אורח חיים ל״ד · רמה 4 · שיטת אדמו״ר הזקן

דעת הרב

רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) — סימן ל״ד · דִּין הַנָּחַת הַפָּרָשִׁיּוֹת בַּתְּפִלִּין וּתְפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם

דרכו של אדמו״ר הזקן בסדר הנחת הפרשיות בבתים ותפילין דרבינו תם: הנחת ארבע הפרשיות בשל ראש לפי הקורא (הסכמת רַשִׁ״י / רַמְבַּ״ם, אף באִטֵּר), מַחֲלֹקֶת רַשִׁ״י / רַבֵּנוּ תָּם וסִימָן השי״נין וההֲוָיוֹת, ואחר כך הירא שמים ושני הזוגות (רש״י / ר״ת), הברכה, היוֹהֲרָא והכיס הנפרד — ברגישות חב״ד.

למה רמה 4 מיוחדת לאדמו״ר הזקן? השולחן ערוך של אדמו״ר הזקן אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ושלם, שכתבו אדמו״ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב״ד, תלמיד המגיד ממעזריטש). ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות בחיבור אחד, ופוסק בחריפות תלמודית מיוחדת.

לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון — פסקו הוא ההכרעה. הרבי הורה במפורש ללמוד ברצינות את שולחן ערוך הרב. דף זה מאסף את שיטת הרב על סימן ל״ד — דִּין הַנָּחַת הַפָּרָשִׁיּוֹת בַּתְּפִלִּין וּתְפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם. הסימן כולל אצל הרב ט׳ סְעִיפִים, שבהם אדמו״ר הזקן פורש: סדר הפרשיות בשל ראש לפי הקורא (הסכמת רַשִׁ״י/רַמְבַּ״ם) ; החליף פרשה שלא בביתה — פְּסוּלִין ; מַחֲלֹקֶת רַשִׁ״י/רַבֵּנוּ תָּם וסימן השי״נין וההויות ; הירא שמים ושני הזוגות (רש״י/ר״ת) בכַוָּנָה ; שאלת הברכה ; היוֹהֲרָא שנשמרת למֻחְזָק בַּחֲסִידוּת ; שני הכיסים הנפרדים ; ומעמד הזוג שהוא חֹל.

→ לקריאת המבוא הכללי על שיטת אדמו״ר הזקן

הערת מקור. הטקסט העברי המובא בדף זה הוא הטקסט המלא והאמיתי של שולחן ערוך הרב, אורח חיים סימן ל״דט׳ סְעִיפִים מידי הרב — לפי מהדורת קה״ת כפי שנסרקה בספריא (Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ל״ד). בתשעת הסעיפים, אדמו״ר הזקן דן בסדר הפרשיות בשל ראש לפי הקורא (קַדֶּשׁ · וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ מימין, שְׁמַע · וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ משמאל, אף באִטֵּר), בפסול פרשה שלא בביתה, במַחֲלֹקֶת רַשִׁ״י / רַבֵּנוּ תָּם (סימן הַשִּׁי״נִין וְהַהֲוָיוֹת, כתיבת של יד כְּסִדְרָן), בירא שמים ושני הזוגות (רש״י/ר״ת) בכַוָּנָה ובלא בַּל תּוֹסִיף, בברכה וביוֹהֲרָא (מֻחְזָק וּמְפֻרְסָם בַּחֲסִידוּת), ובשני הכיסים (זוג אחד הוא חֹל). הביאורים הם שלנו. אין מובא כאן שום קטע מחוץ לטקסט הניתן לאימות.
1 · טקסט אדמו״ר הזקן

שולחן ערוך הרב — סימן ל״ד — סֵדֶר הַנָּחַת הַפָּרָשִׁיּוֹת וּתְפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם

הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן

שולחן ערוך הרב, סימן ל״ד — דִּין הַנָּחַת הַפָּרָשִׁיּוֹת בַּתְּפִלִּין וּתְפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם — וּבוֹ ט׳ סְעִיפִים
טקסט אדמו״ר הזקן עצמו (מקור ספריא Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.34), ולאחריו ביאור קצר. הסימן כולל ט׳ סְעִיפִים.

סעיף א סֵדֶר הַנָּחַת הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל רֹאשׁ — קַדֶּשׁ וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ בִּימִין הַקּוֹרֵא, שְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ מִשְּׂמֹאלוֹ ; וַאֲפִלּוּ אִטֵּר הוֹלְכִין אַחַר יְמִין הַקּוֹרֵא.

סֵדֶר הַנָּחַת הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל רֹאשׁ בַּבָּתִּים — קִבְּלוּ חֲכָמִים: "קַדֶּשׁ" "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ" — בִּימִין הַקּוֹרֵא, שֶׁהוּא הָאִישׁ הָעוֹמֵד כְּנֶגֶד הַמֵּנִיחַ, וּ"שְׁמַע" "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" — מִשְּׂמֹאל הַקּוֹרֵא, שֶׁהוּא יְמִין הַמֵּנִיחַ. וַאֲפִלּוּ אִם הַמֵּנִיחַ הוּא אִטֵּר — אֵין הוֹלְכִין אַחַר יָמִין וּשְׂמֹאל שֶׁלּוֹ, אֶלָּא אַחַר יָמִין וּשְׂמֹאל שֶׁל הַקּוֹרֵא, דְּהַיְנוּ יָמִין וּשְׂמֹאל שֶׁל כָּל אָדָם:

סדר הנחת הפרשיות בשל ראש. קִבְּלוּ חֲכָמִים: « קַדֶּשׁ » וְ« וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ » — בִּימִין הַקּוֹרֵא, הָעוֹמֵד כְּנֶגֶד הַמֵּנִיחַ ; וְ« שְׁמַע » וְ« וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ » — מִשְּׂמֹאל הַקּוֹרֵא, שֶׁהוּא יְמִין הַמֵּנִיחַ. וַאֲפִלּוּ אִם הַמֵּנִיחַ אִטֵּר — אֵין הוֹלְכִין אַחַר יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ, אֶלָּא אַחַר יָמִין וּשְׂמֹאל שֶׁל הַקּוֹרֵא, דְּהַיְנוּ שֶׁל כָּל אָדָם.

