✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן ל״ד · סדר הנחת הפרשיות ותפילין דרבינו תם
סדר הנחת הפרשיות בתפילין ותפילין דרבינו תם — באיזה סדר נכנסות ארבע הפרשיות לבתים (רש״י והרמב״ם, מנהג העולם), מדוע ירא שמים מניח שתי זוגות רש״י / ר״ת, למי הנהגה זו שמורה, ומדוע שתי הזוגות בשני כיסין נפרדים
סימן ל״ד · ד׳ סעיפים
סדר הנחת הפרשיות בתפילין ותפילין דרבינו תם
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
באיזה סדר נכנסות ארבע הפרשיות לתוך בתי תפילין של ראש ? סימן זה קובע את סדר הנחת הפרשיות — הסכמת רש״י והרמב״ם (שהיא מנהג העולם) והמחלוקת עם רבינו תם בשתי הפרשיות האחרונות ; ואחר כך הנהגת הירא שמים המניח, כדי לצאת ידי שני הדעות, שתי זוגות תפילין (רש״י ור״ת) בכוונה מדויקת ; מדוע הנהגה פומבית זו שמורה לחסיד מפורסם (משום יוהרא) ; ומדוע נותנים את שתי הזוגות בשני כיסין נפרדים. טקסט עברי מנוקד, תרגום שוטף והסבר של ארבעת הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: סדר הנחת הפרשיות ותפילין דרבינו תם — סדר ד׳ הפרשיות (רש״י/הרמב״ם), שתי הזוגות של ירא שמים, ההנהגה השמורה לחסיד מפורסם, ושני כיסין נפרדים
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ל״ד · ארבעה סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
הסימנים הקודמים לימדונו כיצד נכתבים התפילין, נעשים ומתוקנים (עיין סימנים ל״ב ו-ל״ג). ונשארת שאלת הסידור הפנימי: באיזה סדר מסודרות ארבע הפרשיות בתוך בתי הראש ? השולחן ערוך נותן את הסדר שעליו מסכימים רש״י והרמב״ם — והוא מנהג העולם — ומביא את שיטת רבינו תם, המחליף את שתי הפרשיות האחרונות. וממחלוקת זו נולדת הנהגת הירא שמים: להניח שתי זוגות תפילין, של רש״י ושל ר״ת, בכוונה שאינה מחייבת אלא בזוג שהוא אליבא דהלכתא. אך הנהגה זו, הנעשית בפרהסיה, אינה כשרה אלא לחסיד מפורסם — ולזולתו הרי זו יוהרא. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה האישית — להניח ר״ת אם לאו — נפנה אל מנהג המשפחה ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. סדר הפרשיות בבתים — רש״י והרמב״ם (מנהג העולם) ; נקודת מבט הקורא ; ר״ת מחליף את שתי האחרונות (סעיף א)
ב. ירא שמים ושתי הזוגות — שתי זוגות רש״י / ר״ת, הכוונה, כיצד ובאיזו ברכה (סעיף ב)
ג. שמור לחסיד מפורסם — ולזולתו הרי זו יוהרא (סעיף ג)
ד. שני כיסין נפרדים — האחד מן הזוגות חול, וסימן לכל כיס שלא יתחלפו (סעיף ד)
+ מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. סדר הפרשיות בבתים — רש״י והרמב״ם (סעיף א)
טקסט מקורי (סעיף א)
[א] סֵדֶר הַנָּחָתָן בַּבָּתִּים לְרַשִׁ״י וְהָרַמְבַּ״ם: קֹדֶשׁ מִשְּׂמֹאל הַמַּנִּיחַ בַּבַּיִת הַחִיצוֹן, וְאַחֲרָיו כִּי יְבִיאֲךָ בַּבַּיִת שֵׁנִי, וּשְׁמַע בַּבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי, וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ בַּבַּיִת הָרְבִיעִי שֶׁהוּא בַּיִת הַחִיצוֹן לִימִינוֹ. וּלְר״ת בַּבַּיִת הַג׳ וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, וּבַבַּיִת הַד׳ שֶׁהוּא הַחִיצוֹן שְׁמַע. וּמִנְהַג הָעוֹלָם כְּרַשִׁ״י וְהָרַמְבַּ״ם.
[א] סדר הנחתן בבתים לרש״י והרמב״ם: קדש משמאל המניח בבית החיצון, ואחריו כי יביאך בבית שני, ושמע בבית השלישי, והיה אם שמוע בבית הרביעי שהוא בית החיצון לימינו. ולר״ת בבית הג׳ והיה אם שמוע, ובבית הד׳ שהוא החיצון שמע. ומנהג העולם כרש״י והרמב״ם.
