Pourquoi un niveau 4 dédié à l’Admour HaZaken ? Le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken n’est pas un commentaire sur le Mehaber (מחבר) — c’est un Choulhan Aroukh autonome et complet, écrit par l’Admour HaZaken (Rabbi Schneur Zalman de Liadi, fondateur de Habad, élève du Maguid (מגיד) de Mezeritch). Sa singularité : il combine halakha (הלכה) + טעמי המצוות + dimension intérieure dans un seul ouvrage, et il tranche avec une rigueur talmudique unique.
Pour le Habad, l’Admour HaZaken est הפוסק האחרון — son psak est l’autorité décisionnaire. Cette page rassemble la voie du Rav sur le siman פ׳ — דִּין מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁמֵר מֵהָפִיחַ. Chez le Rav, le siman se déploie en ג׳ סְעִיפִים (trois seifim) : la תְּפִלַּת י״ח qui exige un גּוּף נָקִי (מוּטָב שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה, תַּשְׁלוּמִין בְּמִנְחָה), les פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה בְּלֹא בְּרָכוֹת, et la קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ dites בִּזְמַנָּן même sans corps net, avec les תְּפִלִּין בֵּין ״אַהֲבָה״ לִק״ש.
→ Lire la préface générale sur la chitah de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב — סימן פ׳ — דִּין מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁמֵר מֵהָפִיחַ
Le texte intégral du Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב, סימן פ׳ — דִּין מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁמֵר מֵהָפִיחַ — וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים
Texte de l’Admour HaZaken lui-même (source Sefaria Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.80), suivi de notre traduction française. Le siman comporte trois seifim (ג׳ סְעִיפִים ; seif k → .80.k).
סעיף א מִי שֶׁמִּתְיַלֵּד לוֹ רוּחַ בְּבִטְנוֹ וּמוֹצִיא רוּחוֹת בַּבֹּקֶר וּבָרִי לוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד עַל…
מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁמֵר מֵהָפִיחַ וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים:מִי שֶׁמִּתְיַלֵּד לוֹ רוּחַ בְּבִטְנוֹ וּמוֹצִיא רוּחוֹת בַּבֹּקֶר וּבָרִי לוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד עַל עַצְמוֹ מִלְּהָפִיחַ עַד שֶׁיִּגְמֹר כָּל תְּפִלַּת י״ח — מוּטָב שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה מִמַּה שֶּׁיִּתְפַּלֵּל בְּלֹא גּוּף נָקִי, שֶׁהַתְּפִלָּה יֵשׁ לָהּ תַּשְׁלוּמִין, שֶׁאִם נֶאֱנַס וְלֹא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית — מִתְפַּלֵּל מִנְחָה שְׁתַּיִם, וְזֶה גַּם כֵּן אָנוּס הוּא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל י״ח בְּלֹא גּוּף נָקִי, שֶׁגְּנַאי גָּדוֹל הוּא לְהָפִיחַ כְּשֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּמְדַבֵּר עִמּוֹ וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקָצֶף, שֶׁהֲרֵי הִצְרִיכוּ לְהַרְחִיק ד׳ אַמּוֹת כְּשֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהָפִיחַ בַּתְּפִלָּה וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲמֹד עַל עַצְמוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ג:
גּוּף נָקִי בַּתְּפִלָּה. Celui à qui se forme du gaz au ventre et qui en émet le matin, et qui est certain (בָּרִי לוֹ) de ne pouvoir se retenir jusqu’à la fin de toute la תְּפִלַּת י״ח — מוּטָב שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה plutôt que de prier בְּלֹא גּוּף נָקִי, car la תְּפִלָּה a des תַּשְׁלוּמִין : s’il fut נֶאֱנַס et n’a pas prié שַׁחֲרִית — מִתְפַּלֵּל מִנְחָה שְׁתַּיִם, et lui aussi est un אָנוּס puisqu’il ne peut prier י״ח sans corps net ; car c’est un גְּנַאי גָּדוֹל de faire du bruit quand on se tient לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ et qu’on lui parle (בִּזָּיוֹן וָקָצֶף) — on a d’ailleurs exigé d’éloigner ד׳ אַמּוֹת (סימן ק״ג).
