✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דין הישן עם אשתו ובניו — עיונים מעמיקים
סימן ע״ג · ד׳ סעיפים
נגיעת בשר והפסק טלית · אשתו כגופו · בניו קטנים וגדולים · שיעורי הגיל
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ע״ג — ד׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק ג׳), רא״ש, תלמידי רבינו יונה, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
ברכות כ״ד. · «ולא יראה בך ערות דבר» · אשתו כגופו · טפח באשה ערוה · קול באשה ערוה

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of Contents

  1. Introduction to the sugya — גדר דין הצניעות בשעת הקריאה ומקורותיו (ברכות כ״ד., «ולא יראה בך ערות דבר»), צירי הסימן (ד׳ סעיפים)
  2. שנים בטלית אחד ונגיעת בשר — הפסקת טלית ממתניים ולמטה, ערוה מחמת הרהור, אין הכיסוי מועיל (ברכות כ״ד.)
  3. הישן עם אשתו — אשתו כגופו — חזרת פנים בלא הפסקה, «ויש מי שאוסר ונכון לחוש לדבריו»
  4. הישן עם בניו — קטנים וגדולים — שיעורי הגיל, ב׳ שערות, מתי נעשית ערוה
  5. סיכום ההנהגות ומקורות הסוגיא — זיקה לסי׳ ע״ד וסי׳ ע״ה · נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 The text of the Shulhan Aroukh — the seifim

דִּין הַיָּשֵׁן עִם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו אֵיךְ יִתְנַהֵג. וּבוֹ ד׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: שנים שישנים בטלית אחד ובשרם נוגע — לא יקראו ק״ש אלא אם כן טלית מפסקת ביניהם ממתניהם ולמטה. ב׳: הישן עם אשתו — קורא בחזרת פנים אף בלא הפסקת טלית, שחשובה כגופו; ויש מי שאוסר ונכון לחוש. ג׳: הישן עם בניו קטנים — מותר בחזרת פנים בלא הפסקה; גדולים — צריך הפסקת טלית. ד׳: שיעורי הגיל — התינוק עד י״ב, התינוקת עד י״א; שנת י״ג/י״ב עם ב׳ שערות אסור; מי״ג/י״ב ואילך אף בלא ב׳ שערות אסור.

Concise summary:

ד׳ seifim: the siman regulates the צניעות required to recite the ק״ש while sharing a bed with another: שנים בטלית אחד — two bodies whose skin touches under one cover may not recite, אלא אם כן טלית מפסקת ביניהם ממתניהם ולמטה, since the נגיעה leads to הרהור and one transgresses « ולא יראה בך ערות דבר » (ברכות כ״ד.); אשתו כגופו — with his wife he reads בחזרת פנים without a separation, but « יש מי שאוסר ונכון לחוש »; בניו — קטנים בחזרת פנים בלא הפסקה, גדולים require הפסקת טלית; and the שיעורי הגיל (תינוק עד י״ב, תינוקת עד י״א, ב׳ שערות).

