Pourquoi un niveau 4 dédié à l’Admour HaZaken ? Le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken n’est pas un commentaire sur le Mehaber (מחבר) — c’est un Choulhan Aroukh autonome et complet, écrit par l’Admour HaZaken (Rabbi Schneur Zalman de Liadi, fondateur de Habad, élève du Maguid (מגיד) de Mezeritch). Sa singularité : il combine halakha (הלכה) + טעמי המצוות + dimension intérieure dans un seul ouvrage, et il tranche avec une rigueur talmudique unique.
Pour le Habad, l’Admour HaZaken est הפוסק האחרון — son psak est l’autorité décisionnaire. Cette page rassemble la voie du Rav sur le siman נ״ט — דִּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁבְּיוֹצֵר. Chez le Rav, le siman se déploie en ו׳ סְעִיפִים (six seifim) : le נֻסַּח de יוֹצֵר אוֹר et les דִּינֵי טָעוּת, la קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר, le מַעֲרִיצִים בְּמ״ם, le שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא, le טָעָה וְיָרַד אַחֵר et l’אוֹר חָדָשׁ.
→ Lire la préface générale sur la chitah de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב — סימן נ״ט — דִּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁבְּיוֹצֵר
Le texte intégral du Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב, סימן נ״ט — דִּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁבְּיוֹצֵר — וּבוֹ ו׳ סְעִיפִים
Texte de l’Admour HaZaken lui-même (source Sefaria Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.59), suivi de notre traduction française. Le siman comporte six seifim (ו׳ סְעִיפִים ; seif k → .59.k).
סעיף א נֻסַּח בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה — יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, וּמִדַּת לַיְלָה בַּיּוֹם ; טָעָה מַעֲרִיב עֲרָבִים.
דִּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה בְּיוֹצֵר וּבוֹ ו׳ סְעִיפִים:שֶׁבַע בְּרָכוֹת תִקְּנוּ חֲכָמִים לִקְרִיאַת שְׁמַע: בַּשַּׁחַר — שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ, וּבָעֶרֶב — שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ, וְסָמְכוּ אוֹתָן עַל פָּסוּק ״שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ וְגו׳״. בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה פּוֹתַחַת בְּ״בָרוּךְ״: ״בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ״. וְתִקְּנוּ לְהַזְכִּיר מִדַּת לַיְלָה בַּיּוֹם, לְהוֹצִיא מִלֵּב הַמִּינִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁמִּי שֶׁבָּרָא אוֹר לֹא בָּרָא חֹשֶׁךְ. וְחוֹתֶמֶת בְּ״בָרוּךְ״: ״בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״. וְאִם טָעָה וְאָמַר ״בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בִּדְבָרוֹ מַעֲרִיב עֲרָבִים״ וְנִזְכַּר מִיָּד וְאָמַר ״יוֹצֵר אוֹר״ עַד סִיּוּם הַבְּרָכָה וְחָתַם בְּ״יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״ — יָצָא. אֲבָל אִם אָמַר ״אֲשֶׁר בִּדְבָרוֹ מַעֲרִיב עֲרָבִים״ וְלֹא אָמַר (מִיָּד) ״יוֹצֵר אוֹר״ אַף עַל פִּי שֶׁחָתַם בְּ״יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״ — לֹא יָצָא, שֶׁהֲרֵי כָּל פְּתִיחַת הַבְּרָכָה לֹא הָיְתָה כְּתִקּוּנָהּ (שֶׁלֹּא בֵּרֵךְ כְּלָל עַל יְצִירַת הָאוֹר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁנִּזְכַּר מִיָּד וְאָמַר ״יוֹצֵר אוֹר״ — תִּקֵּן טָעוּתוֹ וּבֵרַךְ עַל יְצִירַת הָאוֹר). וְאִם אָמַר ״בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ אֲשֶׁר בִּדְבָרוֹ מַעֲרִיב עֲרָבִים בְּחָכְמָה פּוֹתֵחַ״ כו׳ אֲפִלּוּ עַד סִיּוּם הַבְּרָכָה וְחָתַם בְּ״יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״ — יָצָא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁפְּתִיחַת הַבְּרָכָה וַחֲתִימָתָהּ כְּתִקּוּנָהּ אַף עַל פִּי שֶׁבָּאֶמְצַע שִׁנָּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים — יָצָא בְּדִיעֲבַד. אֲבָל אִם חָתַם ״הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים״ אַף עַל פִּי שֶׁפָּתַח בְּ״יוֹצֵר אוֹר״ בִּלְבַד וְאָמַר כָּל הַבְּרָכָה כְּתִקּוּנָהּ עַד הַחֲתִימָה — לֹא יָצָא, שֶׁכָּל הַבְּרָכָה צְרִיכָה לִהְיוֹת פְּתִיחָתָהּ וַחֲתִימָתָהּ כְּתִקּוּנָהּ אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד. וְכָל מָקוֹם שֶׁלֹּא יָצָא אִם לֹא נִזְכַּר שֶׁטָּעָה עַד שֶׁגָּמַר ״אַהֲבָה רַבָּה״ אוֹ ״אַהֲבַת עוֹלָם״ — לֹא יַפְסִיק לַחֲזֹר לְ״יוֹצֵר אוֹר״ בֵּינָהּ לִקְרִיאַת שְׁמַע, אֶלָּא יֹאמַר ״יוֹצֵר אוֹר״ אַחַר תְּפִלַּת י״ח. וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּקְדִּים קְרִיאַת שְׁמַע לְבִרְכַּת ״יוֹצֵר״ שֶׁתִקְּנוּ לְפָנֶיהָ — אֵין זֶה מְעַכֵּב בְּדִיעֲבַד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס׳:
נֻסַּח et טָעוּת. Sept berakhot pour le ק״ש (« שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ ») : au matin שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ. La 1re ouvre par בָּרוּךְ : « יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ » — on mentionne la מִדַּת לַיְלָה le jour לְהוֹצִיא מִלֵּב הַמִּינִים ; חֲתִימָה « יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת ». Qui s’est trompé et a dit « מַעֲרִיב עֲרָבִים » puis s’est repris מִיָּד en disant « יוֹצֵר אוֹר » — יָצָא ; sinon לֹא יָצָא. Tout dépend de la פְּתִיחָה et de la חֲתִימָה כְּתִקּוּנָן, même בְּדִיעֲבַד. Ne s’est repris qu’après אַהֲבָה רַבָּה — il dit « יוֹצֵר אוֹר » après la תְּפִלַּת י״ח (עיין siman 60).
סעיף ב קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר — הַיָּחִיד אוֹמְרָהּ כְּסִפּוּר דְּבָרִים, וְהַמִּנְהָג.
