Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman פ׳ — דִּין מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁמֵר מֵהָפִיחַ. In the Rav it unfolds over ג׳ סְעִיפִים (three seifim) : the תְּפִלַּת י״ח that requires a גּוּף נָקִי (מוּטָב שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה, תַּשְׁלוּמִין בְּמִנְחָה), the פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה בְּלֹא בְּרָכוֹת, and the קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ said בִּזְמַנָּן even without a clean body, with תְּפִלִּין בֵּין ״אַהֲבָה״ לִק״ש.
שולחן ערוך הרב — סימן פ׳ — דִּין מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁמֵר מֵהָפִיחַ
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן פ׳ — דִּין מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁמֵר מֵהָפִיחַ — וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.80), followed by our English translation. The siman has three seifim (ג׳ סְעִיפִים ; seif k → .80.k).
סעיף א מִי שֶׁמִּתְיַלֵּד לוֹ רוּחַ בְּבִטְנוֹ וּמוֹצִיא רוּחוֹת בַּבֹּקֶר וּבָרִי לוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד עַל…
מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁמֵר מֵהָפִיחַ וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים:מִי שֶׁמִּתְיַלֵּד לוֹ רוּחַ בְּבִטְנוֹ וּמוֹצִיא רוּחוֹת בַּבֹּקֶר וּבָרִי לוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד עַל עַצְמוֹ מִלְּהָפִיחַ עַד שֶׁיִּגְמֹר כָּל תְּפִלַּת י״ח — מוּטָב שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה מִמַּה שֶּׁיִּתְפַּלֵּל בְּלֹא גּוּף נָקִי, שֶׁהַתְּפִלָּה יֵשׁ לָהּ תַּשְׁלוּמִין, שֶׁאִם נֶאֱנַס וְלֹא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית — מִתְפַּלֵּל מִנְחָה שְׁתַּיִם, וְזֶה גַּם כֵּן אָנוּס הוּא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל י״ח בְּלֹא גּוּף נָקִי, שֶׁגְּנַאי גָּדוֹל הוּא לְהָפִיחַ כְּשֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּמְדַבֵּר עִמּוֹ וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקָצֶף, שֶׁהֲרֵי הִצְרִיכוּ לְהַרְחִיק ד׳ אַמּוֹת כְּשֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהָפִיחַ בַּתְּפִלָּה וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲמֹד עַל עַצְמוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ג:
A clean body for the Amidah. One in whose belly gas forms and who releases it in the morning, and who is certain (בָּרִי לוֹ) that he cannot restrain himself until he completes the whole תְּפִלַּת י״ח — מוּטָב שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה rather than pray בְּלֹא גּוּף נָקִי, for the תְּפִלָּה has תַּשְׁלוּמִין : if he was נֶאֱנַס and did not pray שַׁחֲרִית — מִתְפַּלֵּל מִנְחָה שְׁתַּיִם, and he too is an אָנוּס since he cannot pray י״ח without a clean body ; for it is a גְּנַאי גָּדוֹל to break wind while standing לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ and speaking with Him (בִּזָּיוֹן וָקָצֶף) — they even required distancing ד׳ אַמּוֹת (סימן ק״ג).
סעיף ב וְכֵיוָן (א) שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת י״ח שֶׁל שַׁחֲרִית — לֹא יֹאמַר גַּם כֵּן פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה…
וְכֵיוָן (א) שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת י״ח שֶׁל שַׁחֲרִית — לֹא יֹאמַר גַּם כֵּן פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, אֶלָּא אִם כֵּן יֹאמַר בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה, שֶׁהֵם נִתְקְנוּ בִּבְרָכָה כְּדֵי לְסַדֵּר שְׁבָחָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קֹדֶם הַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״א נ״ב:
Pessouké deZimra. And since he does not pray the morning תְּפִלַּת י״ח — he should not say the פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה either, unless he says them בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה, since they were instituted with a בְּרָכָה in order to לְסַדֵּר שְׁבָחָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא before the prayer (סימן נ״א נ״ב).
