✦ ❖ ✦

דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

אין מברכין בחליצת התפילין — סילוק מצוה — עיונים מעמיקים

סימן כ״ט · סעיף אחד

אין ברכה על חליצה · סילוק מצוה · בין השמשות של ערב שבת · הודאה בלב

עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים

⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡

✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן כ״ט — סעיף אחד
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם, רא״ש, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
מנחות ל״ו: (זמן תפילין; שבת גופה אות; חייב למשמש) · סימן ל״א (תפילין בשבת) · סימן כ״ח (סדר החליצה) · רמב״ם הלכות תפילין · הרא״ש

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 תוכן העניינים

הקדמה לסוגיא — ברכה וחליצת התפילין: היסוד שאין מברכין בחליצה, והדינים הנובעים ממנו (סעיף אחד)
אין ברכה על חליצה — סילוק מצוה — מדוע אין ברכה בחליצה: ברכה עובר לעשייתן, ההשוואה לטלית ולסוכה, מנחות ל״ו: — נפקא מינה (סעיף א׳)
בין השמשות של ערב שבת — שבת גופה אות — מדוע חולצן בכניסת השבת: שבת אינה זמן תפילין (שבת גופה אות), סימן ל״א (סעיף א׳)
חליצה מיושב או מעומד — כבוד וסדר — הכבוד והסדר בחליצה: כמבואר בסימן כ״ח (של ראש מעומד)
הודאה בלב — משמוש והכרת הלב — במקום ברכה, הכרת הלב; המשמוש (מנחות ל״ו:; סימן כ״ח) — עיין רמה 4 — דעת הרב
נפקא מינה למעשה — סיכום ההנהגות
טבלאות סיכום ומקורות

📜 לשון השולחן ערוך — הסעיף

דִּין שֶׁאֵין מְבָרְכִין בַּחֲלִיצַת הַתְּפִלִּין. וּבוֹ סָעִיף אֶחָד:

סָעִיף א׳: אֵין לְבָרֵךְ שׁוּם בְּרָכָה כְּשֶׁחוֹלֵץ תְּפִלִּין, אֲפִלּוּ כְּשֶׁחוֹלְצָם עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.

הביאור בקצרה:

סעיף א׳: אין לברך שום ברכה בשעת חליצת התפילין — שהברכה נתקנה על עשיית המצוה (עובר לעשייתן) ולא על סילוקה. ואפילו החולצן בערב שבת בין השמשות, בשעה שראוי להסירן (שאין השבת זמן תפילין) — אף על פי כן אינו מברך.

1. הקדמת הסוגיא — דין ברכת חליצת התפילין

פתח דבר — פתיחת הסימן

לאחר שביאר מרן את דיני הנחת התפילין, סדרן, כוונתן וברכתן (סימנים כ״ה–כ״ח), בא בסימן כ״ט לדון בצֵאת התפילין — בשעת חליצתן. ויסוד הסימן קצר וחד: אין מברכין שום ברכה בחליצת התפילין — ואפילו החולצן בערב שבת בין השמשות, בשעה שראוי להסירן (שאין השבת זמן תפילין) — אף על פי כן אינו מברך. שהברכה נתקנה על עשיית המצוה וקיומה (עובר לעשייתן), ולא על סילוקה. ומיסוד זה נובעים ענייני הסימן: (א) אין ברכה על חליצה — סילוק מצוה; (ב) בין השמשות של ערב שבת — שבת גופה אות; (ג) סדר החליצה וכבודה (סימן כ״ח); (ד) הודאת הלב במקום ברכה.