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּ״יוֹצֵר״ יָכוֹל הַיָּחִיד לְאָמְרָהּ, שֶׁאֵינָהּ דּוֹמָה לַקְּדֻשָּׁה שֶׁבַּתְּפִלָּה שֶׁאוֹמְרִים ״נַקְדִּישָׁךְ״ אוֹ ״נְקַדֵּשׁ״ שֶׁאֲנַחְנוּ מַקְדִּישִׁים אוֹתוֹ וְאֵין רַשַּׁאי לְהַקְדִּישׁ בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה, אֲבָל קְדֻשָּׁה שֶׁל ״יוֹצֵר״ שֶׁאֵין אָנוּ מַקְדִּישִׁין אוֹתוֹ אֶלָּא מַזְכִּירִין הַקְּדֻשָּׁה שֶׁאוֹמְרִים לוֹ מְשָׁרְתָיו — מֻתָּר בְּיָחִיד, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא כְּמוֹ סִפּוּר דְּבָרִים. וְכֵן קְדֻשַּׁת ״וּבָא לְצִיּוֹן״ כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא קְרִיאַת פְּסוּקִים בְּעָלְמָא — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין הַיָּחִיד אוֹמֵר לֹא קְדֻשַּׁת ״יוֹצֵר״ וְלֹא קְדֻשַּׁת ״וּבָא לְצִיּוֹן״, אֶלָּא כְּשֶׁמַּגִּיעַ לַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּ״יוֹצֵר״ — יֹאמַר ״וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה קָדוֹשׁ וְהָאוֹפַנִּים כו׳ וְאוֹמְרִים בָּרוּךְ״. וְטוֹב לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם וְלִזָּהֵר שֶׁיָּחִיד יֹאמְרֶנָה בְּנִגּוּן וּטְעָמִים כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה. אֲבָל הַמִּנְהָג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּכְשֶׁעוֹנִין קְדֻשָּׁה זוֹ בְּצִבּוּר — יֵשׁ לַעֲנוֹת בְּקוֹל רָם, וְיֵשׁ לוֹמַר אוֹתָהּ מְיֻשָּׁב. וְלֹא שֶׁיֵּשֵׁב אִם הָיָה עוֹמֵד, אֶלָּא שֶׁאִם הָיָה יוֹשֵׁב — אֵין לוֹ לַעֲמֹד לִקְדֻשָּׁה זוֹ כְּמוֹ לִקְדֻשָּׁה שֶׁבַּתְּפִלָּה:
קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר. יֵשׁ אוֹמְרִים que le יָחִיד peut la dire : elle n’est pas comme la קְדֻשָּׁה de la תְּפִלָּה (« נַקְדִּישָׁךְ ») interdite בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה, mais כְּסִפּוּר דְּבָרִים (on rapporte la קְדֻשָּׁה que disent les מְשָׁרְתָיו) ; de même « וּבָא לְצִיּוֹן » (קְרִיאַת פְּסוּקִים). וְיֵשׁ אוֹמְרִים que le יָחִיד ne la dit pas, mais « וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה קָדוֹשׁ ». טוֹב de la dire בְּנִגּוּן וּטְעָמִים כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה ; mais הַמִּנְהָג est כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. בְּצִבּוּר : בְּקוֹל רָם וּמְיֻשָּׁב (עיין siman 66).
סעיף ג מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמַמְלִיכִים — הַכֹּל בְּמ״ם וְלֹא בְּנו״ן.
יֵשׁ לוֹמַר ״מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמַמְלִיכִים״— הַכֹּל בְּמ״ם וְלֹא בְּנו״ן, כִּי כָּל נֻסַּח הַבְּרָכָה הוּא לְשׁוֹן מִקְרָא וּלְשׁוֹן מִקְרָא הוּא בְּמ״ם וְלֹא בְּנו״ן (וְיֵשׁ נוֹהֲגִין מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם לוֹמַר בְּנו״ן):
בְּמ״ם וְלֹא בְּנו״ן. On dit « מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמַמְלִיכִים » — le tout בְּמ״ם, car tout le נֻסַּח de la berakha est לְשׁוֹן מִקְרָא, et le לְשׁוֹן מִקְרָא est בְּמ״ם וְלֹא בְּנו״ן. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין, מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם, de dire בְּנו״ן.
סעיף ד הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא ; לוֹמַר בְּנַחַת עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר ; אֵין לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר הַבּוֹחֵר.
