✦ ❖ ✦

דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דין קדושת התפילין ואיך לנהוג בה — עיונים מעמיקים

סימן מ׳ · שמונה סעיפים

קדושת התפילין וכבודן · כלי תוך כלי ומיוחד · נטילת ידים · חליצה לסעודת קבע

עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים

⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡

✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן מ׳ — שמונה סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפילין ד׳), רא״ש, אורחות חיים, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
ברכות כ״ג. (הנחת תפילין, כלי תוך כלי, קרי) · מנחות ל״ו. (גוף נקי וקדושת התפילין) · ברכות כ״ד. (הידים עסקניות)

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table des matières

Introduction à la sugya — comment se conduire avec la sainteté des tefilin : le yesod des deux axes — כבוד ובזיון, et טהרת הגוף והמקום (שמונה סעיפים)
תליית תפילין וכבוד התפילין — l'interdit de suspendre, le בזיון, le כיס et les תשמישי קדושה (renvoi siman 42, 44) (séif 1)
כלי תוך כלי ומיוחד — le récipient réservé (מיוחד בטל לו), la position מרגלות / מראשות / צד, et le parallèle des הלכות מזוזה (séifim 2-5)
הידים עסקניות וקרי — נטילת ידים, la différence בתים / רצועה, et קרי וקדושה (renvoi siman 38) (séifim 6-7)
חליצה לסעודת קבע — שכרות ou היסח הדעת, קבע face à עראי (séif 8)
נפקא מינה למעשה — récapitulatif des הנהגות
טבלאות סיכום ומקורות

📜 Le texte du Choulhan Aroukh — les seifim

דִּין אֵיךְ לִנְהֹג בִּקְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין. וּבוֹ ח׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: אסור לתלות תפילין בין בבתים בין ברצועות, אבל מותר לתלותן בכיסן.

סָעִיף ב׳: בית שיש בו תפילין אסור לשמש בו מטתו עד שיוציאם או שיניחם בכלי תוך כלי, והוא שאין השני מיוחד להם, שאם הוא מיוחד אפילו מאה חשובים כאחד. הגה: ואם שניהם אינן מיוחדים להם, או שהפנימי אינו מיוחד להם והחיצון מיוחד להם — מותר; וע״ל סימן ר״מ ס״ו. (ב״י)

סָעִיף ג׳: אפילו להניח בכלי בתוך כלי, אסור להניחם תחת מרגלותיו; וכן אסור להניחם תחת מראשותיו כנגד ראשו אפילו בכלי תוך כלי, ואפילו אין אשתו עמו. אבל שלא כנגד ראשו, אם אין אשתו עמו — מותר, ואם אשתו עמו — צריך כלי בתוך כלי.

סָעִיף ד׳: אשתו עמו במטה ואינו רוצה לשמש — מקרי אין אשתו עמו.

סָעִיף ה׳: להניחם במטה כנגד צדו — דינן כתחת מרגלותיו.

סָעִיף ו׳: שכח ושמש מטתו בתפילין — לא יאחוז לא בבתים ולא ברצועה עד שיטול ידיו, מפני שהידים עסקניות הן ושמא נגעו במקום הטנופת.

סָעִיף ז׳: ישן בהם וראה קרי — לא יאחוז בבתים אלא יאחוז ברצועה, ומסיר אותם עד שיקנח הקרי מעליו ויטול ידיו. (ב״י)

סָעִיף ח׳: הנכנס לסעודת קבע — חולצן ומניחן על השלחן עד זמן ברכה, וחוזר ומניחן; אבל לאכילת עראי אין צריך לחלצן.

Résumé concis :

Seif 1 : Interdit de suspendre les tefilin, par les בתים ou les רצועות ; permis dans leur כיס.

Seif 2 : Relations conjugales interdites dans une chambre où sont des tefilin, tant qu'on ne les a pas sortis ou placés כלי תוך כלי — à condition que le second récipient ne leur soit pas מיוחד (réservé), car cent réservés valent comme un.

