✦ ❖ ✦
DAAT · NIVEAU 1 — INITIATION
Siman מ״ו · Les bénédictions du matin (ברכות השחר)
הלכות ברכות השחר ושאר ברכות — le séder des bénédictions du réveil (אלהי נשמה, הנותן לשכוי בינה, מלביש ערומים… jusqu à גומל חסדים טובים) ; les 100 berakhot par jour ; שלא עשני גוי עבד אשה et שעשני כרצונו ; la berakha sans le Nom quand on n est pas concerné ; et ברכת התורה avant les versets
סימן מ״ו · ט׳ סעיפים
הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
🌱 Niveau Initiation · מתחילים
✦ ❖ ✦
Nous ouvrons ici les הלכות ברכות השחר — les bénédictions du matin. Au fil du réveil, l homme loue le Créateur pour chaque bienfait renouvelé : אלהי נשמה au réveil, הנותן לשכוי בינה au chant du coq, מלביש ערומים quand il s habille, jusqu à גומל חסדים טובים. Le siman enseigne aussi les 100 berakhot quotidiennes, les berakhot שלא עשני (et שעשני כרצונו pour les femmes), la conduite quand on n est pas concerné par une berakha, et le placement de la ברכת התורה. Texte hébreu, traduction française et explications des 9 séifim, avec une section de cas pratiques.
Sujet : Le séder des ברכות השחר et les autres bénédictions du jour
Source : שולחן ערוך אורח חיים סימן מ״ו · ט׳ סעיפים
Compilation : רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Le matin, en s éveillant, l homme reçoit à nouveau son âme et redécouvre le monde : ses yeux s ouvrent, il se redresse, il se tient sur ses pieds, il s habille. Nos Sages ont institué pour chacun de ces bienfaits une berakha de louange (ברכת השבח), afin que l homme ne prenne aucun bienfait pour acquis et qu il commence sa journée dans la reconnaissance. Ce siman ouvre les הלכות ברכות השחר : il énumère le séder du matin, fixe le nombre de מאה ברכות par jour, distingue les berakhot que l on dit même sans en être personnellement concerné, et règle la place de la ברכת התורה. Nous étudions ici au niveau du principe ; pour la conduite personnelle et le nossaḥ exact de sa communauté, on se réfère à la coutume et à la décision du Rav.
📑 Plan de l'étude
A. סדר ברכות השחר — le séder du réveil : de אלהי נשמה à גומל חסדים טובים (séif 1)
B. סדרן בבית הכנסת · עניית אמן — l usage de les dire à la synagogue et de répondre אמן (séif 2)
C. מאה ברכות — chacun doit dire au moins 100 berakhot par jour (séif 3)
D. שלא עשני · שעשני כרצונו — les trois berakhot, le גר et les femmes (séif 4)
E. סדר הברכות · ברכות נוספות — l ordre matir/zokef, הנותן ליעף כח, ne pas ajouter (séifim 5-7)
F. ברכה בלא חיוב — sans le Nom si non concerné ; Rama : les dire toutes (séif 8)
G. ברכת התורה — ne pas lire de versets avant la ברכת התורה (séif 9)
+ Cas pratiques et questions de compréhension
A. סדר ברכות השחר — le séder du réveil (séif 1)
Texte original (séif 1)
כשיעור משנתו יאמר אלהי נשמה, כששומע קול התרנגול יברך הנותן לשכוי בינה, כשלובש יברך מלביש ערומים, כשיניח ידיו על עיניו יברך פוקח עורים, כשישב יברך מתיר אסורים, כשזוקף יברך זוקף כפופים, כשיניח רגליו בארץ יברך רוקע הארץ על המים, כשנועל מנעליו יברך שעשה לי כל צרכי, כשהולך יברך המכין מצעדי גבר, כשחוגר חגורו יברך אוזר ישראל בגבורה, כשמשים כובע או מצנפת בראשו יברך עוטר ישראל בתפארה, כשיטול ידיו יברך על נטילת ידים, כשירחץ פניו יברך המעביר שינה מעיני וכו׳ ויהי רצון וכו׳ עד בא״י גומל חסדים טובים לעמו ישראל, ואין לענות אמן אחר המעביר שינה מעיני עד שיחתום גומל חסדים טובים לעמו ישראל שהכל ברכה אחת היא.