בְּרָכוֹת אֵלּוּ שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע — הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא בָּקִי. וְאֵינָן דּוֹמוֹת לִתְפִלָּה שֶׁאֵין הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶלָּא מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי, לְפִי שֶׁהַתְּפִלָּה בַּקָּשַׁת רַחֲמִים הִיא וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ אִם יוֹדֵעַ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּבְרָכוֹת אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא שְׁלִיחַ צִבּוּר אֶת הַצִּבּוּר, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם ט׳ הַשּׁוֹמְעִים וְעוֹנִין אָמֵן. אֲבָל כְּשֶׁאֵין ט׳ שׁוֹמְעִין — יָחִיד הוּא, וְאֵין יָחִיד מוֹצִיא אֶת הַיָּחִיד אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי אֶלָּא בְּבִרְכַּת הַנֶּהֱנִין וּבִרְכַּת הַמִּצְווֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר כָּל הַבְּרָכוֹת. חוּץ מִבִּרְכַּת קְרִיאַת שְׁמַע וְכָל בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר שֶׁהֵן בִּרְכוֹת שֶׁבַח וְהוֹדָאָה, וְנִתַּקְנוּ לְאָמְרָם בְּפִיו, אוֹ שֶׁיִּשְׁמַע אוֹתָן בְּרָב עָם שֶׁהִיא הַדְרַת מֶלֶךְ כְּשֶׁט׳ שׁוֹמְעִין מֵאֶחָד וְעוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן. וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גַּם כֵּן בִּרְכַּת הוֹדָאָה עַל הֶעָבָר, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהוּא בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין — הֵקֵלּוּ בָּהֶן. וּמִכָּל מָקוֹם הוֹאִיל וּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע הֵן אֲרֻכּוֹת — אֵין לִסְמֹךְ עַל שְׁמִיעָתָן מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אֲפִלּוּ בְּצִבּוּר, כִּי שֶׁמָּא יִפְנֶה לְבָבוֹ בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה לִדְבָרִים אֲחֵרִים וְלֹא יִשְׁמַע מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר. לָכֵן יֵשׁ לוֹמַר כָּל הַבְּרָכָה בְּנַחַת עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, וְאָז אַף עַל פִּי שֶיִפְנֶה לְבָבוֹ (וְיִקְרָא מִקְצָתָהּ בְּלֹא כַּוָּנָה) — יָצָא (שֶׁהַכַּוָּנָה אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת בְּדִיעֲבַד אֶלָּא בְּפָסוּק רִאשׁוֹן שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע וּבִבְרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל תְּפִלַּת י״ח). וְיִזָּהֵר לְמַהֵר לְסַיֵּם הַבְּרָכָה קֹדֶם שֶׁיְּסַיֵּם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר כְּדֵי שֶׁיַּעֲנֶה אָמֵן אַחֲרָיו, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״א. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַחַר סִיּוּם בִּרְכַּת ״הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה״ — לֹא יַעֲנֶה אָמֵן, שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בֵּין קְרִיאַת שְׁמַע לַבְּרָכָה שֶׁלְּפָנֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק בֵּין כָּל דְּבַר מִצְוָה אוֹ דְּבַר הֲנָאָה שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו לְהַבְּרָכָה שֶׁלְּפָנָיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעוֹנִין אָמֵן גַּם אַחַר בְּרָכָה זוֹ. וְאֵין חֲשָׁשׁ בְּמַה שֶּׁמַּפְסִיק בֵּינָהּ לִקְרִיאַת שְׁמַע, לְפִי שֶׁבִּרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע אֵינָן דּוֹמוֹת לִשְׁאָר בִּרְכוֹת הַמִצְווֹת, שֶׁהֲרֵי אֵין מְבָרְכִין ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע״, אֶלָּא בְּרָכוֹת בִּפְנֵי עַצְמָן הֵן, וְתִקְּנוּ לְבָרֵךְ אוֹתָן קֹדֶם קְרִיאַת שְׁמַע. וְכֵן הַמִּנְהָג פָּשׁוּט בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס״א:
הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא / בְּנַחַת. Dans les ברכות ק״ש le שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא même le בָּקִי (à la différence de la תְּפִלָּה, בַּקָּשַׁת רַחֲמִים). Mais seulement בְּצִבּוּר (ט׳ שׁוֹמְעִין וְעוֹנִין אָמֵן) : אֵין יָחִיד מוֹצִיא יָחִיד dans ces בִּרְכוֹת שֶׁבַח. Comme les berakhot sont אֲרֻכּוֹת, ne pas se fier à l’écoute mais tout dire בְּנַחַת עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, en finissant avant lui pour répondre אָמֵן (עיין siman 47). יֵשׁ אוֹמְרִים qu’après « הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה » on ne répond pas אָמֵן (הֶפְסֵק) ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים qu’on répond, et כֵּן הַמִּנְהָג — עיין siman 61.
סעיף ה טָעָה הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר וְיָרַד אַחֵר — מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק אוֹ מֵרֹאשׁ הַבְּרָכָה.