סעיף ב הֶחֱלִיף פָּרָשָׁה שֶׁנְּתָנָהּ שֶׁלֹּא בְּבֵיתָהּ הַמְיֻחָד לָהּ — פְּסוּלִין.

וְאִם הֶחֱלִיף אֵיזֶה פָּרָשָׁה שֶׁנְּתָנָהּ שֶׁלֹּא בְּבֵיתָהּ הַמְיֻחָד לָהּ — פְּסוּלִין:

פרשה שלא בביתה. וְאִם הֶחֱלִיף אֵיזֶה פָּרָשָׁה שֶׁנְּתָנָהּ שֶׁלֹּא בְּבֵיתָהּ הַמְיֻחָד לָהּפְּסוּלִין.

סעיף ג מַחֲלֹקֶת רַשִׁ״י וְרַבֵּנוּ תָּם בְּסֵדֶר שְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ ; סִימָן הַשִּׁי״נִין וְהַהֲוָיוֹת ; כְּתִיבַת שֶׁל יָד כְּסִדְרָן.

וְיֵשׁ בְּסֵדֶר זֶה מַחֲלֹקֶת יְשָׁנָה בֵּין הַגְּאוֹנִים הָרִאשׁוֹנִים, וְנֶחְלְקוּ גַּם כֵּן בָּזֶה רַשִׁ"י וְרַבֵּנוּ תָּם. רַשִׁ"י וְסִיעָתוֹ מְפָרְשִׁים דִּבְרֵי חֲכָמִים: "שְׁמַע" "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" מִשְּׂמֹאל — שְׂמֹאל זוֹ הַתְחָלָתָהּ הִיא מֵאֶמְצַע רֹאשׁ הַמֵּנִיחַ, שֶׁשְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת הֵן בִּשְׂמֹאל רֹאשׁ הַמֵּנִיחַ, שֶׁהוּא יְמִין הַקּוֹרֵא, וּשְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת הֵן מֵאֶמְצַע הָרֹאשׁ לְצַד יְמִינוֹ, שֶׁהוּא שְׂמֹאל הַקּוֹרֵא, וּתְחִלַּת שְׂמֹאל זוֹ הִיא פָּרָשַׁת "שְׁמַע" וְאַחֲרֶיהָ פָּרָשַׁת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ", וְנִמְצָא שֶׁפָּרָשַׁת "קַדֶּשׁ" הוּא בַּבַּיִת הַחִיצוֹן שֶׁמִּשְּׂמֹאל הַמֵּנִיחַ שֶׁהוּא יְמִין הַקּוֹרֵא, וְאַחֲרֶיהָ "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ", וְאַחֲרֶיהָ "שְׁמַע" מִימִין הַמֵּנִיחַ שֶׁהוּא שְׂמֹאל הַקּוֹרֵא, וְאַחֲרֶיהָ "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" בַּבַּיִת הַחִיצוֹן. וְנִמְצָא שֶׁהַקּוֹרֵא כְּשֶׁקּוֹרֵא כְּדַרְכּוֹ מִימִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ — קוֹרֵא אוֹתָן כְּסִדְרָן כְּמוֹ שֶׁהֵן כְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה, שֶׁכְּמוֹ שֶׁכְּתִיבָתָן צְרִיכָה לִהְיוֹת כְּסִדְרָן — כָּךְ הֲנָחָתָן בַּבָּתִּים צְרִיכָה לִהְיוֹת כְּסִדְרָן לְגַבֵּי הַקּוֹרֵא. אֲבָל רַבֵּנוּ תָּם וְסִיעָתוֹ מְפָרְשִׁים מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "שְׁמַע" "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" מִשְּׂמֹאל — שְׂמֹאל זוֹ הַתְחָלָתָהּ הִיא בַּבַּיִת הַחִיצוֹן שֶׁמִּימִין הַמֵּנִיחַ שֶׁהוּא שְׂמֹאל הַקּוֹרֵא, וְשָׁם נוֹתְנִין פָּרָשַׁת "שְׁמַע", וְאַחֲרֶיהָ "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ", בַּבַּיִת הַסָּמוּךְ לוֹ הַמִּתְקָרֵב יוֹתֵר לִימִין הַקּוֹרֵא. וְנִמְצָא שֶׁפָּרָשַׁת "שְׁמַע" הִיא בַּבַּיִת הַחִיצוֹן שֶׁמִּימִין הַמֵּנִיחַ, וּפָרָשַׁת "קַדֶּשׁ" בַּבַּיִת הַחִיצוֹן שֶׁבִּשְׂמֹאלוֹ. וְסִימָן לַדָּבָר הוּא "שִׁי״נִין", דְּהַיְנוּ שִׁי״נִין שֶׁל "קַדֶּשׁ" וּ"שְׁמַע" אֵצֶל שִׁי״נִין שֶׁבִּצְדָדֵי הַבָּתִּים הַחִיצוֹנִים. וּפָרָשִׁיּוֹת "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ" "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" — הֵן בָּאֶמְצַע, וְסִימָן לַדָּבָר "הֲוָיוֹת" סְמוּכוֹת זוֹ לְזוֹ. וּלְפִי שֶׁכְּתִיבָתָן כְּסִדְרָן — לְדִבְרֵי הַכֹּל, לָכֵן בַּפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל יָד שֶׁהֵן נִכְתָּבוֹת בִּקְלָף אֶחָד — צָרִיךְ לְהָנִיחַ חָלָק פָּרָשַׁת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ", וְיִכְתֹּב תְּחִלָּה פָּרָשַׁת "שְׁמַע" בִּקְצֵה הַקְּלָף, וְאַחַר־כָּךְ לְפָנֶיהָ פָּרָשַׁת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ". וְצָרִיךְ לְהָנִיחַ חָלָק כְּדֵי תֵּשַׁע אוֹתִיּוֹת, בְּסוֹף שִׁיטָה אַחֲרוֹנָה שֶׁבְּפָרָשַׁת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ", כְּדֵי שֶׁפָּרָשַׁת "שְׁמַע" שֶׁבְּרֹאשׁ שִׁיטָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁבַּדַּף שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ תִּהְיֶה פָּרָשָׁה פְּתוּחָה, כְּמוֹ שֶׁהִיא פְּתוּחָה בַּתּוֹרָה. וְכֵן צָרִיךְ לְהָנִיחַ בְּסוֹף פָּרָשַׁת "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ", לְהַנּוֹהֲגִים לְהַתְחִיל פָּרָשַׁת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" בְּרֹאשׁ שִׁיטָה הָעֶלְיוֹנָה, כִּשְׁאָר הַפָּרָשִׁיּוֹת. אֲבָל לְהַנּוֹהֲגִים לַעֲשׂוֹתָהּ סְתוּמָה, וּמְנִיחִין לְפָנֶיהָ חָלָק כְּתֵשַׁע אוֹתִיּוֹת בְּרֹאשׁ שִׁיטָה הָעֶלְיוֹנָה — אֵין לָהֶם לְהָנִיחַ חָלָק כְּדֵי תֵּשַׁע אוֹתִיּוֹת בְּסוֹף פָּרָשַׁת "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ":