1. הקדמת הסוגיא — דין הצניעות בשעת הקריאה, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדין הישן עם אשתו ובניו — כיצד יתנהג הרוצה לקרות קריאת שמע או לדבר דברי קדושה כשהוא שוכב עם אחר במיטה אחת. ראש הסימן: «שנים שישנים בטלית אחד ובשרם נוגע — לא יקראו ק״ש אלא אם כן טלית מפסקת ביניהם ממתניהם ולמטה» (סעיף א׳), ובו ד׳ סעיפים בדיני הצניעות וההרחקה. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) גדר האיסור — «ולא יראה בך ערות דבר» (ברכות כ״ד.), וכל דבר המביא לידי הרהור נקרא ערוה, ומכאן נגיעת בשר ממתניים ולמטה אוסרת; (ב) גדר ההפסק וההרחקה — טלית מפסקת ממתניים ולמטה, או חזרת פנים לצד אחר, ומתי די בזו ומתי צריך זה. ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן: שנים בטלית אחד, הישן עם אשתו, והישן עם בניו קטנים וגדולים.
הערה יסודית: ציר הסימן — עד היכן ההרחקה מעכבת. בזרים (שנים בטלית אחד) צריך הפסקת טלית ממתניים ולמטה, שהנגיעה עצמה מביאה לידי הרהור; באשתו — «כגופו», ודי בחזרת פנים בלא הפסקה; ובבניו — תלוי בגיל, שהקטן אין בו משום הרהור והגדול נעשה כזר. ולזה נפקא מינה בגדרי החציצה, ובשיעורי הגיל שבין קטן לגדול.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: «טלית מפסקת ממתניהם ולמטה» — האם ההפסק נצרך מדין ערוה שבראייה (שהוא כמו «ולא יראה בך ערות דבר», שלא תהא הערוה מגולה ונראית לו), או מדין ערוה שמחמת הרהור (שנגיעת הבשר מביאה לידי הרהור, וכל המביא לידי הרהור נקרא ערוה מדברי סופרים)? ונפקא מינה בכיסה שניהם בטלית אחד בלא הפסקה ביניהם, ובנגיעה מן המתניים ולמעלה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. שנים בטלית אחד ונגיעת בשר — «ולא יראה בך ערות דבר», הפסקת טלית ממתניים ולמטה (ברכות כ״ד.)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «שנים שהיו ישנים בטלית אחד ובשר שניהם נוגעים זה בזה — לא יקראו קריאת שמע, אלא אם כן היתה טלית מפסקת ביניהם ממתניהם ולמטה.»
שורש הדין — ברכות כ״ד.: בסוגיא דצניעות הקריאה למדו חז״ל מדכתיב «ולא יראה בך ערות דבר» (דברים כ״ג) — שבשעה ש«ה׳ אלהיך מתהלך בקרב מחניך», דהיינו בעת קריאת שמע ותפילה ותלמוד תורה, לא יהא בו ערוה. ואמרו «טפח באשה ערוה», «קול באשה ערוה», שכל דבר המביא לידי הרהור נקרא ערוה מדברי סופרים. וכן פסק הרמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק ג׳) בדיני הקורא כנגד ערוה ובנגיעת הבשר, ומרן העתיק, וכתב הבית יוסף מקורו מן הטור והראשונים.
קושיא — הרי כיסה שניהם בטלית, ומה לי נגיעת בשר? מאחר ששניהם מכוסים בטלית אחת, אין כאן ערוה נראית, שהכל מכוסה; ואם האיסור משום «ולא יראה בך ערות דבר» — הרי אינו רואה כלום. ולמה הצריכו הפסק ממש ביניהם ממתניים ולמטה?
תירוץ: אין האיסור כאן מחמת הראייה בלבד, אלא מחמת ההרהור. שאף על פי שהכל מכוסה ואין הערוה נראית, מכל מקום הוא בא לידי הרהור על ידי שמרגיש נגיעת בשר חברו בבשרו ממתניים ולמטה, וכל המביא לידי הרהור נקרא ערוה. ולפיכך אין הכיסוי המשותף מועיל, וצריך טלית מפסקת ביניהם ממתניים ולמטה — שהיא הרחקה של ממש המונעת את הנגיעה. ומטעם זה אסרו אף שמיעת קול זמר אשה, אף שאינו נראה אלא נשמע — שמביאו לידי הרהור. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — «ממתניהם ולמטה» דוקא: דקדק מרן «ממתניהם ולמטה», ולא סתם «ביניהם». וטעמא — שעיקר החשש להרהור בנגיעת הבשר שבמקומות התחתונים הסמוכים לערוה, אבל נגיעת הגוף מן המתניים ולמעלה אינה מביאה לידי הרהור כמותה. ומכאן שאין ההפסק בא לחצוץ בפני הראייה (שאין רואה כלל), אלא למנוע את הנגיעה המביאה להרהור. ולענין דיבור דברי תורה בהרהור בלבד עי׳ סי׳ ע״ד ובדיני הרחקה מערוה עי׳ סי׳ ע״ה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — שנים בטלית אחד: (א) בשרם נוגע ממתניים ולמטה בלא הפסק — לא יקראו ק״ש. (ב) טלית מפסקת ביניהם ממתניים ולמטה — קוראין. (ג) כיסוי משותף בלא הפסק ביניהם — אינו מועיל, שהאיסור מחמת הנגיעה וההרהור. (ד) להרהר בדברי תורה בלב — עי׳ סי׳ ע״ד. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
שנים שבשרם נוגע בטלית אחד לא יקראו ק״ש אלא אם כן טלית מפסקת ביניהם ממתניהם ולמטה — «ולא יראה בך ערות דבר» (ברכות כ״ד.): האיסור מחמת הרהור הבא מן הנגיעה, ולכן אין הכיסוי מועיל וצריך הפסק של ממש.