הערה יסודית: כל הסימן סובב על ציר אחד — ברכת המצוות נתקנה על ה"עשייה" ולא על ה"סילוק". ההנחה היא מעשה המצוה — עליה מברך "להניח" ו"על מצות" עובר לעשייתן; אבל החליצה אינה מעשה מצוה, אלא הסרת החפצא של המצוה מעליו, ולפיכך אין עליה ברכה. ואף שיש שעה שההסרה ראויה ומחוייבת (כניסת השבת) — לא נשתנה הדין, שאין ברכה על סילוק.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: "אין מברכין בחליצה" — האם יסודו שאין החליצה מעשה מצוה כלל (סילוק בעלמא שאין בו חפצא של מצוה), או שאף אם יש בהסרה ענין (בערב שבת), מכל מקום לא תיקנו חכמים ברכה על סילוק, שברכת המצוות על קום-ועשה בלבד?

(א) אם החליצה אינה מעשה מצוה — פשוט שאין ברכה, שאין כאן חפצא של מצוה שיברך עליה.
(ב) אם יש בהסרה ענין (כניסת השבת) — עדיין אין ברכה, שברכת המצוות נתקנה על העשייה ולא על הסילוק, ולא קבעו לה נוסח.

ולשון מרן "אפילו כשחולצם ערב שבת בין השמשות" מכריע: אף במקום שההסרה ראויה — אינו מברך; והרי גילוי דעת שאין ברכה על סילוק כלל, ואפילו סילוק שיש בו טעם ומצוה. ובזה יתבארו ענייני הסימן.

2. אין ברכה על חליצה — סילוק מצוה

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: "אין לברך שום ברכה כשחולץ תפילין, אפילו כשחולצם ערב שבת בין השמשות."

שורש הדין — ברכה עובר לעשייתן (טור, בית יוסף; רמב״ם): ברכת התפילין נתקנה על ההנחה — "להניח תפילין" ו"על מצות תפילין" — ומברכה עובר לעשייתן, קודם ובשעת הקיום (רמב״ם הלכות תפילין, וכמבואר בסימן כ״ה). והחליצה אינה קיום המצוה אלא סילוקה — ולפיכך אין עליה ברכה. וכן פסק מרן מן הטור והבית יוסף, וכן הסכימו האחרונים (מגן אברהם, ט״ז, משנה ברורה).

חקירה — "אין ברכה על סילוק": משום שאין בהסרה מצוה, או משום שאין דרך לברך על גמר וסילוק? העדר הברכה בחליצה — האם משום שאין בהסרה חפצא של מצוה (ואין על מה לברך), או משום שאף אם יש בה מעלה, לא קבעו חכמים ברכה על גמר וסילוק מצוה, שכל ברכות המצוות על תחילת הקיום?

צד א׳ — אין מצוה בהסרה: החליצה מעשה חול — הסרת חפץ מעליו; ואין ברכה אלא על קיום מצוה.
צד ב׳ — אין נוסח לסילוק: אף היכא שראוי להסיר, ברכת המצוות עובר לעשייתן, ולא נתקנה ברכה על הסוף; ולא מצינו מטבע ברכה על גמר מצוה.

נמצא שני הצדדים מכוונים לדין אחד — אין מברכין בחליצה; והנפקא מינה ביניהם היא בעצם ההגדרה, וכפי שיתבאר במקרה של ערב שבת (סעיף ג׳ שלנו).

קושיא — וכי אין החליצה "מעשה"? הרי אף היא נעשית בידים ובכוונה! אם ההנחה — שהיא מעשה בידים — טעונה ברכה, מדוע החליצה, שאף היא מעשה בידים (מסיר הקשר, שומטן מן הזרוע והראש), אינה טעונה ברכה? ומה בין מעשה למעשה?

תירוץ (על דרך הסברה, וכיסוד האחרונים): אין הברכה תלויה במעשה גרידא, אלא בחפצא של מצוה. (א) בהנחה — המעשה מוליד קיום מצוה: מעתה הוא "מעוטר בתפילין", ועל הקיום הזה מברך עובר לעשייתן. (ב) בחליצה — המעשה מסלק את הקיום ואינו מוליד מצוה חדשה; אין כאן חפצא של מצוה שהברכה חלה עליו. וכיוצא בזה מצינו בשאר מצוות: מברך "להתעטף בציצית" על לבישת הטלית ולא על פשיטתה, ומברך "לישב בסוכה" על הישיבה ולא על היציאה ממנה. נמצא הכלל: ברכה על הקיום, לא על הסילוק — וזהו שאמר מרן "אין לברך שום ברכה כשחולץ".

