✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דין נושאי המטה והמנחמים והמלווים — עיונים מעמיקים
סימן ע״ב · ה׳ סעיפים
נושאי המטה · המלווים · עוסק במצוה · צורך המת · שורת המנחמים
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ע״ב — ה׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק ד׳; הלכות אבל), רא״ש, תלמידי רבינו יונה, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
ברכות י״ז:-י״ח. · ברכות י״א. · סוכה כ״ה. · העוסק במצוה פטור מן המצוה · «ובלכתך בדרך» פרט לעוסק במצוה · לועג לרש

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of Contents

  1. Introduction to the sugya — כלל «העוסק במצוה פטור מן המצוה» ומדת ה«צורך» (ברכות י״ז:, י״א.), צירי הסימן (ה׳ סעיפים)
  2. נושאי המטה וחילופיהן — «מאחר שלמטה צורך בהם», טרדת מצוה, ושאר המלווים חייבים (ברכות י״ז:)
  3. הוצאת המת וההספד — אין מוציאין סמוך לק״ש, «נשמטים אחד אחד» ולועג לרש, האונן יושב ודומם (סי׳ ע״א)
  4. שורת המנחמים — «קברו את המת», הפנימים הרואים פני האבל פטורים והחיצונים חייבים
  5. יסוד עוסק במצוה — טירדא או עצם העסק — זיקה לסי׳ ע״א וסי׳ ק״ו · נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 The text of the Shulhan Aroukh — the seifim

דִּין נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְהַמְנַחֲמִים וְהַמְלַוִּין. וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: נושאי המטה וחילופיהן — מאחר שלמטה צורך בהם פטורים, ושאר המלווין שאין למטה צורך בהם חייבים. ב׳: אין מוציאין את המת סמוך לק״ש; ואם התחילו להוציאו אין מפסיקין. ג׳: העוסקים בהספד — המת מוטל לפניהם נשמטים אחד אחד וקורין; אין מוטל לפניהם קורין ומתפללין, והאונן יושב ודומם. ד׳: קברו וחזרו האבלים לקבל תנחומין — אם יכולין לגמור פסוק קודם שיגיעו לשורה יתחילו, ואם לאו לא (הגה: אם יש שהות ביום). ה׳: העומדים בשורה — הפנימים הרואים פני האבל פטורים והחיצונים חייבים.

Concise summary:

ה׳ seifim: the siman settles who, among those occupied with the dead (הלוויה) and with mourning (ניחום), is פטור from the ק״ש and who is חייב, on the principle «העוסק במצוה פטור מן המצוה». The criterion is the צורך — actual engagement: נושאי המטה and their replacements «מאחר שלמטה צורך בהם» are פטורים (טרדת מצוה); the rest of the מלווים «שאין למטה צורך בהם» are חייבים; one does not bring out the dead סמוך לק״ש; and the מנחמים «הרואים פני האבל» (the inner ones) are פטורים, while the outer are חייבים.

1. הקדמת הסוגיא — «העוסק במצוה פטור מן המצוה», שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדין נושאי המטה והמנחמים והמלווים — מי מן העוסקים בהוצאת המת ובניחום אבלים פטור מקריאת שמע ומי חייב, ובו ה׳ סעיפים. ויסוד הסימן ניצב על כלל גדול: «העוסק במצוה פטור מן המצוה» — שכל הטרוד בעשיית מצוה אחת פטור מלקיים מצוה שנייה. ומכאן נובע קו החילוק שבכל הסימן: מי ש«למטה צורך בו» או שרואה פני האבל — טרוד במצוה בפועל ופטור; ומי ש«אין למטה צורך בו» ואינו מעכב את המצוה — אינו טרוד, וחייב. ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן: נושאי המטה וחילופיהן, הוצאת המת סמוך לזמן, העוסקים בהספד, ושורת המנחמים.
הערה יסודית: ציר הסימן — מדת ה«צורך». לא עצם ההליכה אחר המטה פוטרת, אלא הטרדה שבעשיית המצוה בפועל. לפיכך נושאי המטה וחילופיהם פטורים (שכולם מזומנים לשאת ומחליפים זה את זה), ושאר המלווים — אף שהלוויה בכלל גמילות חסד — חייבים, שאינם טרודים ויכולין לקרות. וכן במנחמים: הרואה פני האבל עוסק בניחום בפועל ופטור, והחיצון שאינו רואהו אינו עוסק וחייב.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: «העוסק במצוה פטור מן המצוה» — האם מדין טרדת המצוה (שדעתו טרודה בעשיית המצוה ואין בה יישוב הדעת לקיים מצוה אחרת), או מדין עצם העסק במצוה (שכל שהוא בגופה של מצוה פטור אף בלא טרדה)? ונפקא מינה במלווים שאין למטה צורך בהם, ובחיצונים שבשורה. ודעת הרב בסימן זה כצד הטרדה — «לפי שהם טרודים טרדת מצוה», ולכן שאין למטה צורך בהם חייבים «שאינם טרודים כלל ויכולין לקרות». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. נושאי המטה וחילופיהן — «מאחר שלמטה צורך בהם» (ברכות י״ז:), ושאר המלווים חייבים

