Pourquoi un niveau 4 dédié à l’Admour HaZaken ? Le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken n’est pas un commentaire sur le Mehaber (מחבר) — c’est un Choulhan Aroukh autonome et complet, écrit par l’Admour HaZaken (Rabbi Schneur Zalman de Liadi, fondateur de Habad, élève du Maguid (מגיד) de Mezeritch). Sa singularité : il combine halakha (הלכה) + טעמי המצוות + dimension intérieure dans un seul ouvrage, et il tranche avec une rigueur talmudique unique.
Pour le Habad, l’Admour HaZaken est הפוסק האחרון — son psak est l’autorité décisionnaire. Cette page rassemble la voie du Rav sur le siman ס״ה — דִּין הַמַּפְסִיק בִּקְרִיאַת שְׁמַע. Chez le Rav, le siman se déploie en ג׳ סְעִיפִים (trois seifim) : le קְרָאָהּ סֵרוּגִין avec le הֶפְסֵק מֵחֲמַת אֹנֶס, le הַנִּכְנָס וּמָצָא צִבּוּר קוֹרְאִין et le פָּסוּק רִאשׁוֹן עִם הַצִּבּוּר, et enfin le טוֹב לִקְרֹא עִמָּהֶם כָּל קְרִיאַת שְׁמַע.
→ Lire la préface générale sur la chitah de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב — סימן ס״ה — דִּין הַמַּפְסִיק בִּקְרִיאַת שְׁמַע
Le texte intégral du Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב, סימן ס״ה — דִּין הַמַּפְסִיק בִּקְרִיאַת שְׁמַע — וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים
Texte de l’Admour HaZaken lui-même (source Sefaria Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.65), suivi de notre traduction française. Le siman comporte trois seifim (ג׳ סְעִיפִים ; seif k → .65.k).
סעיף א קְרָאָהּ סֵרוּגִין — יָצָא ; הֶפְסֵק בִּרְצוֹנוֹ — לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק ; מֵחֲמַת אֹנֶס — פְּלוּגְתָּא.
הַנִּכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר קוֹרְאִין קְרִיאַת שְׁמַע אוֹ שֶׁהִפְסִיק בִּשְׁעַת הַקְּרִיאָה וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים:קְרָאָהּ סֵרוּגִין, דְּהַיְנוּ שֶׁהִתְחִיל לִקְרוֹת וְהִפְסִיק בֵּין בִּשְׁתִיקָה בֵּין בְּדִבּוּר וְחָזַר וּגְמָרָהּ, אֲפִלּוּ שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ — יָצָא, אֲפִלּוּ אִם הָיָה הַהֶפְסֵק מֵחֲמַת אֹנֶס. וְכֵן בִּמְגִלָּה וּבִתְקִיעַת שׁוֹפָר. אֲבָל בִּתְפִלָּה אִם שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ מֵרֹאשׁ עַד סוֹף — צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין חִלּוּק בֵּין קְרִיאַת שְׁמַע לִתְפִלָּה, וּבְכָל מָקוֹם אִם שָׁהָה מֵחֲמַת אֹנֶס, שֶׁאַף אִם הָיָה רוֹצֶה שֶׁלֹּא לִשְׁהוֹת לֹא הָיָה יָכוֹל — צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ, אִם שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ מֵרֹאשׁ עַד סוֹף וְלֹא מִמָּקוֹם שֶׁשּׁוֹהֶה וּמַפְסִיק בּוֹ עַד סוֹף, וּמְשַׁעֲרִין לְפִי הַקּוֹרֵא וְלֹא לְפִי רֹב בְּנֵי אָדָם. וַאֲפִלּוּ בְּבִרְכַּת קְרִיאַת שְׁמַע אִם שָׁהָה בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ מֵרֹאשָׁהּ לְסוֹפָהּ — צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ. אֲבָל