✦ ❖ ✦
DAAT · LEVEL 1 — INTRODUCTION
Siman מ״ו · The morning blessings (ברכות השחר)
הלכות ברכות השחר ושאר ברכות — the séder of the blessings said on waking (אלהי נשמה, הנותן לשכוי בינה, מלביש ערומים… up to גומל חסדים טובים); the 100 berakhot a day; שלא עשני גוי עבד אשה and שעשני כרצונו; a berakha without the Name when not obligated; and ברכת התורה before verses
סימן מ״ו · ט׳ סעיפים
הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
🌱 Introductory level · Beginners
✦ ❖ ✦
Here we open the הלכות ברכות השחר — the morning blessings. As he wakes, a person praises the Creator for each renewed gift: אלהי נשמה on waking, הנותן לשכוי בינה at the crow of the rooster, מלביש ערומים when he dresses, up to גומל חסדים טובים. The siman also teaches the 100 berakhot a day, the שלא עשני berakhot (and שעשני כרצונו for women), the conduct when one is not obligated in a berakha, and the placing of the ברכת התורה. Hebrew text, fluent English translation and explanations of the 9 séifim, with a section of practical cases.
Topic: The séder of the ברכות השחר and the other daily blessings
Source: שולחן ערוך אורח חיים סימן מ״ו · ט׳ סעיפים
Compiled by: Rav Yossef Haim Samama
DAAT · daattorah.com
In the morning, on waking, a person receives his soul anew and rediscovers the world: his eyes open, he straightens up, he stands on his feet, he dresses. Our Sages instituted a blessing of praise (ברכת השבח) for each of these gifts, so that a person never takes a gift for granted and begins his day in gratitude. This siman opens the הלכות ברכות השחר: it lists the morning séder, fixes the count of מאה ברכות a day, distinguishes the berakhot said even when one is not personally obligated, and settles the place of the ברכת התורה. We study here at the level of principle; for personal conduct and the exact nossaḥ of one s community, one refers to the custom and to the ruling of the Rav.
📑 Study outline
A. סדר ברכות השחר — the morning séder: from אלהי נשמה to גומל חסדים טובים (séif 1)
B. סדרן בבית הכנסת · עניית אמן — the custom to say them at the synagogue and answer אמן (séif 2)
C. מאה ברכות — everyone must say at least 100 berakhot a day (séif 3)
D. שלא עשני · שעשני כרצונו — the three berakhot, the גר and women (séif 4)
E. סדר הברכות · ברכות נוספות — the matir/zokef order, הנותן ליעף כח, not adding (séifim 5-7)
F. ברכה בלא חיוב — without the Name if not obligated; Rama: say them all (séif 8)
G. ברכת התורה — do not read verses before the ברכת התורה (séif 9)
+ Practical cases and comprehension questions
A. סדר ברכות השחר — the morning séder (séif 1)
Original text (séif 1)
כשיעור משנתו יאמר אלהי נשמה, כששומע קול התרנגול יברך הנותן לשכוי בינה, כשלובש יברך מלביש ערומים, כשיניח ידיו על עיניו יברך פוקח עורים, כשישב יברך מתיר אסורים, כשזוקף יברך זוקף כפופים, כשיניח רגליו בארץ יברך רוקע הארץ על המים, כשנועל מנעליו יברך שעשה לי כל צרכי, כשהולך יברך המכין מצעדי גבר, כשחוגר חגורו יברך אוזר ישראל בגבורה, כשמשים כובע או מצנפת בראשו יברך עוטר ישראל בתפארה, כשיטול ידיו יברך על נטילת ידים, כשירחץ פניו יברך המעביר שינה מעיני וכו׳ ויהי רצון וכו׳ עד בא״י גומל חסדים טובים לעמו ישראל, ואין לענות אמן אחר המעביר שינה מעיני עד שיחתום גומל חסדים טובים לעמו ישראל שהכל ברכה אחת היא.
As he wakes, he says אלהי נשמה; when he hears the voice of the rooster, he blesses הנותן לשכוי בינה; when he dresses, מלביש ערומים; when he puts his hands over his eyes, פוקח עורים; when he sits up, מתיר אסורים; when he straightens up, זוקף כפופים; when he sets his feet on the ground, רוקע הארץ על המים; when he puts on his shoes, שעשה לי כל צרכי; when he walks, המכין מצעדי גבר; when he girds his belt, אוזר ישראל בגבורה; when he places a hat or turban on his head, עוטר ישראל בתפארה; when he washes his hands, על נטילת ידים; when he washes his face, המעביר שינה מעיני… ויהי רצון… up to בא״י גומל חסדים טובים לעמו ישראל. One does not answer אמן between המעביר שינה מעיני and the ending גומל חסדים טובים לעמו ישראל, for the whole is one berakha.
בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר — “the morning blessings” — these are blessings of praise (ברכות השבח) instituted over the order of the world and its conduct: for each gift a person enjoys on waking (the soul returned, sight, standing upright, clothing), he praises the Holy One blessed be He. Each is said at the moment one enjoys the corresponding gift.
אֱלֹהַי נְשָׁמָה · הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה — the two “long” berakhot — אלהי נשמה is said on waking, over the soul returned to the body. המעביר שינה opens with ברוך and continues without interruption through ויהי רצון up to its ending גומל חסדים טובים לעמו ישראל: it is a single berakha, so one does not answer אמן in its middle.
What this séif says:
- The principle: for each gift of waking there is a berakha, said at its moment.
- The sequence: from אלהי נשמה (on waking) up to גומל חסדים טובים (end of המעביר שינה).
- One berakha: המעביר שינה + ויהי רצון = a whole; one does not break it with an אמן before the ending.
The séif in one sentence: our Sages fixed a blessing of praise for each gift of waking; one says them in the order in which they occur, and המעביר שינה up to גומל חסדים טובים is a single berakha that one does not break.
B. סדרן בבית הכנסת · עניית אמן (séif 2)
Original text (séif 2)
עכשיו מפני שאין הידים נקיות וגם מפני עמי הארצות שאינם יודעים אותם נהגו לסדרם בבית הכנסת ועונין אמן אחריהם ויוצאים ידי חובתן.
Nowadays, because the hands are not clean, and also because of the עמי הארצות (simple folk) who do not know them, the custom was taken to order them at the synagogue; one answers אמן after them and fulfills the obligation.
עַמֵּי הָאֲרָצוֹת — “the simple folk” — those who do not know how to say the ברכות השחר by themselves. So that they too fulfill the obligation, it was instituted to say them at the synagogue: the leader says them and the congregation answers אמן, thereby fulfilling the obligation.
What this séif says:
- Two reasons: the hands not yet clean on waking, and those who do not know the berakhot.
- The custom: they are said aloud at the synagogue.
- עניית אמן: the listener answers אמן and fulfills the obligation (שומע כעונה).
The séif in one sentence: the widespread custom is to say the ברכות השחר at the synagogue and to answer אמן, so that even those who do not know them fulfill the obligation.
C. מאה ברכות — one hundred berakhot a day (séif 3)
Original text (séif 3)
חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות.
A person is obligated to say at least one hundred berakhot every day.
מֵאָה בְּרָכוֹת — “one hundred blessings” — a daily obligation: to say at least 100 berakhot a day. The ברכות השחר, the three tefilot, the ק״ש and its berakhot, the berakhot of meals and of enjoyments (הנהנין) all combine to make up this count.
What this séif says:
- The duty: at least מאה ברכות a day.
- How to reach it: tefilot, ברכות השחר, ברכות הנהנין and ברכת המזון combine.
The séif in one sentence: everyone must reach at least one hundred berakhot each day; on ordinary days one does so easily, and one must take care on days when the tefilot are shorter.
D. שלא עשני · שעשני כרצונו (séif 4)
Original text (séif 4)
צריך לברך בכל יום שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה. הגה: ואפילו גר יכול לברך כן, אבל לא יאמר שלא עשני גוי שהרי היה גוי מתחלה, והנשים מברכות שעשני כרצונו.
One must say each day: שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה. Rama: and even the גר (convert) may say them thus, but he does not say שלא עשני גוי, for he was גוי at the start; and women say שעשני כרצונו.
שֶׁלֹּא עָשַׂנִי — “who did not make me…” — three berakhot of thanksgiving for being held to more mitsvot: גוי, עבד, אשה. They do not express contempt for another, but gratitude for having received more obligations in the divine service.
הַגֵּר · שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ — the convert and women — the גר says שלא עשני עבד and שלא עשני אשה, but not שלא עשני גוי, since he was גוי at the beginning. Women say שעשני כרצונו — “who made me according to His will.”
What this séif says:
- The man: the three — שלא עשני גוי, עבד, אשה.