3. הישן עם אשתו — «אשתו כגופו», חזרת פנים, «ויש מי שאוסר ונכון לחוש»

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: «אם היה ישן עם אשתו — קורא בחזרת פנים לצד אחר, ואפילו בלא הפסקת טלית, משום דחשיבה כגופו; ויש מי שאוסר, ונכון לחוש לדבריו.»
שורש הדין — ברכות כ״ד.: «אשתו כגופו» — שהואיל ורגיל בה, אין נגיעת בשרה מביאתו לידי הרהור כנגיעת בשר זר. ולפיכך אינו צריך הפסקת טלית בינו לבינה, אלא קורא בחזרת פנים לצד אחר — שיחזירו שניהם אחוריהם זה לזה, כדי שלא יהא בשרה נוגע בערותו או בשרו בערותה. והביא מרן ד«יש מי שאוסר» אף באשתו שלא בהפסקת טלית, «ונכון לחוש לדבריו».
קושיא — אם «כגופו» ואין בה הרהור, למה צריך אף חזרת פנים? מאחר שאמרו «אשתו כגופו» ואין נגיעתה מביאה לידי הרהור — היה לנו להתיר לגמרי, אף פנים כנגד פנים; ולמה הצריכו על כל פנים חזרת פנים לצד אחר? ומאידך, אם עדיין יש חשש — למה לא הצריכו הפסקת טלית כבזר?
תירוץ: «כגופו» אינו סילוק גמור של חשש ההרהור, אלא הקלה — שברגילותו בה אין נגיעת בשרה בעלמא מביאתו לידי הרהור, ולכן אין צריך הפסקת טלית. אבל נגיעה בערוה ממש עדיין מביאה לידי הרהור אף באשתו, ולפיכך הצריכו חזרת פנים — שלא יהא בשרו נוגע בערותה. נמצא ש«כגופו» מקיל בהפסק הטלית ולא בעצם ההרחקה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — גדר «אשתו כגופו»: ונפקא מינה בפנים כנגד פנים בלא נגיעת ערוה, ובגדר החומרא של «ונכון לחוש לדבריו». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת — «ויש מי שאוסר ונכון לחוש לדבריו»: דעת מרן מן העיקר — שאשתו כגופו, ודי בחזרת פנים בלא הפסקת טלית; אבל הביא «יש מי שאוסר» אף באשתו שלא בהפסקת טלית, וכתב «ונכון לחוש לדבריו». ודנו האחרונים (מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, כף החיים) בגדר החומרא: יש שכתבו שלכתחילה יפסיק אף באשתו, ויש שהעמידו את עיקר הדין להקל בחזרת פנים לבד, והחומרא למידת חסידות. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — הישן עם אשתו: (א) אשתו עמו — אין צריך הפסקת טלית, שאשתו כגופו. (ב) ומכל מקום אינו קורא אלא בחזרת פנים לצד אחר. (ג) «יש מי שאוסר» אף באשתו בלא הפסקה — «ונכון לחוש לדבריו». (ד) להרהר בדברי תורה בשעת קירוב בשר — עי׳ סי׳ ע״ד. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
אשתו כגופו (ברכות כ״ד.): אינו צריך הפסקת טלית, שהואיל ורגיל בה אין נגיעתה מביאתו לידי הרהור; אבל אינו קורא אלא בחזרת פנים לצד אחר, ויש מי שאוסר אף באשתו שלא בהפסקת טלית, ונכון לחוש לדבריו.