אִם טָעָה הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּבִרְכַּת ״יוֹצֵר״ בְּעִנְיָן שֶׁצָּרִיךְ לַעֲמֹד אַחֵר תַּחְתָּיו, אִם טָעָה קֹדֶם קְדֻשָּׁה — הֲרֵי זֶה הָעוֹמֵד תַּחְתָּיו צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה, כְּמוֹ בְּטוֹעֶה בְּבִרְכַּת הַתְּפִלָּה וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קכ״ו. וְאִם טָעָה לְאַחַר שֶׁעָנוּ הַצִּבּוּר ״קָדוֹשׁ כו׳״ — לֹא יַתְחִיל מֵרֹאשׁ הַבְּרָכָה, מִפְּנֵי שֶׁעֲנִיַּת קָדוֹשׁ חֲשׁוּבָה כְּסִיּוּם בְּרָכָה לְעִנְיָן זֶה, וּמִ״וְהָאוֹפַנִּים״ הוּא כְּמוֹ רֹאשׁ בְּרָכָה אַחֶרֶת, וְכֵן עֲנִיַּת ״בָּרוּךְ כְּבוֹד כו׳״ הוּא כְּמוֹ סִיּוּם בְּרָכָה לְעִנְיָן זֶה, וְ״לָאֵל בָּרוּךְ״ הוּא כְּמוֹ רֹאשׁ בְּרָכָה אַחֶרֶת. לְפִיכָךְ, אִם טָעָה בְּ״אוֹפַנִּים״ — יַחֲזֹר וְיַתְחִיל זֶה שֶׁתַּחְתָּיו מִ״וְהָאוֹפַנִּים״. וְאִם טָעָה מִ״לָאֵל בָּרוּךְ נְעִימוֹת״ וְאֵילָךָ — יַחֲזֹר וְיַתְחִיל ״לָאֵל בָּרוּךְ כו׳״:
טָעָה הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר וְיָרַד אַחֵר. S’il s’est trompé קֹדֶם קְדֻשָּׁה — le remplaçant reprend מֵרֹאשׁ הַבְּרָכָה (comme pour la תְּפִלָּה, סי׳ קכ״ו ; עיין siman 61). S’il s’est trompé après que le צִבּוּר a répondu « קָדוֹשׁ » — la עֲנִיַּת קָדוֹשׁ vaut סִיּוּם בְּרָכָה, et « וְהָאוֹפַנִּים » est כְּרֹאשׁ בְּרָכָה אַחֶרֶת : erreur dans « אוֹפַנִּים » → reprise à « וְהָאוֹפַנִּים » ; à partir de « לָאֵל בָּרוּךְ » → reprise à « לָאֵל בָּרוּךְ ».
סעיף ו אוֹר חָדָשׁ — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לוֹמַר, וְיֵשׁ מְיַשְּׁבִים הַמִּנְהָג.
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לוֹמַר ״אוֹר חָדָשׁ כו׳״, לְפִי שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר מֵעֵין פְּתִיחָה וַחֲתִימָה סָמוּךְ לַחֲתִימָה, וְזֶה אֵינוֹ מֵעֵין פְּתִיחָה וַחֲתִימָה, לְפִי שֶׁחֲכָמִים סִדְּרוּ הַבְּרָכָה עַל אוֹר הַמִּתְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם וְלֹא עַל אוֹר הֶעָתִיד לְהִתְחַדֵּשׁ. וְיֵשׁ מְיַשְּׁבִים הַמִּנְהָג לוֹמַר שֶׁהִיא מֵעֵין פְּתִיחָה וַחֲתִימָה, לְפִי שֶׁ״יוֹצֵר אוֹר״ זֶהוּ הָאוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּו׳ יְמֵי בְּרֵאשִׁית וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, וְעַל אוֹר זֶה נֶאֱמַר: ״וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ״, וְזֶהוּ שֶׁאוֹמֵר ״אוֹר חָדָשׁ״ שֶׁחִדֵּשׁ בְּו׳ יְמֵי בְּרֵאשִׁית — עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַדֵּשׁ לָנוּ:
אוֹר חָדָשׁ. יֵשׁ אוֹמְרִים qu’il ne faut pas dire « אוֹר חָדָשׁ », car il faut מֵעֵין פְּתִיחָה וַחֲתִימָה סָמוּךְ לַחֲתִימָה, et ceci porte sur l’אוֹר הֶעָתִיד et non sur l’אוֹר הַמִּתְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם. וְיֵשׁ מְיַשְּׁבִים le מנהג : « יוֹצֵר אוֹר » est l’אוֹר que le קב״ה a créé בְּו׳ יְמֵי בְּרֵאשִׁית וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא (« וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ ») — voilà l’« אוֹר חָדָשׁ » qu’Il renouvellera.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim נ״ט (édition Kehot, ו׳ סְעִיפִים). Traduction française : DAAT. Aucun passage n’est cité hors de ce texte vérifiable.
