✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן ס״ד · דין הטועה בקריאת שמע
דין הטועה בקריאת שמע — מי שקראה למפרע: לא יצא בסדר הפסוקים, אבל הקדים פרשה לחברתה — יצא; דילג פסוק וחוזר לראשו; ספק בין הפרשיות; ספק בוכתבתם או בלמען ירבו
סימן ס״ד · ד׳ סעיפים
דין הטועה בקריאת שמע
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה מלמד את דיני הטועה בקריאת שמע: הקוראה למפרע — לא יצא בסדר הפסוקים, אבל הקדים פרשה שלמה — יצא (אינן סמוכות בתורה); דילג פסוק וחוזר לראש אותו הפסוק (או לראש הפרשה); הספק בין הפרשיות; והספק ב«וכתבתם» (סירכיה נקט ואתא). טקסט עברי, ביאור והסבר של ד׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: דיני הטועה בק״ש — קראה למפרע, דילג פסוק, ספק בין הפרשיות, ספק בוכתבתם
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ס״ד · ד׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
לימדונו חז״ל (מגילה י״ז.): קראה למפרע — לא יצא, שנאמר «והיו» בהוייתן יהו — הקורא את שמע למפרע לא יצא, שנאמר «והיו הדברים» — בהוייתן ובסדר שהן כתובין. הסימן עוסק בטועה בקריאתה: בסדר ההפוך, בפסוק שדילג, ובספק היכן הוא עומד. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. ד׳ הסעיפים — קראה למפרע (סעיף א׳), דילג פסוק וחזרה (סעיף ב׳), ספק בין הפרשיות (סעיף ג׳), ספק בוכתבתם (סעיף ד׳)
1. מקרה מעשי — טעה בסדר הפסוקים: חוזר וקורא (לא יצא בלמפרע)
2. מקרה מעשי — דילג פסוק: חוזר לראש הפסוק (או לראש הפרשה)
3. מקרה מעשי — הספק ב«וכתבתם»: הכלל סירכיה נקט ואתא
+ שאלות להבנה ולהעמקה
א. דין הטועה בק״ש — ד׳ הסעיפים
הַטּוֹעֶה בִּקְרִיאַת שְׁמַע — שני סדרים לפנינו: סדר הפסוקים שבתוך הפרשה, שהוא מעכב (הקוראה למפרע — לא יצא, «והיו» בהוייתן יהו); וסדר הפרשיות זו לזו, שאינו מעכב בדיעבד (הקדים פרשה לחברתה — יצא, לפי שאינן סמוכות בתורה). ומכאן דין החזרה בדילג פסוק, הספק בין הפרשיות, והספק ב«וכתבתם».
סעיף א׳ — קראה למפרע: הקורא שלא כסדר
קרא קריאת שמע למפרע — לא יצא. במה דברים אמורים? בסדר הפסוקים, אבל אם הקדים פרשה לחברתה, אף על פי שאינו רשאי — יצא, לפי שאינה סמוכה לה בתורה.
סעיף א׳: הקורא את ק״ש למפרע — לא יצא ידי חובתו. במה דברים אמורים? בסדר הפסוקים; אבל אם הקדים פרשה שלמה לחברתה (הקדים פרשה לחברתה) — אף על פי שאינו רשאי — יצא, לפי שאינה סמוכה לחברתה בתורה.
שני סדרים. בתוך פרשה אחת סדר הפסוקים מעכב: הקוראם למפרע — לא יצא («והיו» בהוייתן יהו). אבל להקדים פרשה שלמה (לומר «והיה אם שמוע» קודם «שמע») — אסור לכתחילה, ומכל מקום יצא בדיעבד, שהפרשיות «שמע» (בואתחנן) ו«והיה אם שמוע» (בעקב) אינן סמוכות בתורה.
סעיף ב׳ — דילג פסוק: חזרה לראש הפסוק
קרא פרשה וטעה בה, אם יודע היכן טעה — כגון שקרא כולה אלא שדילג פסוק אחד באמצע — חוזר לראש אותו הפסוק וגומר הפרשה; ואם אינו יודע היכן טעה, חוזר לראש הפרשה.
סעיף ב׳: קרא פרשה וטעה בה — אם יודע היכן טעה (כגון שקרא את כולה אלא שדילג פסוק אחד באמצע) — חוזר לראש אותו הפסוק וגומר את הפרשה; ואם אינו יודע היכן טעה — חוזר לראש הפרשה.
אם יודע היכן דילג פסוק — חוזר לראש אותו הפסוק וגומר על הסדר. ולמה לא יאמרנו במקום שנזכר? שאז יקראנו אחר הפסוקים שלאחריו — למפרע — ולמפרע לא יצא. ואם אינו יודע היכן טעה — חוזר לראש הפרשה.
סעיף ג׳ — ספק בין פרשה לפרשה
טעה בין פרשה לפרשה, שהוא יודע שסיים פרשה ואינו יודע אם ראשונה אם שנייה — חוזר לפרשה ראשונה ויתחיל «והיה אם שמוע».
