שולחן ערוך · אורח חיים

פותח מרן בדיני התנוחות והעֵרוּת בקריאת שמע — באיזו תנוחה קורין אותה, ושלא יקראנה מתוך שינה או היסח הדעת. ראש הסימן: "קורא אותה מהלך או עומד או שוכב או רוכב על גבי בהמה או יושב" (סעיף א׳), ועד סופו ט׳ סעיפים. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) התנוחה — כל אדם קורא כדרכו כשיטת בית הלל (ברכות י׳:-י״א.), חוץ מפרקדן, שאין קבלת מלכות שמים דרך גנאי; (ב) העֵרוּת והכוונה — עיקר הכוונה בפסוק ראשון (ברכות י״ג:, רמב״ם הלכות קריאת שמע פרק ב׳), ושלא יהא כקורא עראי, אלא "עשה אותם קבע" (ברכות ט״ז.). ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן: העומד המחמיר, המהלך בדרך, הישן והמתנמנם, לא ירמוז וביטול מלאכה.

סעיפים א׳-ב׳: "קורא אותה מהלך או עומד או שוכב או רוכב על גבי בהמה או יושב, אבל לא פרקדן, דהיינו שפניו טוחות בקרקע או מושלך על גבו ופניו למעלה; אבל קורא והוא שוכב על צדו. הגה: מאחר שכבר שוכב ואיכא טרחא לעמוד. ואם היה בעל בשר הרבה ואינו יכול להתהפך על צדו או שהיה חולה — נוטה מעט לצדו וקורא. מי שרוצה להחמיר לעמוד כשהוא יושב ולקרותה מעומד — נקרא עבריין."

סעיפים ג׳-ד׳: "היה מהלך בדרך וצריך לקרות קריאת שמע — צריך לעמוד בפסוק ראשון. עיקר הכוונה הוא בפסוק ראשון; הלכך אם קרא ולא כיון לבו בפסוק ראשון — לא יצא ידי חובתו, וחוזר וקורא. ואפילו למאן דאמר מצות אינן צריכות כוונה — מודה הכא."

סעיפים ו׳-ט׳: "הקורא קריאת שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו בפרשה ראשונה... מפני שנראה כקורא עראי, וכתיב «ודברת בם» ודרשינן עשה אותם קבע. היה עוסק במלאכה — יתבטל ממלאכתו עד שיקרא פרשה ראשונה. האומנין... בראש האילן או בראש שורות הבנין קורין קריאת שמע במקומם ואינם צריכים לירד. הכתף אף על פי שמשאו על כתפיו — קורא; אבל לא יתחיל בשעה שטוען ולא בשעה שפורק, מפני שאין לבו מיושב."

סעיף ה׳: "אם היה ישן — מצערים אותו ומעירים אותו עד שיקרא פסוק ראשון והוא ער ממש; מכאן ואילך אין מצערים אותו כדי שיקרא והוא ער ממש, שאף על פי שהוא קורא מתנמנם — יצא. הגה: ודין שתוי ושכור עיין לקמן סימן צ״ט סעיף א׳."