✦ ❖ ✦
DAAT · NIVEAU 1 — INITIATION

Siman ע״ט · Rencontrer une saleté (צואה) pendant le Chéma

דין מי שנזדמן לו צואה בשעת קריאה — celui qui rencontre de la צואה pendant le ק״ש : derrière lui — ד׳ אמות depuis l endroit où l odeur cesse ; devant lui — מלא עיניו, aussi loin qu il la voit ; le changement de domaine (רשות אחרת) ; la fiente des animaux ; l אשפה et le mauvais vent (ריח רע)
סימן ע״ט · ט׳ סעיפים
דין מי שנזדמן לו צואה בשעת קריאה
🌱 Niveau Initiation · מתחילים
✦ ❖ ✦

Ce siman enseigne les distances à observer face à la צואה pendant le ק״ש : derrière soi — ד׳ אמות depuis l endroit où l odeur cesse (ממקום שכלה הריח) ; devant soi — מלא עיניו, aussi loin qu on la voit, même de nuit ou aveugle ; à son côté, comme derrière ; le changement de domaine (רשות אחרת, dix tefachim) ; la fiente des animaux ; et le ריח רע (l אשפה, le vent émis). Texte hébreu, traduction française et explication des ט׳ seifim, avec une section de cas pratiques.

Sujet : Rencontrer une צואה pendant le ק״ש — ד׳ אמות, מלא עיניו, רשות אחרת, ריח רע
Source : שולחן ערוך אורח חיים סימן ע״ט · ט׳ סעיפים

Compilation : רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

La Torah dit (דברים כ״ג) : והיה מחניך קדוש — « que ton camp soit saint ». De là nos Sages (ברכות כ״ה.) ont dérivé qu il faut éloigner la צואה et le ריח רע de la lecture du ק״ש et des paroles de Torah. Le siman traite de celui à qui survient (הטועה בקריאתה — נזדמן לו) une saleté pendant sa lecture : à quelle distance s éloigner, selon qu elle est devant ou derrière, selon l odeur et le domaine. Nous étudions ici au niveau du principe ; pour la conduite personnelle, on se réfère à la coutume et à la décision du Rav.

📑 Plan de l'étude

A. Les ט׳ seifim — les distances (séif 1), la רשות אחרת (séif 2), les חצרות (séif 3), la fiente des animaux (séifim 4-7), l אשפה (séif 8) et le ריח רע (séif 9)
1. Cas pratique — mesurer la distance : ד׳ אמות derrière, מלא עיניו devant
2. Cas pratique — la צואה dans une autre pièce (רשות אחרת) sans odeur
3. Cas pratique — le mauvais vent (הפחה) et le ריח רע
+ Questions de compréhension et pour aller plus loin

A. Rencontrer une צואה pendant le ק״ש — les ט׳ seifim

מִי שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ צוֹאָה — celui à qui survient une saleté — deux critères commandent l éloignement : la vue (רְאִיָּה) et l odeur (רֵיחַ). Devant lui, où la vue domine, il s éloigne מלא עיניו (aussi loin qu il la voit) ; derrière et sur les côtés, où c est le מחנה (le camp, quatre amot) qui compte, il s éloigne ד׳ אמות ממקום שכלה הריח. Le principe est « והיה מחניך קדוש » ; de là aussi le changement de domaine (רשות אחרת) qui sauve en l absence d odeur, et l interdit du ריח רע (aspha, vent émis).

