✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן נ״ג · מי הראוי לירד לפני התיבה — השליח ציבור
דין מי הראוי לירד לפני התיבה — מי ראוי לרדת לפני התיבה כשליח ציבור: החזן צריך להיות הגון (ריקן מעבירות, בלא שם רע, ענו, מרוצה לעם, נעימה), אומר ישתבח מעומד, ודין הגיל (נתמלא זקנו, שתי שערות), המינוי, הפסולים והשכר
סימן נ״ג · כ״ו סעיפים
דין מי הראוי לירד לפני התיבה
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה קובע מי ראוי לרדת לפני התיבה (לירד לפני התיבה) כשליח ציבור. הוא אומר ישתבח מעומד ; וצריך שיהיה הגון — ריקן מעבירות, בלא שם רע, ענו, מרוצה לעם, בעל נעימה. אחר כך דנה ההלכה בגיל ובמינוי, בפסולים, בסירוב, במחלוקת ובשכר. טקסט עברי, ביאור והסבר של כ״ו הסעיפים לפי משפחות, וכן מקרים מעשיים.
נושא: מי הראוי לירד לפני התיבה — השליח ציבור ההגון, הגיל, המינוי והשכר
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן נ״ג · כ״ו סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
לימדונו חז״ל (ראש השנה ל״ד:): שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן — השליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן. אין הוא רק בעל קול נאה, אלא שלוחו של ציבור — הנציג הנושא את תפילת הכל. ולכן הצריכה ההלכה שיהיה הגון — נקי, מרוצה לעם ובעל נעימה — שהרי על ידו עולים דברי הקדושה, הקדיש והברכו. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. כ״ו הסעיפים — לפי משפחות: ישתבח מעומד, החזן ההגון, הגיל והמינוי, הפסולים, הסירוב, המחלוקת והשכר
1. מקרה מעשי — מי יכול להיות חזן: התנאים הנדרשים (הגון, נעימה, מרוצה לעם)
2. מקרה מעשי — בעל תשובה, קטן, ועם הארץ: סדרי הקדימה
3. מקרה מעשי — ישתבח מעומד, הטלית קודם ישתבח, ושלא להפסיק
+ שאלות להבנה ולהעמקה
א. מי הראוי לירד לפני התיבה — כ״ו הסעיפים לפי משפחות
שְׁלִיחַ צִבּוּר — הנציג של הציבור: היורד לפני התיבה (יורד לפני התיבה) לומר בקול את חלקי התפילה הצריכים מנין (קדיש, קדושה, ברכו, חזרת הש״ץ), והמוציא את הרבים ידי חובתן. וצריך שיהיה הגון, ראוי לאותה שליחות.
משפחה 1 — ישתבח מעומד (סעיפים א׳-ג׳)
אומר שליח צבור ישתבח מעומד. אין לומר ישתבח אלא אם כן אמר ברוך שאמר וקצת פסוקי דזמרה. הגה: הש״ץ אם לא היה לו טלית תחלה — יתעטף בציצית קודם שיתחיל ישתבח כדי שיאמר הקדיש מיד אחר ישתבח ולא יפסיק; וכן אם אין מנין בבית הכנסת — ימתין הש״ץ עם ישתבח וישתוק עד שיבא מנין, ויאמר ישתבח וקדיש.
השליח ציבור אומר ישתבח מעומד. ואין לומר ישתבח אלא אם כן אמר ברוך שאמר וקצת פסוקי דזמרה. הגה: אם לא היה לחזן טלית — יתעטף קודם שיתחיל ישתבח, כדי לומר הקדיש מיד אחר ישתבח בלא הפסק ; ואם אין מנין — ימתין עם ישתבח בשתיקה עד שיבוא מנין.
עיקר עבודת החזן מתחילה בישתבח — הברכה החותמת את פסוקי דזמרה, ואומרה מעומד, מפני הכבוד וכדי להסמיך את הקדיש בלא הפסק (ועיין סימן נ״ד). והעיקר: שהקדיש יבוא אחר ישתבח בלא הפסק.
משפחה 2 — החזן ההגון (סעיפים ד׳-ה׳)
שליח צבור צריך שיהיה הגון. ואיזהו הגון — שיהא ריקן מעבירות, ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו, ושיהיה ענו ומרוצה לעם, ויש לו נעימה וקולו ערב, ורגיל לקרות תורה נביאים וכתובים. אם אין מוצאין מי שיהיה בו כל המדות האלו — יבחרו הטוב שבצבור בחכמה ובמעשים טובים.