Seifim 3-5 : Interdit sous les pieds et face à la tête, même כלי תוך כלי ; hors-face permis sans épouse, et avec épouse il faut כלי תוך כלי. « Épouse au lit sans intention » = « sans épouse ». Contre le flanc = comme sous les pieds.

Seifim 6-7 : Après une relation, ne saisir ni בתים ni רצועה avant de se laver (ידים עסקניות) ; après le sommeil et קרי, saisir la רצועה pour les ôter, puis nettoyer et se laver.

Seif 8 : Pour une סעודת קבע, on les ôte et les pose sur la table jusqu'à la ברכה ; pour une אכילת עראי, pas besoin.

1. הקדמת הסוגיא — דין קדושת התפילין וכבודן

פתח דבר — פתיחת הסימן

לאחר שביאר מרן את זמן הנחת התפילין ומי הם החייבים (סימן ל״ז) ואת אופן הנחתן וקשירתן, בא בסימן מ׳ לבאר את דין איך לנהוג בקדושת התפילין — שהן תשמישי קדושה וצריכין כבוד. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) כבוד התפילין ואיסור בזיון — שאין לנהוג בהן מנהג בזיון, ומזה איסור התליה (ס״א), ואיסור הנחתן תחת מרגלותיו וכנגד ראשו וכנגד צדו (ס״ג-ה); (ב) שמירת הטהרה והמקום — שלא יבזם בתשמיש המטה עד שיוציאם או כלי תוך כלי (ס״ב), שלא יאחזם בידים עסקניות (ס״ו-ז), ושלא יהא בהן בשעה שאין דעתו מיושבת עליהן (ס״ח). ומזה נובעים שמונת הסעיפים.

הערה יסודית: שני הצירים — כבוד וטהרה — שזורים בכל הסימן. איסור התליה (ס״א), מרגלות ומראשות וצד (ס״ג-ה) — עיקרם מטעם בזיון, שנוהג בהן מנהג של חול; ותשמיש המטה (ס״ב), הידים עסקניות (ס״ו-ז), וחליצה לסעודה (ס״ח) — עיקרם הרחקה מן הבזיון והזלזול שיבואו מחמת התשמיש, הטנופת או השכרות. ובענין קדושת התפילין וכבודן עיין עוד סימן מ״ב (בקדושת תש״י ותש״ר וחילופן) וסימן מ״ד (בדין השינה בתפילין), שכולם ענף אחד — שמירת כבוד התפילין.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: גדר איסורי הבזיון שבתפילין — האם הם מדין קדושת החפץ (שהתפילין קדושים כתשמישי קדושה, ואסור לבזות את החפץ הקדוש), או מדין כבוד שמים והרחקה מקלות ראש (שאין הבזיון בחפץ אלא בנוהג, שממעיט בכבוד המצוה)?

(א) אם מדין קדושת החפץ — הבזיון תלוי במעשה עצמו כלפי התפילין (תליה, הנחה תחתיו), ואף במקום שאין רואה; ומזה שאסור אף כנגד ראשו כשאין אשתו עמו.
(ב) אם מדין הרחקה מזלזול — עיקר החשש שמא יבוא לידי קלות ראש ובזיון בפועל (תשמיש, שכרות, טנופת); ומזה שבמקום שאין חשש (עראי, שלא כנגד ראשו בלא אשתו) — הקילו.

ונראה ששני הצדדים אמת, וכל סעיף לפי ענינו: הנחה תחת מרגלותיו — בזיון בעצם החפץ (ולכן אף כלי תוך כלי אסור); ותשמיש בכלי תוך כלי — הרחקה מגילוי בשעת הבזיון (ולכן כיסוי מועיל). ונפקא מינה גדולה בכל דיני הסימן, וכמו שיתבאר. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. תליית תפילין וכבוד התפילין

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: "אסור לתלות תפילין בין בבתים בין ברצועות, אבל מותר לתלותן בכיסן."