À la mesure de son réveil, il dit אלהי נשמה ; quand il entend la voix du coq, il bénit הנותן לשכוי בינה ; quand il s habille, מלביש ערומים ; quand il pose les mains sur ses yeux, פוקח עורים ; quand il s assied, מתיר אסורים ; quand il se redresse, זוקף כפופים ; quand il pose les pieds à terre, רוקע הארץ על המים ; quand il chausse ses souliers, שעשה לי כל צרכי ; quand il marche, המכין מצעדי גבר ; quand il ceint sa ceinture, אוזר ישראל בגבורה ; quand il pose un chapeau ou un turban sur sa tête, עוטר ישראל בתפארה ; quand il se lave les mains, על נטילת ידים ; quand il se lave le visage, המעביר שינה מעיני… ויהי רצון… jusqu à בא״י גומל חסדים טובים לעמו ישראל. On ne répond pas אמן entre המעביר שינה מעיני et la fin גומל חסדים טובים לעמו ישראל, car le tout est une seule berakha.
בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר — « les bénédictions du matin » — ce sont des berakhot de louange (ברכות השבח) instituées sur l ordre du monde et sa conduite : sur chaque bienfait dont l homme jouit à son réveil (l âme rendue, la vue, la station debout, le vêtement), il loue le Saint béni soit-Il. Chacune se dit au moment où l on jouit du bienfait correspondant.
אֱלֹהַי נְשָׁמָה · הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה — les deux « longues » berakhot — אלהי נשמה se dit au réveil, sur l âme rendue au corps. המעביר שינה s ouvre par ברוך et se poursuit sans interruption par ויהי רצון jusqu à sa clôture גומל חסדים טובים לעמו ישראל : c est une seule berakha, si bien qu on ne répond pas אמן au milieu.
Ce que dit ce séif :
- Le principe : à chaque bienfait du réveil correspond une berakha, dite à son moment.
- La séquence : de אלהי נשמה (au réveil) jusqu à גומל חסדים טובים (fin de המעביר שינה).
- Une seule berakha : המעביר שינה + ויהי רצון = un tout ; on ne coupe pas par un אמן avant la clôture.
Le séif en une phrase : nos Sages ont fixé une berakha de louange pour chaque bienfait du réveil ; on les dit dans l ordre où ils surviennent, et המעביר שינה jusqu à גומל חסדים טובים est une berakha unique que l on ne coupe pas.
B. סדרן בבית הכנסת · עניית אמן (séif 2)
Texte original (séif 2)
עכשיו מפני שאין הידים נקיות וגם מפני עמי הארצות שאינם יודעים אותם נהגו לסדרם בבית הכנסת ועונין אמן אחריהם ויוצאים ידי חובתן.
Aujourd hui, parce que les mains ne sont pas propres, et aussi à cause des עמי הארצות (les gens simples) qui ne les connaissent pas, on a pris l usage de les ordonner à la synagogue ; on répond אמן après elles et l on s acquitte de son obligation.
עַמֵּי הָאֲרָצוֹת — « les gens simples » — ceux qui ne savent pas dire les ברכות השחר par eux-mêmes. Pour qu ils s acquittent aussi, on institua de les dire à la synagogue : le lecteur les prononce et l assemblée répond אמן, s acquittant ainsi de l obligation.
Ce que dit ce séif :
- Deux motifs : les mains pas encore propres au réveil, et les gens qui ne connaissent pas les berakhot.
- L usage : on les dit à la synagogue, à voix haute.
- עניית אמן : celui qui écoute répond אמן et s acquitte (שומע כעונה).
Le séif en une phrase : l usage répandu est de dire les ברכות השחר à la synagogue et d y répondre אמן, afin que même ceux qui ne les connaissent pas s en acquittent.
C. מאה ברכות — cent berakhot par jour (séif 3)
Texte original (séif 3)
חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות.