הגה: ואם היה כאן עם הארץ זקן וקולו נעים והעם חפצים בו, ובן י״ג שנה המבין מה שאומר ואין קולו נעים — הקטן הוא קודם. מי שעבר עבירה בשוגג, כגון שהרג הנפש בשגגה וחזר בתשובה — מותר להיות ש״ץ; אבל אם עשה במזיד — לא, דמכל מקום יצא עליו שם רע קודם התשובה.
השליח ציבור צריך שיהיה הגון. ואיזהו הגון — ריקן מעבירות, שלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו, ענו ומרוצה לעם, בעל נעימה וקול ערב, ורגיל בתורה נביאים וכתובים. ואם אין מי שבו כל המדות — בוחרים הטוב שבציבור בחכמה ובמעשים טובים. הגה: עם הארץ זקן ונעים הקול שהעם חפצים בו, מול בן י״ג המבין ואין קולו נעים — הקטן קודם. מי שחטא בשגגה וחזר בתשובה כשר, אבל במזיד — לא, שיצא עליו שם רע קודם התשובה.
עיקר התנאי הגון: לא שלמות גמורה, אלא היעדר שם רע והנהגה ישרה, עם נעימה וריצוי העם (מרוצה לעם). וחילוק שוגג / מזיד אינו בעצם החטא אלא בשם הרע: השוגג ששב כ«צדיק גמור», והמזיד כבר יצא עליו שם רע.
משפחה 3 — הגיל והמינוי (סעיפים ו׳-י׳)
אין ממנין אלא מי שנתמלא זקנו, מפני כבוד הצבור; אבל באקראי, משהביא שתי שערות, יכול לירד לפני התיבה, ובלבד שלא יתמנה מפי הצבור. מי שאינו בעל זקן, כל שניכר בו שהגיע לכלל שנים שראוי להתמלאות זקנו — נתמלא זקנו קרינן ביה, הילכך בן כ׳ שנה אף על פי שאין לו זקן — ממנין אותו. ואם אין שם מי שיודע להיות ש״ץ כי אם בן י״ג ויום אחד — מוטב שיהא הוא ש״ץ משיבטלו מלשמוע קדושה וקדיש.
אין ממנין (מינוי קבוע) אלא מי שנתמלא זקנו, מפני כבוד הציבור ; אבל באקראי, משהביא שתי שערות, יכול לירד — ובלבד שלא יתמנה מפי הציבור. וכל שניכר בו שהגיע לשנים הראויות — נתמלא זקנו קרינן ביה ; ולפיכך בן כ׳ אף בלא זקן ממנין אותו. ואם אין מי שיודע אלא בן י״ג ויום אחד — מוטב שיהא הוא חזן משיבטלו מקדושה וקדיש.
שני סִפִּים: למינוי קבוע צריך נתמלא זקנו — מפני כבוד הציבור ; ולאקראי די בשתי שערות (הגדלות). ו«נתמלא זקנו» אינו זקן ממש דווקא — מבן כ׳, או מבן י״ח עם מעט זקן, קרינן ביה נתמלא זקנו.
משפחה 4 — הפסולים ודקדוק הקול (סעיפים י״א-י״ד)
ש״ץ שמאריך בתפלה כדי שישמעו קולו הערב — אם מחמת ששמח בלבו שנותן הודאה להשם יתברך בנעימה, תבא עליו ברכה; אבל אם מכוין להשמיע קולו ושמח בקולו — הרי זה מגונה. אין ממנין מי שקורא לאלפי״ן עייני״ן ולעייני״ן אלפי״ן. פוחח, והוא מי שבגדו קרוע וזרועותיו מגולים — לא ירד לפני התיבה. סומא יורד לפני התיבה, ובלבד שלא יקרא בתורה.
חזן המאריך בתפילתו כדי שישמעו קולו: אם משמחה בהודאה להשם בנעימה — תבוא עליו ברכה ; אבל אם להשמיע קולו ולשמוח בו — מגונה. אין ממנין מי שמחליף אותיות (קורא לאלפין עיינין). הפוחח — שבגדו קרוע וזרועותיו מגולים — לא ירד. הסומא יורד לפני התיבה, ובלבד שלא יקרא בתורה [בעל פה].
הקול לשירות השבח ולא לגאווה: המאריך להתפאר מגונה. יש פסולים המעכבים — דקדוק הקול (המשנה משמעות התיבות) והלבוש שאינו כבוד (פוחח) — אבל הסומא כשר, שחייב בכל המצוות ומוציא את הרבים.