Séif 1 — les distances : derrière, devant, sur le côté

היתה צואת אדם מאחריו צריך להרחיק ד׳ אמות ממקום שכלה הריח, אפילו אם יש לו חולי שאינו מריח צריך להרחיק ד׳ אמות ממקום שיכלה הריח למי שמריח; ומלפניו צריך להרחיק מלא עיניו אפילו בלילה [או שהוא סומא] [תשובת הרשב״א סי׳ קס״ח ב״י בשם הר״י] שאינו רוא׳ אותה, צריך להרחיק עד מקו׳ שאינו יכול לראו׳ ביום; ואם הוא מצדו דינו כמלאחריו. הגה: ש״ץ המתפלל וצואה בבה״כ או בבית שמתפלל שם אפי׳ הוא לאחריו בכל הבית צריך לשתוק עד שיוציאנה מאחר שמוציא רבים ידי חובתן ואי אפשר שלא יהא א׳ מן הקהל בתוך ד״א של הצואה [הגהות מרדכי החדשים פ׳ תפלת השחר] ועיין לקמן ס״ס צ׳ [ועיין לקמן סי׳ פ״ז בדין צואה בבית].
Séif 1 : si de la צואת אדם est derrière lui (מאחריו), il doit s éloigner de ד׳ אמות depuis l endroit où l odeur cesse (ממקום שכלה הריח) ; et même s il a une maladie qui l empêche de sentir, il s éloigne de quatre amot depuis l endroit où l odeur cesserait pour quelqu un qui sent (למי שמריח). Devant lui (מלפניו) il doit s éloigner מלא עיניו, aussi loin qu il la voit, même de nuit [ou s il est aveugle (סומא)] et ne la voit pas — il s éloigne jusqu à un endroit où on ne pourrait la voir de jour. Et si elle est à son côté (מצדו), son statut est comme derrière lui. Rama : le ש״ץ qui prie alors qu il y a de la צואה dans la synagogue ou dans la maison où il prie, même si elle est derrière lui, n importe où dans la maison, doit se taire jusqu à ce qu il l ait fait sortir, puisqu il acquitte le public de son obligation et qu il est impossible qu aucun des fidèles ne se trouve dans les ד׳ אמות de la צואה. Et voir plus loin, à la fin du siman 90 [et voir plus loin, au siman 87, la règle de la צואה dans une maison].
Deux mesures. Derrière et sur les côtés : quatre amot (le מחנה) comptées depuis l endroit où l odeur cesse — et l on mesure toujours pour un homme qui sent normalement, même si lui-même ne sent pas. Devant : c est la vue qui règle — מלא עיניו, aussi loin qu il la voit ; et même la nuit ou un aveugle s éloignent jusqu au point où l on ne verrait pas de jour. La Rama ajoute que le ש״ץ (l officiant) qui acquitte le public doit se taire tant qu on n a pas ôté la צואה de la maison de prière.

Séif 2 — la רשות אחרת : autre domaine, dix tefachim

היתה במקום גבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה, או שהיתה בבית אחד והוא בבית אחר, אפילו הפתח פתוח ויושב בצדה ורואה אותה, אם אין לה ריח יכול לקרות דכיון שהיא ברשות אחרת קרינן ביה שפיר והי׳ מחניך קדוש להרא״ש אבל להרשב״א דוקא כשאינו רואה אותה; ואם יש לה ריח לא מהניא הפסקה ולא שינוי רשות וי״א דכי היכי דהפסקה מועל׳ לצואה עצמ׳ ה״נ מועיל׳ לריח רע שלה.
Séif 2 : si elle était en un lieu haut de dix tefachim (גבוה עשרה טפחים) ou bas de dix, ou dans une pièce alors qu il est dans une autre — même la porte ouverte, assis à son côté et la voyant — s il n y a pas d odeur (אם אין לה ריח) il peut lire (יכול לקרות) — car, puisqu elle est dans un autre domaine, on y applique à bon droit « והיה מחניך קדוש », selon le רא״ש ; mais selon le רשב״א, seulement lorsqu il ne la voit pas. Mais s il y a une odeur, ni la séparation (הפסקה) ni le changement de domaine (שינוי רשות) ne servent ; et certains disent que, de même que la séparation est efficace pour la צואה elle-même, elle l est aussi pour sa mauvaise odeur.
Un décrochement de dix tefachim (en hauteur ou en creux) ou une autre pièce fait de la צואה un domaine à part (רשות אחרת) : son camp reste « saint » et il peut lire — à condition qu il n y ait pas d odeur. Car l odeur, elle, traverse : dès qu il y a un ריח רע, ni séparation ni changement de domaine n aident. Le séif 3 applique cela aux cours (חצרות) : צואה dans la grande cour interdit de lire dans la petite ; l inverse est permis sans éloignement s il ne lui parvient pas de mauvaise odeur.