שורש הדין — כבוד התפילין: הרמב״ם (הלכות תפילין פרק ד׳) האריך בגודל קדושת התפילין ובאזהרה שלא לנהוג בהן מנהג בזיון. ואיסור לתלות התפילין מפני שהיא דרך בזיון, וכמו שהחמירו בכבוד ספר תורה ושאר תשמישי קדושה. אבל בכיסן מותר, שהכיס מכסה ומגין עליהן, ואין בזיון בדבר המכוסה. וכן העתיקו הטור ובית יוסף (אורח חיים סימן מ׳), והוא ענף מדיני כבוד התפילין המבוארים באורחות חיים וברמב״ם.

חקירה — איסור התליה: בבתים דוקא (מקום הקדושה), או אף ברצועות? מרן נקט "בין בבתים בין ברצועות", ויש לעיין מהו גדר הרצועות בזה.

צד א׳ — הרצועות טפלות לבתים: הקדושה עיקרה בבתים (מקום הפרשיות), והרצועות בכלל קדושתן וטפלות להן; ולכן תלייתן אף היא בזיון לתפילין.
צד ב׳ — עצם התליה בזיון: אף אם אין ברצועות עיקר הקדושה, מכל מקום מעשה התליה עצמו דרך בזיון הוא בכל חלקי התפילין, שנוהג בהן מנהג של חול.

ונפקא מינה לרצועות שנפסקו מן הבתים: לצד א׳, כיון שאין בהן קדושת הבתים — אפשר שאין בהן איסור תליה; ולצד ב׳, כל שהן רצועות תפילין הכשרות, תלייתן בזיון. ולמעשה מרן סתם לאיסור אף ברצועות, ונקטינן לחומרא בכבוד התפילין.

קושיא — מאי שנא כיס שמותר לתלותו, והתפילין שבתוכו תלויות עמו? סוף סוף התפילין תלויות, ומה הועיל הכיס?

תירוץ: אין הבזיון אלא בתפילין מגולות התלויות לעין כל כדרך חפץ של חול; אבל כשהן מכוסות בכיסן, אין כאן בזיון, שהכיס הוא כבודן ומשמרתן, ותליית הכיס דרך שמירה היא ולא דרך בזיון. וזהו יסוד החוזר בסימן: הכיסוי מסלק את הבזיון שבגילוי. וכעין זה בסעיף ב׳, שכיסוי כלי תוך כלי מרחיק את התפילין מן הבזיון שבתשמיש. הא למדת שגדר הבזיון תלוי בגילוי ובמנהג של חול, ולא בעצם ההימצאות.

נפקא מינה — תליית תפילין: (א) עיקר האיסור — אין תולין תפילין מגולות, לא בבתים ולא ברצועות (ס״א). (ב) הטעם — דרך בזיון בתשמישי קדושה. (ג) ההיתר — בכיסן מותר, שהכיסוי מסלק הבזיון. (ד) הרצועות — אף הן בכלל האיסור, ונקטינן לחומרא בכבודן. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
אין תולין תפילין מגולות, ומותר בכיסן — שהכיסוי מסלק את הבזיון. התפילין תשמישי קדושה, ותלייתן מגולות דרך בזיון; אבל הכיס כבודן ומשמרתן, ובמכוסה אין בזיון. ומכאן היסוד לכל הסימן — שגדר הבזיון תלוי בגילוי ובמנהג של חול.

3. כלי תוך כלי ומיוחד — תשמיש המטה ומקום התפילין

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: "בית שיש בו תפילין אסור לשמש בו מטתו עד שיוציאם או שיניחם בכלי תוך כלי, והוא שאין השני מיוחד להם, שאם הוא מיוחד אפילו מאה חשובים כאחד."
סעיף ג׳: "אפילו כלי תוך כלי, אסור להניחם תחת מרגלותיו, וכן תחת מראשותיו כנגד ראשו, ואפילו אין אשתו עמו; אבל שלא כנגד ראשו, אין אשתו עמו — מותר, ואשתו עמו — צריך כלי תוך כלי."
סעיף ד׳-ה׳: "אשתו עמו ואינו רוצה לשמש — כאין אשתו עמו; וכנגד צדו — כתחת מרגלותיו."