משפחה 5 — מינוי, סירוב, מחלוקת ושכר (סעיפים ט״ו-כ״ו)
ש״ץ קבוע יורד לפני התיבה מעצמו ולא ימתין שיאמרו לו; ומי שאינו קבוע צריך לסרב מעט קודם שירד, ולא יותר מדאי. יש מונעים גר מלהיות ש״ץ, ונדחו דבריהם. שליח צבור בשכר עדיף טפי מבנדבה. צבור שצריכין לשכור רב וש״ץ ואין בידם כדי שכר שניהם — אם הוא רב מובהק וגדול בתורה ובקי בהוראה הוא קודם, ואם לאו — ש״ץ קודם. ואין מסלקין חזן מאומנתו אלא אם כן נמצא בו פסול.
חזן קבוע יורד מעצמו ואינו ממתין שיאמרו לו ; ומי שאינו קבוע מסרב מעט קודם שירד, ולא יותר מדאי. יש שמנעו גר — ונדחו דבריהם. השליח ציבור בשכר עדיף מבנדבה. ציבור הצריך רב וחזן ואין בידם לשניהם: אם רב מובהק וגדול בתורה ובקי בהוראה — קודם ; ואם לאו — החזן קודם. ואין מסלקין חזן אלא אם נמצא בו פסול.
לציבור סמכות בבחירה: הוא ממנה, מרצה, ואף מסלק — אך רק לפסול ברור, לא על רינון בעלמא. והמידה הנכונה: לא להתפלל בחזקה ובאלמות (שאין עונין אמן אחריו), ולא לסרב יותר מדאי ; ומעדיפים את השליחות בשכר, שהיא קבועה ומכובדת.
הסימן במשפט אחד: היורד לפני התיבה הוא שלוחו של ציבור — אומר ישתבח מעומד, צריך להיות הגון (ריקן מעבירות, בלא שם רע, מרוצה לעם, נעימה), בן שנים למינוי קבוע (נתמלא זקנו) או בעל שתי שערות לאקראי ; הפסולים ודקדוק הקול מעכבים, הציבור ממנה ומסלק לפסול, והשליחות בשכר עדיפה.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — מי יכול להיות חזן?
מצב: את מי צריך הציבור לבחור לירד לפני התיבה?
הנהגה: מבקשים הגון — ריקן מעבירות, בלא שם רע (אף מלפנים), ענו, מרוצה לעם, בעל נעימה ורגיל בתורה נביאים וכתובים. ואם אין מי שבו כל המדות — לוקחים את הטוב שבציבור בחכמה ובמעשים טובים. והקול חשוב, אך הוא לשירות השבח, לא לגאווה.
מקרה 2 — בעל תשובה, קטן, ועם הארץ
מצב: האם להעדיף עם הארץ זקן בעל קול נעים, או קטן המבין? והאם בעל תשובה יכול להיות חזן?
הנהגה: הבן י״ג המבין את שהוא אומר קודם לעם הארץ הזקן בעל הקול הנעים — כי יודע מה מתפלל. והבעל תשובה שחטא בשגגה ושב — כשר ; אבל מי שחטא במזיד — לא, לא מחמת החטא אלא מחמת השם רע שיצא עליו. ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה 3 — ישתבח מעומד, הטלית, ושלא להפסיק
מצב: מדוע החזן עומד בישתבח, ומה יעשה אם אין לו עדיין טלית?
הנהגה: החזן אומר ישתבח מעומד — מפני הכבוד וכדי להסמיך את הקדיש שאחריו בלא הפסק. ואם לא היה לו טלית — יתעטף קודם ישתבח (ולא בין פסוקי דזמרה לישתבח), כדי שהקדיש יבוא אחר ישתבח בלא הפסק. ואינו אומר ישתבח אלא אחר ברוך שאמר וקצת פסוקי דזמרה. ולפרטים — עיין ברמה למדן ובסימן נ״ד.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מהו חזן הגון? מנה שלוש ממדותיו.
- מה ההבדל בין נתמלא זקנו לשתי שערות לענין המינוי?
- מדוע מזיד ששב נדחה, ואילו שוגג ששב כשר?
- מדוע אומר החזן ישתבח מעומד?
- מאיזה טעם מסלקין חזן מאומנתו?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — שְׁלִיחַ צִבּוּר — מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים וּשׁלוּחוֹ שֶׁל צִבּוּר (ראש השנה ל״ד:–ל״ה.) ; חַזָּן הָגוּן — שֵׁם רַע, בַּעַל עֲבֵרָה, בַּעַל תְשׁוּבָה, מֵזִיד וְשׁוֹגֵג ; יִשְׁתַּבַּח מְעֻמָּד וְקַדִּישׁ עַל תְהִלָּה (וְעַיֵּן סִימָן נ״ד)
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — השליח ציבור ההגון, השם רע, הגיל והמינוי והשכר