4. הישן עם בניו — קטנים וגדולים, שיעורי הגיל וב׳ שערות

לשון השלחן ערוך

סעיפים ג׳-ד׳: «אם היה ישן עם בניו בעודם קטנים — מותר לקרות בחזרת פנים בלא הפסקת טלית; ואם הם גדולים — צריך הפסקת טלית. עד כמה הם חשובים קטנים? התינוק עד שיהיו לו י״ב שנים, והתינוקת עד שיהיו לה י״א שנים... ובשנת י״ג לתינוק וי״ב לתינוקת, אם הביאו ב׳ שערות — אסור בלא הפסק, ואם לא — מותר; ומשנת י״ג ואילך לתינוק וי״ב לתינוקת, אפילו לא הביאו ב׳ שערות — אסור.»
שורש הדין: חילקו הראשונים בין קטנים לגדולים — שנגיעת בשר הקטנים אינה מביאה לידי הרהור, ולכן די בחזרת פנים בלא הפסקת טלית (כאשתו); אבל הגדולים הרי הם כזרים, וצריך הפסקת טלית ממתניים ולמטה כדין סעיף א׳. וקבעו שיעורי הגיל שבהם נעשה הקטן «גדול» לענין זה — התינוק עד י״ב שנה והתינוקת עד י״א שנה. וכתב הבית יוסף מקורו מן הטור והראשונים.
קושיא — ב׳ שערות מהני או לא מהני? אשכחן בהרבה דינים שב׳ שערות עושות את הקטן גדול; וכאן קאמר מרן שבתוך הזמן (עד י״ב לתינוק, עד י״א לתינוקת) «אפילו הביאו ב׳ שערות — מותר», והיינו שאינן כלום; ואילו בשנת י״ג/י״ב «אם הביאו ב׳ שערות — אסור». ומאי שנא, שפעם ב׳ שערות אינן כלום ופעם אוסרות?
תירוץ: שיעור הגיל כאן אינו כשיעור הגדלות לכל התורה, אלא שיעור שבו נעשה הגוף כגוף גדול המביא לידי הרהור. ובתוך הזמן (עד י״ב/י״א) אין הגוף נחשב גדול אף שהביא ב׳ שערות, שהן שערות שאין להן חשיבות קודם זמנן («שומא»). אבל בשנת י״ג לתינוק וי״ב לתינוקת — שהגיע לסמוך לזמן הגדלות — ב׳ שערות מצטרפות לגיל ועושות אותו כגדול, ואסור בלא הפסק. ומי״ג/י״ב ואילך — נעשה גדול מחמת הגיל לבדו, אף בלא ב׳ שערות. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום שיעורי הגיל

הגיל תינוק (זכר) תינוקת (נקבה)
בתוך הזמן עד י״ב שנה — קטן, אף בב׳ שערות עד י״א שנה — קטנה, אף בב׳ שערות
שנת הגבול שנת י״ג — ב׳ שערות אוסר בלא הפסק, ובלעדיהן מותר שנת י״ב — ב׳ שערות אוסר בלא הפסק, ובלעדיהן מותר
מכאן ואילך מי״ג ואילך — אסור אף בלא ב׳ שערות מי״ב ואילך — אסור אף בלא ב׳ שערות
היסוד:
קטנים — מותר בחזרת פנים בלא הפסקת טלית, שאין נגיעתם מביאה לידי הרהור; גדולים — צריך הפסקת טלית כזר. התינוק עד י״ב והתינוקת עד י״א קטנים (אף בב׳ שערות); שנת י״ג/י״ב עם ב׳ שערות אסור; ומי״ג/י״ב ואילך אף בלא ב׳ שערות אסור.

5. סיכום ההנהגות ומקורות הסוגיא — זיקה לסי׳ ע״ד וסי׳ ע״ה · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

