✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דין תפילין בשבת ויום טוב — היום קדוש אות — עיונים מעמיקים
סימן ל״א · שני סעיפים
התפילין אות · שבת ויו״ט אות · חול המועד · ברכה בחשאי
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ל״א — שני סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם, רא״ש, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
מנחות ל״ו: (שהן גופן אות) · עירובין צ״ו. · שמות י״ג ("והיה לך לאות") · שמות ל״א ("אות היא ביני וביניכם") · זהר (חול המועד) · רמב״ם הלכות תפילין ד׳

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table des matières

  1. Introduction à la sugya — les tefilin à Chabbat et Yom Tov : le yesod que le jour saint est lui-même un אות, et ce qui en découle (deux seifim)
  2. שבת ויו״ט — התפילין אות — pourquoi on ne pose pas : le tefilin est un אות, et le jour saint aussi (מנחות ל״ו:, עירובין צ״ו.) — seif 1
  3. חול המועד — אות או לא — la grande machloket (Rosh חייב / Zohar פטור) et le מנהג askhénaze (seif 2)
  4. ברכה בחשאי — מראית העין — pourquoi bénir sans voix haute : מראית העין et le respect de l'אות (seif 2, Rama)
  5. נפקא מינה למעשה — récapitulatif des הנהגות
  6. טבלאות סיכום ומקורות

📜 Le texte du Choulhan Aroukh — les seifim

דִּין תְּפִלִּין בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. וּבוֹ שְׁנֵי סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב אָסוּר לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, מִפְּנֵי שֶׁהֵם עַצְמָם אוֹת, וְאִם מַנִּיחִים בָּהֶם אוֹת אַחֵר הָיָה זִלְזוּל לָאוֹת שֶׁלָּהֶם.

סָעִיף ב׳: בְּחוֹל הַמּוֹעֵד גַּם כֵּן אָסוּר לְהָנִיחַ תְּפִלִּין מֵהַטַּעַם הַזֶּה בְּעַצְמוֹ, שֶׁיְּמֵי חוֹל הַמּוֹעֵד גַּם הֵם אוֹת. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁחוֹל הַמּוֹעֵד חַיָּב בִּתְפִלִּין [ב״י בְּשֵׁם הָרֹא״שׁ], וְכֵן נוֹהֲגִין בְּכָל גְּלִילוֹת אֵלּוּ לַהֲנִיחָם בַּמּוֹעֵד וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, אֶלָּא שֶׁאֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם בְּקוֹל רָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת כְּמוֹ שְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה.

Résumé concis :

Seif 1 : À Chabbat et Yom Tov, il est interdit de poser les tefilin, car ces jours sont eux-mêmes un signe (אות) ; poser sur eux un second signe serait un mépris (זלזול) de leur propre signe.

Seif 2 : À Chol haMoed également, interdit, pour cette même raison — les jours de Chol haMoed sont eux aussi un signe. Rama : certains disent que Chol haMoed est astreint aux tefilin (Beit Yossef au nom du Rosh), et l'usage dans ces contrées est de les poser au moed et de bénir dessus — mais sans bénir à voix haute à la synagogue comme les autres jours de l'année.

1. הקדמת הסוגיא — תפילין בשבת ויום טוב

פתח דבר — פתיחת הסימן

לאחר שקבע מרן את זמן הנחת התפילין — ביום ולא בלילה (סימן ל׳) — בא בסימן ל״א לדין תפילין בשבת ויום טוב. ויסוד הסימן: השבת והיום טוב הם עצמם אות בין הקב״ה לישראל, והתפילין אף הן אות; ומי שכבר יש לו אות — אין צריך אות אחר, ואדרבה הנחת אות שני בימים אלו יש בה זלזול לאות שלהם. ומזה נובעים שני הסעיפים: (א) בשבת ויו״ט אין מניחין תפילין — שהם עצמם אות; (ב) אף בחול המועד אין מניחין (שגם ימי חוה״מ אות), ובהגה הביא הרמ״א די״א שחוה״מ חייב, ומנהג גלילות אלו להניחם ולברך — אך לא בקול רם בבית הכנסת.
הערה יסודית: כל הסימן סובב על ציר אחד — התפילין אות, ואף היום הקדוש אות. ומאחר שיש כבר אות ביום עצמו, שוב אין מקום לאות שני; ומזה הסתעפו שני הדינים — שבת ויו״ט (שלכל הדעות אות), וחול המועד (שנחלקו אם הוא אות גמור). וכל שהיום עצמו אות — הנחת התפילין בו אינה קיום, אלא זלזול לאות היום.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: פטור שבת ויו״ט מתפילין — האם הוא פטור מחמת אות (שאין צריך אות שני, וההנחה מיותרת), או איסור וזלזול (שהנחת אות שני פוגמת באות היום)? ולשון מרן — "ואם מניחים בהם אות אחר היה זלזול לאות שלהם" — מכריע שאין זה פטור בעלמא, אלא יש בהנחה זלזול לאות היום. ובזה יתבארו פרטי הסימן.