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, בין אותם שהם לפני המטה בין אותם שהם לאחריה — מאחר שלמטה צורך בהם פטורים; ושאר המלווין את המת שאין למטה צורך בהם — חייבים.»
שורש הדין — משנה ברכות י״ז: (פרק «מי שמתו»): «נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, את שלפני המטה ואת שלאחר המטה — את שלמטה צורך בהם פטורים, ואת שאין למטה צורך בהם חייבים; ואלו ואלו פטורים מן התפילה». ומרן העתיק לשון המשנה. וטעם הפטור — «העוסק במצוה פטור מן המצוה» (ברכות י״א.; סוכה כ״ה.), שנלמד מ«ובלכתך בדרך» — בלכת של רשות ולא בלכת של מצוה. וכן פסק הרמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק ד׳).
קושיא — «אותם שלפני המטה» עדיין לא נשאו, ומאי טעמא פטורים? מאחר שהפטור מטעם עסק המצוה וטרדתה — מי שהוא לפני המטה ועדיין לא נשא ולא טרח בנשיאה, וכן מי שכבר נשא והוא מהלך אחריה, הרי בשעה זו אינו נושא בפועל; ומדוע פטרתן המשנה?
תירוץ: לפי שכולם מזומנים ומצפים לשאת, וכל בני החבורה מחליפין זה את זה — «וכולם חפצים לזכות בו» (כלשון הרב) — הרי הם כטרודים כבר בעשיית המצוה, שדעתם נתונה למטה ולנשיאתה. ולפיכך אף אותם שלפני המטה (העתידים לשאת) ואף אותם שלאחריה (שכבר נשאו וממתינים לחזור ולשאת) — פטורים. אבל שאר המלווין שאין להם חלק בנשיאה ואין למטה צורך בהם — אין דעתם טרודה, וחייבים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — «צורך» מן החבורה ולא מן היחיד: דקדק הרב שהפטור נאמר «בעיר שיש בה חבורה המזומנת לכך, וכל בני החבורה מחליפין לשאת». הא בעיר שאין בה חבורה מזומנת, וכל אחד ואחד צריך לשאת בפועל — פשיטא שכולם «צורך בהם» ופטורים. ונמצא ש«אין למטה צורך בהם» היינו דוקא במקום שיש מזומנין די הצורך, והללו נטפלין ללא צורך. ולענין פטור מן התפילה — «אלו ואלו פטורים», ואף שאין למטה צורך בהם, כמו שיתבאר בסי׳ ק״ו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — נושאי המטה: (א) בני החבורה המזומנין לשאת ולהחליף — פטורים מק״ש, בין לפני המטה בין לאחריה. (ב) שאר מלווין שאין למטה צורך בהם — חייבים, ויקראו פסוק ראשון בכוונה ובעמידה והשאר כשהם מהלכין (כלשון הרב). (ג) אלו ואלו — פטורים מן התפילה (עי׳ סי׳ ק״ו). (ד) אין בעיר חבורה מזומנת — כולם צורך בהם ופטורים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן — מאחר שלמטה צורך בהם — פטורים מק״ש (העוסק במצוה פטור מן המצוה, טרדת מצוה; ברכות י״ז:); ושאר המלווין שאין למטה צורך בהם — חייבים, שאינם טרודים ויכולין לקרות.