סעיף ב וְכֵיוָן (א) שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת י״ח שֶׁל שַׁחֲרִית — לֹא יֹאמַר גַּם כֵּן פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה…
וְכֵיוָן (א) שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת י״ח שֶׁל שַׁחֲרִית — לֹא יֹאמַר גַּם כֵּן פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, אֶלָּא אִם כֵּן יֹאמַר בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה, שֶׁהֵם נִתְקְנוּ בִּבְרָכָה כְּדֵי לְסַדֵּר שְׁבָחָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קֹדֶם הַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״א נ״ב:
פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה. Et puisqu’il ne prie pas la תְּפִלַּת י״ח de שַׁחֲרִית — il ne dira pas non plus les פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, sauf s’il les dit בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה, car elles furent instituées avec une בְּרָכָה afin de לְסַדֵּר שְׁבָחָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא avant la prière (סימן נ״א נ״ב).
סעיף ג אֲבָל (ב) קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ צָרִיךְ לוֹמַר בִּזְמַנָּן אֲפִלּוּ בְּלֹא גּוּף נָקִי, שֶׁאֵינוֹ…
אֲבָל (ב) קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ צָרִיךְ לוֹמַר בִּזְמַנָּן אֲפִלּוּ בְּלֹא גּוּף נָקִי, שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא מְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ אֶלָּא כְּשֶׁעוֹמֵד לְפָנָיו בִּתְפִלַּת י״ח כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ע״ד. וְאַף שֶׁיִּקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע בְּלֹא תְּפִלִּין שֶׁהַתְּפִלִּין צְרִיכִין גּוּף נָקִי — לֹא יַמְתִּין וְיַעֲבֹר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע כְּדֵי לִקְרוֹתָהּ בִּתְפִלִּין, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס״ו. וְאִם יֵרָאֶה לוֹ שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד עַל עַצְמוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע — יָנִיחַ תְּפִלִּין בֵּין ״אַהֲבָה״ לִקְרִיאַת שְׁמַע וִיבָרֵךְ עֲלֵיהֶן וְאַחַר כָּךְ יַחְלְצֵם מִיָּד. אֲבָל הַטַּלִּית יָכוֹל לִלְבֹּשׁ וּלְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל הַבְּרָכוֹת, שֶׁאֵין צָרִיךְ גּוּף נָקִי לַצִּיצִית:
קְרִיאַת שְׁמַע וְהַתְּפִלִּין. Mais la קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, il faut les dire בִּזְמַנָּן אֲפִלּוּ בְּלֹא גּוּף נָקִי, car on n’est appelé מְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ que lorsqu’on se tient devant Lui בִּתְפִלַּת י״ח (סימן ע״ד). Et bien qu’il lise la ק״ש בְּלֹא תְּפִלִּין (les תְּפִלִּין exigent un corps net) — לֹא יַמְתִּין au point de laisser passer le זְמַן ק״ש pour la lire avec תְּפִלִּין (סימן ס״ו). S’il lui semble pouvoir se retenir pendant la ק״ש — יָנִיחַ תְּפִלִּין בֵּין ״אַהֲבָה״ לִק״ש, וִיבָרֵךְ עֲלֵיהֶן, puis les retire aussitôt. La טַלִּית, en revanche, il peut la revêtir et bénir avant de commencer les בְּרָכוֹת, car la צִיצִית n’exige pas de גּוּף נָקִי.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim פ׳ (édition Kehot, ג׳ סְעִיפִים). Traduction française : DAAT. Aucun passage n’est cité hors de ce texte vérifiable.
היסוד — דִּין מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁמֵר מֵהָפִיחַ
Le yesod : celui qui ne peut se retenir מהפיח
La lecture de l’Admour HaZaken sur ce siman se déploie autour de trois axes. D’abord la תְּפִלַּת י״ח qui exige un גּוּף נָקִי — מוּטָב שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה. Ensuite le sort des פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה quand on ne prie pas. Enfin la קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, dites en leur temps même sans corps net, et le דִּין הַתְּפִלִּין וְהַטַּלִּית.
גּוּף נָקִי בִּתְפִלַּת י״ח
Un corps net pour la Amida
Le principe. Celui qui est בָּרִי לוֹ de ne pouvoir se retenir jusqu’à la fin de la י״ח — מוּטָב שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה que de prier בְּלֹא גּוּף נָקִי, car la תְּפִלָּה a des תַּשְׁלוּמִין (סעיף א).
La conséquence. Se tenir devant le Roi impose la retenue ; l’ones ouvre la voie du מִנְחָה שְׁתַּיִם. Cf. siman 74 (גוף נקי ומחיצות).
פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה בְּלֹא בְּרָכוֹת
Les Pessouké deZimra sans leurs berakhot
Le principe. כֵּיוָן qu’il ne prie pas la י״ח — לֹא יֹאמַר les פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, sauf בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה (סעיף ב).
La conséquence. Le שֶׁבַח avec sa בְּרָכָה est ordonné pour préparer la תְּפִלָּה ; sans elle, on lit en simple lecteur. Cf. siman 51 (פסוקי דזמרה).
קְרִיאַת שְׁמַע וְהַתְּפִלִּין
Le Chéma et les tefillin
Le principe. קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ בִּזְמַנָּן אֲפִלּוּ בְּלֹא גּוּף נָקִי — ce n’est pas מְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ (סימן ע״ד) ; תְּפִלִּין בֵּין ״אַהֲבָה״ לִק״ש s’il peut se retenir, puis on les retire (סעיף ג).
La conséquence. On ne repousse pas le זְמַן ק״ש pour les תְּפִלִּין ; la טַלִּית reste permise (la צִיצִית n’exige pas גוף נקי). Cf. siman 66 (הפסק בקריאת שמע).
Renvoi à l’étude. La portée de ce siman — le גּוּף נָקִי בַּתְּפִלָּה, les פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה et la קְרִיאַת שְׁמַע בִּזְמַנָּהּ — touche à la conduite quotidienne de la תְּפִלָּה. Cette page le présente au niveau du principe attesté dans le texte du Rav, sans rien ajouter d’inventé. Pour l’étude approfondie et la conduite personnelle, étudier avec un Rav de Habad et dans les textes eux-mêmes.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
La force du psak de l’Admour HaZaken
Comparaison de la voie de l’Admour HaZaken avec celles du Mehaber, de la Mishna Beroura (משנה ברורה) et de l’Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) sur les points-clés du siman פ׳. La ligne Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) est mise en valeur — elle expose la sensibilité propre du Rav telle qu’elle ressort de ses trois seifim.
| Sujet | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | Voie de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| גּוּף נָקִי בִּתְפִלַּת י״ח | או״ח פ׳ — מוּטָב שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה מִלְּהִתְפַּלֵּל בְּלֹא גּוּף נָקִי ; אָנוּס — מִנְחָה שְׁתַּיִם. | מ״ב פ׳ — פְּרָטֵי הָאָנוּס וְהַתַּשְׁלוּמִין וּמִי שֶׁרָגִיל בְּכָךְ. | ערוה״ש פ׳ — גֶּדֶר גּוּף נָקִי בַּעֲמִידָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. | Voie de l’Admour HaZaken — בָּרִי לוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד עַל עַצְמוֹ עַד גְּמַר י״ח — מוּטָב שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה ; תַּשְׁלוּמִין בְּמִנְחָה שְׁתַּיִם ; גְּנַאי גָּדוֹל, ד׳ אַמּוֹת (סימן ק״ג) (סעיף א). |
| פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה | או״ח פ׳ — לֹא נִתְפָּרֵשׁ בַּמְּחַבֵּר ; עִקָּרוֹ בְּזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה. | מ״ב פ׳ — דִּין אֲמִירַת פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל. | ערוה״ש פ׳ — אֲמִירָתָן בְּלֹא בְּרָכוֹת כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה. | Voie de l’Admour HaZaken — כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל י״ח — לֹא יֹאמַר פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, אֶלָּא בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה (סימן נ״א נ״ב) (סעיף ב). |
| קְרִיאַת שְׁמַע וְהַתְּפִלִּין | או״ח פ׳ — יָנִיחַ תְּפִלִּין בֵּין אַהֲבָה לִק״ש ; הַגָּה (רמ״א) — וּמְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם. | מ״ב פ׳ — קְרִיאַת שְׁמַע בִּזְמַנָּהּ וּתְפִלִּין בֵּין אַהֲבָה לִק״ש. | ערוה״ש פ׳ — דִּין הַטַּלִּית וְהַתְּפִלִּין בְּלֹא גּוּף נָקִי. | Voie de l’Admour HaZaken — ק״ש וּבִרְכוֹתֶיהָ בִּזְמַנָּן אֲפִלּוּ בְּלֹא גּוּף נָקִי (אֵינוֹ מְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ, סימן ע״ד) ; תְּפִלִּין בֵּין ״אַהֲבָה״ לִק״ש וּמְבָרֵךְ וְחוֹלֵץ מִיָּד ; טַלִּית מֻתָּר (סעיף ג). |
Tableau établi à partir du texte du Mehaber (Orah Haïm פ׳, source Sefaria), de la glose du Rama, et des nossei kelim vérifiables (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefilla 4, Magen Avraham, Taz, Eliya Rabba, Pri Megadim, Mishna Beroura, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot כ״ב–כ״ג). La colonne de l’Admour HaZaken s’appuie sur le texte réel du Choulhan Aroukh HaRav (ג׳ סְעִיפִים) reproduit au §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
Les lignes de force de la voie du Rav sur ce siman
Trois orientations qui caractérisent la sensibilité de l’Admour HaZaken sur ce siman. Chacune suit la structure : principe du siman → lecture du Rav → conséquence pratique. Chaque ligne s’appuie sur le texte réel du Rav (§1).
