✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

זמן הנחת התפילין ומי הם החייבים — עיונים מעמיקים
סימן ל״ז · שלשה סעיפים
שכר המצוה ופושעי ישראל בגופן · מצוותן כל היום וגוף נקי · חינוך הקטן
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ל״ז — שלשה סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפילין ד׳), רא״ש, רש״י, בעל העיטור, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
ראש השנה י״ז. (פושעי ישראל בגופן; קרקפתא דלא מנח תפילין) · מנחות ל״ו: ומ״ד. (גוף נקי; חינוך) · סוכה מ״ב. (הקטן היודע לשמור)

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of Contents

  1. Introduction to the sugya — the time of the mitsva of tefilin and who is obligated: the yesod of the two axes — the weight of the mitsva and the gader of the time (שלשה סעיפים)
  2. שכר המצוה ופושעי ישראל בגופן — the reward and the fault: קרקפתא דלא מנח תפילין (ראש השנה י״ז.), the gader of the פושע (seif 1)
  3. מצוותן כל היום וגוף נקי — continuous mitsva or of the whole day, גוף נקי and היסח הדעת, the link with siman 28 and 44, and the minimum of ק״ש ותפלה (seif 2)
  4. חינוך הקטן — יודע לשמור vs בן י״ג, the machloket Mehaber / Rama and the מנהג (seif 3)
  5. נפקא מינה למעשה — summary of the הנהגות
  6. טבלאות סיכום ומקורות

📜 The text of the Shulhan Aroukh — the seifim

זְמַן הֲנָחַת הַתְּפִלִּין וּמִי הֵם הַחַיָּבִים. וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: גָּדוֹל שְׂכַר מִצְוַת תְּפִלִּין, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְנִיחָם הוּא בִּכְלַל פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן.

סָעִיף ב׳: מִצְוָתָן לִהְיוֹתָם עָלָיו כָּל הַיּוֹם, אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁצְּרִיכִים גּוּף נָקִי שֶׁלֹּא יָפִיחַ בָּהֶם וְשֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם, וְאֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לִיזָּהֵר בָּהֶם, נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַנִּיחָם כָּל הַיּוֹם. וּמִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ כָּל אָדָם לִיזָּהֵר בָּהֶם לִהְיוֹתָם עָלָיו בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה.

סָעִיף ג׳: קָטָן הַיּוֹדֵעַ לִשְׁמֹר תְּפִלִּין בְּטׇהֳרָה שֶׁלֹּא יִישַׁן בָּהֶם וְלֹא יָפִיחַ בָּהֶם, הַגָּה: וְשֶׁלֹּא לִיכָּנֵס בָּהֶן לְבֵית הַכִּסֵּא [רַשִׁ״י פֶּרֶק לוּלָב הַגָּזוּל], חַיָּב אָבִיו לִקְנוֹת לוֹ תְּפִלִּין לְחַנְּכוֹ. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהַאי קָטָן דַּוְקָא שֶׁהוּא בֶּן י״ג שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד [בַּעַל הָעִטּוּר], וְכֵן נָהֲגוּ וְאֵין לְשַׁנּוֹת [דִּבְרֵי עַצְמוֹ].

Concise explanation:

Seif 1: Great is the reward of the mitsva of tefilin, and whoever does not wear them is in the category of the "transgressors of Israel with their bodies" (פושעי ישראל בגופן).

Seif 2: The mitsva would be to wear them all day, but because they require a clean body (גוף נקי — not to break wind, not to turn one's mind away from them) and not everyone can be careful, the custom is not to wear them all day; nevertheless everyone must have them on during the ק״ש and the תפלה.

Seif 3: A קטן who knows how to guard his tefilin in purity (no sleep, no wind; Rama: no בית הכסא), his father must buy him some to educate him. Rama (וי״א, בעל העיטור): this קטן is precisely thirteen years and one day, and such is the custom, אין לשנות.