סעיף ג׳: טעה בין פרשה לפרשה — יודע שסיים פרשה אך אינו יודע אם ראשונה אם שנייה — חוזר לפרשה ראשונה ויתחיל «והיה אם שמוע».
בטוח שסיים פרשה אחת, אך אינו יודע אי זו. מכריעין לודאי: חוזר לראשונה («שמע») — שבודאי קראה — ומתחיל «והיה אם שמוע» (השנייה). וכך מובטח שקרא את שתיהן על הסדר.
סעיף ד׳ — ספק בוכתבתם
היה עומד בוכתבתם ואינו יודע אם בוכתבתם שבפרשה ראשונה אם בוכתבתם שבפרשה שנייה — חוזר לוכתבתם שבפרשה ראשונה; והני מילי שלא התחיל «למען ירבו ימיכם», אבל אם התחיל «למען ירבו ימיכם» — אין צריך לחזור, דסירכיה נקט ואתא.
סעיף ד׳: היה עומד ב«וכתבתם» ואינו יודע אם ב«וכתבתם» שבפרשה ראשונה אם שבשנייה — חוזר ל«וכתבתם» שבראשונה; והני מילי כשלא התחיל «למען ירבו ימיכם», אבל אם התחיל «למען ירבו ימיכם» — אין צריך לחזור, דסירכיה נקט ואתא (גררת רגילותו הביאתו לשם).
שתי הפרשיות מסתיימות ב«וכתבתם»; ובספק חוזר ל«וכתבתם» שבראשונה (שבודאי קראה). אבל אם כבר התחיל «למען ירבו ימיכם» — שאינו אלא בשנייה — סירכיה נקט ואתא: גררת רגילותו הביאתו לשם, אם כן כבר קרא את הראשונה כסדר, ואינו צריך לחזור.
הסימן במשפט אחד: הקורא ק״ש למפרע — לא יצא (בסדר הפסוקים), אבל להקדים פרשה שלמה — יצא; דילג פסוק — חוזר לראש אותו הפסוק (או לראש הפרשה אם אינו יודע); ספק בין הפרשיות — חוזר לראשונה ומתחיל «והיה אם שמוע»; ספק ב«וכתבתם» — חוזר לשל ראשונה, ואם התחיל «למען ירבו ימיכם» אין צריך לחזור (סירכיה נקט ואתא).
מקרים מעשיים
מקרה 1 — טעה בסדר הפסוקים
מצב: הבחין שקרא פסוקי ק״ש למפרע (שלא כסדר). מה יעשה ?
הנהגה: סדר הפסוקים מעכב — הקורא למפרע לא יצא וחוזר וקורא כתיקונה («והיו» בהוייתן יהו). ומכל מקום אם רק הקדים פרשה שלמה (כגון «והיה אם שמוע» קודם «שמע») — אסור לכתחילה אך בדיעבד יצא. ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה 2 — דילג פסוק
מצב: דילג פסוק באמצע הפרשה ונזכר לאחר מכן. האם יחזור לתחילה ?
הנהגה: אם יודע היכן דילג, חוזר לראש אותו הפסוק וגומר עד סוף הפרשה (שאם יאמרנו במקום שנזכר, נמצא קוראה למפרע). ואם אינו יודע היכן טעה — חוזר לראש הפרשה. ולפרטים (דילג תיבה או אות) — כהוראת הרב.
מקרה 3 — הספק ב«וכתבתם» (ראשונה או שנייה)
מצב: אומר «וכתבתם» ואינו יודע אם בראשונה אם בשנייה. האם יחזור ?
הנהגה: שתי הפרשיות מסתיימות ב«וכתבתם». ובספק חוזר ל«וכתבתם» שבראשונה. אבל אם כבר התחיל «למען ירבו ימיכם» (שאינו אלא בשנייה) — אינו חוזר: סירכיה נקט ואתא — גררת רגילותו מוכיחה שקרא כסדר. ולמקרי הגבול — כהוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- למה הקורא ק״ש למפרע לא יצא, ומנין לומדים זאת (סעיף א׳) ?
- למה להקדים פרשה שלמה — יצא בדיעבד ?
- מי שדילג פסוק ויודע היכן — לאן חוזר, ולמה לא למקום שנזכר (סעיף ב׳) ?
- בספק בין הפרשיות — לאן חוזר ובמה מתחיל (סעיף ג׳) ?
- מהו «סירכיה נקט ואתא» ומתי פוטר מלחזור (סעיף ד׳) ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — קראה למפרע — «והיו» בהוייתן יהו (מגילה י״ז.), סדר הפסוקים ופרשה לחברתה ; טעה באמצע וספק — חוזר לראש הפסוק או הפרשה, «קרא וטעה יחזור למקום שטעה» (ברכות ט״ז.) ; ספק בוכתבתם — חזקה וסירכא, «סירכיה נקט ואתא», אין ספק מוציא מידי ודאי
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — קראה למפרע, חזרה בטעות, ספק בוכתבתם וסירכיה נקט ואתא