הַיְסוֹד — בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁבְּיוֹצֵר
Le yesod : la בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁבְּיוֹצֵר
La lecture de l’Admour HaZaken sur ce siman se déploie autour de quatre axes : le נֻסַּח de יוֹצֵר אוֹר et la מִדַּת לַיְלָה בַּיּוֹם ; la קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר ; le שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא et le לוֹמַר בְּנַחַת ; enfin le טָעָה וְיָרַד אַחֵר et l’אוֹר חָדָשׁ.
נֻסַּח יוֹצֵר אוֹר וּמִדַּת לַיְלָה בַּיּוֹם
Le נֻסַּח de יוֹצֵר אוֹר et la מִדַּת לַיְלָה
Le principe. « יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ » ; on mentionne la מִדַּת לַיְלָה le jour לְהוֹצִיא מִלֵּב הַמִּינִים ; חֲתִימָה « יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת » (סעיף א).
La conséquence. Tout dépend de la פְּתִיחָה et de la חֲתִימָה כְּתִקּוּנָן, même בְּדִיעֲבַד. Cf. siman 60.
קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר
La קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר
Le principe. יֵשׁ אוֹמְרִים que le יָחִיד la dit (כְּסִפּוּר דְּבָרִים) ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים « וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה » (סעיף ב).
La conséquence. הַמִּנְהָג : le יָחִיד la dit ; בְּצִבּוּר בְּקוֹל רָם וּמְיֻשָּׁב. Cf. siman 66.
הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא וְעִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּנַחַת
Le שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא et le בְּנַחַת
Le principe. le שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא même le בָּקִי, mais seulement בְּצִבּוּר (ט׳) ; לוֹמַר בְּנַחַת עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר (סעיפים ג-ד).
La conséquence. ne pas répondre אָמֵן après « הַבּוֹחֵר » selon la 1re opinion ; מַעֲרִיצִים בְּמ״ם. Cf. siman 61.
טָעָה וְיָרַד אַחֵר וְאוֹר חָדָשׁ
Le טָעָה וְיָרַד אַחֵר et l’אוֹר חָדָשׁ
Le principe. קֹדֶם קְדֻשָּׁה — מֵרֹאשׁ הַבְּרָכָה ; אַחֲרֶיהָ — מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק (סעיף ה) ; l’אוֹר חָדָשׁ (סעיף ו).
La conséquence. « וְהָאוֹפַנִּים » / « לָאֵל בָּרוּךְ » כְּרֹאשׁ בְּרָכָה ; l’« אוֹר חָדָשׁ » — יֵשׁ מְיַשְּׁבִים. Cf. siman 47.
Renvoi à l’étude. La portée de ce siman — le נֻסַּח de la בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה, la קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר, le שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא et l’אוֹר חָדָשׁ — touche à la conduite quotidienne des ברכות ק״ש. Cette page le présente au niveau du principe attesté dans le texte du Rav, sans rien ajouter d’inventé. Pour l’étude approfondie et la conduite personnelle, étudier avec un Rav de Habad et dans les textes eux-mêmes.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
La force du psak de l’Admour HaZaken
Comparaison de la voie de l’Admour HaZaken avec celles du Mehaber, de la Mishna Beroura (משנה ברורה) et de l’Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) sur les points-clés du siman נ״ט. La ligne Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) est mise en valeur — elle expose la sensibilité propre du Rav telle qu’elle ressort de ses six seifim.