L homme est obligé de dire chaque jour au moins cent berakhot.
מֵאָה בְּרָכוֹת — « cent bénédictions » — une obligation quotidienne : dire au moins 100 berakhot par jour. Les ברכות השחר, les trois tefilot, la ק״ש et ses berakhot, les berakhot des repas et des jouissances (הנהנין) s additionnent pour former ce compte.
Ce que dit ce séif :
- Le devoir : au moins מאה ברכות par jour.
- Comment y arriver : tefilot, ברכות השחר, ברכות הנהנין et ברכת המזון s additionnent.
Le séif en une phrase : chacun doit atteindre chaque jour au moins cent berakhot ; les jours ordinaires on y parvient aisément, et il faut y veiller les jours où les tefilot sont plus courtes.
D. שלא עשני · שעשני כרצונו (séif 4)
Texte original (séif 4)
צריך לברך בכל יום שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה. הגה: ואפילו גר יכול לברך כן, אבל לא יאמר שלא עשני גוי שהרי היה גוי מתחלה, והנשים מברכות שעשני כרצונו.
On doit dire chaque jour : שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה. Rama : et même le גר (converti) peut les dire ainsi, mais il ne dit pas שלא עשני גוי, car il était גוי au départ ; et les femmes disent שעשני כרצונו.
שֶׁלֹּא עָשַׂנִי — « qui ne m a pas fait… » — trois berakhot de reconnaissance sur le fait d être tenu à davantage de mitsvot : גוי, עבד, אשה. Elles ne visent pas le mépris d autrui, mais la gratitude d avoir reçu plus d obligations dans le service divin.
הַגֵּר · שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ — le converti et les femmes — le גר dit שלא עשני עבד et שלא עשני אשה, mais non שלא עשני גוי, puisqu il fut גוי au commencement. Les femmes disent שעשני כרצונו — « qui m a faite selon Sa volonté ».
Ce que dit ce séif :
- L homme : les trois — שלא עשני גוי, עבד, אשה.
- Le גר : עבד et אשה, mais pas גוי (il l était au départ).
- La femme : שעשני כרצונו.
Le séif en une phrase : chaque jour l homme remercie par שלא עשני גוי, עבד, אשה ; le גר omet גוי ; et les femmes disent שעשני כרצונו.
E. סדר הברכות · ברכות נוספות (séifim 5-7)
Texte original (séifim 5-7)
אם קדם וברך זוקף כפופים קודם שבירך מתיר אסורים לא יברכנה. יש נוהגין לברך הנותן ליעף כח ואין דבריהם נראים. הגה: אך מנהג פשוט בבני אשכנזים לאומרה. יש נוהגים לברך ברכות אחרות נוספות על אלו וטעות הוא בידם.
(séif 5) Si l on a devancé et béni זוקף כפופים avant d avoir béni מתיר אסורים, on ne dit plus מתיר אסורים. (séif 6) Certains ont l usage de dire הנותן ליעף כח, et leurs paroles ne paraissent pas [fondées] ; Rama : mais l usage répandu chez les Achkénazes est de la dire. (séif 7) Certains ont l usage de dire d autres berakhot ajoutées à celles-ci, et c est une erreur entre leurs mains.
זוֹקֵף כְּפוּפִים · מַתִּיר אֲסוּרִים — l ordre du redressement — se redresser (זוקף) englobe déjà le déliement des membres (מתיר). Si l on a dit זוקף כפופים avant מתיר אסורים, מתיר est déjà inclus et on ne le redit plus.
הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ — « qui donne de la force au fatigué » — berakha instituée plus tard. Le Mehaber n y voit pas d appui ferme ; le Rama note qu elle est d usage répandu chez les Achkénazes. Ajouter d autres berakhot au-delà de celles-ci est en revanche une erreur.
Ce que disent ces séifim :
- Ordre (séif 5) : זוקף כפופים dit avant מתיר אסורים dispense de מתיר.
- הנותן ליעף כח (séif 6) : non retenue par le Mehaber ; usage achkénaze selon le Rama.
- Ne pas ajouter (séif 7) : inventer d autres berakhot est une טעות.