אִם הִפְסִיק שֶׁלֹּא מֵחֲמַת אֹנֶס, שֶׁאִם הָיָה רוֹצֶה הָיָה קוֹרֵא וְשָׁהָה בִּרְצוֹנוֹ וְהִפְסִיק בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בִּשְׁתִיקָה אֲפִלּוּ זְמַן רַב — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר אֶלָּא לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק. וְכֵן יֵשׁ לִנְהֹג הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה, כִּי כֵּן עִקָּר. וְאֹנֶס זֶה, יֵשׁ אוֹמְרִים אֲפִלּוּ אֹנֶס לִסְטִים אוֹ אֹנֶס אַחֵר, כָּל שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לִקְרוֹת אֲפִלּוּ אִם רָצָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב הֶפְסֵק מֵחֲמַת אֹנֶס לַחֲזֹר לָרֹאשׁ אֶלָּא אִם כֵּן לֹא הָיָה יָכוֹל לִקְרוֹת מֵחֲמַת שֶׁהָאִישׁ אֵינוֹ רָאוּי, כְּגוֹן שֶׁהִתְחִיל לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וְהִתְחִילוּ מֵי רַגְלָיו שׁוֹתְתִין עַל בִּרְכָּיו וְהֻצְרַךְ לְהַפְסִיק עַד שֶׁיִּכְלוּ, אוֹ מֵחֲמַת שֶׁהַמָּקוֹם אֵינוֹ רָאוּי לִקְרִיאָה, כְּגוֹן שֶׁקּוֹרְאָהּ מְהַלֵּךְ וְהִגִּיעַ לִמְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת וְהֻצְרַךְ לְהַפְסִיק. אֲבָל אִם הָאִישׁ אוֹ הַמָּקוֹם רְאוּיִין אֶלָּא שֶׁאֹנֶס אַחֵר מְעַכְּבוֹ וּמַצְרִיכוֹ לְהַפְסִיק, אֲפִלּוּ שָׁהָה זְמַן רַב — חוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק. וּלְעִנְיַן הֲלָכָה — יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁבַּתְּפִלָּה אֲפִלּוּ בְּאֹנֶס אַחֵר חוֹזֵר לָרֹאשׁ, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ בְּלִי אֹנֶס כְּלָל חוֹזֵר לָרֹאשׁ, אֲבָל בִּקְרִיאַת שְׁמַע אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הָאִישׁ אוֹ הַמָּקוֹם אֵינוֹ רָאוּי:
קְרָאָהּ סֵרוּגִין. A commencé le ק״ש puis a interrompu — בין בשתיקה בין בדיבור — puis a repris et achevé : même s’il a tardé כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ — יצא, même si l’interruption fut מֵחֲמַת אֹנֶס (idem meguila et chofar). Mais dans la תפילה, tarder כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ מֵרֹאשׁ עַד סוֹף — חוֹזֵר לָרֹאשׁ. Selon le יש אומרים, pas de distinction ק״ש / תפילה : par אֹנֶס on retourne au début (si tardé de bout en bout, מְשַׁעֲרִין לְפִי הַקּוֹרֵא) — même בְּבִרְכוֹת ק״ש. Mais interruption volontaire (שֶׁלֹּא מֵחֲמַת אֹנֶס), même longtemps — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר אֶלָּא לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק, וְכֵן עִקָּר. Sur le אֹנֶס : selon un avis même אֹנֶס listim ; selon un autre, seulement quand הָאִישׁ ou הַמָּקוֹם אֵינוֹ רָאוּי. הֲלָכָה : dans la תפילה même un autre אֹנֶס — חוֹזֵר לָרֹאשׁ ; mais בק״ש on ne retourne au début que si הָאִישׁ ou הַמָּקוֹם n’est pas apte.
סעיף ב הַנִּכְנָס וּמָצָא צִבּוּר קוֹרְאִין — פָּסוּק רִאשׁוֹן עִמָּהֶם ; בְּמָקוֹם שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק — בְּנִגּוּן הַצִּבּוּר.
קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְנִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר שֶׁקּוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע — צָרִיךְ לִקְרוֹת עִמָּהֶם פָּסוּק רִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כְּאִלּוּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם עִם חֲבֵרָיו. וְהוּא הַדִּין שְׁאָר דָּבָר שֶׁהַצִּבּוּר אוֹמְרִים, כְּגוֹן ״תְּהִלָּה לְדָוִד״ — צָרִיךְ לִקְרֹא עִמָּהֶם, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְהוּא הַדִּין אִם הוּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאוֹמֵר דִּבְרֵי תַּחֲנוּנִים אוֹ פְּסוּקִים בְּמָקוֹם שֶׁרַשַּׁאי לִפְסֹק. אֲבָל אִם הוּא עָסוּק בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לִפְסֹק, כְּגוֹן מִ״בָּרוּךְ שֶׁאָמַר״ וְאֵילָךְ — לֹא יַפְסִיק, אֶלָּא יֹאמַר הַתֵּבוֹת שֶׁהוּא אוֹמֵר בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר אוֹמְרִים פָּסוּק רִאשׁוֹן בְּנִגּוּן הַצִּבּוּר, שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה כְּאִלּוּ קוֹרֵא עִמָּהֶם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּמַפְסִיק אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע בִּרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, לְקַבֵּל עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם עִם הַצִּבּוּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבִפְסוּקֵי דְּזִמְרָה יֵשׁ לְהַפְסִיק, אֲבָל בַּבְּרָכוֹת שֶׁלִּפְנֵי קְרִיאַת שְׁמַע אֵין לְהַפְסִיק כְּלָל בִּשְׁבִיל פָּסוּק רִאשׁוֹן שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע, אֶלָּא יֹאמַר אוֹתָן הַתֵּבוֹת בְּנִגּוּן כְּמוֹ שֶׁהַצִּבּוּר אוֹמְרִים קְרִיאַת שְׁמַע. וּלְעִנְיַן הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה — כִּסְבָרָא הַג׳, דְּבִפְסוּקֵי דְּזִמְרָה — יֵשׁ לְהַפְסִיק, וּבְאֶמְצַע הַבְּרָכוֹת שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע — אֵין לְהַפְסִיק, אֶלָּא יֹאמַר הַתֵּבוֹת בְּנִגּוּן הַצִּבּוּר. וּמָאן דְּמַפְסִיק בִּבְרָכוֹת דִּקְרִיאַת שְׁמַע לִקְרֹא פָּסוּק רִאשׁוֹן עִם הַצִּבּוּר — רָאוּי לִגְעֹר בּוֹ:
פָּסוּק רִאשׁוֹן עִם הַצִּבּוּר. A déjà lu le ק״ש puis entre dans la בית הכנסת et trouve le ציבור le lisant — צָרִיךְ לִקְרוֹת עִמָּהֶם פָּסוּק רִאשׁוֹן, pour ne pas paraître refuser de קבלת עול מלכות שמים עם חביריו. Idem pour ce que dit le ציבור, כְּגוֹן ״תְּהִלָּה לְדָוִד״ (דֶּרֶךְ אֶרֶץ), et s’il dit תחנונים ou versets בְּמָקוֹם שֶׁרַשַּׁאי לִפְסֹק. Mais dans un lieu où il n’a pas le droit d’interrompre — מִ״בָּרוּךְ שֶׁאָמַר״ וְאֵילָךְ — לֹא יַפְסִיק : il dit les mots où il en est בְּנִגּוּן הַצִּבּוּר, כאילו il lit avec eux. הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה (troisième avis) : בְּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה — יֵשׁ לְהַפְסִיק ; בְּאֶמְצַע בִּרְכוֹת ק״ש — אֵין לְהַפְסִיק, mais il dit les mots בְּנִגּוּן הַצִּבּוּר. וּמָאן דְּמַפְסִיק בַּבְּרָכוֹת לִקְרֹא פָּסוּק רִאשׁוֹן — רָאוּי לִגְעֹר בּוֹ.
סעיף ג טוֹב לִקְרֹא עִמָּהֶם כָּל ק״ש — שָׂכָר כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה ; אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְּפָסוּק רִאשׁוֹן.
קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְנִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר שֶׁקּוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע — טוֹב שֶׁיִּקְרָא עִמָּהֶם כָּל קְרִיאַת שְׁמַע וִיקַבֵּל שָׂכָר כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה. אֲבָל אֵינוֹ חַיָּב רַק בְּפָסוּק רִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר:
לִקְרֹא עִמָּהֶם כָּל ק״ש. A déjà lu le ק״ש puis entre et trouve le ציבור le lisant — טוֹב שֶׁיִּקְרָא עִמָּהֶם כָּל קְרִיאַת שְׁמַע et il reçoit שָׂכָר כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה. Mais il n’est אֵינוֹ חַיָּב que du פָּסוּק רִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר (séif ב).
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ס״ה (édition Kehot, ג׳ סְעִיפִים). Traduction française : DAAT. Aucun passage n’est cité hors de ce texte vérifiable.
היסוד — דִּין הַמַּפְסִיק בִּקְרִיאַת שְׁמַע
Le yesod : le מפסיק בקריאת שמע
La lecture de l’Admour HaZaken sur ce siman se déploie autour de trois axes. D’abord le קְרָאָהּ סֵרוּגִין et le הֶפְסֵק מֵחֲמַת אֹנֶס. Ensuite le הַנִּכְנָס וּמָצָא צִבּוּר קוֹרְאִין et le פָּסוּק רִאשׁוֹן עִם הַצִּבּוּר. Enfin le טוֹב לִקְרֹא עִמָּהֶם כָּל ק״ש et le גֶּדֶר הַחִיּוּב.
קְרָאָהּ סֵרוּגִין — יָצָא
Lire par intermittence — יצא
Le principe. קְרָאָהּ סֵרוּגִין — interrompt (silence ou parole) puis reprend et achève — יצא, même s’il a tardé כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ, וְאֲפִלּוּ מֵחֲמַת אֹנֶס (idem meguila, chofar) (סעיף א).
La conséquence. Le סֵרוּגִין ne casse pas la קריאה : la lecture reste valable. Cf. siman 66 (הפסק בק״ש ובברכותיה).
הֶפְסֵק מֵחֲמַת אֹנֶס — פְּלוּגְתָּא
L’interruption par contrainte — controverse
Le principe. תפילה : tarder מֵרֹאשׁ עַד סוֹף — חוֹזֵר לָרֹאשׁ ; ק״ש — le Rav tranche : interruption volontaire, même longue, retour לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק ; par אֹנֶס, on ne retourne au début que si הָאִישׁ ou הַמָּקוֹם n’est pas apte (סעיף א).
La conséquence. מְשַׁעֲרִין לְפִי הַקּוֹרֵא (non selon la majorité). Cf. siman 64 (טעה בק״ש).
פָּסוּק רִאשׁוֹן עִם הַצִּבּוּר
Le premier verset avec le tsibbour
Le principe. Le נכנס qui a déjà lu et trouve le ציבור le lisant — צָרִיךְ לִקְרוֹת עִמָּהֶם פָּסוּק רִאשׁוֹן (עול מלכות שמים עם חביריו) ; בְּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה מַפְסִיק, בְּבִרְכוֹת ק״ש אֵין מַפְסִיק (סעיף ב).
La conséquence. Dans les ברכות, il dit les mots בְּנִגּוּן הַצִּבּוּר ; qui interrompt — רָאוּי לִגְעֹר בּוֹ. Cf. siman 51 (ברוך שאמר ופסוקי דזמרה).
