שולחן ערוך · אורח חיים
פלפול מעמיק
סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות
הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן כ״ז — י״א סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם, רא״ש, סמ״ק, רשב״א, מהרי״ל, אור זרוע, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים
הבסיס התלמודי:
מנחות ל״ז. (ידכה — יד כהה) · מנחות ל״ז: (בין עיניך — מקום מוחו של תינוק) · מנחות ל״ה: (קשר של תפילין הלכה למשה מסיני) · רמב״ם הלכות תפילין פ״ד · הרא״ש
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת
📑 Table des matières
- Introduction à la sugya — מקום הנחתן ואופן הנחתן : la Torah a fixé un lieu précis et une manière précise pour les tefilin ; les cinq axes du siman (seifim 1-11)
- « ידכה » — יד כהה et le bras gauche — la drasha (מנחות ל״ז.), le bras gauche « faible », et la מחלוקת du gaucher — יד שתש כח ou היד שכותב בה (seifim 1, 6)
- Le lieu précis — בשר התופח, כנגד הלב, בין העינים — le biceps incliné vers le cœur (« על לבבך »), et la racine des cheveux plutôt que le front (« בין עיניך », קרחה, מוחו של תינוק) (seifim 1, 7, 9, 10)
- חציצה בתפילין — rien entre les tefilin et la chair (yad et rosh) ; mais pas pour les courroies (רשב״א) ; le cas des נזילות (seifim 4, 5)
- הקשר — יו״ד ודל״ת (שד״י) — le nœud du yad (yod) vers le cœur, le nœud du rosh en dalet ; les lettres du Nom שד״י, et l'interdit de les retourner (seifim 2, 3, 10)
- הכריכות והרצועות — 3 tours sur le doigt, 6-7 sur le bras ; le noir des courroies vers l'extérieur, la longueur et la largeur שעורה (seifim 8, 11)
- נפקא מינה למעשה — récapitulatif des הנהגות
- טבלאות סיכום ומקורות
📜 Le texte du Choulhan Aroukh — les seifim
מְקוֹם הֲנָחָתָן וְאֹפֶן הֲנָחָתָן. וּבוֹ י״א סְעִיפִים:
סעיף א׳: מְקוֹם הֲנָחָתָן שֶׁל יָד — בִּזְרוֹעַ שְׂמֹאל, בַּבָּשָׂר הַתּוֹפֵחַ שֶׁבָּעֶצֶם שֶׁבֵּין הַקּוֹבְד״וֹ וּבֵית הַשֶּׁחִי; וְיַטֶּה הַתְּפִלָּה מְעַט לְצַד הַגּוּף, בְּאֹפֶן שֶׁכְּשֶׁיָּכֹף זְרוֹעוֹ לְמַטָּה יְהֵא כְּנֶגֶד לִבּוֹ, וְנִמְצָא מְקַיֵּם "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה... עַל לְבָבֶךָ". (הגה: וְצָרִיךְ לְהַנִּיחַ בְּרֹאשׁ הָעֶצֶם הַסָּמוּךְ לַקּוֹבְד״וֹ, אֲבָל לֹא בַּחֲצִי הָעֶצֶם הַסָּמוּךְ לַשֶּׁחִי [סמ״ק]. גִּדֵּם שֶׁאֵין לוֹ יָד רַק זְרוֹעַ — יַנִּיחַ בְּלֹא בְּרָכָה.)
סעיף ב׳: הַמִּנְהָג הַנָּכוֹן שֶׁתְּהֵא הַיּוּ״ד שֶׁל קֶשֶׁר תְּפִלָּה שֶׁל יָד לְצַד הַלֵּב, וְהַתְּפִלָּה עָלָיו לְצַד חוּץ; וְיֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא תָּזוּז יוּ״ד שֶׁל הַקֶּשֶׁר מִן הַתְּפִלָּה.
סעיף ג׳: הַמִּנְהָג הַנָּכוֹן לְתַקֵּן שֶׁהַמַּעְבַּרְתָּא שֶׁבָּהּ הָרְצוּעָה עוֹבֶרֶת תְּהֵא מֻנַּחַת לְצַד הַכָּתֵף, וְהַקְּצִיצָה לְצַד הַיָּד.
סעיף ד׳: לֹא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין הַתְּפִלִּין לִבְשָׂרוֹ, לֹא שְׁנָא שֶׁל יָד וְלֹא שְׁנָא שֶׁל רֹאשׁ. (הגה: וְדַוְקָא בַּתְּפִלִּין, אֲבָל בָּרְצוּעוֹת אֵין לְהַקְפִּיד [רשב״א].)