בָּתִּים — « הבתים » — תפילין של ראש יש בהם ארבעה בתים (תאים), ובכל אחד אחת מארבע הפרשיות: קדש, כי יביאך, שמע ווהיה אם שמוע. הסעיף קובע באיזה בית כל פרשה. רש״י והרמב״ם מסכימים על סדר זה, והוא שנהוג בכל העולם (מנהג העולם).
מִשְּׂמֹאל הַמַּנִּיחַ · לִימִינוֹ — « משמאל המניח » · « לימינו » — המחבר מתאר את הסדר מנקודת מבטו של המניח: קדש בשמאלו (הבית החיצון), ואחריו כי יביאך, שמע, ולבסוף והיה אם שמוע בימינו (הבית החיצון השני). ולמעשה, כדי לזכור, מסתכלים על התפילין מנקודת מבט הקורא העומד מול המניח: מה שבשמאל המניח נמצא אז בימין הקורא. הנחיה זו של הקורא שכנגד יפה לכל, אף לאיטר (שמאלי).
מה אומר הסעיף :
- לרש״י ולרמב״ם : קדש (חיצון שמאל המניח) → כי יביאך → שמע → והיה אם שמוע (חיצון ימין).
- נקודת מבט : מתואר לפי המניח ; מסתמנים לפי הקורא שכנגד, אף לאיטר.
- לר״ת : שתי הראשונות שוות, אך שתי האחרונות מוחלפות — ג׳ והיה אם שמוע, ד׳ שמע.
- מנהג העולם : הכל נוהגים כרש״י והרמב״ם.
הסעיף במשפט אחד : סדר ארבע הפרשיות בבתים כרש״י והרמב״ם (קדש, כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע), והוא מנהג העולם ; רבינו תם מחליף רק את שתי האחרונות.
ב. ירא שמים ושתי הזוגות רש״י / ר״ת (סעיף ב)
טקסט מקורי (סעיף ב)
[ב] יְרֵא שָׁמַיִם יֵצֵא יְדֵי שְׁנֵיהֶם, וְיַעֲשֶׂה שְׁתֵּי זוּגוֹת תְּפִלִּין וְיַנִּיחַ שְׁנֵיהֶם, וִיכַוֵּן בַּהֲנָחָתָן: בְּאוֹתָם שֶׁהֵם אַלִּיבָּא דְהִלְכְתָא אֲנִי יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתִי, וְהַשְּׁאָר הֵם כִּרְצוּעוֹת בְּעָלְמָא. כִּי מָקוֹם יֵשׁ בָּרֹאשׁ לְהַנִּיחַ שְׁנֵי תְּפִלִּין וְכֵן בַּזְּרוֹעַ. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְכַוֵּן הַמָּקוֹם וּלְהַנִּיחַ שְׁנֵיהֶם יַחַד, יַנִּיחַ כְּדִבְרֵי הָאֶחָד שֶׁל יָד וְשֶׁל רֹאשׁ (וִיסַלְּקֵם מִיָּד) וְיַנִּיחַ הָאֲחֵרִים עַל סְמָךְ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם לֹא יוּכַל לְהַנִּיחַ בְּבַת אַחַת, יַנִּיחַ שֶׁל רַשִׁ״י וִיבָרֵךְ עֲלֵיהֶם וְיִהְיוּ עָלָיו בִּשְׁעַת ק״ש וּתְפִלָּה, וְאַחַר הַתְּפִלָּה יַנִּיחַ שֶׁל רַבֵּנוּ תָּם בְּלֹא בְּרָכָה וְיִקְרָא בָּהֶם שְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ.
[ב] ירא שמים יצא ידי שניהם, ויעשה שתי זוגות תפילין ויניח שניהם, ויכוין בהנחתן: באותם שהם אליבא דהלכתא אני יוצא ידי חובתי, והשאר הם כרצועות בעלמא. כי מקום יש בראש להניח שני תפילין וכן בזרוע. ואם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד, יניח כדברי האחד של יד ושל ראש (ויסלקם מיד) ויניח האחרים על סמך ברכה ראשונה. ויש אומרים שאם לא יוכל להניח בבת אחת, יניח של רש״י ויברך עליהם ויהיו עליו בשעת ק״ש ותפלה, ואחר התפלה יניח של רבינו תם בלא ברכה ויקרא בהם שמע והיה אם שמוע.