Renvoi à l’étude. La portée de ce siman — le סֵרוּגִין, le הֶפְסֵק מֵחֲמַת אֹנֶס et le פָּסוּק רִאשׁוֹן עִם הַצִּבּוּר — touche à la conduite quotidienne du ק״ש à la synagogue. Cette page le présente au niveau du principe attesté dans le texte du Rav, sans rien ajouter d’inventé. Pour l’étude approfondie et la conduite personnelle, étudier avec un Rav de Habad et dans les textes eux-mêmes.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
La force du psak de l’Admour HaZaken
Comparaison de la voie de l’Admour HaZaken avec celles du Mehaber, de la Mishna Beroura (משנה ברורה) et de l’Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) sur les points-clés du siman ס״ה. La ligne Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) est mise en valeur — elle expose la sensibilité propre du Rav telle qu’elle ressort de ses trois seifim.
| Sujet | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | Voie de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| קְרָאָהּ סֵרוּגִין | או״ח ס״ה — קְרָאָהּ סֵרוּגִין אֲפִלּוּ שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ — יָצָא, אֲפִלּוּ מֵחֲמַת אֹנֶס. | מ״ב ס״ה — גֶּדֶר הַסֵּרוּגִין וְשִׁעוּר כְּדֵי לִגְמֹר. | ערוה״ש ס״ה — דִּין הַשְּׁהִיָּה בַּקְּרִיאָה. | Voie de l’Admour HaZaken — סֵרוּגִין יָצָא, אֲפִלּוּ מֵחֲמַת אֹנֶס ; וְכֵן בִּמְגִלָּה וּבִשׁוֹפָר (סעיף א). |
| הֶפְסֵק מֵחֲמַת אֹנֶס וַהֲלָכָה | או״ח ס״ה — רָמָ״א : אָנוּס וְהִפְסִיק כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ חוֹזֵר לָרֹאשׁ ; מְשַׁעֲרִין לְפִי הַקּוֹרֵא. | מ״ב ס״ה — פְּרָטֵי הָאֹנֶס וּפְלוּגְתָּא בֵּין ק״ש לִתְפִלָּה. | ערוה״ש ס״ה — הַהֶכְרֵעַ בְּאֹנֶס אַחֵר. | Voie de l’Admour HaZaken — בִּרְצוֹנוֹ חוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק (וְכֵן עִקָּר) ; בק״ש חוֹזֵר לָרֹאשׁ רַק אִם הָאִישׁ אוֹ הַמָּקוֹם אֵינוֹ רָאוּי (סעיף א). |
| פָּסוּק רִאשׁוֹן וְלִקְרֹא עִם הַצִּבּוּר | או״ח ס״ה — צָרִיךְ לִקְרוֹת עִמָּהֶם פָּסוּק רִאשׁוֹן ; טוֹב לִקְרֹא כָּל ק״ש ; אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְּפָסוּק רִאשׁוֹן. | מ״ב ס״ה — גֶּדֶר הַהֶפְסֵק בַּבְּרָכוֹת וּבִפְסוּקֵי דְּזִמְרָה. | ערוה״ש ס״ה — דִּין הָאוֹמֵר עִם הַצִּבּוּר. | Voie de l’Admour HaZaken — בְּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה מַפְסִיק, בְּבִרְכוֹת ק״ש אוֹמֵר בְּנִגּוּן הַצִּבּוּר ; הַמַּפְסִיק בַּבְּרָכוֹת רָאוּי לִגְעֹר בּוֹ (סעיפים ב-ג). |
Tableau établi à partir du texte du Mehaber (Orah Haïm ס״ה, source Sefaria) et des nossei kelim vérifiables (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Kriat Shema 2, Rosh, Talmidei Rabbeinou Yona, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot י״ג, Meguila י״ח). La colonne de l’Admour HaZaken s’appuie sur le texte réel du Choulhan Aroukh HaRav (ג׳ סְעִיפִים) reproduit au §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
Les lignes de force de la voie du Rav sur ce siman
Trois orientations qui caractérisent la sensibilité de l’Admour HaZaken sur ce siman. Chacune suit la structure : principe du siman → lecture du Rav → conséquence pratique. Chaque ligne s’appuie sur le texte réel du Rav (§1).
קו א — קְרָאָהּ סֵרוּגִין
Ligne 1 — la lecture par intermittence
Principe du siman : קְרָאָהּ סֵרוּגִין — יָצָא, אֲפִלּוּ שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ (סעיף א).
Lecture du Rav : le סֵרוּגִין ne casse pas la קריאה ; וְכֵן בִּמְגִלָּה וּבִשׁוֹפָר. Cf. siman 66.
