). (ב) בקריאת שמע — של יד ב"וקשרתם", של ראש ב"והיו" (ס״א). (ג) סדר המשמוש — של יד תחילה (כסדר ההנחה; אין מעבירין). (ד) קלות ראש ושחוק — נזהרים בהן בתפילין, שזה גדר "לא יסיח דעתו" (קדושה ויראה). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
חייב אדם למשמש בתפילין שלא יסיח דעתו מהם — קל וחומר מציץ. המשמוש מעשה השומר את הדעת מן ההיסח (מנחות ל״ו:; יומא ז׳:) — של יד תחילה (כסדר ההנחה); ובקריאת שמע ממשמש לפי הפסוקים — תזכורת וחיבוב כאחד.
חייב אדם למשמש בתפילין שלא יסיח דעתו מהם — קל וחומר מציץ. המשמוש מעשה השומר את הדעת מן ההיסח (מנחות ל״ו:; יומא ז׳:) — של יד תחילה (כסדר ההנחה); ובקריאת שמע ממשמש לפי הפסוקים — תזכורת וחיבוב כאחד.
3. סדר החליצה — של ראש תחילה, מעומד
לשון השלחן ערוך
סעיף ב׳: "תפילין של ראש חולץ תחילה, משום דכתיב 'והיו לטוטפות בין עיניך' — כל זמן שבין עיניך יהיו שתים. צריך לחלוץ תפילין של ראש מעומד."
שורש הדין — "כל זמן שבין עיניך יהיו שתים" (מנחות ל״ו.): דרשו חכמים (מנחות ל״ו.) מן הכתוב "והיו לטוטפות בין עיניך" — כל זמן שהן בין עיניך (של ראש עליו) יהיו שתים (אף של יד עמו). ולפיכך החולץ — מסיר של ראש תחילה, שלא ישאר של ראש לבד בלא של יד. וכן פסק הרמב״ם (הלכות תפילין פ״ד), הטור והבית יוסף. ומעומד — כתבו הראשונים לחלוץ של ראש מעומד, מפני כבוד התפילין.
חקירה — "יהיו שתים": דין בהנחת של ראש, או דין בסדר החליצה בלבד? האם "כל זמן שבין עיניך יהיו שתים" הוא תנאי בלבישת של ראש (שאין של ראש נלבש כתקנו אלא כששל יד עמו), או רק הנהגה בסדר החליצה (שלא ישאר בראש לבד בשעת ההסרה)?
- צד א׳ — תנאי בהנחה: של ראש אינו כתקנו אלא כששל יד עמו; ולכן החולץ של יד תחילה — משאיר של ראש לבד, וגורע בקיומו.
- צד ב׳ — סדר חליצה בלבד: אין כאן פסול בלבישה, אלא הנהגה נאה שלא להישאר עם של ראש לבד אף רגע.
קושיא — למה הוצרך הכתוב? הלא כלל הוא "כל הקודם בהנחה מאוחר בחליצה"! בהנחה של יד קודמת; ואם נלך אחר הכלל שהראשון בהנחה אחרון בחליצה, ממילא של יד באחרונה — היינו של ראש תחילה. ואם כן למה הוצרכה הדרשה "יהיו שתים"?
תירוץ (על דרך הסברה): לולי הדרשה לא היה הכלל מוכרח — שהיה מקום לומר שאין קפידא בסדר החליצה כלל, או אף לומר שילך אחר "אין מעבירין" בכיוון הפוך (של יד הקרובה תחילה). לכן קמ״ל הכתוב "יהיו שתים" — שיש דין עצמאי שלא להשאיר של ראש לבד, ומחמתו של ראש תחילה. נמצא שסדר החליצה אינו מכניקה של סדר, אלא נגזר מדין הלבישה של של ראש ("יהיו שתים"), שהוא שורש עצמאי.