- The גר: עבד and אשה, but not גוי (he was so at the start).
- The woman: שעשני כרצונו.
The séif in one sentence: each day the man gives thanks with שלא עשני גוי, עבד, אשה; the גר omits גוי; and women say שעשני כרצונו.
E. סדר הברכות · ברכות נוספות (séifim 5-7)
Original text (séifim 5-7)
אם קדם וברך זוקף כפופים קודם שבירך מתיר אסורים לא יברכנה. יש נוהגין לברך הנותן ליעף כח ואין דבריהם נראים. הגה: אך מנהג פשוט בבני אשכנזים לאומרה. יש נוהגים לברך ברכות אחרות נוספות על אלו וטעות הוא בידם.
(séif 5) If one preceded and blessed זוקף כפופים before he had blessed מתיר אסורים, he does not say מתיר אסורים. (séif 6) Some have the custom to say הנותן ליעף כח, and their words do not appear [well-founded]; Rama: but the widespread custom among Achkénazes is to say it. (séif 7) Some have the custom to say other berakhot added to these, and it is an error in their hands.
זוֹקֵף כְּפוּפִים · מַתִּיר אֲסוּרִים — the order of straightening — straightening up (זוקף) already includes the loosening of the limbs (מתיר). If one said זוקף כפופים before מתיר אסורים, מתיר is already included and one does not repeat it.
הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ — “who gives strength to the weary” — a berakha instituted later. The Mehaber does not see firm support for it; the Rama notes it is of widespread custom among Achkénazes. Adding other berakhot beyond these is, on the contrary, an error.
What these séifim say:
- Order (séif 5): זוקף כפופים said before מתיר אסורים exempts from מתיר.
- הנותן ליעף כח (séif 6): not upheld by the Mehaber; Achkénaze custom per the Rama.
- Do not add (séif 7): inventing other berakhot is a טעות.
These séifim in one sentence: one keeps the order of the berakhot (זוקף includes מתיר), follows one s custom for הנותן ליעף כח, and does not add new berakhot to the séder.
F. ברכה בלא חיוב — a berakha without obligation (séif 8)
Original text (séif 8)
כל הברכות האלו אם לא נתחייב באחת מהן, כגון שלא שמע קול התרנגול או שלא הלך או לא לבש או לא חגר, אומר אותה ברכה בלא הזכרת השם. הגה: וי״א דאפילו לא נתחייב בהן מברך אותן, דאין הברכה דוקא על עצמו אלא מברכין שהקב״ה ברא צרכי העולם, וכן המנהג ואין לשנות.
All these berakhot: if one was not obligated in one of them — for example that he did not hear the voice of the rooster, or did not walk, nor dress, nor gird — he says that berakha without mentioning the Name. Rama: and some say that even if he is not obligated in them, he says them [with the Name], for the berakha does not bear only on oneself, but one blesses that the Holy One blessed be He created the needs of the world; and such is the custom, and one does not change.
בְּלֹא הַזְכָּרַת הַשֵּׁם — “without mention of the Name” — according to the סברא ראשונה (Mehaber), a berakha whose gift one does not oneself receive is said without Shem uMalkhut, out of concern for a berakha in vain (ספק ברכות).
מִנְהַג הָרַמָּ״א — “say them all” — for the Rama (וי״א), the ברכות השחר are ברכות השבח over the order of the world: one gives thanks that the Holy One blessed be He created the needs of the world, even if one does not oneself benefit. So one says them all with the Name, and “such is the custom” (Achkénaze).
What this séif says:
- Mehaber (סברא ראשונה): if not obligated, one says the berakha without the Name.
- Rama (וי״א): one says them all — praise over the needs of the world — “וכן המנהג.”
- In practice: each according to his custom; one asks the Rav.
The séif in one sentence: one not obligated in a berakha says it without the Name (Mehaber); but the Achkénaze custom (Rama) is to say them all, for they are praises over the needs of the world.
G. ברכת התורה — before reading verses (séif 9)
Original text (séif 9)
לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה אף על פי שהוא אומרה דרך תחנונים, וי״א שאין לחוש כיון שאינו אומרם אלא דרך תחנונים, ונכון לחוש לסברא ראשונה. הגה: אבל המנהג כסברא אחרונה, ונהגו לסדר ברכת התורה מיד אחר ברכת אשר יצר ואין לשנות, וטוב לומר בשחרית אחר שמע ישראל וגו׳ בשכמל״ו כי לפעמים שוהין עם ק״ש לקרותה שלא בזמנה ויוצא בזה.