שורש הדין — ברכות כ״ג.-כ״ד.: בגמרא נתבארו דיני הנחת התפילין בשעת תשמיש ובבית הכסא, ובכללם דין כלי תוך כלי — שאין די בכלי אחד להרחיק את התפילין, אלא צריך שנים זה בתוך זה. ופירשו הראשונים (רא״ש, אורחות חיים, ובעקבותם הטור ובית יוסף) דכלי המיוחד לתפילין אינו חוצץ, לפי שהוא כגופן; ולכך "אפילו מאה" מיוחדים חשובים כאחד, וצריך שהחיצון לא יהא מיוחד. וכעין זה בהלכות מזוזה (יורה דעה) בדין כיסוי השם שלא כנגד תשמיש, ומראה מקום בהגהת הרמ״א (וע״ל סימן ר״מ) לענין הרחקת התשמיש.

חקירה — גדר "מיוחד אינו חוצץ": מפני שהוא בטל לתפילין (כגופן), או מפני שאינו נחשב "כלי" נפרד?

צד א׳ — מיוחד בטל לו: הכלי המיוחד בטל אל התפילין ונחשב כחלק מהן וכגופן, ולכן אינו חוצץ יותר משהתפילין עצמן חוצצות; וממילא "מאה" מיוחדין כאחד — שכולן טפלה אחת.
צד ב׳ — אינו כלי נפרד: "כלי תוך כלי" צריך שני כלים חלוקים, והמיוחד אינו נחשב כלי בפני עצמו אלא תשמיש התפילין; ולכך אין בו דין כלי לחוץ.

ונפקא מינה למניח כיס התפילין בתוך כיס גדול המיוחד אף הוא לתפילין (ולטלית): לצד א׳ ולצד ב׳ שניהם טפלים, ואינו נחשב אלא ככלי אחד, וצריך עוד כלי שאינו מיוחד. וזהו יסוד "אפילו מאה חשובים כאחד". ולמעשה, גדר המיוחד נמסר לדקדוק הפוסקים (מגן אברהם, ט״ז, משנה ברורה).

קושיא — אם כלי תוך כלי מועיל לתשמיש (ס״ב), מדוע אינו מועיל תחת מרגלותיו וכנגד ראשו (ס״ג)? והלא בשניהם כיסה את התפילין בשני כלים!

תירוץ: חלוק גדול יש בין שני הדינים. תשמיש המטה — עיקר החשש שלא יהיו התפילין מגולות במקום התשמיש, וכלי תוך כלי מרחיק ומכסה אותן, ושוב אין כאן בזיון. אבל הנחתן תחת מרגלותיו או כנגד ראשו — הבזיון בעצם המנהג, שנוהג בקדושת התפילין דרך שכיבה תחתיו ומדרך רגליו, וזה בזיון שאין הכיסוי מועיל לו, שהרי אף המכוסה מונח תחת מרגלותיו. הא למדת: כיסוי מועיל לחשש הגילוי (תשמיש), ואינו מועיל לבזיון שבמנהג עצמו (מרגלות, ראש, צד). וכנגד צדו (ס״ה) — כמרגלות, שאף הוא דרך שכיבה עליהן.

פלפול — "אשתו עמו" (ס״ד): חידש מרן ד"אשתו עמו במטה ואינו רוצה לשמש — מקרי אין אשתו עמו". ומבואר דגדר "אשתו עמו" אינו נוכחות האשה גרידא אלא הכנה לתשמיש; שכל האיסור שלא כנגד ראשו בלא כלי תוך כלי הוא מחשש שמא יבוא לידי תשמיש והתפילין מגולות, וכשאין דעתו לשמש — אין החשש. ומזה שהאיסור תלוי בחשש הבזיון בפועל, כצד ב׳ בחקירת היסוד.