Séif 3 — חצר קטנה שנפרצה במלואה לגדולה : la petite cour ouverte sur la grande

חצר קטנה שנפרצה במלוא׳ לגדול׳ והגדול׳ עודפת עליה מן הצדדים קטנה לא חשיבה כבית בפני עצמה כיון שנפרצה במלואה לגדולה אבל הגדולה כיון שכתליה עודפים על של קטנה מצד זה ומצד זה חשיבה כבית בפ״ע הלכך אם צואה בגדולה אסו׳ לקרות בקטנה עד שירחיק כשיעו׳ ואם צואה בקטנה מות׳ לקרות בגדולה בלא הרחקה אם אין מגיע לו ריח רע.
Séif 3 : une petite cour ouverte sur toute sa largeur sur une grande, la grande la débordant sur les côtés : la petite n est pas considérée comme un lieu (בית) à part, puisqu elle est ouverte sur toute sa largeur sur la grande ; mais la grande, puisque ses murs débordent ceux de la petite d un côté et de l autre, est considérée comme un lieu à part. C est pourquoi, s il y a de la צואה dans la grande, il est interdit de lire dans la petite tant qu on ne s est pas éloigné de la mesure [requise] ; et s il y a de la צואה dans la petite, il est permis de lire dans la grande sans s éloigner, si aucune mauvaise odeur ne lui parvient.

Séif 4 — la fiente des animaux (chien, porc, âne, chat)

צואת כלב וחזיר אם נתן בהם עורות מרחיקים מהם כמו מצואת אדם, ואם לאו דינם כדין צואת שאר בהמה חיה ועוף שאין צריך להרחיק מהם אם אין בהם ריח רע, ואם יש בהם ריח רע דינם כמו צואת אדם.
Séif 4 : la צואת כלב וחזיר (chien et porc) — si l on y a mis des peaux (עורות) à tanner, on s en éloigne comme de la צואת אדם ; sinon leur statut est comme la fiente du reste du bétail, des bêtes sauvages et des oiseaux, dont on n a pas à s éloigner s il n y a pas de mauvaise odeur ; et s il y a une mauvaise odeur, leur statut est comme la צואת אדם.
La règle générale : la fiente du bétail, des bêtes et des oiseaux n oblige pas à s éloigner tant qu il n y a pas d odeur. Le chien et le porc où l on a mis des peaux (car elles y donnent une odeur forte), et — au séif 5 — la צואת חמור molle au retour du chemin, celle du chat, de la נמיה et une charogne malodorante (נבילה מסרחת), sont assimilés à la צואת אדם. Les séifim 6-7 ajoutent (selon le Yerushalmi) l urine de l âne revenant du chemin, la fiente rouge des poules, et le poulailler (הלול) qui « sent » et vaut comme צואת אדם.

Séif 5 — צואת חמור, חתול ונמיה, ונבילה מסרחת

צואת חמו׳ הרכה לאחר שבא מהדרך וצואת חתול ונמיה ונבילה מסרחת דינם כצואת אדם וההולך בדרך אע״פ שרואה צואת בהמה כנגדו אם אין הריח בא לו אינו חושש למיעוט לתלותה בשל חמור ובסמוך לעיר יש אומרים שיש לחוש לפי שרוב הבהמות המצויות שם הם חמורים. הגה: במקום דשכיחי חמורי׳.
Séif 5 : la fiente molle de l âne (צואת חמור) qui revient de la route, la fiente du chat et de la נמיה, et une charogne malodorante (נבילה מסרחת) ont le statut de la צואת אדם. Celui qui marche sur la route, bien qu il voie devant lui de la fiente de bête, si l odeur ne lui parvient pas, ne tient pas compte de la minorité [des cas] pour l attribuer à un âne ; et près de la ville, certains disent qu il faut en tenir compte, parce que la plupart des bêtes qui s y trouvent sont des ânes. Rama : dans un lieu où les ânes sont fréquents.

Séif 6 — le Yerushalmi : מי רגלי חמור et צואת תרנגולים אדומה

בירושלמי אוסר לקרות כנגד מי רגלי חמור הבא מן הדרך וכנגד צואת תרנגולים אדומה.
Séif 6 : le Yerushalmi interdit de lire face à l urine d un âne qui vient de la route, et face à la fiente rouge des poules.

Séif 7 — צואת תרנגולים et le לול

צואת תרנגולים ההולכים בבית דינם כצואת בהמה חיה ועוף אבל הלול שלהם יש בו סרחון ודינו כצואת אדם.
Séif 7 : la fiente des poules qui circulent dans la maison a le statut de la fiente de bétail, de bête sauvage et d oiseau ; mais leur poulailler (לול) a une puanteur, et son statut est celui de la צואת אדם.

Séif 8 — אשפה שריחה רע

אסור לקרות כנגד אשפה שריחה רע.
Séif 8 : il est interdit de lire face à un tas d ordures (אשפה) dont l odeur est mauvaise.