מחלוקת רש״י ורבנו תם. יֵשׁ בְּסֵדֶר זֶה מַחֲלֹקֶת יְשָׁנָה בֵּין הַגְּאוֹנִים, וְנֶחְלְקוּ בָּזֶה רַשִׁ״י וְרַבֵּנוּ תָּם. לְרַשִׁ״י — « מִשְּׂמֹאל » הַתְחָלָתָהּ מֵאֶמְצַע רֹאשׁ הַמֵּנִיחַ ; שְׁתֵּי הָרִאשׁוֹנוֹת בִּשְׂמֹאל רֹאשׁ הַמֵּנִיחַ (יְמִין הַקּוֹרֵא), וּשְׁתֵּי הָאַחֲרוֹנוֹת מֵאֶמְצַע לְצַד יְמִינוֹ (שְׂמֹאל הַקּוֹרֵא), שְׁמַע וְאַחֲרֶיהָ וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ. נִמְצָא הַקּוֹרֵא מִימִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ קוֹרֵא אוֹתָן כְּסִדְרָן, כִּכְתִיבָתָן בַּתּוֹרָה. אֲבָל לְרַבֵּנוּ תָּם — « מִשְּׂמֹאל » מֵהַבַּיִת הַחִיצוֹן שֶׁמִּימִין הַמֵּנִיחַ, וְשָׁם שְׁמַע, וְאַחֲרֶיהָ וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ. וְסִימָן: שִׁי״נִין שֶׁל קַדֶּשׁ וּשְׁמַע אֵצֶל שִׁי״נִין שֶׁבַּבָּתִּים הַחִיצוֹנִים ; וְהֲוָיוֹת סְמוּכוֹת בָּאֶמְצַע. וּלְפִי שֶׁכְּתִיבָתָן כְּסִדְרָן לְדִבְרֵי הַכֹּל — בְּשֶׁל יָד (קְלָף אֶחָד, סי׳ לב) כּוֹתֵב שְׁמַע תְּחִלָּה בִּקְצֵה הַקְּלָף וְאַחֲרֶיהָ וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ לְפָנֶיהָ, וּמַנִּיחַ חָלָק כְּדֵי תֵּשַׁע אוֹתִיּוֹת כְּדֵי שֶׁתְּהֵא שְׁמַע פְּתוּחָה כְּמוֹ בַּתּוֹרָה.

סעיף ד הָעִקָּר כְּרַשִׁ״י וּמִנְהַג הָעוֹלָם ; וְכָל יְרֵא שָׁמַיִם יֵצֵא יְדֵי שְׁנֵיהֶם וְיַנִּיחַ שְׁנֵי זוּגוֹת בְּכַוָּנָה — וְאֵין בָּזֶה בַּל תּוֹסִיף.

וְהָעִקָּר כְּרַשִׁ"י וְסִיעָתוֹ. וְכֵן מִנְהַג הָעוֹלָם. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, כֵּיוָן שֶׁתְּפִלִּין אֵלּוּ פְּסוּלִין מִן הַתּוֹרָה לְרַבֵּנוּ תָּם וְסִיעָתוֹ — נִמְצָא שָׁרוּי כָּל יָמָיו בְּלֹא תְּפִלִּין, לָכֵן כָּל יְרֵא שָׁמַיִם יֵצֵא יְדֵי שְׁנֵיהֶם, וְיַעֲשֶׂה שְׁנֵי זוּגֵי תְּפִלִּין וִינִיחֵם יַחַד, וִיכַוֵּן בַּהֲנָחָתָן: בְּאוֹתָן שֶׁהֵן כַּהֲלָכָה — אֲנִי יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָה, וְהַשְּׁאָר הֵן כִּרְצוּעוֹת בְּעָלְמָא, כִּי מָקוֹם יֵשׁ בָּרֹאשׁ לְהָנִיחַ שְׁנֵי זוּגֵי תְּפִלִּין, וְכֵן בַּזְּרוֹעַ. וְיָנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ שֶׁל רַשִׁ"י לְמַטָּה לְצַד הַפָּנִים, וְשֶׁל רַבֵּנוּ תָּם לְמַעְלָה מֵהֶן (וְכֵן בַּזְּרוֹעַ). וְאַף עַל פִּי שֶׁהַמֵּנִיחַ שְׁנֵי זוּגוֹת תְּפִלִּין כְּשֵׁרוֹת עוֹבֵר בְּ"בַל תּוֹסִיף", אִם הוּא מִתְכַּוֵּן לַמִּצְוָה בִּשְׁנֵיהֶם, וְאַף אִם אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לַמִּצְוָה אֶלָּא בְּאַחַת מֵהֶן — אַף־עַל־פִּי־כֵן אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מִכָּל מָקוֹם כָּאן שֶׁזּוּג אֶחָד הוּא פָּסוּל מִמַּה נַּפְשָׁךְ — אֵין כָּאן מִשּׁוּם "בַּל תּוֹסִיף" כְּלָל, שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה אֶלָּא מִצְוָה אַחַת, וְלֹא הוֹסִיף כְּלוּם בְּגוּף הַמִּצְוָה זוֹ, שֶׁזּוּג הַשֵּׁנִי עוֹמֵד בִּפְסוּלוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ שַׁיָּךְ כְּלָל לַזּוּג הַכָּשֵׁר, אֶלָּא כְּשֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן לַמִּצְוָה בִּשְׁנֵיהֶם — אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹסִיף, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תרנא:

העיקר כרש״י ; הירא שמים ושני הזוגות. הָעִקָּר כְּרַשִׁ״י וְסִיעָתוֹ, וְכֵן מִנְהַג הָעוֹלָם. וְאַף עַל פִּי כֵן, כֵּיוָן שֶׁתְּפִלִּין אֵלּוּ פְּסוּלִין מִן הַתּוֹרָה לְרַבֵּנוּ תָּם — לָכֵן כָּל יְרֵא שָׁמַיִם יֵצֵא יְדֵי שְׁנֵיהֶם: יַעֲשֶׂה שְׁנֵי זוּגוֹת וִינִיחֵם יַחַד, וִיכַוֵּן שֶׁבְּאוֹתָן שֶׁהֵן כַּהֲלָכָה יוֹצֵא, וְהַשְּׁאָר כִּרְצוּעוֹת בְּעָלְמָא ; שֶׁל רַשִׁ״י לְמַטָּה לְצַד הַפָּנִים וְשֶׁל רַבֵּנוּ תָּם לְמַעְלָה. וְאַף שֶׁהַמֵּנִיחַ שְׁנֵי זוּגוֹת כְּשֵׁרוֹת עוֹבֵר בְּבַל תּוֹסִיף — כָּאן שֶׁזּוּג אֶחָד פָּסוּל מִמַּה נַּפְשָׁךְ, אֵין בָּזֶה בַּל תּוֹסִיף כְּלָל, שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה אֶלָּא מִצְוָה אַחַת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תרנא.

סעיף ה אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְכַוֵּן אוֹ חוֹשֵׁשׁ יוֹהֲרָא — יָנִיחַ שֶׁל רַשִׁ״י וִיבָרֵךְ, וּלְאַחַר הַתְּפִלָּה שֶׁל רַבֵּנוּ תָּם בְּלֹא בְּרָכָה.

וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְכַוֵּן הַמָּקוֹם לַהֲנִיחָן יַחַד, אוֹ שֶׁחוֹשֵׁשׁ מִפְּנֵי הַיּוֹהֲרָא — יָנִיחַ שֶׁל רַשִׁ"י וִיבָרֵךְ עֲלֵיהֶן שֶׁהֵן הָעִקָּר, וְהֵן יִהְיוּ עָלָיו בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, וּלְאַחַר הַתְּפִלָּה יָנִיחַ שֶׁל רַבֵּנוּ תָּם בְּלֹא בְּרָכָה, כְּדֵי לָצֵאת לְדִבְרֵי הַכֹּל. וְאִם לִבּוֹ נוֹקְפוֹ שֶׁקָּרָא קְרִיאַת שְׁמַע בְּלֹא תְּפִלִּין לְרַבֵּנוּ תָּם וְסִיעָתוֹ, וְהֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר בְּעַצְמוֹ — יַחֲזֹר וְיִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע אַחַר הַתְּפִלָּה פָּרָשַׁת "שְׁמַע" וּפָרָשַׁת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" שֶׁבָּהֶן הֻזְכְּרוּ מִצְוַת תְּפִלִּין, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר גַּם פָּרָשַׁת "וַיֹּאמֶר":

אינו יודע לכוון המקום. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְכַוֵּן הַמָּקוֹם לַהֲנִיחָן יַחַד, אוֹ שֶׁחוֹשֵׁשׁ מִפְּנֵי היּוֹהֲרָא — יָנִיחַ שֶׁל רַשִׁ״י וִיבָרֵךְ עֲלֵיהֶן שֶׁהֵן הָעִקָּר, וְהֵן עָלָיו בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה ; וּלְאַחַר הַתְּפִלָּה יָנִיחַ שֶׁל רַבֵּנוּ תָּם בְּלֹא בְּרָכָה, לָצֵאת לְדִבְרֵי הַכֹּל. וְאִם לִבּוֹ נוֹקְפוֹ שֶׁקָּרָא קְרִיאַת שְׁמַע בְּלֹא תְּפִלִּין לְרַבֵּנוּ תָּם — יַחֲזֹר וְיִקְרָא אַחַר הַתְּפִלָּה פָּרָשַׁת שְׁמַע וּפָרָשַׁת וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ שֶׁבָּהֶן הֻזְכְּרָה מִצְוַת תְּפִלִּין, וְאֵין צָרִיךְ פָּרָשַׁת וַיֹּאמֶר.

סעיף ו לֹא כָּל הָרוֹצֶה לִטֹּל אֶת הַשֵּׁם — אֶלָּא מִי שֶׁמֻּחְזָק וּמְפֻרְסָם בַּחֲסִידוּת, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כְּיוֹהֲרָא.

מִכָּל מָקוֹם, לֹא כָּל הָרוֹצֶה לִטֹּל אֶת הַשֵּׁם יָבוֹא וְיִטֹּל, וְלֹא יַעֲשֶׂה כֵּן בִּמְקוֹם הָרוֹאִים, אֶלָּא מִי שֶׁמֻּחְזָק וּמְפֻרְסָם בַּחֲסִידוּת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהָעוֹלָם נוֹהֲגִים כְּרַשִׁ"י — נִרְאִין לָהֶם כְּיוֹהֲרָא מִי שֶׁחוֹשֵׁשׁ לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ בָּזֶה, אִם אֵינוֹ מֻחְזָק לָהֶם שֶׁמַּחֲמִיר עַל עַצְמוֹ גַּם כֵּן בִּשְׁאָר דְּבָרִים:

נשמר למוחזק בחסידות. מִכָּל מָקוֹם, לֹא כָּל הָרוֹצֶה לִטֹּל אֶת הַשֵּׁם יָבוֹא וְיִטֹּל, וְלֹא יַעֲשֶׂה כֵּן בִּמְקוֹם הָרוֹאִים, אֶלָּא מִי שֶׁמֻּחְזָק וּמְפֻרְסָם בַּחֲסִידוּת ; שֶׁכֵּיוָן שֶׁהָעוֹלָם נוֹהֲגִים כְּרַשִׁ״י — נִרְאֶה לָהֶם כְּיוֹהֲרָא הַמַּחְמִיר בָּזֶה, אִם אֵינוֹ מֻחְזָק שֶׁמַּחְמִיר עַל עַצְמוֹ גַּם בִּשְׁאָר דְּבָרִים.