2. שבת ויום טוב — התפילין אות

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: "בשבת ויו״ט אסור להניח תפילין, מפני שהם עצמם אות, ואם מניחים בהם אות אחר — היה זלזול לאות שלהם."
שורש הדין — מקור ה"אות" (מנחות ל״ו:; עירובין צ״ו.; שמות י״ג, ל״א): התפילין קרויות אות — "והיה לך לאות על ידך" (שמות י״ג). והשבת אף היא אות — "כי אות היא ביני וביניכם" (שמות ל״א). ובגמרא (מנחות ל״ו:, וכן עירובין צ״ו.) דרשו שיצאו שבתות וימים טובים מחיוב תפילין שהן גופן אות — שהיום עצמו אות, ואין צריך אות שני. וכן פסק הרמב״ם (הלכות תפילין ד׳) שאין מניחין בשבת ויו״ט, לפי שהן עצמן אות. ומכאן יסוד לשון מרן.
חקירה — "שהן גופן אות": מיעוט בחיוב, או סתירת אותות? האם שבת ויו״ט ממועטים מעצם חיוב תפילין (שאין מצות תפילין נוהגת בהם כלל, כלילה), או שהתפילין ראויות אף בהם, אלא שהאות שביום סותר את אות התפילין? ונפקא מינה: המניח בהן בשוגג בשבת — האם רק לא קיים מצוה (צד א׳), או שעשה מעשה של זלזול באות היום (צד ב׳).
קושיא — אם יש כבר אות, למה "זלזול"? הרי מוסיף אות על אות! לכאורה, המניח תפילין בשבת מוסיף אות על האות — ומה בכך? אדרבה, ריבוי אותות ריבוי חיבה! ולמה אמר מרן שיש בזה זלזול לאות?
תירוץ (על דרך הסברה): אות אינו סימן בעלמא, אלא עדות — והשבת עצמה מעידה על הקב״ה ("ביני וביניכם"). המוסיף אות תפילין ביום שכולו אות — כמי שאינו סומך על עדות היום וצריך עדות נוספת; והרי זו גריעותא וזלזול באות השבת, כאילו אינה מספקת. ולכן דוקא ביום שהוא עצמו אות — הנחת אות שני פוגמת, ואינה מוסיפה.
היסוד:
שבת ויו״ט עצמם אות — ואין מניחין בהם תפילין. התפילין אות ("והיה לך לאות") והשבת אות ("אות היא ביני וביניכם"); ומאחר שהיום עצמו אות, הנחת אות התפילין בו זלזול לאות היום (מנחות ל״ו:; עירובין צ״ו.; רמב״ם הלכות תפילין ד׳).

3. חול המועד — אות או לא

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: "בחוה״מ גם כן אסור להניח תפילין מהטעם הזה בעצמו, שימי חוה״מ גם הם אות. הגה: וי״א שחוה״מ חייב בתפילין [ב״י בשם הרא״ש], וכן נוהגין בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך עליהם, אלא שאין מברכין עליהם בקול רם בבית הכנסת כמו שאר ימות השנה."
שורש הדין — מחלוקת חול המועד (בית יוסף בשם הרא״ש; זהר): נחלקו הראשונים אם חול המועד אות: (א) דעת מרן (וכן דעת המקובלים, מיוסדת על הזהר) — חוה״מ אות הוא, שיש בו קדושת מועד ואיסור מלאכה; ולפיכך פטור מתפילין כשבת ויו״ט. (ב) דעת הרא״ש (הובאה בבית יוסף) — חוה״מ אינו אות גמור (שהרי הותרה בו מלאכת דבר האבד וצורך המועד), ולכן חייב בתפילין. והרמ״א הביא דעה זו, וכתב שכן נהגו בגלילות אשכנז להניחם במועד ולברך.
חקירה — גדר "אות" של חול המועד: מהו הספק אם חוה״מ אות? ונפקא מינה: עצם המחלוקת — ובה תלוי המנהג למעשה, ובזה נחלקו הקהילות.
המנהג למעשה — אשכנז, ספרד וארץ ישראל: למעשה נחלקו המנהגים: (א) מנהג אשכנז הקדום (כרמ״א) — להניח תפילין בחוה״מ ולברך בחשאי. (ב) מנהג המקובלים והספרדים (ע״פ הזהר והאר״י) — אין מניחין כלל בחוה״מ. (ג) בארץ ישראל — נהגו רוב הקהילות, אף רבים מהאשכנזים, שלא להניח בחוה״מ (וכמ״ש המ״ב וערוה״ש שכן נתפשט המנהג). וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו וקהילתו, וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.
נפקא מינה — חול המועד: (א) לדעת מרן — אין מניחין בחוה״מ (אות). (ב) לרמ״א ומנהג אשכנז הקדום — מניחין ומברכין בחשאי (ס״ב). (ג) מנהג ספרד והמקובלים, ורוב א״י — אין מניחין. (וכל מעשה למעשה כמנהג הקהילה, ולרב מוסמך.)
היסוד:
חול המועד — אות או לא: מחלוקת ומנהג. לדעת מרן חוה״מ אות ופטור מתפילין; ולרא״ש (בב״י) חייב. הרמ״א הביא מנהג אשכנז להניח ולברך בחשאי; ובספרד וברוב ארץ ישראל אין מניחין כלל (זהר, אר״י). והלכה למעשה — כמנהג הקהילה.