Ces séifim en une phrase : on respecte l ordre des berakhot (זוקף inclut מתיר), on suit sa coutume pour הנותן ליעף כח, et l on n ajoute pas de berakhot nouvelles au séder.
F. ברכה בלא חיוב — la berakha sans obligation (séif 8)
Texte original (séif 8)
כל הברכות האלו אם לא נתחייב באחת מהן, כגון שלא שמע קול התרנגול או שלא הלך או לא לבש או לא חגר, אומר אותה ברכה בלא הזכרת השם. הגה: וי״א דאפילו לא נתחייב בהן מברך אותן, דאין הברכה דוקא על עצמו אלא מברכין שהקב״ה ברא צרכי העולם, וכן המנהג ואין לשנות.
Toutes ces berakhot : si l on n a pas été tenu à l une d elles — par exemple qu on n a pas entendu la voix du coq, ou qu on n a pas marché, ni ne s est habillé, ni ceint — on dit cette berakha sans mentionner le Nom. Rama : et certains disent que même si l on n en est pas tenu, on les dit [avec le Nom], car la berakha ne porte pas seulement sur soi-même, mais l on bénit que le Saint béni soit-Il a créé les besoins du monde ; et tel est l usage, et l on ne change pas.
בְּלֹא הַזְכָּרַת הַשֵּׁם — « sans mention du Nom » — selon la סברא ראשונה (Mehaber), une berakha dont on n est pas personnellement bénéficiaire se dit sans Shem וMalkhout, par crainte d une berakha en vain (ספק ברכות).
מִנְהַג הָרַמָּ״א — « on les dit toutes » — pour le Rama (וי״א), les ברכות השחר sont des ברכות השבח sur l ordre du monde : on remercie que le Saint béni soit-Il a créé les besoins du monde, même si l on n en jouit pas soi-même. Aussi on les dit toutes avec le Nom, et « tel est l usage » (achkénaze).
Ce que dit ce séif :
- Mehaber (סברא ראשונה) : si non concerné, on dit la berakha sans le Nom.
- Rama (וי״א) : on les dit toutes — louange sur les besoins du monde — « וכן המנהג ».
- En pratique : chacun selon sa coutume ; on demande au Rav.
Le séif en une phrase : qui n est pas concerné par une berakha la dit sans le Nom (Mehaber) ; mais l usage achkénaze (Rama) est de les dire toutes, car ce sont des louanges sur les besoins du monde.
G. ברכת התורה — avant de lire des versets (séif 9)
Texte original (séif 9)
לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה אף על פי שהוא אומרה דרך תחנונים, וי״א שאין לחוש כיון שאינו אומרם אלא דרך תחנונים, ונכון לחוש לסברא ראשונה. הגה: אבל המנהג כסברא אחרונה, ונהגו לסדר ברכת התורה מיד אחר ברכת אשר יצר ואין לשנות, וטוב לומר בשחרית אחר שמע ישראל וגו׳ בשכמל״ו כי לפעמים שוהין עם ק״ש לקרותה שלא בזמנה ויוצא בזה.
On ne lit pas de versets avant la ברכת התורה, même si on les dit en forme de supplications (דרך תחנונים) ; et certains disent qu il n y a pas lieu de s en soucier, puisqu on ne les dit qu en forme de supplications ; mais il convient de tenir compte du premier avis. Rama : cependant l usage suit le second avis, et l on a coutume d ordonner la ברכת התורה aussitôt après אשר יצר, et l on ne change pas ; et il est bon de dire le matin, après שמע ישראל, le בשכמל״ו, car parfois on tarde à dire la ק״ש hors de son temps, et l on s en acquitte par là.
בִּרְכַּת הַתּוֹרָה — « la bénédiction sur la Torah » — avant d étudier ou de lire la Torah (même quelques versets), on doit dire la ברכת התורה. Le Mehaber craint de lire des versets avant elle ; l usage (Rama) place la ברכת התורה tôt, aussitôt après אשר יצר. Le détail de ces berakhot est développé au siman 47.