סעיף ג אֲבָל (ב) קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ צָרִיךְ לוֹמַר בִּזְמַנָּן אֲפִלּוּ בְּלֹא גּוּף נָקִי, שֶׁאֵינוֹ…
אֲבָל (ב) קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ צָרִיךְ לוֹמַר בִּזְמַנָּן אֲפִלּוּ בְּלֹא גּוּף נָקִי, שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא מְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ אֶלָּא כְּשֶׁעוֹמֵד לְפָנָיו בִּתְפִלַּת י״ח כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ע״ד. וְאַף שֶׁיִּקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע בְּלֹא תְּפִלִּין שֶׁהַתְּפִלִּין צְרִיכִין גּוּף נָקִי — לֹא יַמְתִּין וְיַעֲבֹר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע כְּדֵי לִקְרוֹתָהּ בִּתְפִלִּין, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס״ו. וְאִם יֵרָאֶה לוֹ שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד עַל עַצְמוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע — יָנִיחַ תְּפִלִּין בֵּין ״אַהֲבָה״ לִקְרִיאַת שְׁמַע וִיבָרֵךְ עֲלֵיהֶן וְאַחַר כָּךְ יַחְלְצֵם מִיָּד. אֲבָל הַטַּלִּית יָכוֹל לִלְבֹּשׁ וּלְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל הַבְּרָכוֹת, שֶׁאֵין צָרִיךְ גּוּף נָקִי לַצִּיצִית:
The Shema and the tefillin. But the קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ he must say בִּזְמַנָּן אֲפִלּוּ בְּלֹא גּוּף נָקִי, for one is called מְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ only when standing before Him בִּתְפִלַּת י״ח (סימן ע״ד). And though he reads the ק״ש בְּלֹא תְּפִלִּין (tefillin require a clean body) — לֹא יַמְתִּין so as to let the זְמַן ק״ש pass in order to read it with תְּפִלִּין (סימן ס״ו). If it seems he can restrain himself during the ק״ש — יָנִיחַ תְּפִלִּין בֵּין ״אַהֲבָה״ לִק״ש, וִיבָרֵךְ עֲלֵיהֶן, then removes them at once. The טַלִּית, however, he may wear and bless before beginning the בְּרָכוֹת, since the צִיצִית requires no גּוּף נָקִי.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim פ׳ (Kehot edition, ג׳ סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — דִּין מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁמֵר מֵהָפִיחַ
The yesod : one who cannot restrain himself מהפיח
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along three axes. First the תְּפִלַּת י״ח that requires a גּוּף נָקִי — מוּטָב שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה. Then the fate of the פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה when one does not pray. Finally the קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ said in their time even without a clean body, and the law of the תְּפִלִּין and the טַלִּית.
גּוּף נָקִי בִּתְפִלַּת י״ח
A clean body for the Amidah
The principle. One who is בָּרִי לוֹ that he cannot restrain himself until the end of the י״ח — מוּטָב שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה rather than pray בְּלֹא גּוּף נָקִי, for the תְּפִלָּה has תַּשְׁלוּמִין (seif א).
The consequence. Standing before the King demands cleanliness ; the ones prays מִנְחָה שְׁתַּיִם. Cf. siman 74 (גוף נקי ומחיצות).
פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה בְּלֹא בְּרָכוֹת
The Pessouké deZimra without their berakhot
The principle. כֵּיוָן that he does not pray the י״ח — לֹא יֹאמַר the פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, except בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה (seif ב).
The consequence. The שֶׁבַח with its בְּרָכָה is set to arrange the praises before the תְּפִלָּה ; without it, one reads as a plain reader. Cf. siman 51 (פסוקי דזמרה).
קְרִיאַת שְׁמַע וְהַתְּפִלִּין
The Shema and the tefillin
The principle. קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ בִּזְמַנָּן אֲפִלּוּ בְּלֹא גּוּף נָקִי — it is not מְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ (סימן ע״ד) ; תְּפִלִּין בֵּין ״אַהֲבָה״ לִק״ש if he can restrain himself, then he removes them (seif ג).
The consequence. One does not let the זְמַן ק״ש pass for the תְּפִלִּין ; the טַלִּית stays permitted (the צִיצִית requires no גוף נקי). Cf. siman 66 (הפסק בקריאת שמע).