נפקא מינה — אין ברכה על חליצה: (א) החולץ תפיליו בכל יום — אינו מברך שום ברכה (ס״א). (ב) הפושט טליתו — אינו מברך (השוואה). (ג) היוצא מן הסוכה — אינו מברך על היציאה (השוואה). (ד) הכלל — ברכת המצוות עובר לעשייתן, על הקיום ולא על הסילוק. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
אין מברכין בחליצה — סילוק מצוה. ברכת המצוות נתקנה עובר לעשייתן — על קיום המצוה ולא על הסרתה; ולפיכך החולץ תפיליו אינו מברך שום ברכה. וכיוצא בו: אין ברכה על פשיטת הטלית ולא על היציאה מן הסוכה — הברכה על הקיום, לא על הסילוק.

3. בין השמשות של ערב שבת — שבת גופה אות

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳ (המשך): "...אפילו כשחולצם ערב שבת בין השמשות."

שורש הדין — שבת אינה זמן תפילין (מנחות ל״ו:): התפילין אות הן ("והיה לך לאות"), והשבת עצמה אות היא ("אות היא ביני וביניכם"). ודרשו חז״ל (מנחות ל״ו:): "יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות" — שאין השבת ויום טוב זמן תפילין, שאין צריך אות בתוך אות. ולפיכך בכניסת השבת (בין השמשות של ערב שבת) יש להסיר את התפילין. ודין תפילין בשבת ויום טוב נתבאר בסימן ל״א.

חקירה — חליצת ערב שבת: כשאר חליצה בעלמא, או הסרה שיש בה גדר מיוחד? ההסרה בבין השמשות של ערב שבת — האם היא כשאר חליצה (סוף זמן בלבד, שהגיע לילה או שבת), או שיש בה גדר מיוחד של הסרה מפני שאין השבת זמנם (שלא יהיו עליו בשעה שאינה זמן תפילין)?

צד א׳ — סוף זמן בעלמא: כשם שחולץ בלילה מפני שאינו זמן תפילין, כך חולץ בכניסת השבת; ואין חילוק, ואף אין ברכה.
צד ב׳ — הסרה מחמת השבת: יש בהסרה זו מעלה — שלא יהא עליו אות בשעה שהשבת עצמה אות; ואף על פי כן — אינו מברך, שאין ברכה על סילוק.

ולשון מרן "אפילו כשחולצם ערב שבת בין השמשות" — מלמד שאף לצד ב׳, שההסרה ראויה ומחוייבת, מכל מקום אין ברכה; והוא חידושו של מרן, שלא נטעה לומר "הואיל וההסרה מצוה כאן — יברך עליה".

"שבת גופה אות" — טעם ההסרה: יסוד הדין שאין מוסיפין אות על אות. התפילין אות; והשבת אות; ולפיכך בשבת (וכן ביום טוב) אין מניחין תפילין, ובכניסתה חולצן. ומכאן: (א) טעם החליצה בבין השמשות — כניסת זמן שאינו זמן תפילין. (ב) אף שההסרה נצרכת — אין עליה ברכה, כדין כל סילוק. (ג) ופרטי דין תפילין בשבת ובחול המועד — בסימן ל״א.