3. הוצאת המת וההספד — «אין מוציאין סמוך לק״ש», «נשמטים אחד אחד» ולועג לרש

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: «אין מוציאין את המת סמוך לק״ש, שאין שהות להוציאו ולקברו קודם שיגיע זמן ק״ש; ואם התחילו להוציאו — אין מפסיקין כדי לקרות.»
סעיף ג׳: «העם העוסקים בהספד — בזמן שהמת מוטל לפניהם נשמטים אחד אחד וקורין ומתפללין; אין המת מוטל לפניהם — הם קורין ומתפללין, והאונן יושב ודומם.»
שורש הדין: הביא מרן דין הוצאת המת ודין ההספד מן הראשונים (הרמב״ם הלכות קריאת שמע פרק ד׳, והטור). טעם «אין מוציאין סמוך לק״ש» — שמא ימשכו בטרדת הקבורה עד שיעבור הזמן ויתבטלו מק״ש לגמרי. וטעם «נשמטים אחד אחד» — משום «לועג לרש», שאין לקרות ולהתפלל בפני המת המוטל שאינו יכול לקיים מצוות (כלומר, נראה כלועג למי שכבר פטור מן המצוות). ודין האונן — יושב ודומם ואינו קורא, מטעם שנתבאר בסימן ע״א.
קושיא — למה אין מוציאין סמוך לק״ש, והרי העוסקים בקבורה עוסקים במצוה ופטורים? אם העוסק במצוה פטור מן המצוה, למה חששו להוצאה סמוך לזמן — יוציאו ויקברו, ובאותה שעה פטורים מן הק״ש כדין עוסק במצוה, ואין כאן ביטול?
תירוץ: אין הפטור אלא בשעה שכבר עוסקים בפועל, ולכתחילה אין להעמיד עצמו במצב שיתבטל ממנו כל זמן הק״ש (שהרי אין מוטל עליו לקבור דוקא עתה). ועוד, שיש מן העוסקים ש«אין למטה צורך בהם» וחייבים, ואותם ראוי שלא יתבטלו. ומכל מקום אם כבר התחילו להוציאו — «אין מפסיקין», שהעוסק במצוה פטור; אלא שאותם שאין למטה צורך בהם מפסיקין וקורין (כדין סעיף א׳). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — «נשמטים אחד אחד»: ונפקא מינה בהספד שאין שם חשש עזיבת המת, ובקריאה בבית אחר. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — הוצאה והספד: (א) אין מתחילין להוציא המת סמוך לזמן ק״ש של שחרית. (ב) התחילו להוציאו — אין מפסיקין, חוץ ממי שאין למטה צורך בו. (ג) המת מוטל לפניהם בהספד — נשמטים אחד אחד וקורין (לועג לרש). (ד) אין מוטל לפניהם — קורין במקומם, והאונן יושב ודומם (סי׳ ע״א). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
אין מוציאין את המת סמוך לק״ש שמא יעבור הזמן; ואם התחילו — אין מפסיקין. והעוסקים בהספד: מוטל לפניהם — נשמטים אחד אחד וקורין (משום לועג לרש); אין מוטל לפניהם — קורין ומתפללין, והאונן יושב ודומם (סי׳ ע״א).