שְׁתֵּי זוּגוֹת · אַלִּיבָּא דְהִלְכְתָא — « שתי זוגות » · « אליבא דהלכתא » — לפי שיש מחלוקת בסדר הפרשיות (רש״י נגד ר״ת), רוצה הירא שמים לצאת ידי שני הדעות: מניח שתי זוגות תפילין. וכיון שרק אחת מהן אליבא דהלכתא (כהלכה הפסוקה), יש לו כוונה: לצאת בזוג הכשר כהלכה, « והשאר כרצועות בעלמא » — שלא להוסיף על המצוה מה שאינו ממנה.
כיצד מניחן — יחד או זו אחר זו — לכתחילה מניח את שתיהן יחד (יש מקום בראש ובזרוע). מי שאינו יודע לכוין את שני המקומות מניח את הזוג האחד, מסלקו מיד, ומניח את השני על סמך ברכה ראשונה. ולדעה אחרת (וי״א) מניח תחילה של רש״י בברכה, ומשאירם בשעת ק״ש ותפילה, ואחר התפילה מניח של ר״ת בלא ברכה וקורא בהם שמע והיה אם שמוע.
מה אומר הסעיף :
- שתי זוגות : הירא שמים מניח רש״י וגם ר״ת כדי לצאת ידי שני הדעות.
- הכוונה : לצאת בזוג האליבא דהלכתא ; והשאר « כרצועות בעלמא ».
- יחד : יש מקום לשתיהן בראש ובזרוע ; ואם לאו, מניח זו אחר זו על סמך ברכה ראשונה.
- וי״א : רש״י בברכה בשעת ק״ש ותפילה, ואחריהן ר״ת בלא ברכה לאחר התפילה.
הסעיף במשפט אחד : הירא שמים מניח שתי זוגות תפילין (רש״י ור״ת) בכוונה לצאת בזוג האליבא דהלכתא ; או שתיהן יחד, או — לוי״א — רש״י בברכה בשעת ק״ש ותפילה, ואחריהן ר״ת בלא ברכה.
ג. שמור לחסיד מפורסם — עניין היוהרא (סעיף ג)
טקסט מקורי (סעיף ג)
[ג] לֹא יַעֲשֶׂה כֵן אֶלָּא מִי שֶׁמֻּחְזָק וּמְפֻרְסָם בַּחֲסִידוּת.
[ג] לא יעשה כן (להניח שתי הזוגות) אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות.
מֻחְזָק וּמְפֻרְסָם בַּחֲסִידוּת · יוֹהֲרָא — « מוחזק ומפורסם בחסידות » · « יוהרא » — הנחת שתי זוגות תפילין היא הנהגה נראית לעין, המבדילה את בעליה. לפיכך שמרה המחבר למי שמוחזק ומפורסם בחסידות — קבוע וידוע כאיש חסיד. לזולתו, להתבלט כך בפרהסיה הרי זו יוהרא: יומרה לקדושה שלמעלה ממדרגתו, שאינה כבוד למצוה.
מה אומר הסעיף :
- הנהגה פומבית : הנחת שתי הזוגות נראית ומבדילה.
- שמורה : למי שמוחזק ומפורסם בחסידות — קבוע וידוע בחסידותו.
- ולזולתו : הרי זו יוהרא (גאווה רוחנית).
הסעיף במשפט אחד : הנחת שתי הזוגות בפרהסיה אינה כשרה אלא לחסיד מפורסם ; ולכל זולתו הרי זו יוהרא.
ד. שני כיסין נפרדים לשתי הזוגות (סעיף ד)
טקסט מקורי (סעיף ד)
[ד] לֹא יַנִּיחַ שְׁנֵי הַזּוּגוֹת בְּכִיס אֶחָד, שֶׁהָאֶחָד מֵהֶם הוּא חֹל וְאָסוּר לְהַנִּיחוֹ בְּכִיס תְּפִלִּין, אֶלָּא יַעֲשֶׂה שְׁנֵי כִיסִין וְסִימָן לְכָל כִּיס שֶׁלֹּא יִתֵּן שֶׁל זֶה בָּזֶה.
[ד] לא יניח שני הזוגות בכיס אחד, שהאחד מהם הוא חול ואסור להניחו בכיס תפילין, אלא יעשה שני כיסין וסימן לכל כיס שלא יתן של זה בזה.