בְּשַׁכְמַלְ״ו אַחַר שְׁמַע — un acquittement de secours — il est bon de dire le matin, après שמע ישראל, le בשכמל״ו : ainsi, si la communauté tarde et risque de lire la ק״ש hors de son temps, on s est déjà acquitté du premier verset.
Ce que dit ce séif :
- Mehaber : ne pas lire de versets avant la ברכת התורה ; il convient de suivre la סברא ראשונה.
- Rama : l usage place la ברכת התורה juste après אשר יצר.
- Conseil : dire שמע ישראל puis בשכמל״ו le matin, par précaution sur le temps de la ק״ש.
Le séif en une phrase : on veille à dire la ברכת התורה avant tout verset ; l usage la place tôt après אשר יצר, et l on ajoute שמע ישראל puis בשכמל״ו par précaution sur le temps de la ק״ש (voir siman 47).
Cas pratiques
Cas 1 — Dire les ברכות השחר le matin
Situation : au réveil, dans quel ordre et où dire les bénédictions du matin — chez soi ou à la synagogue ?
Conduite : à l origine, on dit chaque berakha au moment de son bienfait, dans l ordre : אלהי נשמה, הנותן לשכוי בינה, מלביש ערומים… jusqu à גומל חסדים טובים (séif 1). Aujourd hui, l usage répandu est de les ordonner à la synagogue et d y répondre אמן, notamment pour ceux qui ne les connaissent pas (séif 2). On ne répond pas אמן au milieu de המעביר שינה avant sa clôture. Pour le nossaḥ exact de sa communauté, on suit sa coutume et on demande au Rav.
Cas 2 — שלא עשני / שעשני כרצונו : qui dit quoi
Situation : un homme, une femme, un converti (גר) — que dit chacun parmi ces berakhot ?
Conduite : l homme dit chaque jour שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה (séif 4). Le גר dit שלא עשני עבד et שלא עשני אשה, mais non שלא עשני גוי, puisqu il était גוי au départ. La femme dit שעשני כרצונו. Ces berakhot expriment la reconnaissance d avoir davantage d obligations dans le service divin, non un mépris d autrui.
Cas 3 — Atteindre les 100 berakhot (שבת et jeûnes)
Situation : les jours de שבת et les jours de jeûne, les tefilot sont plus courtes ou les repas manquent. Comment atteindre les 100 berakhot ?
Conduite : les jours ordinaires, les tefilot, les ברכות השחר et les ברכות הנהנין des repas dépassent aisément les 100. À שבת (עמידה plus courte) et aux jours de jeûne (repas manquants), il faut y veiller : on complète par des ברכות הנהנין (fruits, parfums, מיני בשמים) et en répondant אמן avec intention aux berakhot des עולים à la Torah et du מפטיר. Pour le décompte précis, on se réfère au niveau Daat HaRav et à la décision du Rav.
Questions de compréhension
Vérifie ta compréhension :
- Pourquoi ne répond-on pas אמן entre המעביר שינה et sa clôture גומל חסדים טובים ?
- Pour quels deux motifs a-t-on pris l usage de dire les ברכות השחר à la synagogue ?
- Que dit le גר parmi les berakhot שלא עשני, et pourquoi omet-il גוי ?
- Quelle est la différence entre le Mehaber (סברא ראשונה) et le Rama sur une berakha dont on n est pas concerné ?
- Pourquoi est-il bon de dire בשכמל״ו après שמע ישראל le matin ?
Pour aller plus loin
Si tu veux approfondir ce siman :
📖Rejoindre la khavroutha
- 📚 Niveau 2 — Lamdan : pour le pilpoul — מֵאָה בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם — דָּוִד הַמֶּלֶךְ ; שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי עֶבֶד אִשָּׁה וְשֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ ; בְּרָכָה שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב בָּהּ — סְבָרָא רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרוֹנָה
- ✨ Niveau 3 — Synthèse : pour la révision et la mémorisation rapide
- 👑 Niveau 4 — Daat HaRav (Admour HaZaken) : la chitah du Choulhan Aroukh HaRav — le décompte des מאה ברכות, le séder du matin et la ברכת התורה