יחס לסדר ההנחה (סימן כ״ה); ומעומד: בהנחה של יד קודמת — מן הכתוב ("וקשרתם" קודם "והיו") ומ"אין מעבירין על המצוות"; ובחליצה של ראש קודמת — מן הדרשה "יהיו שתים". נמצא שאין החליצה היפוך מכני של ההנחה, אלא לכל אחת שורש בפני עצמה. ובענין המעומד — כתבו (על דרך הסברה) שהוא מפני כבוד המצוה, שלא יהא זלזול בהסרתה; ויש שסמכוהו להנחה שאף היא בכבוד.
נפקא מינה — סדר החליצה: (א) חליצה — של ראש תחילה, ואחר כך של יד (ס״ב). (ב) מעומד — חליצת של ראש מעומד (ס״ב). (ג) טעה וחלץ של יד תחילה — נשאר של ראש לבד, ויש בו חסרון "יהיו שתים" (למעשה — לרב מוסמך). (ד) העיקר — סדר החליצה נגזר מדין הלבישה ("יהיו שתים"), ואינו היפוך גמור של ההנחה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
של ראש חולץ תחילה — כל זמן שבין עיניך יהיו שתים; ומעומד. הדרשה "יהיו שתים" (מנחות ל״ו.) היא דין בלבישת של ראש — שלא ישאר לבד; ומחמתו של ראש תחילה בחליצה, מעומד מפני הכבוד. ואין החליצה היפוך מכני של ההנחה, אלא שורש עצמאי.
של ראש חולץ תחילה — כל זמן שבין עיניך יהיו שתים; ומעומד. הדרשה "יהיו שתים" (מנחות ל״ו.) היא דין בלבישת של ראש — שלא ישאר לבד; ומחמתו של ראש תחילה בחליצה, מעומד מפני הכבוד. ואין החליצה היפוך מכני של ההנחה, אלא שורש עצמאי.
4. סדר הכיס — של יד למעלה
לשון השלחן ערוך
סעיף ב׳ (המשך): "יניח בתיק של ראש ועליו של יד, כדי שכשיבא להניחם יפגע בשל יד תחילה."
שורש הדין — "שלא יפגע בשל ראש תחילה" (אין מעבירין על המצוות): מסדר את התיק כך ששל ראש למטה ושל יד למעלה, כדי שכשיבוא ליטלן למחר יפגע בשל יד תחילה — שהיא הנלבשת ראשונה. ויסודו מ"אין מעבירין על המצוות": אילו פגע בשל ראש תחילה, היה צריך להעביר עליה כדי ליטול של יד, ונמצא מעביר על המצוה. וכן פסקו הטור, הבית יוסף והאחרונים (מגן אברהם, משנה ברורה). וכעין זה בסימן כ״ה (ס״א) בסידור התפילין ליטול של יד תחילה.
חקירה — סדר הכיס: דין גמור, או הרחקה והנהגה טובה? האם סידור התיק (של יד למעלה) הוא דין מדינא (למנוע מעביר על המצוות בפועל למחר), או הרחקה והכנה בלבד (שלא יבוא כלל לידי אותו ספק)?
- צד א׳ — מדינא: אם יפגע בשל ראש תחילה, יתחייב להעביר עליה ליטול של יד — ונמצא מעביר על המצוה; ולכן חובה לסדר מראש.
- צד ב׳ — הרחקה: אין כאן מעביר גמור (ששתיהן מצות תפילין אחת), אלא הכנה נאה שהסדר יהא מזומן ומהודר.
קושיא — פגע בשל ראש תחילה, מה יעשה? אם לא סידר כתקנו ופגע בשל ראש תחילה — האם יעביר עליה ליטול של יד (ונמצא מעביר על המצוה), או יטול של ראש שפגע בו תחילה (וישנה מן הסדר, שהרי של יד צריך תחילה)?