הָאֶחָד הוּא חֹל · כִּיס תְּפִלִּין — « האחד הוא חול » · « כיס תפילין » — כיון שרק אחת מן הזוגות אליבא דהלכתא, השנייה — באותה שעה — אין עליה תורת תפילין: הרי היא חול. והכיס ששימש תפילין כשרים הוא תשמישי קדושה: אין נותנים בו דבר של חול. לפיכך עושים שני כיסין, ולכל אחד סימן (היכר), שלא יתחלפו רש״י ור״ת ולא יתערבו הזוגות.
מה אומר הסעיף :
- לא כיס אחד : אין נותנים את שתי הזוגות בכיס אחד.
- הטעם : האחד מן הזוגות חול, ואסור בכיס של תפילין (כשרים).
- שני כיסין : וסימן לכל אחד, שלא יתן של זה בזה.
הסעיף במשפט אחד : אין נותנים את שתי הזוגות יחד — שהאחד חול — אלא בשני כיסין נפרדים, ולכל כיס סימן שלא יתחלפו.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — מדוע כמעט הכל מניחים רק רש״י
מצב: רואים יחידים המניחים שתי זוגות תפילין, אך רובא דעלמא מניחים רק זוג אחד. איזה, ומדוע ?
הנהגה: מנהג העולם להניח תפילין של רש״י בלבד, שההלכה פסוקה כרש״י והרמב״ם (סעיף א). ורק הרוצה « לצאת ידי שני הדעות » מוסיף את זוג ר״ת (סעיף ב) — וזאת, כמו שיתבאר, אינה הנהגת כל אדם. לדעת מה נוגע לך, לך אחר מנהג משפחתך ואחר הוראת הרב.
מקרה 2 — בחור או בעל תשובה: האם « צריך » להניח ר״ת ?
מצב: בחור, או בעל תשובה, שואל את עצמו אם « עליו » להתחיל להניח תפילין של ר״ת.
הנהגה: אין זו הכרעה שאדם עושה מדעתו. הנחת ר״ת בפרהסיה היא מהנהגת חסידות השמורה לחסיד מפורסם (סעיף ג) ; לנהוג בה בלא מסגרת עלול לגעת ביוהרא. והכלל פשוט: הולכים אחר מנהג המשפחה והקהילה (משפחות רבות, ספרדיות וחסידיות, מניחות ר״ת, ואחרות לא), ושואלים את הרב. וללכת אחר המנהג המקובל אין בו מן היוהרא כלל.
מקרה 3 — לסדר את התפילין: שתי זוגות, שני כיסין
מצב: אדם המניח שתי זוגות. כיצד יסדרן ?
הנהגה: לעולם לא בכיס אחד. כיון שהאחת מן הזוגות חול, עושים שני כיסין נפרדים, ולכל אחד סימן ברור (למשל « רש״י » ו« ר״ת »), שלא יתערבו הזוגות ולא יינתן של חול בכיס של תפילין כשרים (סעיף ד). ולהנהגה הדקה נפנים אל הוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מהו סדר ארבע הפרשיות לרש״י ולרמב״ם ? במה שונה ר״ת (סעיף א) ?
- מדוע מדברים על נקודת מבט הקורא ולא המניח, ומה דין איטר ?
- מדוע מניח הירא שמים שתי זוגות, ואיזו כוונה יש לו בהנחתן (סעיף ב) ?
- בשני אופנים מניחים את שתי הזוגות, והיכן הברכה (סעיף ב) ?
- למי שמורה הנהגת שתי הזוגות, ומהי יוהרא (סעיף ג) ?
- מדוע שני כיסין נפרדים, ומה פירוש שהאחת מן הזוגות חול (סעיף ד) ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — סֵדֶר הַפָּרָשִׁיּוֹת בַּבָּתִּים — רַשִׁ״י וְהָרַמְבַּ״ם ; מַחֲלֹקֶת רַשִׁ״י וְרַבֵּנוּ תָּם — שְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ (מנחות ל״ד-ל״ה, סוֹד הַשִּׁי״נִין וְהַהֲוָיוֹת) ; שְׁתֵּי זוּגוֹת תְּפִלִּין — כַּוָּנָה וּבְרָכָה ; חָסִיד מְפֻרְסָם — יוֹהֲרָא ; שְׁנֵי כִיסִין — שֶׁל חֹל בְּכִיס תְּפִלִּין
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — סדר הפרשיות, שתי הזוגות רש״י / ר״ת, הכוונה והברכה, ושני הכיסין