1. הקדמת הסוגיא — זמן הנחת התפילין ומי הם החייבים

פתח דבר — פתיחת הסימן

לאחר שביאר מרן את דיני עשיית התפילין — עורן, בתיהן, פרשיותיהן, סדר הנחתן והרצועות (סימנים ל״ב-ל״ו) — בא בסימן ל״ז לבאר את זמן הנחת התפילין ומי הם החייבים. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) כובד המצוה — שכרה גדול, והפורש ממנה בזלזול הוא בכלל פושעי ישראל בגופן (ראש השנה י״ז.); (ב) גדר הזמן — מצוותן כל היום, אלא שמפני שצריכות גוף נקי (שלא יפיח ושלא יסיח דעתו) נהגו שלא להניחן כל היום, ומכל מקום חובה בשעת ק״ש ותפלה. ומזה נובעים הסעיפים: (א) שכר המצוה ופושעי ישראל בגופן; (ב) מצוותן כל היום, גדר הגוף הנקי והיסח הדעת, וחיוב ק״ש ותפלה; (ג) חינוך הקטן היודע לשמור, ומחלוקת המחבר והרמ״א בגיל.
הערה יסודית: הסימן משלב השקפה והלכה. פתיחתו בשכר ובפושעי ישראל בגופן אינה דרוש בעלמא אלא יסוד לחומרת החיוב — שאין ההנחה רשות אלא חובה שיש בה שכר גדול ועונש גדול. ומזה נגזר גדר הזמן: אף שמעיקר הדין מצוותן כל היום, צמצמו הראשונים את המנהג מפני הגוף נקי, ולא הקילו בעיקר החיוב אלא צמצמו את שעתו לק״ש ותפלה. וגדר חינוך הקטן תלוי אף הוא בגוף הנקי — שאין מחנכין אלא היודע לשמור בטהרה.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: מצות תפילין שזמנה כל היום — האם היא מצוה תמידית (שכל רגע ורגע שהן עליו קיום מצוה בפני עצמו, כמצות יראה ואהבה), או מצוה אחת נמשכת שזמנה כל היום (כלבישת ציצית, מעשה אחד שדינו נמשך)? ומלשון "מצוותן להיותם עליו כל היום" (ולא "להניחם") משמע צד ההימצאות התמידית; ומאידך, מדנהגו שלא כל היום ולא חשו לביטול עשה תמידי — משמע שעיקר החיוב בהנחה, ושעת ק״ש ותפלה מספקת לעיקר המצוה. ונפקא מינה גדולה לגדר הפושע ולמדת החיוב בשאר היום.

2. שכר המצוה ופושעי ישראל בגופן

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: "גדול שכר מצות תפילין, וכל מי שאינו מניחם הוא בכלל פושעי ישראל בגופן."
שורש הדין — ראש השנה י״ז.: אמרו חז״ל שפושעי ישראל בגופן יורדין לגיהנם ונידונין בה שנים עשר חדש. ופירש רש״י (שם): "פושעי ישראל בגופן — קרקפתא דלא מנח תפילין", היינו מי שגולגלתו לא הניחה תפילין מעולם, לפי שאין דרכו למרוד אלא שמאס במצוה זו וזלזל בה. ומרן העתיק לשון זה לפתיחת הסימן, לבאר שאין הנחת תפילין דבר של רשות אלא חיוב שכובדו גדול. וברמב״ם (הלכות תפילין ד׳) האריך אף הוא בגודל קדושת התפילין ובשכר המניחן.
חקירה — גדר "קרקפתא דלא מנח תפילין": במי שלא הניח מעולם דוקא, או אף בפורש בקביעות? ולשון מרן "כל מי שאינו מניחם" (סתם) נוטה שאין זה מדרגה אחת: יש חומר גמור ב"מעולם", ויש אזהרה לכל המזלזל. ונפקא מינה למי שהניח בילדותו ופרש — לצד א׳ יצא מכלל החמור, ולצד ב׳ עודנו בכלל האזהרה כל זמן פרישתו. (וכל דין ודיני נפשות רוחניים — כלפי שמיא, ואין למדין מכאן לקנוס אדם.)
קושיא — למה נקטה הגמרא "בגופן" דוקא? והלא כל עבירה שבין אדם למקום "בגוף" היא, שהאדם עצמו עובר; ומה בא הלשון "בגופן" ללמד יותר משאר עבירות?
תירוץ: הלשון "בגופן" בא להוציא — לחלק בין פושעי ישראל בגופן לפושעי ישראל בממונם (וכיוצא). ועוד, שהתפילין מצוה שהיא בגוף האדם ממש — אות על היד ובין העינים, שיעבוד הלב והמוח — והפורש ממנה פוגם בגופו שנצטווה לקדשו באות. לכך נמנה דוקא ב"פושעי ישראל בגופן": שחסרון האות ניכר בגופו, ולא רק במעשיו. ומזה חומר מיוחד, שאין המצוה תלויה בממון או בזמן מסוים אלא בעצם הגוף הראוי לשאתה.
נפקא מינה — שכר המצוה ופושעי ישראל בגופן: (א) עיקר החיוב — הנחת תפילין חובה שכובדה גדול, לא רשות (ס״א). (ב) גדר הפושע — קרקפתא דלא מנח תפילין (ראש השנה י״ז.; רש״י). (ג) המזלזל בקביעות — לכל הפחות בכלל אזהרת הסעיף, אף אם לא הגיע לחומר "מעולם". (ד) המניח בקביעות — מאריך ימים, ושכרו גדול. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
גדול שכר תפילין, והפורש ממנה בכלל פושעי ישראל בגופן. "בגופן" — מצוה שבגוף האדם ממש (אות על היד ובין העינים), והפורש פוגם בגופו; ו"קרקפתא דלא מנח תפילין" גדר החמור. ומזה שהמצוה חובה שכובדה גדול, ואין הנחתה רשות אלא עיקר גדול בעבודת ה׳.