נפקא מינה — בין השמשות של ערב שבת: (א) ערב שבת בין השמשות — חולץ תפיליו מפני שאין השבת זמן תפילין, ואינו מברך (ס״א). (ב) ערב יום טוב — כיוצא בו, שאף יום טוב אות. (ג) שבת ויום טוב — אינם זמן תפילין (ופרטיהם בסימן ל״א). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
שבת גופה אות — ואינה זמן תפילין. התפילין אות, והשבת אות — ואין מוסיפין אות על אות (מנחות ל״ו:); לפיכך חולץ תפיליו בכניסת השבת. ואף על פי שההסרה כאן ראויה — אינו מברך, שאין ברכה על סילוק מצוה; וזהו "אפילו כשחולצם ערב שבת בין השמשות".

4. חליצה מיושב או מעומד — כבוד וסדר

סדר החליצה — על פי סימן כ״ח

שורש הדין — סדר החליצה (סימן כ״ח): אף שאין ברכה על החליצה, יש לה סדר וכבוד, כמבואר בסימן כ״ח ("סדר חליצת התפילין"): חולץ בכבוד, ולא ישליכן דרך בזיון, וגוללן כדרכן. וכן המנהג לחלוץ את של ראש מעומד (על דרך הסברה בטעם המנהג, וכמבואר שם). וממילא: העדר הברכה אינו העדר כבוד — יש בחליצה סדר ודרך ארץ אף בלא ברכה.

חקירה — חליצה בלא ברכה: מעשה חול גמור, או מעשה שיש בו כבוד המצוה? מאחר שאין ברכה על החליצה — האם היא מעשה חול גמור (שאין בו סדר וכבוד), או שאף בלא ברכה יש בה כבוד המצוה המחייב סדר (של ראש, של יד, גלילה ומעומד)?

צד א׳ — חול גמור: אין ברכה — אין כאן אלא הסרת חפץ, בלא סדר מיוחד.
צד ב׳ — כבוד המצוה: אף בלא ברכה, התפילין תשמישי קדושה, וחליצתן טעונה כבוד וסדר — כמבואר בסימן כ״ח.

וההכרעה כצד ב׳: מסימן כ״ח, שקבע סדר לחליצה ודרכי כבוד — משמע שאף בלא ברכה נוהג בהם כבוד המצוה. נמצא: אין ברכה, אבל יש כבוד וסדר.

נפקא מינה — סדר החליצה: (א) של ראש — כמנהג רבים לחולצה מעומד (סימן כ״ח). (ב) כבוד התפילין — לא ישליכן ולא ינהג בהן בזיון בשעת החליצה. (ג) הכלל — אף שאין ברכה, חולץ בדרך כבוד וסדר. (ופרטי הסדר — בסימן כ״ח; וכל מעשה למעשה לרב מוסמך.)

היסוד:
אין ברכה — אבל יש סדר וכבוד. החליצה אינה טעונה ברכה, אך אף היא נעשית בסדר ובכבוד — כמבואר בסימן כ״ח, וכמנהג רבים לחלוץ של ראש מעומד; שהתפילין תשמישי קדושה, וכבודן נוהג אף בשעת חליצתן.

5. הודאה בלב — משמוש והכרת הלב

הודאת הלב במקום ברכה

שורש הענין — הכרת הלב והמשמוש (מנחות ל״ו:): אף שלא תקנו חכמים ברכה בפה על החליצה, יש לאדם הכרה והודאה בלבו — שזכה להיות מעוטר בתפילין. וממין זה המשמוש: אמרו (מנחות ל״ו:) "חייב אדם למשמש בתפיליו כל שעה" (קל וחומר מציץ) — עבודה פנימית של תודעה ותשומת לב שאינה טעונה ביטוי בברכה. (וביאור הענין ועיקרו — עיין רמה 4 — דעת הרב.)

חקירה — היעדר הברכה: אין כאן עבודה כלל, או עבודה שבלב שאינה טעונה נוסח? מאחר שאין ברכה על החליצה — האם משמעו שאין כאן עבודה כלל (מעשה חול), או שיש כאן עבודה פנימית — הכרת הלב והמשמוש — שאינה נצרכת להיאמר בפה?