סעיף ז לֹא יַנִּיחַ שְׁתֵּי הַזּוּגוֹת בְּכִיס אֶחָד — שְׁנֵי כִּיסִים וְסִימָן לְכָל אֶחָד, שֶׁזּוּג אֶחָד הוּא חֹל.

לֹא יַנִּיחַ שְׁתֵּי הַזּוּגוֹת בְּכִיס אֶחָד, אֶלָּא יַעֲשֶׂה שְׁנֵי כִּיסִים וְסִימָן לְכָל כִּיס וְכִיס, שֶׁלֹּא יִתֵּן שֶׁל זֶה בָּזֶה, לְפִי שֶׁזּוּג אֶחָד מֵהֶן הוּא חֹל, וְאָסוּר לְהַנִּיחוֹ בַּכִּיס הַמְיֻחָד לַתְּפִלִּין, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה מִתְּחִלָּה עָלָיו כֵּן בְּשָׁעָה שֶׁיִּחֲדוֹ לְכָךְ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן מב:

שני כיסים נפרדים. לֹא יַנִּיחַ שְׁתֵּי הַזּוּגוֹת בְּכִיס אֶחָד, אֶלָּא יַעֲשֶׂה שְׁנֵי כִּיסִים וְסִימָן לְכָל כִּיס, שֶׁלֹּא יִתֵּן שֶׁל זֶה בָּזֶה — לְפִי שֶׁזּוּג אֶחָד הוּא חֹל, וְאָסוּר לְהַנִּיחוֹ בַּכִּיס הַמְיֻחָד לַתְּפִלִּין, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה מִתְּחִלָּה בְּשָׁעָה שֶׁיִּחֲדוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן מב.

סעיף ח לֹא יַחֲלִיף הַבָּתִּים וְהָרְצוּעוֹת מִזֶּה לְזֶה, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה מִתְּחִלָּה.

וְכֵן לֹא יַחֲלִיף הַבָּתִּים וְהָרְצוּעוֹת מִזֶּה לְזֶה, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה מִתְּחִלָּה:

לא יחליף בתים ורצועות. וְכֵן לֹא יַחֲלִיף אֶת הבָּתִּים וְהָרְצוּעוֹת מִזֶּה לְזֶה, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה מִתְּחִלָּה.

סעיף ט בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — הַמֵּנִיחַ שְׁנֵיהֶם יַחַד חוֹשֵׁשׁ אַף לְהִשְׁתַּמֵּשׁ חֹל בַּקֹּדֶשׁ ; וְנוֹטֵל רְצוּעָה מִשֶּׁל רַבֵּנוּ תָּם לְשֶׁל רַשִׁ״י וְלֹא לְהֵפֶךְ.

(בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִי שֶׁמֵּנִיחַ שְׁנֵיהֶם יַחַד, שֶׁהוּא חוֹשֵׁשׁ לְבָרֵךְ וְלִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע בְּשֶׁל רַשִׁ"י לְבַדּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה אִסּוּר לְרַבֵּנוּ תָּם וְסִיעָתוֹ — יֵשׁ לוֹ גַּם כֵּן לָחֹש לְרַבֵּנוּ תָּם וְסִיעָתוֹ לְעִנְיַן אִסּוּר זֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ חֹל בַּקֹּדֶשׁ. אֲבָל מִי שֶׁמְּבָרֵךְ עַל שֶׁל רַשִׁ"י וּמֵנִיחַ שֶׁל רַבֵּנוּ תָּם אַחַר הַתְּפִלָּה, כֵּיוָן שֶׁסּוֹמֵךְ עַל שֶׁל רַשִׁ"י וְסִיעָתוֹ לְעִנְיַן אִסּוּר בְּרָכָה לְבַטָּלָה מִפְּנֵי הַהֶכְרֵחַ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אִסּוּר חָמוּר שֶׁהִסְמִיכוּהוּ חֲזַ"ל עַל לָאו: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה׳ וגו׳" — יָכוֹל לִסְמֹךְ גַּם כֵּן בִּמְקוֹם הַהֶכְרֵחַ וְהַצֹּרֶךְ לְעִנְיַן אִסּוּר זֶה, שֶׁגַּם כֵּן אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁלֹּא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּקָדְשֵׁי גָּבוֹהַּ שֶׁל מִזְבֵּחַ וְשֶׁל בֶּדֶק הַבַּיִת שֶׁמּוֹעֲלִין בָּהֶן, וְכָל מָקוֹם שֶׁאֵין מְעִילָה — אֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֲפִלּוּ בְּקָדְשֵׁי גָּבוֹהַּ. וּלְפִיכָךְ, יָכוֹל לִטֹּל רְצוּעָה מִשֶּׁל רַבֵּנוּ תָּם לְשֶׁל רַשִׁ"י כְּשֶׁאֵין לוֹ אַחֶרֶת. אֲבָל מִשֶּׁל רַשִׁ"י לְשֶׁל רַבֵּנוּ תָּם — אֵין לִטֹּל בְּכָל עִנְיָן):