סעיף ה׳: אָדָם הֶעָלוּל לִנְזִילוֹת, שֶׁאִם יִצְטָרֵךְ לְהַנִּיחַ שֶׁל רֹאשׁ עַל בְּשָׂרוֹ לֹא יַנִּיחֶנָּה כְּלָל — יֵשׁ לְהַתִּיר לוֹ לְהַנִּיחַ שֶׁל רֹאשׁ עַל הַכּוֹבַע הַדַּק הַסָּמוּךְ לָרֹאשׁ, וִיכַסֶּנָּה מִפְּנֵי הָרוֹאִים. (הגה: וְהַמַּנִּיחִים בְּדֶרֶךְ זוֹ לֹא יְבָרֵךְ עַל שֶׁל רֹאשׁ, רַק עַל שֶׁל יָד "לְהָנִיחַ".)
סעיף ו׳: וְאִטֵּר יַד יְמִינוֹ — אִם עוֹשֶׂה כָּל מְלַאכְתּוֹ בִּשְׂמֹאלוֹ, מַנִּיחַ בִּשְׂמֹאלוֹ שֶׁהוּא יְמִין כָּל אָדָם; וְאִם שׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו, מַנִּיחַ בִּשְׂמֹאל כָּל אָדָם. וְאִם כּוֹתֵב בִּימִינוֹ וּשְׁאָר מַעֲשָׂיו בִּשְׂמֹאלוֹ (אוֹ לְהֵפֶךְ) — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיַּנִּיחַ בַּיָּד שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחָהּ, דְּבָעֵינַן יָד כֵּהָה; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַיָּד שֶׁכּוֹתֵב בָּהּ חֲשׁוּבָה יָמִין לְעִנְיָן זֶה, וּמַנִּיחַ בַּיָּד שֶׁכְּנֶגְדָּהּ. (הגה: וְהָכִי נָהוּג.)
סעיף ז׳: אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לְאָדָם מַכָּה בִּמְקוֹם הֲנָחַת תְּפִלִּין — יַנִּיחַ תְּפִלִּין, כִּי מָקוֹם יֵשׁ בַּזְּרוֹעַ לְהַנִּיחַ שְׁתֵּי תְּפִלִּין; שֶׁהָעֶצֶם הַסָּמוּךְ לְבֵית הַשֶּׁחִי, מֵחֶצְיוֹ עַד הַקּוֹבְד״וֹ, הוּא מְקוֹם הֲנָחַת תְּפִלִּין.
סעיף ח׳: אֹרֶךְ רְצוּעָה שֶׁל יָד — כְּדֵי שֶׁתַּקִּיף אֶת הַזְּרוֹעַ, וְיִקְשֹׁר מִמֶּנָּה הַקֶּשֶׁר, וְתִמָּתַח עַל אֶצְבַּע אֶמְצָעִית, וְיִכְרֹךְ מִמֶּנָּה עַל אֶצְבָּעוֹ שָׁלֹשׁ כְּרִיכוֹת וְיִקְשֹׁר; וְנוֹהֲגִין הָעוֹלָם לִכְרֹךְ עַל הַזְּרוֹעַ שֵׁשׁ אוֹ שֶׁבַע כְּרִיכוֹת. (הגה: וְאֵין לִכְרֹךְ הָרְצוּעָה עַל הַתִּיתוֹרָא כְּדֵי לְחַזְּקָהּ עַל הַיָּד [מהרי״ל].)
סעיף ט׳: מְקוֹם הֲנָחַת תְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ — מֵהַתְחָלַת עִקְּרֵי הַשֵּׂעָר שֶׁבְּמִצְחוֹ, עַד סוֹף הַמָּקוֹם שֶׁמּוֹחוֹ שֶׁל תִּינוֹק רוֹפֵס.
סעיף י׳: צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַקֶּשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי הָרֹאשׁ, לְמַעְלָה בָּעֹרֶף; וּצְרִיךְ לְכַוֵּן הַקְּצִיצָה שֶׁתְּהֵא בָּאֶמְצַע כְּדֵי שֶׁתְּהֵא כְּנֶגֶד בֵּין הָעֵינַיִם, וְגַם הַקֶּשֶׁר יְהֵא בָּאֶמְצַע הָעֹרֶף וְלֹא יִטֶּה לְכָאן וּלְכָאן; וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַמָּקוֹם שֶׁבַּקֶּשֶׁר הַנִּרְאֶה כְּעֵין דָּל״ת לְצַד חוּץ. (הגה: וְהוּא הַדִּין בְּקֶשֶׁר שֶׁל יָד — צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִתְהַפֵּךְ [מרדכי].)
סעיף י״א: צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַשָּׁחוֹר שֶׁבָּרְצוּעוֹת לְצַד חוּץ וְלֹא יִתְהַפְּכוּ, בֵּין שֶׁל יָד בֵּין שֶׁל רֹאשׁ. יְשַׁלְשֵׁל הָרְצוּעוֹת שֶׁיִּהְיוּ תְּלוּיִים לְפָנָיו וְיַגִּיעוּ עַד הַטַּבּוּר אוֹ לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ מְעַט. רֹחַב הָרְצוּעוֹת שֶׁל יָד וְשֶׁל רֹאשׁ כְּאֹרֶךְ שְׂעוֹרָה לְפָחוֹת. תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ טוֹב לִהְיוֹתָם גְּלוּיִים וְנִרְאִים, אֲבָל תַּלְמִיד בִּפְנֵי רַבּוֹ אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ לְגַלּוֹת. (הגה: וּבְשֶׁל יָד אֵין לְהַקְפִּיד אִם הֵם גְּלוּיִים אוֹ מְכֻסִּים; וְנִרְאֶה לִי דְּעַכְשָׁו שֶׁאֵין מַנִּיחִים אֶלָּא בִּזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, אֲפִלּוּ תַּלְמִיד בִּפְנֵי רַבּוֹ יָכוֹל לְגַלּוֹת אַף בְּשֶׁל רֹאשׁ, וְכֵן הַמִּנְהָג.)
Lieu et manière de poser les tefilin. Ce siman comporte 11 seifim :
Seif 1 : Le של יד se pose sur le bras gauche, sur la chair renflée du biceps (entre le coude, קובד״ו, et l'aisselle) ; on incline le boîtier vers le corps afin qu'en pliant le bras il soit contre le cœur — « et ces paroles seront sur ton cœur ». [Glose : sur l'os proche du coude, non sur la moitié proche de l'aisselle (Sma"k) ; le manchot pose sans bénédiction.]
Seif 2 : L'usage juste : que le yod du nœud du של יד soit tourné vers le cœur, le boîtier vers l'extérieur ; veiller à ce que le yod ne s'écarte pas du boîtier.
Seif 3 : La מעברתא (par où passe la courroie) vers l'épaule, et le boîtier (קציצה) vers la main.
Seif 4 : Rien ne doit faire חציצה entre les tefilin et la chair, ni pour le yad ni pour le rosh. [Glose : uniquement les boîtiers ; pour les courroies on n'est pas rigoureux (Rashba).]
Seif 5 : Celui sujet aux נזילות, qui ne pourrait poser le של ראש à même la chair : on l'autorise à le poser sur un bonnet fin près de la tête, couvert מפני הרואים. [Glose : ainsi il ne bénit pas sur le rosh, seulement « להניח » sur le yad.]
Seif 6 : Le gaucher (איטר) : s'il fait tout de la gauche, il pose à gauche (qui est la droite de tous) ; ambidextre → la gauche de tous. S'il écrit d'une main et fait le reste de l'autre : י"א dans la main affaiblie (יד כהה), וי"א la main qui écrit compte comme droite → l'autre main. [Glose : ainsi est l'usage.]
Seif 7 : Même avec une plaie au lieu de pose : il pose, car il y a place sur le bras pour deux tefilin — l'os de l'aisselle, de sa moitié jusqu'au coude, est le lieu de pose.
Seif 8 : Longueur de la courroie du yad : entourer le bras, faire le nœud, l'étendre sur le majeur, 3 tours sur le doigt puis nouer ; l'usage est de faire 6 ou 7 tours sur le bras. [Glose : ne pas enrouler la courroie sur la תיתורא pour la serrer (Maharil).]
Seif 9 : Lieu du של ראש : de la racine des cheveux du front jusqu'à la fin de l'endroit où la fontanelle du nourrisson est molle.
Seif 10 : Le nœud derrière la tête, en haut de la nuque ; centrer le boîtier face à « entre les yeux », le nœud centré sur la nuque sans dévier ; le nœud en forme de dalet tourné vers l'extérieur. [Glose : de même pour le nœud du yad — veiller à ce qu'il ne se retourne pas (Mordekhi).]