3. מצוותן כל היום — גוף נקי והיסח הדעת

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: "מצותן להיותם עליו כל היום, אבל מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם ושלא יסיח דעתו מהם, ואין כל אדם יכול ליזהר בהם, נהגו שלא להניחם כל היום. ומכל מקום צריך כל אדם ליזהר בהם להיותם עליו בשעת ק״ש ותפלה."
שורש הדין — גוף נקי (מנחות ל״ו:): אמרו חז״ל "תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים". ושני ענינים בגוף הנקי: (א) שלא יפיח בהם — נקיון הגוף מרוח; (ב) שלא יסיח דעתו מהם — היסח הדעת, שלא יעמוד בהם בקלות ראש (מנחות ל״ו:, ל״ז.). ומפני שאין כל אדם יכול לעמוד בזה יום שלם, נהגו שלא להניחם כל היום — וכמו שכתבו הראשונים (הרא״ש, בעל העיטור, ובעקבותם הטור והבית יוסף), שבדורות שנתמעטו הזהירין נהגו הכל שלא להניחן אלא שעה מועטת. ומכל מקום שעת ק״ש ותפלה אינה נדחית, שאז בקל יזהר.
חקירה — גדר "מצוותן כל היום" אחר שנהגו שלא כן: האם עיקר החיוב נשאר כל היום, או שנצטמצם למנהג? וזה תלוי בחקירת היסוד (מצוה תמידית או נמשכת): אם תמידית — הרי כל שעה חיוב במקומו, ואין המנהג אלא אונס הנזהרות; ואם נמשכת — די בעיקר הקיום, ושאר היום תוספת. ולמעשה, מרן נקט ששעת ק״ש ותפלה חובה על הכל, ושאר היום להיכול והנזהר. וסמך זה על גדר היסח הדעת, שנתבאר עיקרו בענין הברכות ובכוונת הלב (עיין סימן כה בענין סדר ההנחה, וסימן כח, ובענין תפילין וקדושתן סימן מד).
קושיא — היאך "נהגו" לבטל מצוה שמן הדין כל היום? אם מעיקר הדין מצוותן כל היום, כיצד יעקור מנהג את המצוה ויתירו העם לעצמם שלא להניחן רוב היום? והלא אין מנהג עוקר הלכה לקולא!
תירוץ: אין המנהג עוקר את המצוה אלא נמנע ממנה מחמת חשש גוף נקי — שהמניח כל היום ואינו נזהר מזלזל בקדושתן ומביאן לידי פסול (הפחה והיסח הדעת), ונמצא שכרו יוצא בהפסדו. וכיון שכן, טוב שלא להניחן כל היום משיניחן ויבזם. ואין זה ביטול עשה אלא הנהגת יראים: שמניחין בשעת ק״ש ותפלה — שאז ליבו ער והוא נזהר — ופורשין בשעה שאין ליבם פנוי. הא למדת: החיוב בעינו עומד, אלא שהמנהג צמצמו לשעה שבה יתקיים בטהרה; והיכול להיזהר כל היום — הרי זה משובח.
נפקא מינה — מצוותן כל היום וגוף נקי: (א) עיקר הדין — מצוותן כל היום (ס״ב). (ב) המנהג — שלא להניחן כל היום מפני הגוף הנקי (ס״ב). (ג) חובה על הכל — בשעת ק״ש ותפלה (ס״ב). (ד) היכול להיזהר — מניחן יותר, והרי זה מן המהדרים. (ה) גדר גוף נקי — שלא יפיח ושלא יסיח דעתו (מנחות ל״ו:). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
מצוותן כל היום, ומפני גוף נקי נהגו שלא להניחן אלא בק״ש ותפלה. אין המנהג עוקר את המצוה אלא נמנע מחשש הפחה והיסח הדעת; החיוב בעינו, וצמצמוהו לשעה שיתקיים בטהרה. ושעת ק״ש ותפלה חובה על הכל, ושאר היום למי שיכול להיזהר.