עיקרי הסימן: «שנים בטלית אחד ובשרם נוגע — לא יקראו אלא בהפסקת טלית ממתניהם ולמטה (א׳); אשתו כגופו — קורא בחזרת פנים בלא הפסקה, ויש מי שאוסר ונכון לחוש (ב׳); בניו קטנים — בחזרת פנים בלא הפסקה, גדולים — בהפסקת טלית (ג׳); שיעורי הגיל — תינוק עד י״ב, תינוקת עד י״א, וב׳ שערות בשנת הגבול (ד׳).»
שורש הדין — ערוה מחמת הרהור והרחקתה: יסוד הסימן — שבשעת דברי קדושה «ולא יראה בך ערות דבר», וכל דבר המביא לידי הרהור נקרא ערוה מדברי סופרים (ברכות כ״ד.). ומכאן שלוש מדרגות של הרחקה: בזר צריך הפסקת טלית ממתניים ולמטה (שהנגיעה מביאה להרהור), באשתו די בחזרת פנים (שכגופו), ובקטנים אין צריך אלא חזרת פנים (שאין בהם הרהור). והשוה סי׳ ע״ד (הרהור בדברי תורה וכיסוי הלב) וסי׳ ע״ה (טפח וקול ושיער באשה ערוה).
קושיא — למה חילקו בין הפסקת טלית לחזרת פנים? אם עיקר החשש הרהור, למה באשתו ובקטנים די בחזרת פנים, ובזר צריך הפסקת טלית ממש? הרי בכל אלו יש נגיעת בשר, ומאי שנא זו מזו בגדר ההרחקה?
תירוץ: שיעור ההרחקה הולך אחר שיעור החשש. בזר — הנגיעה עצמה מביאה לידי הרהור, ולכן צריך הפסק של ממש המונע את הנגיעה. באשתו ובקטנים — אין הנגיעה בעלמא מביאה לידי הרהור (שברגילות באשתו ובקטנותם של בנים), ולכן די בחזרת פנים המונעת נגיעת בשר בערוה. נמצא שכולם ענין אחד — מניעת ההרהור בשעת הקריאה — אלא שנחלקו בשיעור ההרחקה הצריכה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
שנים בטלית אחד ובשרם נוגע לא יקראו ק״ש אלא אם כן טלית מפסקת ביניהם ממתניהם ולמטה (ברכות כ״ד.).
הישן עם אשתו קורא בחזרת פנים לצד אחר אף בלא הפסקת טלית, שאשתו כגופו; ויש מי שאוסר ונכון לחוש לדבריו.
הישן עם בניו קטנים מותר לקרות בחזרת פנים בלא הפסקת טלית, שאין בהם משום הרהור.
הישן עם בניו גדולים צריך הפסקת טלית ממתניים ולמטה כדין זר.
שיעורי הגיל תינוק עד י״ב, תינוקת עד י״א — קטנים; שנת י״ג/י״ב עם ב׳ שערות — אסור; מי״ג/י״ב ואילך — אסור אף בלא ב׳ שערות.
הרהור וכיסוי הלב עי׳ סי׳ ע״ד (הרהור בדברי תורה) וסי׳ ע״ה (טפח, קול ושיער באשה ערוה).

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
שנים בטלית אחד ונגיעת בשר הפסקת טלית ממתניים ולמטה, ערוה מחמת הרהור ע״ג סעיף א׳ (ברכות כ״ד.; רמב״ם קריאת שמע פרק ג׳; טור)
אשתו כגופו חזרת פנים בלא הפסקה, ויש מי שאוסר ע״ג סעיף ב׳ (ברכות כ״ד.; טור; בית יוסף)
בניו קטנים וגדולים קטנים בחזרת פנים, גדולים בהפסקת טלית ע״ג סעיף ג׳ (טור; ראשונים; בית יוסף)
שיעורי הגיל וב׳ שערות תינוק עד י״ב, תינוקת עד י״א, שנת הגבול ע״ג סעיף ד׳ (טור; מגן אברהם; משנה ברורה)
הרהור והרחקה מערוה «ולא יראה בך ערות דבר», טפח וקול באשה ערוה ע״ג (ברכות כ״ד.; סי׳ ע״ד; סי׳ ע״ה)
גמרא: ברכות כ״ד. · «ולא יראה בך ערות דבר» · אשתו כגופו · טפח באשה ערוה · קול באשה ערוה · שיער באשה ערוה
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק ג׳) · רא״ש · תלמידי רבינו יונה · טור · בית יוסף · שלחן ערוך
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← Level 3 — Synthèse Level 1 — Base →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן ע״ג · דין הישן עם אשתו ובניו · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Home · סימן ע״ג · ♥ Support

📖Join a 'havrouta