צד א׳ — אין עבודה: אין ברכה = אין כאן אלא מעשה בעלמא.
צד ב׳ — עבודה שבלב: יש כאן הכרה והודאה — והמשמוש הוא ביטויה; ולא כל עבודה טעונה נוסח ברכה.

וההכרעה כצד ב׳: אין העדר הברכה מבטל את ההכרה שבלב; ואדרבה, המשמוש שחייבו חכמים (מנחות ל״ו:) מלמד שיש כאן תודעה מתמדת של המצוה — שאינה תלויה במטבע ברכה. נמצא: אין ברכה בפה — אבל יש הודאת הלב.

נפקא מינה — הודאת הלב: (א) בשעת החליצה — הכרה בלב שזכה למצוה, אף בלא ברכה. (ב) המשמוש — חייב למשמש בתפיליו בשעת לבישתן (מנחות ל״ו:; וכמבואר בסימן כ״ח). (ג) הכלל — אין נוסח ברכה, אבל יש עבודה שבלב. (ועיין רמה 4 — דעת הרב; וכל מעשה למעשה לרב מוסמך.)

היסוד:
אין ברכה בפה — אבל יש הודאת הלב והמשמוש. אף שלא תקנו ברכה על החליצה, נותרה ההכרה שבלב — והמשמוש (מנחות ל״ו:) ביטויה; שהעבודה הפנימית של תודעת המצוה אינה טעונה נוסח, ואינה בטלה בהיעדר הברכה.

6. נפקא מינה למעשה

סיכום ההנהגות למעשה

ענין	הלכה למעשה
חליצת תפילין	החולץ תפיליו אינו מברך שום ברכה, שאין ברכה על סילוק מצוה (סעיף א׳).
ערב שבת בין השמשות	חולצן מפני שאין השבת זמן תפילין (שבת גופה אות), ואף על פי כן אינו מברך (סעיף א׳; מנחות ל״ו:).
סדר החליצה	כמבואר בסימן כ״ח — של ראש כמנהג מעומד; ואף בלא ברכה נוהג בהם כבוד וסדר.
הודאת הלב	במקום ברכה — הכרה בלב ומשמוש (מנחות ל״ו:; סימן כ״ח).
תפילין בשבת ויום טוב	אינם זמן תפילין — עיין סימן ל״א.

7. סיכום השיטות בטבלה מקיפה

טבלה — אין ברכה על חליצה

המקרה	הדין	המקור
החולץ תפיליו	אין מברך שום ברכה — סילוק מצוה	סעיף א׳ (טור; בית יוסף)
ערב שבת בין השמשות	חולצן ואינו מברך — אף שההסרה ראויה	סעיף א׳ (מנחות ל״ו:)
השוואה לטלית ולסוכה	אין ברכה על פשיטת הטלית ולא על היציאה מן הסוכה	על דרך הסברה

טבלה — יסודות הסוגיא

המקרה	הדין	המקור
ברכת המצוות	עובר לעשייתן — על הקיום, לא על הסילוק	כלל הברכות (רמב״ם; סימן כ״ה)
שבת אות	שבת גופה אות ואינה זמן תפילין	מנחות ל״ו:; סימן ל״א
משמוש והודאה	חייב למשמש בתפיליו — הכרת הלב	מנחות ל״ו:; סימן כ״ח

טבלה — מקורות הסוגיא

גמרא ומקרא: מנחות ל״ו: (זמן תפילין; שבת גופה אות; חייב למשמש בתפיליו) · שמות י״ג ("והיה לך לאות") · שמות ל״א ("אות היא ביני וביניכם")

ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפילין) · הרא״ש (הלכות תפילין) · טור (אורח חיים כ״ט) · בית יוסף · שלחן ערוך

פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)

← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →

~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן כ״ט · דין שאין מברכין בחליצת התפילין · ⚡ רמה 2 — למדן

⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

📖הצטרפות לחברותא