One does not read verses before the ברכת התורה, even though he says them by way of supplications (דרך תחנונים); and some say there is no cause for concern, since he says them only by way of supplications; but it is proper to heed the first opinion. Rama: however the custom follows the latter opinion, and one has the custom to order the ברכת התורה immediately after אשר יצר, and one does not change; and it is good to say in the morning, after שמע ישראל, the בשכמל״ו, because sometimes one tarries and reads the ק״ש outside its time, and one fulfills [the obligation] by this.
בִּרְכַּת הַתּוֹרָה — “the blessing over the Torah” — before studying or reading the Torah (even a few verses), one must say the ברכת התורה. The Mehaber is concerned about reading verses before it; the custom (Rama) places the ברכת התורה early, immediately after אשר יצר. The detail of these berakhot is developed in siman 47.
בְּשַׁכְמַלְ״ו אַחַר שְׁמַע — a safeguard fulfillment — it is good to say in the morning, after שמע ישראל, the בשכמל״ו: thus, if the congregation tarries and risks reading the ק״ש outside its time, one has already fulfilled the first verse.
What this séif says:
- Mehaber: do not read verses before the ברכת התורה; it is proper to heed the סברא ראשונה.
- Rama: the custom places the ברכת התורה right after אשר יצר.
- Advice: say שמע ישראל then בשכמל״ו in the morning, as a safeguard for the time of ק״ש.
The séif in one sentence: one takes care to say the ברכת התורה before any verse; the custom places it early after אשר יצר, and one adds שמע ישראל then בשכמל״ו as a safeguard for the time of ק״ש (see siman 47).
Practical cases
Case 1 — Saying the ברכות השחר in the morning
Situation: on waking, in what order and where should one say the morning blessings — at home or at the synagogue?
Conduct: originally, one says each berakha at the moment of its gift, in order: אלהי נשמה, הנותן לשכוי בינה, מלביש ערומים… up to גומל חסדים טובים (séif 1). Nowadays, the widespread custom is to order them at the synagogue and answer אמן there, especially for those who do not know them (séif 2). One does not answer אמן in the middle of המעביר שינה before its ending. For the exact nossaḥ of one s community, one follows one s custom and asks the Rav.
Case 2 — שלא עשני / שעשני כרצונו: who says what
Situation: a man, a woman, a convert (גר) — what does each say among these berakhot?
Conduct: the man says each day שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה (séif 4). The גר says שלא עשני עבד and שלא עשני אשה, but not שלא עשני גוי, since he was גוי at the start. The woman says שעשני כרצונו. These berakhot express gratitude for having more obligations in the divine service, not contempt for another.
Case 3 — Reaching the 100 berakhot (שבת and fasts)
Situation: on שבת and on fast days, the tefilot are shorter or the meals are missing. How does one reach the 100 berakhot?
Conduct: on ordinary days the tefilot, the ברכות השחר and the ברכות הנהנין of the meals easily exceed 100. On שבת (a shorter עמידה) and on fast days (missing meals), one must take care: one completes the count with ברכות הנהנין (fruits, fragrances, מיני בשמים) and by answering אמן with intention to the berakhot of those called to the Torah and the מפטיר. For the precise count, one refers to the Daat HaRav level and to the ruling of the Rav.
Comprehension questions
Check your understanding:
- Why does one not answer אמן between המעביר שינה and its ending גומל חסדים טובים?
- For which two reasons was the custom taken to say the ברכות השחר at the synagogue?
- What does the גר say among the שלא עשני berakhot, and why does he omit גוי?
- What is the difference between the Mehaber (סברא ראשונה) and the Rama on a berakha one is not obligated in?
- Why is it good to say בשכמל״ו after שמע ישראל in the morning?
Going further
If you wish to deepen this siman:
📖Join the khavroutha
- 📚 Level 2 — Lamdan: for the pilpoul — מֵאָה בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם — דָּוִד הַמֶּלֶךְ; שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי עֶבֶד אִשָּׁה וְשֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ; בְּרָכָה שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב בָּהּ — סְבָרָא רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרוֹנָה
- ✨ Level 3 — Synthesis: for review and quick memorization
- 👑 Level 4 — Daat HaRav (the Alter Rebbe): the shitah of the Shulchan Aroukh HaRav — the count of the מאה ברכות, the morning séder and the ברכת התורה