4. חינוך הקטן — יודע לשמור ובן י״ג

לשון השלחן ערוך

סעיף ג׳: "קטן היודע לשמור תפילין בטהרה שלא יישן בהם ולא יפיח בהם (הגה: ושלא ליכנס בהן לבית הכסא [רש״י פרק לולב הגזול]), חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו. הגה: וי״א דהאי קטן דוקא שהוא בן י״ג שנים ויום אחד [בעל העיטור], וכן נהגו ואין לשנות."
שורש הדין — סוכה מ״ב.: שנינו "קטן היודע לנענע חייב בלולב... היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין". וגדר "היודע לשמור" — שיודע לשמרן בטהרה: שלא יישן בהם, שלא יפיח בהם (ובמנחות מ״ד. ובראשונים נתבאר ענין הנחת תפילין וקדושתן). והרמ״א הוסיף מרש״י (פרק לולב הגזול) גם שלא ליכנס בהן לבית הכסא. ועיקר הדין חינוך — חובת האב מדרבנן להרגיל בנו במצוות, וכאן לקנות לו תפילין. ובעל העיטור חידש דהאי "קטן" דוקא בן י״ג ויום אחד, וכן העתיק הרמ״א שכן המנהג.
חקירה — גדר "קטן היודע לשמור": מדד מציאותי (יודע לשמור בפועל) או מדד גיל (בן דעת קבוע)? ושורש המחלוקת: לדעת המחבר, מדת ה"יודע לשמור" אישית ומשתנה מקטן לקטן; ולדעת הרמ״א, קבעו חכמים שיעור אחיד (י״ג ויום אחד), שהוא רוב גיל היכולת לשמור בטהרה, ולא תלו במדידת כל קטן. ולפי זה הרמ״א אינו חולק בעצם הגדר (שמירה בטהרה) אלא בשיעורו — שקבעו לו גיל.
קושיא — למה החמירו בתפילין עד בן י״ג, ובשאר מצוות מחנכין את הקטן מקטנות (כלולב וציצית וסוכה)? הרי דין החינוך אחד הוא, ומדוע דוקא בתפילין איחרו את הגיל עד סמוך לגדלות?
תירוץ: תפילין שאני, שהן צריכות גוף נקי (כדין סעיף ב׳) — שלא יפיח ושלא יסיח דעתו ולא ליכנס בהן לבית הכסא. ובקטן קטן אין דעת לשמור בטהרה, ואם יחנכנו יבוא לידי זלזול בקדושת התפילין ולידי פסול. לכך, לשיטת הרמ״א ובעל העיטור, אין מחנכין בהן אלא סמוך לי״ג, שאז יש בו דעת ליזהר; מה שאין כן לולב וציצית, שאין בהם חשש גוף נקי, ומחנכין בהם מקטנות. ולדעת המחבר, אף בזה תלוי ביודע לשמור — וכל שהגיע לדעת השמירה, אף קודם י״ג, מחנכו.
המחלוקת למעשה (מחבר / רמ״א / מנהג):
נפקא מינה — חינוך הקטן: (א) עיקר הדין — קטן היודע לשמור בטהרה, אביו חייב לקנות לו תפילין לחנכו (ס״ג). (ב) המחבר — המדד הוא היודע לשמור, בלא גיל קבוע. (ג) הרמ״א (בעל העיטור) — בן י״ג ויום אחד, וכן נהגו אין לשנות. (ד) המנהג — מקדימין חדשים אחדים קודם הבר מצוה להרגיל. (ה) תוספת הרמ״א — שלא ליכנס בהן לבית הכסא (רש״י, לולב הגזול). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך ולפי מנהג העדה.)
היסוד:
חייב אביו לקנות תפילין לקטן היודע לשמרן בטהרה — ובשיעור הגיל נחלקו. החינוך תלוי ב"יודע לשמור בטהרה" מפני צורך הגוף הנקי; ולמחבר המדד מציאותי (כל שיודע לשמור), ולרמ״א ובעל העיטור קבעו שיעור — בן י״ג ויום אחד, וכן נהגו. ואין מחלוקת בעצם הגדר אלא בשיעורו.