Seif 11 : Le noir des courroies vers l'extérieur, qu'elles ne se retournent pas ; les laisser pendre devant jusqu'au nombril ou un peu au-dessus ; largeur ≥ une orge. Le של ראש : mieux vaut qu'il soit visible, sauf l'élève devant son maître. [Glose : pour le yad, peu importe ; et de nos jours qu'on ne les porte qu'au Chema et à la tefila, même l'élève peut le découvrir — tel est l'usage.]
1. הקדמת הסוגיא — מקום הנחתן ואופן הנחתן
פתח דבר — פתיחת הסימן
חקירת היסוד של הסימן
- (א) יש שהם עיקר המצוה מן התורה או הלכה למשה מסיני — כגון מקום של יד (בזרוע), מקום של ראש (בגובה הראש), שחרות הרצועות, והקשר — שבהם עיכובא.
- (ב) ויש שהם מנהג נכון והידור — כגון הטיית היו״ד לצד הלב (ס״ב), המעברתא לצד הכתף (ס״ג), ומספר הכריכות שעל הזרוע (ס״ח) — שבהם אין עיכוב.
2. « ידכה » — יד כהה והשמאל
לשון השלחן ערוך
- צד א׳ — כהות היד (פיזי): "כהה" מלשון חולשה — היד שכוחה תשש; ולפי זה, מי שכותב בימין אך שאר מלאכתו בשמאל — הולכים אחר היד החלשה בפועל.
- צד ב׳ — היד שאינה כותבת (תפקודי): "כהה" היינו שאינה היד הראשית — והכתיבה היא סימן היד הראשית ("מה כתיבה בימין"); ולפי זה הולכים אחר היד שכותב בה, ומניח ביד שכנגדה.
ידכה — יד כהה; ובאיטר, הולכים אחר יד הכתיבה. של יד בזרוע שמאל — נדרש מ"ידכה" (מנחות ל״ז.). ובאיטר נחלקו: יד שתש כח או היד שכנגד הכתיבה; ופסק הרמ״א "והכי נהוג" — אחר יד הכתיבה, ומניח ביד שכנגדה.
3. המקום המדויק — בשר התופח, כנגד הלב, בין העינים
לשון השלחן ערוך
- צד א׳ — שיעור מרחבי: המקום הוא שטח — מהתחלת עיקרי השער עד מקום מוחו של תינוק (ס״ט); וכל שהניח בתוך שטח זה — יצא, ואין צריך שיהא מכוון כנגד בין העינים לרוחב.
- צד ב׳ — כנגד בין העינים: עיקר המקום — שיהא הבית מכוון באמצע כנגד בין העינים (ס״י), למעלה במקום השער; והשיעור שבס״ט הוא גבול הגובה, אך העיקר הכיוון האמצעי.
בשר התופח כנגד הלב · בגובה הראש כנגד בין העינים — לא במצח. של יד על הבשר התופח שבעצם העליון, מוטה כנגד הלב ("על לבבך"); של ראש מעיקרי השער ולמעלה עד מקום מוחו של תינוק, מכוון באמצע כנגד בין העינים — ולא על המצח (מנחות ל״ז:).
4. חציצה בתפילין — הבתים והרצועות
לשון השלחן ערוך
- צד א׳ — דין הנחה במקום: עיקר הדין שהבית ינוח על הבשר — "על ידך", "בין עיניך"; ומאחר שהרצועה אינה מקום המצוה, אין בה חציצה. לפי זה הדין בעיקר ההנחה של הבית.
- צד ב׳ — דין חציצה כללי: יש כאן פסול חציצה ממש (כדין טבילה ובגדי כהונה), אלא שהוא רק במקום המצוה — הבתים; והרצועות שאינן מקום קיום, אין בהן פסול חציצה.
בבתים — אין חציצה; ברצועות — אין מקפידין. הבתים (של יד ושל ראש) צריכים לישב על הבשר ממש בלא חציצה — "על ידך"; אבל הרצועות אינן מקום המצוה, ואין בהן קפידא (רשב״א). ומכאן: דבר זר חוצץ, ושיער הגוף אינו חוצץ; ובעל נזילות המניח על כובע — אינו מברך על של ראש.
5. הקשר — יו״ד ודל״ת (שד״י)
לשון השלחן ערוך
- צד א׳ — חלק מגוף המצוה: הקשר הלכה למשה מסיני, וצורת יו״ד ודל״ת מצטרפת לשם שד״י — הרי היא מגוף התפילין וקדושתן; ולכן מקפידים שלא יתהפך (ס״י) ושלא יזוז היו״ד (ס״ב), ואין להתירו לגמרי.
- צד ב׳ — אופן ותיקון: עיקר המצוה הבית והפרשיות, והקשר לחיזוק והידור; ולפי זה הצורה מנהג נכון (כלשון ס״ב "המנהג הנכון"), ובדיעבד אין מעכבת.