4. שורת המנחמים — «הפנימים הרואים פני האבל פטורים והחיצונים חייבים»

לשון השלחן ערוך

סעיף ד׳: «קברו את המת וחזרו האבלים לקבל תנחומין, וכל העם הולכין אחריהם ממקום הקבר למקום שעומדין שם האבלים לעשות שורה לקבל תנחומין — אם יכולין העם להתחיל ולגמור אפילו פסוק אחד קודם שיגיעו לשורה יתחילו, ואם לאו לא יתחילו. הגה: אם יש שהות ביום לקרוא אחר כך (ב״י בשם הרמב״ן).»
סעיף ה׳: «העומדים בשורה לנחמו — הפנימים שרואים פני האבל פטורים, והחיצונים שאינם רואים פני האבל חייבים.»
שורש הדין: הביא מרן דין השורה (הפנימים והחיצונים) מן הראשונים ומן הרמב״ן (הובא בבית יוסף). ויסודו בכלל «העוסק במצוה פטור מן המצוה» — שמצות ניחום אבלים תלויה בראיית פני האבל, שיראה האבל שרבים משתתפים בצערו. לפיכך הפנימים הרואים פני האבל — הם המנחמים בפועל, ופטורים; והחיצונים שאין רואין פניו — אין ניחומם ניחום ואינם עוסקים בפועל, וחייבים.
קושיא — הפנימים פטורים והחיצונים חייבים, מאי שנא, והרי כולם באו לנחם? הכל עומדים בשורה אחת לשם ניחום, וכולם עוסקים במצוה; ולמה חילקה ההלכה ביניהם ופטרה את הפנימים בלבד?
תירוץ: אין המצוה נמדדת בכוונת הבא לנחם אלא בעשייתה בפועל — וגדר הניחום הוא בראיית פני האבל, שיראה כי רבים דואגים עמו. לפיכך הפנימים הרואים פני האבל עוסקים במצוה וטרודים בה בפועל — ופטורים; והחיצונים שאין רואין פניו, אף שבאו לשם ניחום, אין מעשיהם מעשה ניחום עתה, ואינם טרודים — וחייבים. הא למדת שהכל תלוי ב«צורך» ובעשייה בפועל, כבנושאי המטה (סעיף א׳). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת — «יתחילו» קודם שיגיעו לשורה והגהת הרמ״א: בסעיף ד׳ נחלקו הראשונים בהולכין אחר האבלים: מרן פסק ש«אם יכולין לגמור פסוק אחד קודם שיגיעו לשורה — יתחילו, ואם לאו — לא». והוסיף הרמ״א «אם יש שהות ביום לקרוא אחר כך» — כלומר, כל שיש שהות אין להם לקרוא בדרך ולהתבטל מן הליווי, אלא יקראו אחר כך; ואם אין שהות — יקדימו ק״ש. ודנו האחרונים (מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, כף החיים) בגדר «יראת פני האבל» בזמן הזה ובשורה שאינה כבזמן חכמים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — שורת המנחמים: (א) ההולכין אחר האבלים — יכולין לגמור פסוק קודם השורה: יתחילו; אין יכולין: לא, ובלבד שיש שהות אחר כך (רמ״א). (ב) העומדים בשורה — הפנימים הרואים פני האבל פטורים. (ג) החיצונים שאין רואין פניו — חייבים. (ד) גדר הפטור — עשיית הניחום בפועל, כמדת ה«צורך» שבנושאי המטה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
העומדים בשורה לנחם — הפנימים הרואים פני האבל עוסקים בניחום בפועל ופטורים; והחיצונים שאין רואין פני האבל אינם עוסקים וחייבים. וההולכין אחר האבלים — יתחילו רק אם יגמרו פסוק קודם השורה, ובאין שהות אחר כך.

5. יסוד «עוסק במצוה» — טירדא או עצם העסק · זיקה לסי׳ ע״א וסי׳ ק״ו · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