במה דברים אמורים. (בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?) בְּמִי שֶׁמֵּנִיחַ שְׁנֵיהֶם יַחַד: כֵּיוָן שֶׁחוֹשֵׁשׁ לְבָרֵךְ וְלִקְרוֹת ק״ש בְּשֶׁל רַשִׁ״י לְבַדּוֹ, יֵשׁ לוֹ לָחֹשׁ לְרַבֵּנוּ תָּם אַף לְעִנְיַן אִסּוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ חֹל בַּקֹּדֶשׁ. אֲבָל הַמְבָרֵךְ עַל שֶׁל רַשִׁ״י וּמֵנִיחַ שֶׁל רַבֵּנוּ תָּם אַחַר הַתְּפִלָּה — כֵּיוָן שֶׁסּוֹמֵךְ עַל רַשִׁ״י לְעִנְיַן בְּרָכָה לְבַטָּלָה מִפְּנֵי הַהֶכְרֵחַ, יָכוֹל לִסְמֹךְ גַּם לְעִנְיַן זֶה, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים (שֶׁאֵין מְעִילָה אֶלָּא בְּקָדְשֵׁי גָּבוֹהַּ). וּלְפִיכָךְ נוֹטֵל רְצוּעָה מִשֶּׁל רַבֵּנוּ תָּם לְשֶׁל רַשִׁ״י כְּשֶׁאֵין לוֹ אַחֶרֶת — אֲבָל מִשֶּׁל רַשִׁ״י לְשֶׁל רַבֵּנוּ תָּם אֵין לִטֹּל בְּכָל עִנְיָן.)

מקור: Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ל״ד (מהדורת קה״ת, ט׳ סְעִיפִים). ביאור: DAAT. אין מובא כאן שום קטע מחוץ לטקסט הניתן לאימות.

2 · היסוד

היסוד — סֵדֶר הַפָּרָשִׁיּוֹת, מַחֲלֹקֶת רַשִׁ״י וְרַבֵּנוּ תָּם, וּתְפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם

היסוד: סדר הפרשיות, מחלוקת רש״י/ר״ת, ושני הזוגות

קריאת אדמו״ר הזקן בסימן זה בשלושה מהלכים. תחילה סדר הפרשיות בשל ראש: קַדֶּשׁ · וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ בִּימִין הקורא, שְׁמַע · וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ מִשְּׂמֹאלוֹ — הסכמת רַשִׁ״י וְהָרַמְבַּ״ם, וְהוֹלְכִין תָּמִיד אַחַר יְמִין וּשְׂמֹאל הַקּוֹרֵא, אַף בְּאִטֵּר ; פרשה שלא בביתה — פְּסוּלִין. אחר כך המַחֲלֹקֶת רַשִׁ״י / רַבֵּנוּ תָּם בְּפֵרוּשׁ « מִשְּׂמֹאל »: סימן השי״נין וההֲוָיוֹת סְמוּכוֹת, ותוצאתה על כתיבת של יד כְּסִדְרָן. ולבסוף התפילין דרבנו תם: הירא שמים מניח שני זוגות בכַוָּנָה (השני « כרצועות בעלמא », בלא בַּל תּוֹסִיף), שאלת הברכה, היוֹהֲרָא שנשמרת למֻחְזָק בַּחֲסִידוּת, ושני הכיסים הנפרדים.

סֵדֶר הַפָּרָשִׁיּוֹת — לְפִי הַקּוֹרֵא, אַף בְּאִטֵּר

סדר הפרשיות — לפי הקורא, אף באיטר

היסוד. בשל ראש: קַדֶּשׁ · וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ בִּימִין הַקּוֹרֵא, שְׁמַע · וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ מִשְּׂמֹאלוֹ — וְהוּא מִנְהַג הָעוֹלָם, הסכמת רַשִׁ״י והָרַמְבַּ״ם. דנים מנקודת מבטו של הקורא העומד כנגד המניח, דהיינו ימין ושמאל של כל אדם, אף כשהמניח אִטֵּר.

התוצאה. פרשה שהניחה שלא בביתה המיוחד — פְּסוּלִין. הנחתן בבתים מעכבת כשם שכתיבתן כְּסִדְרָן.

מַחֲלֹקֶת רַשִׁ״י וְרַבֵּנוּ תָּם — סִימָן הַשִּׁי״נִין וְהַהֲוָיוֹת

מחלוקת רש״י / רבנו תם — סימן השי״נין וההויות

המחלוקת. הכול תלוי בפֵרוּשׁ « מִשְּׂמֹאל » (מנחות לד-לה): לְרַשִׁ״י, שְׁמַע · וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ הן שתי האחרונות (הקורא קוראן כְּסִדְרָן) ; לְרַבֵּנוּ תָּם, שְׁמַע בַּבַּיִת הַחִיצוֹן שֶׁמִּימִין הַמֵּנִיחַ. וְסִימָן: שִׁי״נִין שֶׁל קַדֶּשׁ/שְׁמַע אֵצֶל שִׁי״נִין שֶׁבַּבָּתִּים הַחִיצוֹנִים, וְההֲוָיוֹת (וְהָיָה / וְהָיָה) סְמוּכוֹת בָּאֶמְצַע.

הנפקות לכתיבה. וּלְפִי שֶׁכְּתִיבָתָן כְּסִדְרָן לְדִבְרֵי הַכֹּל — בְּשֶׁל יָד (קְלָף אֶחָד, סי׳ לב) כותב שְׁמַע תחילה בקצה, ואחריה וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ לפניה, עם חָלָק כְּדֵי תֵּשַׁע אוֹתִיּוֹת כדי שתהא שְׁמַע פְּתוּחָה.

תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם — שְׁנֵי זוּגוֹת, כַּוָּנָה וּבְרָכָה

תפילין דרבנו תם — שני זוגות, כוונה וברכה

העיקרון. אף שהָעִקָּר כְּרַשִׁ״י (מִנְהַג הָעוֹלָם), הירא שמים יוצא ידי שניהם: שני זוגות יחד, בכַוָּנָה שהכַּהֲלָכָה מוציאה, והשני « כִּרְצוּעוֹת בְּעָלְמָא » — ומכאן שאין בַּל תּוֹסִיף (מִמַּה נַּפְשָׁךְ). של רש״י למטה לצד הפנים, של ר״ת למעלה.