יו״ד לצד הלב, דל״ת לצד חוץ — שד״י. הקשר הלכה למשה מסיני (מנחות ל״ה:): צורת יו״ד בשל יד ודל״ת בשל ראש, עם השי״ן שבבית — צירוף השם שד״י. ולכן מקפידים שלא יזוזו ולא יתהפכו; ועצם הקשר לעיכובא, אך פרטי ההטיה (ס״ב–ג) מנהג נכון והידור.
6. הכריכות והרצועות — שיעור, שחרות ואופן
לשון השלחן ערוך
- צד א׳ — סימן והידור (רמז): השלוש על האצבע רמז ל"וארשתיך לי" (הושע ב׳), והשש-שבע על הזרוע מנהג ורמז; ואינן מעיקר המצוה, אלא נוי וסימן.
- צד ב׳ — תיקון להחזקה: הכריכות מחזיקות את הרצועה על היד שלא תשמט; ולפי זה הן אופן קשירה, ולכן אין מנין מדויק מעכב (ס״ח "נוהגין העולם").
שחרות ורוחב — מעיקר הדין; מספר הכריכות — מנהג. השחור לצד חוץ ורוחב כשעורה — הלכה למשה מסיני ושיעורי הלכה (מנחות ל״ה.); אך שלוש כריכות על האצבע ושש-שבע על הזרוע — "נוהגין העולם", מנהג ורמז ולא עיכוב. ואין לכרוך הרצועה על התיתורא (מהרי״ל).
7. נפקא מינה למעשה
סיכום ההנהגות למעשה
| ענין | הלכה למעשה |
|---|---|
| יד כהה | של יד בזרוע שמאל; ובאיטר — הולכים אחר יד הכתיבה ומניח ביד שכנגדה (ס״א, ס״ו; הגה — והכי נהוג). |
| מקום של יד | בבשר התופח שבעצם העליון, מוטה כנגד הלב ("על לבבך") (ס״א). |
| מקום של ראש | מעיקרי השער ולמעלה עד מקום מוחו של תינוק, באמצע כנגד בין העינים — ולא על המצח (ס״ט–י). |
| חציצה | בבתים אין חציצה (דבר זר חוצץ, שיער אינו חוצץ); ברצועות אין להקפיד (ס״ד; רשב״א). |
| הקשר | יו״ד לצד הלב, דל״ת לצד חוץ — צירוף שד״י; שלא יזוזו ולא יתהפכו (ס״ב, ס״י). |
| הכריכות והרצועות | שחור לצד חוץ, רוחב כשעורה (עיקר הדין); שלוש על האצבע ושש-שבע על הזרוע (מנהג) (ס״ח, ס״יא). |
8. סיכום השיטות בטבלה מקיפה
טבלה — המקום המדויק
| הפרט | הדין | המקור |
|---|---|---|
| של יד — הזרוע | בזרוע שמאל (יד כהה), בבשר התופח, מוטה כנגד הלב | סעיף א׳ (מנחות ל״ז.; רמב״ם פ״ד) |
| איטר | אחר יד הכתיבה — מניח ביד שכנגדה | סעיף ו׳ (הגה — והכי נהוג) |
| של ראש — הגובה | מעיקרי השער עד מקום מוחו של תינוק, כנגד בין העינים — לא במצח | סעיפים ט׳–י׳ (מנחות ל״ז:) |
טבלה — אופן ההנחה (חציצה, קשר, רצועות)
| הפרט | הדין | המקור |
|---|---|---|
| חציצה | בתים — על הבשר בלא חציצה; רצועות — אין להקפיד | סעיף ד׳ (רשב״א סי׳ תתכ״ז) |
| הקשר | יו״ד לצד הלב, דל״ת לצד חוץ — צירוף שד״י; לא יתהפך | סעיפים ב׳, י׳ (מנחות ל״ה:; מרדכי) |
| שחרות ורוחב | שחור לצד חוץ (הלמ״מ); רוחב כשעורה לפחות | סעיף י״א (מנחות ל״ה.) |
| הכריכות | שלוש על האצבע; שש או שבע על הזרוע (מנהג) | סעיף ח׳ (מהרי״ל) |
טבלה — מקורות הסוגיא
דעת · רב יוסף חיים סממה
פלפול ועיון באורח חיים · סימן כ״ז · מקום הנחתן ואופן הנחתן · ⚡ רמה 2 — למדן
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l'accueil · סימן כ״ז · ♥ Soutenir