Séif 9 — le ריח רע : aspha et vent émis

יצא ממנו רוח מלמטה אסור בדברי תורה עד שיכלה הריח, ואם יצא מחבירו מותר בדברי תורה, משום דאי אפשר שהתלמידים קצתם גורסים וקצתם ישנים ומפיחים בתוך השינה, אבל לקרות קריאת שמע אסור עד שיכלה הריח.
Séif 9 : si un vent est sorti de lui par le bas (יצא ממנו רוח מלמטה), il est interdit aux paroles de Torah jusqu à ce que l odeur cesse (עד שיכלה הריח). Et si le vent est sorti de son prochain (מחבירו), il est permis aux paroles de Torah — car il est impossible que, parmi les élèves, certains n étudient pendant que d autres dorment et émettent des vents en dormant — mais lire le קריאת שמע est interdit jusqu à ce que l odeur cesse.
Le ריח רע arrête l étude et la lecture. Distinction : le vent de soi-même interdit même les paroles de Torah jusqu à cessation de l odeur ; le vent d autrui ne les interdit pas (on ne peut l éviter au beit-midrash), mais il interdit tout de même le קריאת שמע jusqu à ce que l odeur cesse. Le séif 8, de même, interdit de lire face à une אשפה שריחה רע (un tas d ordures malodorant).
Le siman en une phrase : face à la צואה, derrière et sur les côtés on s éloigne de ד׳ אמות ממקום שכלה הריח, devant de מלא עיניו (même de nuit ou aveugle) ; un autre domaine (dix tefachim, autre pièce) sauve seulement sans odeur ; la fiente du bétail est permise sans odeur, mais chien/porc avec peaux, âne, chat et charogne sont comme la צואת אדם ; et tout ריח רע (אשפה, vent émis) interdit la lecture עד שיכלה הריח.

Cas pratiques

Cas 1 — Mesurer la distance

Situation : il aperçoit de la צואה pendant le ק״ש. À quelle distance doit-il se tenir ?
Conduite : si elle est derrière lui ou à son côté, il s éloigne de quatre amot comptées depuis l endroit où l odeur cesse. Si elle est devant lui, il s éloigne מלא עיניו — aussi loin qu il peut la voir (et même de nuit ou aveugle, jusqu au point où l on ne verrait pas de jour). Pour la mise en pratique, on suit son Rav.

Cas 2 — La צואה dans une autre pièce

Situation : la צואה se trouve dans une pièce voisine, ou sur un rebord haut de dix tefachim. Peut-il lire ?
Conduite : tant qu aucune odeur ne lui parvient, un décrochement de dix tefachim ou une autre pièce (רשות אחרת) le rend permis — même s il la voit. Mais dès qu il y a un ריח רע, ni la séparation ni le changement de domaine ne servent : il doit s éloigner. Pour les cas limites, on suit son Rav.

Cas 3 — Le mauvais vent (הפחה) et le ריח רע

Situation : un vent lui échappe, ou provient de son voisin, pendant l étude ou le ק״ש. Que faire ?
Conduite : le vent qui sort de lui-même interdit les paroles de Torah jusqu à ce que l odeur cesse ; celui qui vient d autrui ne les interdit pas, mais interdit tout de même le קריאת שמע jusqu à cessation de l odeur. De même, on ne lit pas face à une אשפה malodorante. Pour les détails, on suit son Rav.

Questions de compréhension

Vérifie ta compréhension :
  1. Quelle distance faut-il derrière soi, et à partir d où la mesure-t-on (séif 1) ?
  2. Pourquoi devant soi la mesure est-elle מלא עיניו et non quatre amot (séif 1) ?
  3. Quand un autre domaine (dix tefachim, autre pièce) permet-il de lire, et quand ne sert-il à rien (séif 2) ?
  4. Quelle fiente d animal est comme la צואת אדם, et laquelle est permise sans odeur (séifim 4-5) ?
  5. Quelle est la différence entre un vent émis de soi et un vent d autrui pour la Torah et le ק״ש (séif 9) ?

Pour aller plus loin

Si tu veux approfondir ce siman :
Continuer vers le siman suivantSiman 80 →
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן ע״ט · ט׳ סעיפים · Niveau 1 — Initiation
♥ Soutenir DAAT
📖Rejoindre la khavroutha