ההנהגה הזהירה. מי שאינו יודע לכוון המקום, או חושש ליוֹהֲרָא: של רש״י בברכה בְּק״ש ותפילה, ואחר התפילה של ר״ת בלא ברכה. הנהגה זו בפרהסיה נשמרת למֻחְזָק וּמְפֻרְסָם בַּחֲסִידוּת ; שני כיסים נפרדים (האחד חֹל, סימן מב).

הפניה ללימוד. משמעות היסוד המונח כאן — סֵדֶר הַפָּרָשִׁיּוֹת, מַחֲלֹקֶת רַשִׁ״י/רַבֵּנוּ תָּם ושני הזוגות — נוגעת גם בדקדוק הסופר (סוד השי״נין וההויות) וגם ברגישות חב״ד בכָּבוֹד ובענווה (הבריחה מן היוֹהֲרָא) המלווים את המצוה. דף זה מציג זאת ברמת היסוד המובא בטקסט הרב, בלי לצטט פרק או ניסוח מדויק, ובלי להוסיף דבר בדוי למשמעות הרוחנית. ללימוד מעמיק של ממד זה — ולהנהגה אישית בתפילין דרבנו תם — ללמוד עם רב חב״ד ובטקסטים עצמם.

סדר הפרשיות ותפילין דרבנו תם — ברמת היסוד · ללימוד, עיין רב חב״ד
3 · כח הפסק

כחו של אדמו״ר הזקן בפסק

כוח פסקו של אדמו״ר הזקן

השוואת דרכו של אדמו״ר הזקן עם דרכי המחבר, הרמ״א והמשנה ברורה בנקודות המפתח של סימן ל״ד. שורת שולחן ערוך הרב מודגשת — היא מבטאת את רגישותו של הרב כפי שהיא עולה מטקסטו (§1, ט׳ סְעִיפִים). הרב מפרש את הטעם והסוד במקום שהמחבר מסתפק בהצהרה.

נושא מחבר רמ״א משנה ברורה דרך אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב)
סדר הפרשיות בבתים (של ראש) או״ח ל״ד:א — קַדֶּשׁ וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ בִּימִין הַקּוֹרֵא, שְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ מִשְּׂמֹאלוֹ ; מִנְהַג הָעוֹלָם (רַשִׁ״י וְרַמְבַּ״ם). מ״ב ל״ד — הוֹלְכִין אַחַר יְמִין וּשְׂמֹאל שֶׁל הַקּוֹרֵא אַף בְּאִטֵּר. דרך אדמו״ר הזקן — קַדֶּשׁ וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ בִּימִין הַקּוֹרֵא, שְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ מִשְּׂמֹאלוֹ, אַף בְּאִטֵּר אַחַר הַקּוֹרֵא ; הֶחֱלִיף שֶׁלֹּא בְּבֵיתָהּ — פְּסוּלִין (סעיפים א-ב).
מחלוקת רש״י / רבנו תם — סימן השי״נין או״ח ל״ד — מַחֲלֹקֶת בְּסֵדֶר שְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ ; וְסִימָן הַשִּׁי״נִין. מ״ב ל״ד / מנחות לד-לה — פֵּרוּשׁ « מִשְּׂמֹאל », סֵדֶר הַשִּׁי״ן. דרך אדמו״ר הזקן — רַשִׁ״י מֵאֶמְצַע הָרֹאשׁ (כְּסִדְרָן לַקּוֹרֵא), רַבֵּנוּ תָּם מֵהַבַּיִת הַחִיצוֹן ; סִימָן הַשִּׁי״נִין וְהַהֲוָיוֹת סְמוּכוֹת ; כְּתִיבַת שֶׁל יָד כְּסִדְרָן (סעיף ג).
ירא שמים ושני זוגות (ר״ת) — ברכה או״ח ל״ד:ב — יְרֵא שָׁמַיִם יֵצֵא יְדֵי שְׁנֵיהֶם, יַנִּיחַ שְׁנֵי זוּגוֹת בְּכַוָּנָה. מ״ב ל״ד — מִנְהַג הָעוֹלָם רַשִׁ״י ; יַנִּיחַ יַחַד אוֹ שֶׁל ר״ת לְאַחַר הַתְּפִלָּה. דרך אדמו״ר הזקן — הָעִקָּר כְּרַשִׁ״י ; שְׁנֵי זוּגוֹת יַחַד בְּכַוָּנָה (הַשְּׁאָר כִּרְצוּעוֹת, וְאֵין בַּל תּוֹסִיף), אוֹ שֶׁל רַשִׁ״י בִּבְרָכָה בְּק״ש וּתְפִלָּה וּלְאַחֲרֶיהָ שֶׁל ר״ת בְּלֹא בְּרָכָה (סעיפים ד-ה).
יוהרא, מוחזק בחסידות, כיס או״ח ל״ד:ג-ד — לֹא כָּל הָרוֹצֶה לִטֹּל אֶת הַשֵּׁם ; שְׁנֵי כִּיסִים, שֶׁזּוּג אֶחָד חֹל. מ״ב ל״ד — מֻחְזָק וּמְפֻרְסָם בַּחֲסִידוּת ; כִּיס נִפְרָד. דרך אדמו״ר הזקן — יוֹהֲרָא — אֶלָּא מֻחְזָק וּמְפֻרְסָם ; לֹא בְּכִיס אֶחָד — שְׁנֵי כִּיסִים וְסִימָן ; לֹא יַחֲלִיף בָּתִּים וּרְצוּעוֹת ; נוֹטֵל רְצוּעָה מִשֶּׁל ר״ת לְשֶׁל רַשִׁ״י וְלֹא לְהֵפֶךְ (סעיפים ו-ט).

הטבלה נערכה מטקסט המחבר (אורח חיים ל״ד, ארבעה סעיפים, מקור ספריא) והנושאי כלים הניתנים לאימות (בית יוסף, טור, רמב״ם הלכות תפילין ג, רא״ש, זוהר, מגן אברהם, ט״ז, משנה ברורה, ביאור הלכה, פרי מגדים, ערוך השולחן, כף החיים ; תלמוד מנחות לד ע״ב-לה ע״א). טור אדמו״ר הזקן נשען על הטקסט האמיתי של שולחן ערוך הרב (ט׳ סְעִיפִים) המובא ב־§1. ייחוסי סעיף קטן שאינם ודאיים הושארו « על דרך הסברה ».