נפקא מינה — כלי תוך כלי ומקום התפילין: (א) תשמיש — עד שיוציאם או כלי תוך כלי (ס״ב). (ב) מיוחד — אינו חוצץ, ומאה מיוחדין כאחד; צריך שהחיצון לא יהא מיוחד (ס״ב). (ג) מרגלות / כנגד ראשו / צד — אסור אף כלי תוך כלי, שהבזיון בעצם המנהג (ס״ג, ה). (ד) שלא כנגד ראשו — בלא אשתו מותר, ועם אשתו כלי תוך כלי (ס״ג). (ה) "אשתו עמו" — היינו ברצון תשמיש (ס״ד). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
כיסוי מועיל לחשש הגילוי, ואינו מועיל לבזיון שבמנהג עצמו; והמיוחד בטל לתפילין ואינו חוצץ. תשמיש — כלי תוך כלי מרחיק ומכסה; מרגלות וראש וצד — בזיון בעצם השכיבה עליהן, שאין כיסוי מועיל לו. והמיוחד כגופן, ולכן מאה כאחד. וגדר "אשתו עמו" — ברצון תשמיש.

4. הידים עסקניות וקרי — נטילת ידים וקדושה

לשון השלחן ערוך

סעיף ו׳: "שכח ושמש מטתו בתפילין — לא יאחוז לא בבתים ולא ברצועה עד שיטול ידיו, מפני שהידים עסקניות הן ושמא נגעו במקום הטנופת."
סעיף ז׳: "ישן בהם וראה קרי — לא יאחוז בבתים אלא יאחוז ברצועה, ומסיר אותם עד שיקנח הקרי מעליו ויטול ידיו."

שורש הדין — ברכות כ״ד.: אמרו חז״ל "הידים עסקניות הן" — לענין נגיעה בקדושה בידים שלא נבדקו, שהידים נעות ונוגעות תדיר, ושמא נגעו במקום מטונף שבגוף. ומכאן שמי ששמש מטתו אינו אוחז בתפילין (אף ברצועה) עד שיטול ידיו. ובענין קרי וקדושה — הנחת תפילין למי שראה קרי, עיין ברמב״ם (הלכות תפילין ד׳) ובבית יוסף; ובגדר הראוי להנחה ומי הפטור עיין סימן ל״ח. והבית יוסף הוא שהביא דין סעיף ז׳ (וכמצוין בסוף הסעיף "ב״י").

חקירה — חילוק ס״ו מס״ז: מהו גדר החשש שאוסר לאחוז אף ברצועה? בשמש (ס״ו) אסור לאחוז אף ברצועה, ובראה קרי לבד (ס״ז) מותר לאחוז ברצועה.

צד א׳ — חשש הידים: עיקר האיסור מחמת הידים עסקניות — ובשמש, שהיה עסוק ונגע, ידיו חשודות ממש, ולכן אף ברצועה אסור; אבל בישן, שלא עסק בידיו כל כך, אין ידיו חשודות, ומותר לאחוז ברצועה.
צד ב׳ — חשש הגוף והטנופת: החשש מחמת הקרי והטנופת שבגוף; ובשניהם אסור לאחוז בבתים (מקום הקדושה) עד שיקנח, אלא שברצועה הקילו בישן משום שאין ידיו עסקניות כל כך.

ולמעשה מבואר דתרתי בעינן: הידים (עסקניות) והגוף (טנופת/קרי); ובשמש חמור משום הידים, ולכן אף ברצועה אסור עד שיטול; ובישן הקילו ברצועה כדי שיוכל להסיר התפילין מיד, ואחר כך מקנח ונוטל ידיו. וגדר זה שייך לענין קדושת התפילין וכבודן שבסימן, ולענין נטילת ידים לדבר שבקדושה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

קושיא — למה בישן וראה קרי מתירין לאחוז ברצועה, ולא חוששין שיבזה התפילין בעודו טמא בקרי?