| Sujet | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | Voie de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| נֻסַּח בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה וּמִדַּת לַיְלָה בַּיּוֹם | או״ח נ״ט — « יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ », מַזְכִּיר מִדַּת לַיְלָה בַּיּוֹם, חוֹתֵם « יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת ». | מ״ב נ״ט — דִּינֵי טָעָה בֵּין יוֹצֵר לְמַעֲרִיב, פְּתִיחָה וַחֲתִימָה. | ערוה״ש נ״ט — בֵּאוּר הַנֻּסַּח וְטַעַם מִדַּת לַיְלָה נֶגֶד הַמִּינִים. | Voie de l’Admour HaZaken — מֵבִיא כָּל דִּינֵי הַטָּעוּת ; הַכֹּל תָּלוּי בַּפְּתִיחָה וּבַחֲתִימָה כְּתִקּוּנָן אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד (סעיף א). |
| קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר לַיָּחִיד | או״ח נ״ט — הַיָּחִיד אוֹמֵר קְדֻשַּׁת יוֹצֵר, שֶׁהִיא כְּסִפּוּר דְּבָרִים. | מ״ב נ״ט — יֹאמְרֶנָּה בְּנִגּוּן וּטְעָמִים ; פְּרָטֵי הַמִּנְהָג. | ערוה״ש נ״ט — עִנְיַן הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר וְהַהֶכְרֵעַ. | Voie de l’Admour HaZaken — יֵשׁ אוֹמְרִים וְיֵשׁ אוֹמְרִים ; וְהַמִּנְהָג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, בְּצִבּוּר בְּקוֹל רָם וּמְיֻשָּׁב (סעיף ב). |
| הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא וַעֲנִיַּת אָמֵן | או״ח נ״ט — הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא ; לוֹמַר עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּנַחַת. | מ״ב נ״ט — מַחֲלֹקֶת עֲנִיַּת אָמֵן אַחַר הַבּוֹחֵר. | ערוה״ש נ״ט — דִּין הַהֶפְסֵק בֵּין גְּאֻלָּה לִק״ש. | Voie de l’Admour HaZaken — מוֹצִיא אֲפִלּוּ בָּקִי, וְרַק בְּצִבּוּר בְּעֲשָׂרָה ; לוֹמַר הַכֹּל בְּנַחַת עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר (סעיף ד). |
| טָעָה וְיָרַד אַחֵר וְאוֹר חָדָשׁ | או״ח נ״ט — טָעָה קֹדֶם קְדֻשָּׁה חוֹזֵר לָרֹאשׁ ; אַחֲרֶיהָ מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק. | מ״ב נ״ט — פְּרָטֵי « וְהָאוֹפַנִּים » וְ« לָאֵל בָּרוּךְ ». | ערוה״ש נ״ט — דִּין הָאוֹמֵר « אוֹר חָדָשׁ ». | Voie de l’Admour HaZaken — מֵרֹאשׁ אוֹ מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק ; וּבְ« אוֹר חָדָשׁ » — יֵשׁ אוֹמְרִים וְיֵשׁ מְיַשְּׁבִים (סעיפים ה-ו). |
Tableau établi à partir du texte du Mehaber (Orah Haïm נ״ט, source Sefaria) et des nossei kelim vérifiables (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Kriat Shema 1, Rosh, Ri, Rokeaḥ, Hagahot Maimoniyot, Abudraham, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot י״א-י״ב, כ״א). La colonne de l’Admour HaZaken s’appuie sur le texte réel du Choulhan Aroukh HaRav (ו׳ סְעִיפִים) reproduit au §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
Les lignes de force de la voie du Rav sur ce siman
Trois orientations qui caractérisent la sensibilité de l’Admour HaZaken sur ce siman. Chacune suit la structure : principe du siman → lecture du Rav → conséquence pratique. Chaque ligne s’appuie sur le texte réel du Rav (§1).