4 · קווי היסוד של הרב

קווי היסוד של שיטת הרב

קווי היסוד של דרך הרב בסימן זה

שלושה קווים המאפיינים את רגישותו של אדמו״ר הזקן בסימן זה — מעבר ליישום הפשוט של הכלל. כל קו בנוי במבנה: יסוד הסימן ← קריאת הרב ← מסקנה למעשה. כל קו נשען על הטקסט האמיתי של הרב (§1).

קו א — סֵדֶר הַפָּרָשִׁיּוֹת לְפִי הַקּוֹרֵא

סדר הפרשיות לפי הקורא

יסוד הסימן: סדר ארבע הפרשיות בשל ראש ופסול פרשה שלא בביתה (סעיפים א-ב).

קריאת הרב: הולכים תמיד אחר ימין ושמאל של הקורא העומד כנגד — קַדֶּשׁ · וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ מימין, שְׁמַע · וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ משמאל — אף באִטֵּר, שהוא ימין ושמאל של כל אדם.

מסקנה למעשה: לברר אצל הסופר את סדר הפרשיות המדויק ; פרשה שלא בביתה מפסלת (וְעַיֵּן סי׳ לב לכתיבה).

קו ב — מַחֲלֹקֶת רַשִׁ״י וְרַבֵּנוּ תָּם וְהַסִּימָנִים

מחלוקת רש״י/ר״ת והסימנים

יסוד הסימן: שני הפירושים ב« מִשְּׂמֹאל » וסדר שתי הפרשיות האחרונות (סעיף ג).

קריאת הרב: הרב מציג את שתי השיטות וסִימָנֵיהֶן — שי״נין של קַדֶּשׁ/שְׁמַע וההֲוָיוֹת סְמוּכוֹת ; ומאחר שכתיבתן כְּסִדְרָן לְדִבְרֵי הַכֹּל, נלמד סדר כתיבת של יד בקלף אחד.

מסקנה למעשה: מִנְהַג הָעוֹלָם כְּרַשִׁ״י, אך הדקדוק (חָלָק כְּדֵי תֵּשַׁע אוֹתִיּוֹת, שְׁמַע פְּתוּחָה) הוא בידי סופר מומחה.

קו ג — תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם, כַּוָּנָה וְעַנְוָה

תפילין דרבנו תם, כוונה וענווה

יסוד הסימן: הירא שמים, שני הזוגות, הברכה, היוֹהֲרָא והכיס (סעיפים ד-ט).

קריאת הרב: שני זוגות יחד בכַוָּנָה (השני « כרצועות בעלמא », בלא בַּל תּוֹסִיף מִמַּה נַּפְשָׁךְ), או של רש״י בברכה ואחריו של ר״ת בלא ברכה ; ההנהגה בפרהסיה לגיטימית רק למֻחְזָק בַּחֲסִידוּת.

מסקנה למעשה: שני כיסים נפרדים (זוג אחד חֹל, סימן מב) ; נוטל רצועה משל ר״ת לשל רש״י, ולא להפך.

5 · למעשה

הלכה למעשה — מנהג חב״ד

ההנהגה החב״דית למעשה

נקודות הנהגה הנובעות ישירות מסימן ל״ד ברגישות אדמו״ר הזקן וחב״ד — מוצגות ברמת היסוד, תוך הפניה לרב ולסופר לפרטי המקרים (סדר הפרשיות, תפילין דרבנו תם, הברכה, הכיס).

לחסיד חב״ד — סימן ל״ד (סֵדֶר הַפָּרָשִׁיּוֹת וּתְפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם)

  • ① סדר הפרשיות. בשל ראש: קַדֶּשׁ · וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ בימין הקורא, שְׁמַע · וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ משמאלו — אף באִטֵּר. פרשה שלא בביתה → פְּסוּלִין. מקור: שו״ע הרב ל״ד סעיפים א-ב.
  • ② מחלוקת רש״י/ר״ת. שני פירושים ב« מִשְּׂמֹאל » ; סימן השי״נין וההֲוָיוֹת ; של יד נכתב כְּסִדְרָן (שְׁמַע תחילה, חָלָק כְּדֵי תֵּשַׁע אוֹתִיּוֹת). מקור: שו״ע הרב ל״ד סעיף ג.
  • ③ מנהג העולם. העִקָּר כְּרַשִׁ״י — כמעט הכול מניחים תפילין של רש״י בלבד. מקור: שו״ע הרב ל״ד סעיף ד.
  • ④ הירא שמים ושני הזוגות. שני זוגות יחד בכַוָּנָה (של רש״י למטה, של ר״ת למעלה) — השני « כרצועות בעלמא », בלא בַּל תּוֹסִיף. מקור: שו״ע הרב ל״ד סעיף ד.
  • ⑤ הברכה וחשש היוהרא. מי שאינו יודע לכוון, או חושש ליוֹהֲרָא: של רש״י בברכה בְּק״ש ותפילה, ואחר התפילה של ר״ת בלא ברכה. בפרהסיה נשמר למֻחְזָק בַּחֲסִידוּת. מקור: שו״ע הרב ל״ד סעיפים ה-ו.
  • ⑥ אחסון התפילין. שני כיסים נפרדים עם סימן (זוג אחד חֹל, סימן מב) ; לא יחליף בתים/רצועות ; נוטל רצועה משל ר״ת לשל רש״י, ולא להפך. מקור: שו״ע הרב ל״ד סעיפים ז-ט.

⚠ חלק זה מציג את ההנהגה החב״דית המבוססת על שולחן ערוך אדמו״ר הזקן, סימן ל״ד (טקסט אמיתי המובא ב־§1). אין הוא מחליף הכרעה רבנית למקרה פרטי. לכל שאלה מעשית — סדר הפרשיות, הנחת תפילין דרבנו תם, הברכה, האחסון: לשאול סופר ואת רבך, ולחב״ד — רב חב״ד.