תירוץ (אחרונים, על דרך הסברה): מפני ספק זה גופו תיקנו לסדר של יד למעלה — שלא יבוא כלל לידי התלבטות. ובדיעבד שפגע בשל ראש: יש מן האחרונים שכתבו שסדר ההנחה קבוע — של יד תחילה — ואין "אין מעבירין" דוחה אותו, ולכן נוטל של יד אף שפגע בראש; ויש שדנו לצדד להיפך. ומכל מקום עיקר התקנה — לסדר מראש שיפגע בשל יד, ולמעשה יעשה שאלת חכם.
נפקא מינה — סדר הכיס: (א) מסדר התיק — של ראש למטה, של יד למעלה (ס״ב). (ב) הטעם — שיפגע בשל יד תחילה, שלא יעביר על המצוות (וכעין סימן כ״ה ס״א). (ג) פגע בשל ראש תחילה — הנהגתו למעשה לרב מוסמך. (ד) הידור — סידור נאה ומזומן של התיק, דרך כבוד. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
יניח בתיק של ראש ועליו של יד — שיפגע בשל יד תחילה. סידור התיק (יד למעלה) בא למנוע מעביר על המצוות — שיפגע למחר בשל יד הנלבשת ראשונה; והוא כעין דין סימן כ״ה בסדר נטילת התפילין. ונהגו בו הכל כהנהגה מהודרת.
יניח בתיק של ראש ועליו של יד — שיפגע בשל יד תחילה. סידור התיק (יד למעלה) בא למנוע מעביר על המצוות — שיפגע למחר בשל יד הנלבשת ראשונה; והוא כעין דין סימן כ״ה בסדר נטילת התפילין. ונהגו בו הכל כהנהגה מהודרת.
5. נשיקת התפילין — מנהג החכמים
לשון השלחן ערוך
סעיף ג׳: "מנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן."
שורש הדין — "מנהג החכמים" (חבוב מצוה): מקורו במנהג ותיקין, מטעם חבוב מצוה — כדרך שנושקים הציצית (עיין סימן כ״ד) והמזוזה, מאהבת המצוה וקדושתה. וכתבוהו הבית יוסף והאחרונים (משנה ברורה, כף החיים). ולשון "מנהג החכמים" מלמד שאינו חיוב גמור, אלא הנהגה טובה של חסידות וחיבוב.
חקירה — הנשיקה: חבוב מצוה בלבד, או שיש בה שורש של כבוד וקדושה? האם הנשיקה אינה אלא הנהגת אהבה (כדרך שנושק אדם חפץ חביב, בלא דין), או שיש בה שורש — כבוד וקדושה, מעין המשמוש?
- צד א׳ — חיבוב בעלמא: כדרך שנושק אדם דבר החביב עליו; ולשון "מנהג" מורה שאין בו חיוב, אלא גילוי אהבה.
- צד ב׳ — כבוד וקדושה: הנשיקה גילוי כבוד לקדושת התפילין, מעין המשמוש; ולכן קבעוה בהנחה ובחליצה דוקא — בכניסה וביציאה.
לשון סימן כ״ד — נשיקת הציצית וחבוב המצוה: כבר מצינו (סימן כ״ד) שנוהגים לנשק ולמשש הציצית בקריאת שמע, מחבוב מצוה; וכן המזוזה. וכאן קבעו לנשק את התפילין בהנחתן ובחליצתן — לחתום את המצוה באהבה משני קצותיה. נמצא שהנשיקה ענף אחד עם המשמוש: שניהם יחס של חיבה וכבוד אל קדושת התפילין.
נפקא מינה — נשיקת התפילין: (א) בהנחה — נושק את התפילין (מנהג; ס״ג). (ב) בחליצה — נושק את התפילין (מנהג; ס״ג). (ג) גדרו — מנהג חבוב מצוה, ולא חיוב גמור. (ד) כעין נשיקת הציצית (סימן כ״ד) והמזוזה — מאהבת המצוה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
מנהג החכמים לנשק התפילין בהנחתן ובחליצתן — חבוב מצוה. הנשיקה מנהג (ולא חיוב) של חבוב מצוה — כעין נשיקת הציצית (סימן כ״ד) והמזוזה; קבעוה בשני קצות המצוה, בכניסתה (הנחה) ובצאתה (חליצה), לגלות אהבה וכבוד לקדושת התפילין.