קו א — נֻסַּח הַבְּרָכָה וְהַטָּעוּת
Le נֻסַּח de la berakha et la טָעוּת
Principe du siman : « יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ », מִדַּת לַיְלָה בַּיּוֹם, חֲתִימָה « יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת » (סעיף א).
Lecture du Rav : les דִּינֵי טָעוּת (יוֹצֵר / מַעֲרִיב) dépendent de la פְּתִיחָה et de la חֲתִימָה כְּתִקּוּנָן. Cf. siman 60.
Conséquence pratique : soigner l’ouverture et la conclusion de la berakha.
קו ב — קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר וְהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא
La קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר et le שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא
Principe du siman : la קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר (כְּסִפּוּר דְּבָרִים) ; le שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא בְּעֲשָׂרָה (סעיפים ב-ד).
Lecture du Rav : le יָחִיד la dit (הַמִּנְהָג) ; לוֹמַר בְּנַחַת עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר. Cf. siman 47.
Conséquence pratique : dire soi-même la berakha, posément, avec le שְׁלִיחַ צִבּוּר.
קו ג — טָעָה וְיָרַד אַחֵר וְאוֹר חָדָשׁ
Le טָעָה וְיָרַד אַחֵר et l’אוֹר חָדָשׁ
Principe du siman : קֹדֶם קְדֻשָּׁה מֵרֹאשׁ ; אַחֲרֶיהָ מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק ; l’אוֹר חָדָשׁ (סעיפים ה-ו).
Lecture du Rav : עֲנִיַּת קָדוֹשׁ כְּסִיּוּם בְּרָכָה ; l’« אוֹר חָדָשׁ » — יֵשׁ מְיַשְּׁבִים. Cf. siman 61.
Conséquence pratique : suivre le מנהג sur l’« אוֹר חָדָשׁ » et la reprise du שְׁלִיחַ צִבּוּר.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
La conduite Habad pratique
Des points de conduite qui découlent directement du siman נ״ט dans la sensibilité de l’Admour HaZaken et de Habad — présentés au niveau du principe, en renvoyant au Rav pour le détail des cas.
Pour le Hassid Habad — Siman נ״ט (דִּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁבְּיוֹצֵר)
- ① נֻסַּח. Dire « יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ », mentionner la מִדַּת לַיְלָה le jour, חוֹתֵם « יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת ». Fondement : SA HaRav נ״ט séif א.
- ② קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר. Le יָחִיד la dit (הַמִּנְהָג) ; בְּצִבּוּר בְּקוֹל רָם וּמְיֻשָּׁב. Fondement : SA HaRav נ״ט séif ב.
- ③ עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר. Dire les berakhot בְּנַחַת עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, finir avant lui pour répondre אָמֵן ; מַעֲרִיצִים בְּמ״ם. Fondement : SA HaRav נ״ט séifim ג-ד.
- ④ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא. מוֹצִיא même le בָּקִי, mais seulement בְּצִבּוּר (ט׳ שׁוֹמְעִין) ; ne pas répondre אָמֵן après « הַבּוֹחֵר » selon la 1re opinion. Fondement : SA HaRav נ״ט séif ד.
- ⑤ טָעָה וְיָרַד אַחֵר. קֹדֶם קְדֻשָּׁה — מֵרֹאשׁ הַבְּרָכָה ; אַחֲרֶיהָ — מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק (« וְהָאוֹפַנִּים » / « לָאֵל בָּרוּךְ »). Fondement : SA HaRav נ״ט séif ה.
- ⑥ אוֹר חָדָשׁ. Sur « אוֹר חָדָשׁ » — יֵשׁ אוֹמְרִים וְיֵשׁ מְיַשְּׁבִים ; suivre le מנהג. Fondement : SA HaRav נ״ט séif ו.
⚠ Cette section présente la conduite Habad fondée sur le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken, siman נ״ט (texte réel reproduit au §1). Elle ne remplace pas une décision rabbinique pour un cas particulier. Pour toute question concrète — le נֻסַּח, la קְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹצֵר, le שְׁלִיחַ צִבּוּר, l’אוֹר חָדָשׁ — consulter ton Rav, et pour Habad, un Rav de Habad.