A note for study. The scope of this siman — the גּוּף נָקִי בַּתְּפִלָּה, the פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה and the קְרִיאַת שְׁמַע בִּזְמַנָּהּ — bears on the daily conduct of the תְּפִלָּה. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman פ׳. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his three seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| גּוּף נָקִי בִּתְפִלַּת י״ח | או״ח פ׳ — מוּטָב שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה מִלְּהִתְפַּלֵּל בְּלֹא גּוּף נָקִי ; אָנוּס — מִנְחָה שְׁתַּיִם. | מ״ב פ׳ — פְּרָטֵי הָאָנוּס וְהַתַּשְׁלוּמִין וּמִי שֶׁרָגִיל בְּכָךְ. | ערוה״ש פ׳ — גֶּדֶר גּוּף נָקִי בַּעֲמִידָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. | The Alter Rebbe’s way — בָּרִי לוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד עַד גְּמַר י״ח — מוּטָב שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה ; תַּשְׁלוּמִין בְּמִנְחָה שְׁתַּיִם ; גְּנַאי גָּדוֹל, ד׳ אַמּוֹת (סימן ק״ג) (סעיף א). |
| פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה | או״ח פ׳ — לֹא נִתְפָּרֵשׁ בַּמְּחַבֵּר ; עִקָּרוֹ בְּזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה. | מ״ב פ׳ — דִּין אֲמִירַת פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל. | ערוה״ש פ׳ — אֲמִירָתָן בְּלֹא בְּרָכוֹת כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה. | The Alter Rebbe’s way — כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל י״ח — לֹא יֹאמַר פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, אֶלָּא בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה (סימן נ״א נ״ב) (סעיף ב). |
| קְרִיאַת שְׁמַע וְהַתְּפִלִּין | או״ח פ׳ — יָנִיחַ תְּפִלִּין בֵּין אַהֲבָה לִק״ש ; הַגָּה (רמ״א) — וּמְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם. | מ״ב פ׳ — קְרִיאַת שְׁמַע בִּזְמַנָּהּ וּתְפִלִּין בֵּין אַהֲבָה לִק״ש. | ערוה״ש פ׳ — דִּין הַטַּלִּית וְהַתְּפִלִּין בְּלֹא גּוּף נָקִי. | The Alter Rebbe’s way — ק״ש וּבִרְכוֹתֶיהָ בִּזְמַנָּן אֲפִלּוּ בְּלֹא גּוּף נָקִי (אֵינוֹ מְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ, סימן ע״ד) ; תְּפִלִּין בֵּין ״אַהֲבָה״ לִק״ש וּמְבָרֵךְ וְחוֹלֵץ מִיָּד ; טַלִּית מֻתָּר (סעיף ג). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm פ׳, Sefaria source), the Rama’s gloss, and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefilla 4, Magen Avraham, Taz, Eliya Rabba, Pri Megadim, Mishna Beroura, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot כ״ב–כ״ג). The Alter Rebbe column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (ג׳ סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — גּוּף נָקִי בַּתְּפִלָּה
Line 1 — a clean body for the Amidah
Principle of the siman : בָּרִי לוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁמֵר עַד גְּמַר י״ח — מוּטָב שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה (סעיף א).
The Rav’s reading : standing בִּתְפִלַּת י״ח is מְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ — breaking wind there is a בִּזָּיוֹן וָקָצֶף. Cf. siman 74.
Practical consequence : the ones prays מִנְחָה שְׁתַּיִם ; one does not pray the י״ח without a clean body.
קו ב — פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה
Line 2 — the Pessouké deZimra
Principle of the siman : כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל — לֹא יֹאמַר פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, אֶלָּא בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ (סעיף ב).
The Rav’s reading : the בְּרָכָה of the פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה serves לְסַדֵּר שְׁבָחָיו before the תְּפִלָּה. Cf. siman 51.
Practical consequence : without the Amidah, one omits the berakhot or reads כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה.
קו ג — קְרִיאַת שְׁמַע וְהַתְּפִלִּין
Line 3 — the Shema and the tefillin
Principle of the siman : ק״ש וּבִרְכוֹתֶיהָ בִּזְמַנָּן אֲפִלּוּ בְּלֹא גּוּף נָקִי ; תְּפִלִּין בֵּין ״אַהֲבָה״ לִק״ש (סעיף ג).
The Rav’s reading : the ק״ש is not מְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ (סימן ע״ד) ; one does not let its זְמַן pass for the תְּפִלִּין (סימן ס״ו). Cf. siman 66.
Practical consequence : תְּפִלִּין בֵּין ״אַהֲבָה״ לִק״ש then he removes them ; the טַלִּית stays permitted.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman פ׳ in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman פ׳ (דִּין מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁמֵר מֵהָפִיחַ)
- ① A clean body for the Amidah. One who is בָּרִי לוֹ that he cannot restrain himself until the end of the י״ח — מוּטָב שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה rather than pray בְּלֹא גּוּף נָקִי. Basis : SA HaRav פ׳ seif א.
- ② Tashlumin and ones. He is an אָנוּס ; if he missed שַׁחֲרִית — מִתְפַּלֵּל מִנְחָה שְׁתַּיִם (a גְּנַאי גָּדוֹל before the King, ד׳ אַמּוֹת, סימן ק״ג). Basis : SA HaRav פ׳ seif א.
- ③ Pessouké deZimra. Since he does not pray the י״ח — do not say them, or בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה (סימן נ״א נ״ב). Basis : SA HaRav פ׳ seif ב.
- ④ Kriat Shema and its berakhot. In their time even without a clean body (it is not מְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ, סימן ע״ד) ; do not let the זְמַן ק״ש pass for the תְּפִלִּין (סימן ס״ו). Basis : SA HaRav פ׳ seif ג.
- ⑤ Tefillin and tallit. If he can restrain himself during the ק״ש — תְּפִלִּין בֵּין ״אַהֲבָה״ לִק״ש, a בְּרָכָה, then he removes them at once ; the טַלִּית may be worn and blessed (the צִיצִית requires no גוף נקי). Basis : SA HaRav פ׳ seif ג.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman פ׳ (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the גּוּף נָקִי בַּתְּפִלָּה, the פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, the קְרִיאַת שְׁמַע — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.