תירוץ: אדרבה, מפני כבוד התפילין מתירין ומצריכין לו לאחוז ברצועה — כדי שיסירן מיד מעליו ולא ישהו עליו בעוד הקרי עליו. ואילו יאסרו לו לאחוז אף ברצועה, ישהו התפילין על גופו הטמא, וזה בזיון גדול יותר. לכך אמרו: לא יאחוז בבתים (מקום עיקר הקדושה), אבל יאחוז ברצועה ויסירם, ואחר כך יקנח הקרי ויטול ידיו. הא למדת שהכל מטעם כבוד התפילין — להסירן מן הטומאה בדרך המכובדת ביותר האפשרית.

נפקא מינה — הידים עסקניות וקרי: (א) שמש (ס״ו) — לא יאחוז בבתים ולא ברצועה עד שיטול ידיו. (ב) הטעם — הידים עסקניות ושמא נגעו במקום הטנופת (ברכות כ״ד.). (ג) ראה קרי מתוך שינה (ס״ז) — לא בבתים, אבל ברצועה, כדי להסירן מיד. (ד) אחר כך — מקנח הקרי ונוטל ידיו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
הכל מפני כבוד התפילין: אין אוחזין בקדושתן בידים עסקניות, ומסירין אותן מן הטומאה בדרך המכובדת. בשמש — ידיו חשודות ממש, ואינו אוחז אף ברצועה עד שיטול; בישן וראה קרי — אוחז ברצועה להסירן מיד ולא ישהו על גופו, ואחר כך מקנח ונוטל.

5. חליצה לסעודת קבע — שכרות והיסח הדעת

לשון השלחן ערוך

סעיף ח׳: "הנכנס לסעודת קבע — חולצן ומניחן על השלחן עד זמן ברכה, וחוזר ומניחן; אבל לאכילת עראי אין צריך לחלצן."

שורש הדין: כתבו הראשונים (רמב״ם הלכות תפילין ד׳, ובעקבותם הטור ובית יוסף) דהנכנס לסעודת קבע חולצן, מפני החשש שמא ישתכר ויתגנה בתפיליו — שאין זה כבוד לתפילין שיהו עליו בשעת שכרות והוללות. ומניחן על השלחן שיהו מזומנים לו, וחוזר ומניחן קודם ברכת המזון, שאז שב לישוב הדעת. ולאכילת עראי אין חוששין, שאין בה קבע ולא חשש שכרות.

חקירה — גדר חליצה לסעודה: מטעם שכרות (חשש חיצוני) או מטעם היסח הדעת (עצם הסעודה)?

צד א׳ — מטעם שכרות: החשש דוקא שמא ישתכר ויבזה התפילין; ולפי זה בסעודה שאין בה יין, או במי שברור שלא ישתכר, אין קפידא כל כך, וכל שכן שאין זה איסור גמור.
צד ב׳ — מטעם היסח הדעת: עצם הסעודת קבע — ישיבה ואכילה בקביעות — מסיחה דעתו מן התפילין, וגם בלא שכרות אין ראוי להיות בהן; ולפי זה הקפידא בכל סעודת קבע.

ומלשון "שמא ישתכר ויתגנה" נוטה עיקר הטעם לשכרות; ומכל מקום כיון שתלוהו בקבע (ולא בעראי) — משמע שאף עצם הקביעות והיסח הדעת בכלל החשש. והעולה: חולצן לסעודת קבע לכתחילה, ולעראי אין צריך; והחילוק בין קבע לעראי הוא גדר הסעודה (ישיבה ופת) ולא כמות האכילה בלבד.