Conséquence pratique : une lecture interrompue puis reprise reste valable — pas besoin de recommencer בדיעבד.
קו ב — הֶפְסֵק מֵחֲמַת אֹנֶס
Ligne 2 — l’interruption par contrainte
Principe du siman : בִּרְצוֹנוֹ — לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק ; בק״ש מֵחֲמַת אֹנֶס — לָרֹאשׁ רַק אִם הָאִישׁ אוֹ הַמָּקוֹם אֵינוֹ רָאוּי (סעיף א).
Lecture du Rav : וְכֵן עִקָּר ; מְשַׁעֲרִין לְפִי הַקּוֹרֵא. Cf. siman 64.
Conséquence pratique : distinguer une interruption voulue (retour au lieu où l’on s’est arrêté) d’un אֹנֶס qui rend l’homme ou le lieu inapte.
קו ג — פָּסוּק רִאשׁוֹן עִם הַצִּבּוּר
Ligne 3 — le premier verset avec le tsibbour
Principe du siman : צָרִיךְ לִקְרוֹת עִמָּהֶם פָּסוּק רִאשׁוֹן ; טוֹב לִקְרֹא כָּל ק״ש (שָׂכָר כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה) ; אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְּפָסוּק רִאשׁוֹן (סעיפים ב-ג).
Lecture du Rav : בְּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה מַפְסִיק ; בְּבִרְכוֹת ק״ש אוֹמֵר בְּנִגּוּן הַצִּבּוּר. Cf. siman 51 (ברוך שאמר).
Conséquence pratique : se joindre au ציבור pour le premier verset ; ne pas interrompre les ברכות — qui le fait, רָאוּי לִגְעֹר בּוֹ.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
La conduite Habad pratique
Des points de conduite qui découlent directement du siman ס״ה dans la sensibilité de l’Admour HaZaken et de Habad — présentés au niveau du principe, en renvoyant au Rav pour le détail des cas.
Pour le Hassid Habad — Siman ס״ה (דִּין הַמַּפְסִיק בִּקְרִיאַת שְׁמַע)
- ① סֵרוּגִין. A interrompu (silence ou parole) puis repris — יצא, même s’il a tardé כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ (idem meguila, chofar). Fondement : SA HaRav ס״ה séif א.
- ② הֶפְסֵק בִּרְצוֹנוֹ. Interruption volontaire, même longue — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר אֶלָּא לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק (וְכֵן עִקָּר). Fondement : SA HaRav ס״ה séif א.
- ③ הֶפְסֵק מֵחֲמַת אֹנֶס. Dans le ק״ש, on ne חוֹזֵר לָרֹאשׁ que si הָאִישׁ ou הַמָּקוֹם אֵינוֹ רָאוּי ; מְשַׁעֲרִין לְפִי הַקּוֹרֵא. Fondement : SA HaRav ס״ה séif א.
- ④ פָּסוּק רִאשׁוֹן עִם הַצִּבּוּר. A déjà lu et entre : לִקְרוֹת עִמָּהֶם פָּסוּק רִאשׁוֹן ; בְּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה מַפְסִיק, בְּבִרְכוֹת ק״ש אוֹמֵר בְּנִגּוּן הַצִּבּוּר. Fondement : SA HaRav ס״ה séif ב.
- ⑤ לִקְרֹא כָּל ק״ש. טוֹב שֶׁיִּקְרָא עִמָּהֶם כָּל ק״ש (שָׂכָר כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה) ; אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְּפָסוּק רִאשׁוֹן. Fondement : SA HaRav ס״ה séif ג.
⚠ Cette section présente la conduite Habad fondée sur le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken, siman ס״ה (texte réel reproduit au §1). Elle ne remplace pas une décision rabbinique pour un cas particulier. Pour toute question concrète — le סֵרוּגִין, le הֶפְסֵק מֵחֲמַת אֹנֶס, le פָּסוּק רִאשׁוֹן עִם הַצִּבּוּר — consulter ton Rav, et pour Habad, un Rav de Habad.