5. נפקא מינה למעשה

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
עיקר החיוב גדול שכר מצות תפילין, וחובה גמורה היא; והפורש ממנה בזלזול בכלל פושעי ישראל בגופן (ס״א).
קרקפתא דלא מנח תפילין מי שגולגלתו לא הניחה תפילין מעולם מחמת מיאוס — חמור ביותר (ראש השנה י״ז.; רש״י).
זמן המצוה מעיקר הדין כל היום; ומפני גוף נקי נהגו שלא להניחן כל היום (ס״ב).
חובה על הכל להיותם עליו בשעת ק״ש ותפלה, שאז בקל יזהר בגוף נקי (ס״ב).
המהדר להניח יותר היכול להיזהר בגוף נקי — מניחן יותר מן היום, והרי זה משובח (ס״ב).
חינוך הקטן היודע לשמור בטהרה — אביו קונה לו תפילין; למחבר לפי הידיעה, לרמ״א בן י״ג ויום אחד, וכן נהגו (ס״ג).

6. סיכום השיטות בטבלה מקיפה

טבלה — שכר המצוה וזמן ההנחה

המקרה הדין המקור
שכר המצוה ופושעי ישראל בגופן גדול שכרה; הפורש בזלזול (קרקפתא דלא מנח תפילין) בכלל פושעי ישראל בגופן ס״א (ראש השנה י״ז.; רש״י; רמב״ם הל׳ תפילין ד׳)
מצוותן כל היום מעיקר הדין כל היום; מפני גוף נקי (שלא יפיח, שלא יסיח דעתו) נהגו שלא להניחן כל היום ס״ב (מנחות ל״ו:; הרא״ש; בעל העיטור; טור ובית יוסף)
חובת ק״ש ותפלה על כל אדם להיותם עליו בשעת ק״ש ותפלה, שאז בקל יזהר ס״ב

טבלה — חינוך הקטן

המקרה הדין המקור
שיטת המחבר קטן היודע לשמור בטהרה (בכל גיל) — אביו קונה לו תפילין לחנכו ס״א[ג] (סוכה מ״ב.; מנחות מ״ד.)
שיטת הרמ״א ובעל העיטור דוקא בן י״ג שנים ויום אחד, וכן נהגו ואין לשנות ס״ג (בעל העיטור; דברי עצמו)
תוספת הרמ״א / המנהג שלא ליכנס בהן לבית הכסא; ומקדימין חדשים אחדים קודם הבר מצוה ס״ג (רש״י פרק לולב הגזול)

טבלה — מקורות הסוגיא

גמרא: ראש השנה י״ז. (פושעי ישראל בגופן; קרקפתא דלא מנח תפילין) · מנחות ל״ו: - ל״ז. (גוף נקי; היסח הדעת) · מנחות מ״ד. (מעלת המניח) · סוכה מ״ב. (הקטן היודע לשמור)
ראשונים ומרן: רש״י (ראש השנה; פרק לולב הגזול) · רמב״ם (הלכות תפילין ד׳) · הרא״ש (הלכות תפילין, הלכות קטנות) · בעל העיטור · טור (אורח חיים ל״ז) · בית יוסף · שלחן ערוך · הגהת הרמ״א
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← Level 3 — Synthèse Level 1 — Base →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן ל״ז · זמן הנחת התפילין ומי הם החייבים · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Home · סימן ל״ז · ♥ Support

📖Join a 'havrouta