מנהג החכמים לנשק התפילין בהנחתן ובחליצתן — חבוב מצוה. הנשיקה מנהג (ולא חיוב) של חבוב מצוה — כעין נשיקת הציצית (סימן כ״ד) והמזוזה; קבעוה בשני קצות המצוה, בכניסתה (הנחה) ובצאתה (חליצה), לגלות אהבה וכבוד לקדושת התפילין.
6. נפקא מינה למעשה
סיכום ההנהגות למעשה
| ענין | הלכה למעשה |
|---|---|
| משמוש | ממשמש בתפילין כל שעה שלא יסיח דעתו מהם; של יד תחילה, ובקריאת שמע לפי הפסוקים (סעיף א׳). |
| סדר החליצה | חולץ של ראש תחילה — "כל זמן שבין עיניך יהיו שתים" (סעיף ב׳). |
| מעומד | חליצת של ראש מעומד, מפני כבוד התפילין (סעיף ב׳). |
| סדר הכיס | של ראש למטה ושל יד למעלה, שיפגע בשל יד תחילה — שלא יעביר על המצוות (סעיף ב׳). |
| נשיקה | מנהג לנשק התפילין בהנחתן ובחליצתן — חבוב מצוה (סעיף ג׳). |
7. סיכום השיטות בטבלה מקיפה
טבלה — עיקרי הדינים
| הענין | הדין | המקור |
|---|---|---|
| משמוש והיסח הדעת | חייב למשמש שלא יסיח דעתו; של יד תחילה | סעיף א׳ (מנחות ל״ו:; יומא ז׳:; רמב״ם פ״ד) |
| משמוש בקריאת שמע | של יד ב"וקשרתם", של ראש ב"והיו" | סעיף א׳ |
| סדר החליצה | של ראש תחילה, ומעומד — "יהיו שתים" | סעיף ב׳ (מנחות ל״ו.) |
| סדר הכיס | של יד למעלה — שיפגע בו תחילה, אין מעבירין | סעיף ב׳ (וכעין סימן כ״ה) |
| נשיקת התפילין | מנהג בהנחה ובחליצה — חבוב מצוה | סעיף ג׳ (וכעין סימן כ״ד) |
טבלה — שני צירי הסימן
| הציר | ביטויו בסימן | המקור |
|---|---|---|
| קדושה ויראה | משמוש שלא יסיח דעתו; חליצה מעומד | סעיף א׳–ב׳ (ק״ו מציץ) |
| סדר וכבוד | של ראש תחילה ("יהיו שתים"); יד למעלה בתיק | סעיף ב׳ (אין מעבירין) |
| חיבוב מצוה | נשיקה בהנחה ובחליצה | סעיף ג׳ (סימן כ״ד) |
טבלה — מקורות הסוגיא
גמרא ומקרא: מנחות ל״ו: (חייב אדם למשמש, ק״ו מציץ) · מנחות ל״ו. (כל זמן שבין עיניך יהיו שתים) · מנחות ל״ז. (מקום תפילין של ראש) · יומא ז׳: (שלא יסיח דעתו מן הציץ) · שמות י״ג · דברים ו׳ ("וקשרתם לאות" / "והיו לטוטפות")
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפילין פ״ד) · הרא״ש (הלכות תפילין) · טור (אורח חיים כ״ח) · בית יוסף · שולחן ערוך
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה
פלפול ועיון באורח חיים · סימן כ״ח · דיני חליצת התפילין · ⚡ רמה 2 — למדן
דעת · רב יוסף חיים סממה
פלפול ועיון באורח חיים · סימן כ״ח · דיני חליצת התפילין · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l'accueil · סימן כ״ח · ♥ Soutenir