Niveau 4 — Daat HaRav (Admour HaZaken) — Siman מ׳ · דִּין אֵיךְ לִנְהֹג בִּקְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין

דִּין אֵיךְ לִנְהֹג בִּקְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין וּבוֹ י"א סְעִיפִים:אָסוּר לִתְלוֹת תְּפִלִּין עַל הַיָּתֵד, בֵּין בָּרְצוּעוֹת וְהַבָּתִּים תְּלוּיִים לְמַטָּה, בֵּין בַּבָּתִּים וְהָרְצוּעוֹת תְּלוּיוֹת לְמַטָּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן. וּמִכָּל מָקוֹם, בְּאַקְרַאי בְּעָלְמָא שֶׁאוֹחֵז הַתְּפִלִּין בְּיָדוֹ וְהָרְצוּעוֹת תְּלוּיוֹת לְמַטָּה — אֵין לְהַקְפִּיד. אֲבָל אִם הַתְּפִלִּין תְּלוּיִים — אָסוּר אֲפִלּוּ בְּאַקְרַאי בְּעָלְמָא. וְאֵין בִּכְלַל זֶה מַה שֶּׁהַתְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ תְּלוּיָה בָּאֲוִיר וּמַחֲזִיקִין בַּיָּד בָּרְצוּעוֹת וּמְשִׂימִין עַל הָרֹאשׁ, כִּי זֶהוּ צֹרֶךְ הֲנָחָתָן:

L'interdit de suspendre les tefilin. Il est interdit de suspendre des tefilin à un piquet (יָתֵד) — que les רְצוּעוֹת pendent vers le bas ou que ce soient les בָּתִּים qui pendent — car c'est une manière de mépris (דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן). Néanmoins, en simple passage (בְּאַקְרַאי בְּעָלְמָא) où l'on tient les tefilin en main et que les רְצוּעוֹת pendent — il n'y a pas lieu d'y être strict ; mais si les tefilin eux-mêmes sont suspendus — c'est interdit même de passage. N'entre pas dans cet interdit le fait que le תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ soit suspendu en l'air tandis qu'on le tient par les רְצוּעוֹת pour le poser sur la tête, car c'est là un besoin de la הֲנָחָה (צֹרֶךְ הֲנָחָתָן).

כְּשֶׁהֵן בְּכִיסָן — מֻתָּר לִתְלוֹתָן. אֲבָל סֵפֶר תּוֹרָה — אָסוּר לִתְלוֹתָהּ אֲפִלּוּ בְּכִיסָהּ. וְסִדּוּרִים הַקְּבוּעִים בְּלוּחוֹת שֶׁבָּהֶן שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל כֶּסֶף — אָסוּר לִתְלוֹתָן בָּהּ, שֶׁהַלּוּחוֹת אֵינָן דּוֹמוֹת לַכִּיס, לְפִי שֶׁהֵן מְחֻבָּרוֹת לַסִּדּוּר, וַהֲרֵי הֵן כַּסִּדּוּר עַצְמוֹ:

Dans leur étui — permis. Lorsqu'elles sont dans leur étui (כִּיס) — il est permis de les suspendre. Mais un סֵפֶר תּוֹרָה — il est interdit de le suspendre même dans son étui. Et les סִדּוּרִים fixés à des planches (לוּחוֹת) munies d'une chaîne d'argent — il est interdit de les y suspendre, car ces planches ne sont pas comme un étui : étant attachées au סִדּוּר, elles sont comme le סִדּוּר lui-même.

בַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּפִלִּין — אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ בּוֹ מִטָּתוֹ, עַד שֶׁיּוֹצִיאֵן, אוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה לִפְנֵיהֶם מְחִצָּה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְגֻלִּין, אוֹ שֶׁיְּכַסֵּן שְׁנֵי כִּסּוּיִים כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי. וְהוּא שֶׁאֵין הַשֵּׁנִי מְיֻחָד לָהֶם, אוֹ שֶׁהַחִיצוֹן מְיֻחָד לָהֶם וְהַפְּנִימִי אֵין מְיֻחָד לָהֶם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם שְׁנֵיהֶם אֵינָן מְיֻחָדִים לָהֶם, אֲבָל אִם שְׁנֵיהֶם מְיֻחָדִים וַאֲפִלּוּ מֵאָה שֶׁהֵם מְיֻחָדִים לָהֶם — חֲשׁוּבִים כִּכְלִי אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַנִּיחִין לְעוֹלָם הַתְּפִלִּין כְּמוֹ שֶׁהֵן בְּתוֹךְ הַחִיצוֹן, אֶלָּא מַנִּיחִין אוֹתָן בְּתוֹךְ הַפְּנִימִי וְהַפְּנִימִי בְּתוֹךְ הַחִיצוֹן. לְפִיכָךְ אוֹתָן הַמַּנִּיחִין כִּיס הַתְּפִלִּין וְהַטַּלִּית לְתוֹךְ כִּיס גָּדוֹל — הֲרֵי גַּם כִּיס הַגָּדוֹל נִקְרָא כֶּלְיָן הַמְיֻחָד לָהֶן, וְצָרִיךְ עוֹד כְּלִי עַל גַּבָּן. אַךְ אִם כִּיס הַתְּפִלִּין מְחֻבָּר לְמַעְלָה עַל כִּיס הַגָּדוֹל — הֲרֵי צַד הַשֵּׁנִי שֶׁל כִּיס הַגָּדוֹל אֵינוֹ נִקְרָא כֶּלְיָן, וּמוֹעִיל לָהֶן אִם הֲפָכוֹ:

תשמיש המטה et le כלי בתוך כלי. Dans une pièce où se trouvent des tefilin — il est interdit d'y avoir des relations conjugales, jusqu'à ce qu'on les sorte, ou qu'on dresse devant elles une מְחִצָּה haute de dix טְפָחִים (même si elles restent découvertes), ou qu'on les recouvre de deux enveloppes, כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי. Et ce, à condition que le second récipient ne leur soit pas réservé (מְיֻחָד) ; ou que l'extérieur leur soit réservé et l'intérieur non — et a fortiori si les deux ne leur sont pas réservés. Mais si les deux leur sont réservés — même cent qui leur sont réservés — ils comptent comme un seul récipient. C'est pourquoi ceux qui rangent l'étui des tefilin et le טַלִּית dans un grand étui — ce grand étui est lui aussi appelé leur récipient réservé, et il faut encore un récipient par-dessus. Mais si l'étui des tefilin est cousu par le haut sur le grand étui — alors l'autre côté du grand étui n'est plus appelé leur récipient, et il leur est utile si on le retourne (אִם הֲפָכוֹ).

אִם פָּרַשׂ טַלִּית עַל גַּבֵּי כִּיס שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁמֻּנָּח, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ כְּרוּכָה תַּחְתָּיו מִלְּמַטָּה — מֻתָּר:

Étaler un talit dessus. Si l'on a étalé un טַלִּית par-dessus l'étui des tefilin qui est posé — même s'il n'est pas enroulé en dessous par le bas — c'est permis.

אִם הַמְּזוּזָה קְבוּעָה בִּפְנִים בְּחֶדֶר — יֵשׁ מִי שֶׁמַּצְרִיךְ כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי, דְּהַיְנוּ לְכַסּוֹתָהּ בִּשְׁנֵי כִּסּוּיִין, וְאִם יֵשׁ זְכוּכִית עַל הַשֵּׁם דַּי בִּפְרִיסַת סוּדָר אֶחָד עַל הַזְּכוּכִית. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁמְּזוּזָה כֵּיוָן שֶׁקְּבוּעָה כֻּלָּהּ בַּכֹּתֶל וְאֵין בָּהּ אֶלָּא נֶקֶב בִּלְבַד — דַּי שֶׁיִּסְתֹּם אֶת הַנֶּקֶב בַּחֲתִיכַת שַׁעֲוָה אוֹ דָּבָר אַחֵר שֶׁמְּבַטְּלוֹ שָׁם, וְאֵין צָרִיךְ כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי, לְפִי שֶׁהַכֹּתֶל חוֹלֵק רְשׁוּת לְעַצְמוֹ לְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ כְּשֶׁאֵין נֶקֶב פָּתוּחַ מִשָּׁם לַבַּיִת. וְאַף אִם הַמְּזוּזָה קְבוּעָה בִּשְׁפוֹפֶרֶת — מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהִיא מְחֻבֶּרֶת לַכֹּתֶל הֲרֵי הִיא כְּכֹתֶל. אֲבָל סְתִימַת זְכוּכִית — אֵינָהּ מוֹעֶלֶת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַמְּזוּזָה נִרְאֵית דֶּרֶךְ הַזְּכוּכִית — אָסוּר, כְּמוֹ שֶׁאָסְרוּ עֶרְוָה בַּעֲשָׁשִׁית מִשּׁוּם "לֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר", וְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה הִיא גַּם כֵּן גְּנַאי וְדוֹמֶה לְעֶרְוָה, וְצָרִיךְ סְתִימָה גְּמוּרָה שֶׁאֵין הַמְּזוּזָה נִרְאֵית מִתּוֹכָהּ. וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל דְּבָרָיו לְהָקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים, בְּשֶׁגַּם שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר שֶׁאַף מִי שֶׁהִצְרִיךְ כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי — לֹא הִצְרִיךְ אֶלָּא בִּכְלִי לְבַד, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מְבַטְּלוֹ שָׁם, וְאֵינוֹ מוֹעִיל לִסְתֹּם פְּתִיחַת נֶקֶב הַכֹּתֶל לַבַּיִת שֶׁלֹּא יְהֵא כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ נִדּוֹן כְּאִלּוּ הוּא בְּתוֹךְ הַבַּיִת:

La מזוזה dans la chambre. Si la מְזוּזָה est fixée à l'intérieur d'une chambre — il en est un qui exige כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי, c'est-à-dire de la recouvrir de deux enveloppes ; et s'il y a une vitre (זְכוּכִית) sur le שֵׁם, il suffit d'étaler un seul foulard sur la vitre. Et il en est un qui dit que la מְזוּזָה, puisqu'elle est entièrement fixée dans le mur et qu'il n'y a là qu'un trou — il suffit de boucher le trou avec un morceau de cire ou autre chose qui l'y annule (מְבַטְּלוֹ), et point n'est besoin de כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי, car le mur (כֹּתֶל) constitue un domaine à part pour tout ce qu'il contient tant qu'aucun trou n'y est ouvert vers la pièce. Même si la מְזוּזָה est fixée dans un tuyau (שְׁפוֹפֶרֶת) — puisqu'elle est attachée au mur, elle est comme le mur. Mais boucher par une vitre ne sert pas : puisque la מְזוּזָה se voit à travers la vitre, c'est interdit — comme on a interdit une עֶרְוָה derrière une lanterne (עֲשָׁשִׁית) en vertu de « לֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר », et le תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה est lui aussi une chose indigne, semblable à l'עֶרְוָה ; il faut donc une obturation complète où la מְזוּזָה ne se voie plus. Et l'on peut s'appuyer sur ses paroles pour alléger dans les דִּבְרֵי סוֹפְרִים.

אֲפִלּוּ הִנִּיחָן כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי — אָסוּר לְהַנִּיחָן תַּחַת מַרְגְּלוֹתָיו, אֲפִלּוּ אֵין אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹהֵג בָּהֶן מִנְהַג בִּזָּיוֹן. וְכֵן לְהַנִּיחָן בַּמִּטָּה כְּנֶגֶד צִדּוֹ — דִּינָם כְּתַחַת מַרְגְּלוֹתָיו. וַאֲפִלּוּ תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו — אָסוּר כְּנֶגֶד רֹאשׁוֹ אֲפִלּוּ כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי אֲפִלּוּ אֵין אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. אֲבָל שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד רֹאשׁוֹ, אִם אֵין אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ — מֻתָּר אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּכְלִי כְּלָל, רַק שֶׁיַּנִּיחֵן בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יִתְגַּלְגְּלוּ מִשָּׁם לִצְדָדִין, כְּגוֹן שֶׁהִנִּיחָן בֵּין כַּר הַתַּחְתּוֹן לַכַּר שֶׁתַּחַת רֹאשׁוֹ, שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד רֹאשׁוֹ. וְאִם אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ — צָרִיךְ כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּנִּיחֵם בְּתוֹךְ כְּלִי אֶחָד וְהַכַּר שֶׁתַּחַת רֹאשׁוֹ הוּא כְּלִי שֵׁנִי. וְלֹא הִתִּירוּ חֲכָמִים לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו (כְּשֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ) אֲפִלּוּ כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּמְּרוּ מִן הַגַּנָּבִים וְהָעַכְבָּרִים, וּלְפִיכָךְ אִם יֵשׁ לוֹ מָקוֹם אַחֵר שֶׁמִּשְׁתַּמְּרִין שָׁם לֹא יַנִּיחֵן כְּלָל בַּמִּטָּה:

מרגלות, מראשות et le flanc. Même s'il les a placées כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי — il est interdit de les poser sous ses pieds (תַּחַת מַרְגְּלוֹתָיו), même sans son épouse avec lui, car il agit envers elles d'une manière de mépris (מִנְהַג בִּזָּיוֹן). De même les poser au lit contre son flanc (כְּנֶגֶד צִדּוֹ) — leur loi est comme sous ses pieds. Et même sous sa tête (תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו) face à sa tête — interdit même כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי et même sans son épouse. Mais hors-face de sa tête, sans son épouse — permis même sans aucun récipient, pourvu qu'il les pose de sorte qu'elles ne roulent pas sur les côtés, par exemple entre le coussin du dessous et celui sous sa tête, hors-face de sa tête. Et si son épouse est avec lui — il faut כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי. Les Sages n'ont permis de placer les tefilin sous sa tête (quand son épouse est avec lui), même כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי, que pour qu'elles soient préservées des voleurs et des souris ; c'est pourquoi, s'il a un autre endroit où elles sont gardées, qu'il ne les mette pas du tout au lit.

הָיָה יוֹצֵא מֵהַמִּטָּה מָקוֹם שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים לְמַעְלָה מְרַאֲשׁוֹתָיו אוֹ נָמוּךְ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים לְמַטָּה מְרַאֲשׁוֹתָיו — מֻתָּר לְהַנִּיחָן עָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ בַּמִּטָּה וּבִלְבַד שֶׁיַּנִּיחֶהָ כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי:

Un lieu écarté du lit. S'il y avait, sortant du lit, un endroit élevé de trois טְפָחִים au-dessus de sa tête, ou abaissé de trois טְפָחִים en dessous — il est permis de les y poser, même si son épouse est avec lui au lit, à condition qu'il les place כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי.

אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְשַׁמֵּשׁ — נִקְרָא אֵין אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר לִהְיוֹת אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ בַּמִּטָּה עַד שֶׁיַּנִּיחַ הַתְּפִלִּין וְהַסְּפָרִים שֶׁבַּחֶדֶר כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח עֲלֵיהֶן וִישַׁמֵּשׁ. (וְנָכוֹן לָחֹש לִדְבָרָיו אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִסּוּר בַּדָּבָר מִן הַדִּין, שֶׁהֲרֵי מִן הַדִּין מֻתָּר לִישֹׁן עִם אִשְׁתּוֹ בְּתִשְׁעָה בְּאָב וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִשְׁכַּח, אֶלָּא שֶׁנָּכוֹן הַדָּבָר לְהַחֲמִיר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר סִימָן תקנד):

« Sans intention de relations ». Si son épouse est avec lui mais qu'il ne veut pas avoir de relations — cela est appelé « אֵין אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ » (son épouse n'est pas avec lui). Et il en est un qui interdit que son épouse soit avec lui au lit avant qu'il ait placé les tefilin et les livres de la chambre כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי, de crainte qu'il n'oublie et n'ait des relations. (Et il convient de tenir compte de ses paroles, bien qu'il n'y ait pas là d'interdit selon la loi stricte — car de droit il est permis de dormir avec son épouse à תִּשְׁעָה בְּאָב sans craindre l'oubli — mais il est juste d'être rigoureux, comme cela sera expliqué au סימן תקנד.)

שָׁכַח וְשִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּתְפִלִּין — לֹא יֶאֱחֹז לֹא בַּבָּתִּים וְלֹא בָּרְצוּעוֹת עַד שֶׁיִּטֹּל יָדָיו, מִפְּנֵי שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת הֵן וְשֶׁמָּא נָגְעוּ בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת, וּמִיָּד שֶׁנּוֹטֵל יָדָיו — צָרִיךְ לְחָלְצָן עַד שֶׁיְּקַנַּח הַקֶּרִי אִם יֶשְׁנוֹ עָלָיו, וְאָז יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְלָבְשָׁן, שֶׁבַּעַל קֶרִי מֻתָּר בִּתְפִלִּין לְאַחַר שֶׁקִּנַּח הַקֶּרִי, אֲבָל לֹא בְּעוֹד שֶׁהַקֶּרִי עָלָיו:

Après avoir fauté par oubli. Celui qui a oublié et a eu des relations en portant ses tefilin — qu'il ne saisisse ni les בָּתִּים ni les רְצוּעוֹת avant de s'être lavé les mains (נְטִילַת יָדַיִם), car les mains sont affairées (הַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת) et ont peut-être touché un endroit souillé ; et dès qu'il s'est lavé les mains, il doit les ôter jusqu'à avoir essuyé le קֶרִי s'il en a sur lui — puis il peut les remettre, car le בַּעַל קֶרִי est permis dans les tefilin après avoir essuyé le קֶרִי, mais non tant que le קֶרִי est sur lui.

שָׁכַח וְיָשַׁן בָּהֶן וְרָאָה קֶרִי וְצָרִיךְ לְסַלְּקָן בְּעוֹד שֶׁהַקֶּרִי עָלָיו — לֹא יֶאֱחֹז בַּבָּתִּים, אֶלָּא יֶאֱחֹז בָּרְצוּעוֹת וּמְסִירָן עַד שֶׁיְּקַנַּח הַקֶּרִי מֵעָלָיו וְיִטֹּל יָדָיו. אֲבָל לֹא יִטֹּל יָדָיו מִיָּד שֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָחֹש בָּהֶם כָּל־כָּךְ שֶׁמָּא נָגְעוּ בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת כְּשֶׁיָּשַׁן, שֶׁתְּהֵא נְטִילָתָן כְּדַאי לְהַשְׁהוֹת עָלָיו הַתְּפִלִּין בְּעוֹד שֶׁהַקֶּרִי עָלָיו עַד שֶׁיִּטֹּל יָדָיו. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין מַתִּירִין לוֹ לֶאֱחֹז בַּבָּתִּים, כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר עַל יְדֵי הָרְצוּעוֹת. אֲבָל בְּשִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ — אֵין מַתִּירִים אֲפִלּוּ עַל יְדֵי הָרְצוּעָה, הוֹאִיל וְהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת הֵן:

S'être endormi et avoir vu קרי. Celui qui a oublié et s'est endormi en les portant et a vu un קֶרִי, devant les retirer tant que le קֶרִי est sur lui — qu'il ne saisisse pas les בָּתִּים, mais qu'il saisisse les רְצוּעוֹת et les retire, jusqu'à avoir essuyé le קֶרִי et s'être lavé les mains. Mais il ne se lavera pas les mains aussitôt réveillé, car il n'y a pas tant à craindre qu'elles aient touché un endroit souillé pendant le sommeil, au point que ce lavage vaille de laisser les tefilin sur lui tant que le קֶרִי y est jusqu'à ce lavage. Et malgré cela on ne lui permet pas de saisir les בָּתִּים, puisque c'est possible par les רְצוּעוֹת. Mais dans le cas de relations (שִׁמֵּשׁ) — on ne permet même pas par la רְצוּעָה, puisque les mains sont affairées (הַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת).

הַנִּכְנָס לִסְעוּדַת קֶבַע — חוֹלְצָן וּמַנִּיחָן עַל הַשֻּׁלְחָן, שֶׁיְּהֵא מְזֻמָּנִים לוֹ בִּשְׁעַת גְּמַר הַסְּעוּדָה, שֶׁיַּחֲזֹר וִינִיחֵן עָלָיו קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּסְעוּדַת קֶבַע שֶׁיֵּשׁ לָחֹש שֶׁמָּא יִשְׁתַּכֵּר וְיִתְגַּנֶּה בִּתְפִלָּיו, אֲבָל לַאֲכִילַת עֲרַאי — אֵין צָרִיךְ לְחָלְצָן כְּלָל:

חליצה pour un repas fixe. Celui qui entre à un repas fixe (סְעוּדַת קֶבַע) — il ôte les tefilin et les pose sur la table, afin qu'elles lui soient prêtes au moment où le repas s'achève, pour les remettre avant la בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. En quoi cela s'applique-t-il ? À un repas fixe où l'on peut craindre qu'il ne s'enivre et ne s'avilisse dans ses tefilin (יִתְגַּנֶּה בִּתְפִלָּיו). Mais pour une consommation occasionnelle (אֲכִילַת עֲרַאי) — point n'est besoin de les ôter du tout.