נפקא מינה — חליצה לסעודה: (א) סעודת קבע — חולצן ומניחן על השלחן עד זמן ברכה, וחוזר ומניחן (ס״ח). (ב) הטעם — שמא ישתכר ויתגנה, וכן היסח הדעת. (ג) חזרה — קודם ברכת המזון, שאז ישוב דעתו. (ד) אכילת עראי — אין צריך לחלצן. (ה) גדר קבע — ישיבה וקביעות (פת), ולא כמות בלבד. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
חולצן לסעודת קבע שמא ישתכר ויתגנה, ולעראי אין צריך. הטעם עיקרו שכרות, ובכללו היסח הדעת שבקביעות; מניחן על השלחן וחוזר ומניחן קודם ברכת המזון בישוב הדעת. והחילוק בין קבע לעראי בגדר הסעודה, לא בכמות.

6. נפקא מינה למעשה

סיכום ההנהגות למעשה

ענין	הלכה למעשה
תליית תפילין	אין תולין תפילין מגולות, לא בבתים ולא ברצועות; ומותר בכיסן (ס״א).
תשמיש המטה	בבית שיש בו תפילין — עד שיוציאם או יניחם כלי תוך כלי שהחיצון אינו מיוחד (ס״ב).
מיוחד	כלי המיוחד לתפילין בטל להן ואינו חוצץ, ואפילו מאה חשובים כאחד (ס״ב).
מרגלות · ראש · צד	אסור אף כלי תוך כלי, שהבזיון בעצם המנהג; שלא כנגד ראשו — בלא אשה מותר, ועם אשה כלי תוך כלי (ס״ג-ה).
הידים עסקניות	שמש — לא יאחוז בבתים ולא ברצועה עד שיטול; ישן וראה קרי — אוחז ברצועה להסירן, ואחר כך מקנח ונוטל (ס״ו-ז).
סעודת קבע	חולצן ומניחן על השלחן עד זמן ברכה, שמא ישתכר; ולאכילת עראי אין צריך (ס״ח).

7. סיכום השיטות בטבלה מקיפה

טבלה — כבוד התפילין ותשמיש המטה

המקרה	הדין	המקור
תליית תפילין	אסור מגולות (בתים ורצועות) מפני בזיון; מותר בכיסן	ס״א (רמב״ם הל׳ תפילין ד׳; אורחות חיים; טור ובית יוסף)
תשמיש בבית שיש בו תפילין	עד שיוציאם או כלי תוך כלי שהחיצון אינו מיוחד; מיוחד — מאה כאחד	ס״ב (ברכות כ״ג.-כ״ד.; רא״ש; ב״י; הגהת הרמ״א)
מרגלות / ראש / צד	אסור אף כלי תוך כלי; שלא כנגד ראשו תלוי באשתו	ס״ג-ה (הבזיון בעצם המנהג)

טבלה — הידים עסקניות וסעודת קבע

המקרה	הדין	המקור
שכח ושמש	לא יאחוז בבתים ולא ברצועה עד שיטול ידיו (הידים עסקניות)	ס״ו (ברכות כ״ד.)
ישן וראה קרי	לא יאחוז בבתים אלא ברצועה, ומסירן עד שיקנח ויטול ידיו	ס״ז (בית יוסף)
סעודת קבע / עראי	קבע — חולצן עד זמן ברכה שמא ישתכר; עראי — אין צריך	ס״ח (רמב״ם הל׳ תפילין ד׳; טור ובית יוסף)

טבלה — מקורות הסוגיא

גמרא: ברכות כ״ג. (הנחת תפילין, כלי תוך כלי, בית הכסא) · ברכות כ״ד. (הידים עסקניות; קרי) · מנחות ל״ו. (גוף נקי וקדושת התפילין)

ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפילין ד׳) · הרא״ש (הלכות תפילין) · אורחות חיים (דיני תפילין וקדושתן) · טור (אורח חיים מ׳) · בית יוסף · שלחן ערוך · הגהת הרמ״א

פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)

← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →

~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן מ׳ · דין קדושת התפילין ואיך לנהוג בה · ⚡ רמה 2 — למדן

⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

📖Rejoindre une 'havrouta