4. ברכה בחשאי — מראית העין וכבוד האות

שלא לברך בקול רם בבית הכנסת

הגה (סוף סעיף ב׳): "...אלא שאין מברכין עליהם בקול רם בבית הכנסת כמו שאר ימות השנה."
שורש הדין — למה בחשאי (מגן אברהם, ט״ז, מ״ב): הרמ״א, שהתיר להניח תפילין בחוה״מ, הצריך שלא לברך בקול רם בבית הכנסת. וטעמו (מג״א, ט״ז ואחרונים): (א) משום הספק — שיש חולקים וסוברים שחוה״מ אות ופטור, ואם יברך בקול רם יראה כמכריע במחלוקת; לכן מברך בחשאי. (ב) משום כבוד המועד — שלא להבליט הנחת אות ביום שיש בו צד אות. והמ״ב וערוה״ש כתבו שבזמננו נתפשט ברוב מקומות שלא להניח כלל בחוה״מ, ובפרט בארץ ישראל.
חקירה — הברכה בחשאי: מפני הספק, או מפני מראית העין? למה דוקא בחשאי? ונפקא מינה: יחיד בביתו — לצד א׳ עדיין ימעט; ולצד ב׳ אין קפידא אלא בבית הכנסת (וכלשון ההגה "בקול רם בבית הכנסת").
זלזול באות ומראית העין — שני גדרי "אות" בסימן: (א) זלזול באות (ס״א) — הנחת אות שני ביום שכולו אות, פגם בעצם. (ב) מראית העין (ס״ב, הרמ״א) — אף למניחין בחוה״מ, יש להיזהר שלא ייראה כמכריע וכמזלזל בדעת החולקים; ולכן בחשאי. הא למדת שכל הסימן — שמירת כבוד האות, בין אות התפילין בין אות היום.
נפקא מינה — הברכה בחול המועד: (א) המניח בחוה״מ (מנהג אשכנז) — מברך בחשאי, לא בקול רם בבה״כ (ס״ב הגה). (ב) שבת ויו״ט — אין מניחין כלל, ואין ברכה. (ג) רוב א״י והספרדים — אין מניחין בחוה״מ. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
המניח בחול המועד — מברך בחשאי, לא בקול רם. משום הספק ומשום מראית העין, המניח תפילין בחוה״מ אינו מברך בקול רם בבית הכנסת (רמ״א ס״ב); וכל הסימן — שמירת כבוד האות, שלא לזלזל לא באות התפילין ולא באות היום.

5. נפקא מינה למעשה

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
שבת ויום טוב אין מניחין תפילין כלל — שהם עצמם אות (ס״א; מנחות ל״ו:).
הנחה בשבת יש בה זלזול לאות היום, ואין בה מצוה (ס״א).
חול המועד — דעת מרן אין מניחין (חוה״מ אות; ס״ב).
חול המועד — רמ״א ומנהג אשכנז מניחין ומברכין בחשאי, לא בקול רם בבה״כ (ס״ב הגה).
חול המועד — ספרד ורוב א״י אין מניחין כלל (זהר, אר״י).
הברכה בחוה״מ בחשאי, לא בקול רם בבית הכנסת (ס״ב הגה).

6. סיכום השיטות בטבלה מקיפה

טבלה — שבת ויו״ט וחול המועד

המקרה הדין המקור
שבת ויו״ט פטור — שהם עצמם אות ס״א (מנחות ל״ו:; עירובין צ״ו.)
חוה״מ — מרן אות, ופטור ס״ב (זהר)
חוה״מ — רא״ש אינו אות, וחייב ב״י; רמ״א ס״ב

טבלה — יסודות הסוגיא

המקרה הדין המקור
אות התפילין אות, והיום קדוש אות שמות י״ג; שמות ל״א
זלזול באות אות שני פוגם באות היום ס״א (שהן גופן אות)
ברכה בחשאי מראית העין וספק — לא בקול רם ס״ב (רמ״א; מג״א)

טבלה — מקורות הסוגיא

גמרא ומקרא: מנחות ל״ו: (שהן גופן אות) · עירובין צ״ו. · שמות י״ג ("והיה לך לאות") · שמות ל״א ("אות היא ביני וביניכם") · זהר (חול המועד)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפילין ד׳) · הרא״ש (הלכות תפילין) · טור (אורח חיים ל״א) · בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן ל״א · דין תפילין בשבת ויום טוב · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l'accueil · סימן ל״א · ♥ Soutenir

📖Rejoindre une 'havrouta