עיקרי הסימן: «נושאי המטה שלמטה צורך בהם פטורים ושאר המלווין חייבים (א׳); אין מוציאין סמוך לק״ש ובהתחילו אין מפסיקין (ב׳); העוסקים בהספד מוטל לפניהם נשמטים אחד אחד וקורין, והאונן יושב ודומם (ג׳); ההולכין אחר האבלים אם יגמרו פסוק קודם השורה יתחילו (ד׳); הפנימים הרואים פני האבל פטורים והחיצונים חייבים (ה׳).»
שורש הדין — «העוסק במצוה פטור מן המצוה»: כלל זה נלמד בגמרא (ברכות י״א.; סוכה כ״ה.) מ«בשבתך בביתך ובלכתך בדרך» — «בלכת שלך» (של רשות), פרט לעוסק במצוה. ומכאן שכל הסימן ענף אחד: נושאי המטה, העוסקים בהספד, והמנחמים — כולם עוסקים במצוה בפועל ופטורים; והנטפלים שאין בהם צורך אינם טרודים וחייבים. והשוה סי׳ ע״א (אונן — פטור מכל המצוות מפני שטרוד בכבוד מתו), וסי׳ ק״ו (אלו ואלו פטורים מן התפילה), וסי׳ רל״ה (זמן ק״ש של ערבית לענין ההוצאה בלילה).
קושיא — אם עסק המצוה פוטר, למה שאר המלווין חייבים, והרי אף הם עוסקים במצות לוויה? הרי לוויית המת גמילות חסד ומצוה היא, ואם כן אף שאר המלווין «עוסקים במצוה» — ולמה חייבין בק״ש?
תירוץ: הפטור אינו על שם המצוה בעלמא אלא על הטרדה והעכבה שבה. שאר המלווין — אף שהלוויה מצוה, מכל מקום אינם טרודים כלל, ויכולין לקרות פסוק ראשון בכוונה ובעמידה והשאר כשהם מהלכין (כלשון הרב), ולפיכך חייבים. אבל נושאי המטה טרודים בנשיאה, והמנחמים הפנימים טרודים בניחום פני האבל, ואין בהם יישוב לקרות — לכך פטורים. וזהו גדר «צורך»: כל שהמצוה צריכה לו ומעכבתו — פטור; וכל שאין המצוה צריכה לו — חייב. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
נושאי המטה וחילופיהן מאחר שלמטה צורך בהם — פטורים מק״ש, בין לפני המטה בין לאחריה (ברכות י״ז:).
שאר המלווין שאין למטה צורך בהם — חייבים; יקראו פסוק ראשון בכוונה ובעמידה והשאר כשהם מהלכין.
הוצאת המת אין מוציאין סמוך לק״ש (של שחרית); התחילו — אין מפסיקין, חוץ ממי שאין למטה צורך בו.
העוסקים בהספד מוטל לפניהם — נשמטים אחד אחד וקורין (לועג לרש); אין מוטל — קורין במקומם, והאונן יושב ודומם (סי׳ ע״א).
שורת המנחמים הפנימים הרואים פני האבל — פטורים; החיצונים שאין רואין — חייבים.
פטור מן התפילה אלו ואלו פטורים מן התפילה — עי׳ סי׳ ק״ו.

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
נושאי המטה וחילופיהן מאחר שלמטה צורך בהם — פטורים ע״ב סעיף א׳ (משנה ברכות י״ז:; רמב״ם קריאת שמע פרק ד׳)
שאר המלווין שאין למטה צורך בהם — חייבים ע״ב סעיף א׳ (משנה ברכות י״ז:; בית יוסף)
הוצאה והספד אין מוציאין סמוך לק״ש; נשמטים אחד אחד (לועג לרש) ע״ב סעיפים ב׳-ג׳ (רמב״ם; טור; ברכות י״ט.)
שורת המנחמים הפנימים הרואים פני האבל פטורים, חיצונים חייבים ע״ב סעיפים ד׳-ה׳ (בית יוסף בשם הרמב״ן)
עוסק במצוה וכלל הסימן העוסק במצוה פטור מן המצוה — «ובלכתך בדרך» ע״ב (ברכות י״א.; סוכה כ״ה.; סי׳ ע״א; סי׳ ק״ו)
גמרא: ברכות י״ז:-י״ח. · ברכות י״א. · ברכות י״ט. · סוכה כ״ה. (נושאי המטה וחילופיהן; העוסק במצוה פטור מן המצוה «ובלכתך בדרך»; לועג לרש)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק ד׳; הלכות אבל) · רמב״ן · רא״ש · תלמידי רבינו יונה · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← Level 3 — Synthèse Level 1 — Base →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן ע״ב · דין נושאי המטה והמנחמים והמלווים · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Home · סימן ע״ב · ♥ Support

📖Join a 'havrouta