קו א — גּוּף נָקִי בַּתְּפִלָּה
Ligne 1 — le corps net pour la Amida
Principe du siman : בָּרִי לוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁמֵר עַד גְּמַר י״ח — מוּטָב שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה (סעיף א).
Lecture du Rav : se tenir בִּתְפִלַּת י״ח, c’est מְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ — le פִיחַ y est un בִּזָּיוֹן וָקָצֶף. Cf. siman 74.
Conséquence pratique : l’ones prie מִנְחָה שְׁתַּיִם ; on ne prie pas la Amida sans corps net.
קו ב — פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה
Ligne 2 — les Pessouké deZimra
Principe du siman : כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל — לֹא יֹאמַר פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, אֶלָּא בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ (סעיף ב).
Lecture du Rav : la בְּרָכָה des פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה sert לְסַדֵּר שְׁבָחָיו avant la תְּפִלָּה. Cf. siman 51.
Conséquence pratique : sans la Amida, on omet les berakhot ou on lit כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה.
קו ג — קְרִיאַת שְׁמַע וְהַתְּפִלִּין
Ligne 3 — le Chéma et les tefillin
Principe du siman : ק״ש וּבִרְכוֹתֶיהָ בִּזְמַנָּן אֲפִלּוּ בְּלֹא גּוּף נָקִי ; תְּפִלִּין בֵּין ״אַהֲבָה״ לִק״ש (סעיף ג).
Lecture du Rav : la ק״ש n’est pas מְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ (סימן ע״ד) ; on ne repousse pas son זְמַן pour les תְּפִלִּין (סימן ס״ו). Cf. siman 66.
Conséquence pratique : תְּפִלִּין בֵּין ״אַהֲבָה״ לִק״ש puis on les retire ; la טַלִּית reste permise.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
La conduite Habad pratique
Des points de conduite qui découlent directement du siman פ׳ dans la sensibilité de l’Admour HaZaken et de Habad — présentés au niveau du principe, en renvoyant au Rav pour le détail des cas.
Pour le Hassid Habad — Siman פ׳ (דִּין מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁמֵר מֵהָפִיחַ)
- ① גּוּף נָקִי בָּעֲמִידָה. Celui qui est בָּרִי לוֹ de ne pouvoir se retenir jusqu’à la fin de la י״ח — מוּטָב שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה plutôt que de prier בְּלֹא גּוּף נָקִי. Fondement : SA HaRav פ׳ séif א.
- ② תַּשְׁלוּמִין וְאָנוּס. Il est אָנוּס ; s’il a manqué שַׁחֲרִית — מִתְפַּלֵּל מִנְחָה שְׁתַּיִם (c’est un גְּנַאי גָּדוֹל devant le Roi, ד׳ אַמּוֹת, סימן ק״ג). Fondement : SA HaRav פ׳ séif א.
- ③ פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה. Puisqu’il ne prie pas la י״ח — ne pas les dire, ou בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה (סימן נ״א נ״ב). Fondement : SA HaRav פ׳ séif ב.
- ④ קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ. En leur temps même sans corps net (ce n’est pas מְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ, סימן ע״ד) ; ne pas repousser le זְמַן ק״ש pour les תְּפִלִּין (סימן ס״ו). Fondement : SA HaRav פ׳ séif ג.
- ⑤ תְּפִלִּין וְטַלִּית. S’il peut se retenir pendant la ק״ש — תְּפִלִּין בֵּין ״אַהֲבָה״ לִק״ש, בְּרָכָה, puis on les retire aussitôt ; la טַלִּית peut être revêtue et bénie avant (la צִיצִית n’exige pas גוף נקי). Fondement : SA HaRav פ׳ séif ג.
⚠ Cette section présente la conduite Habad fondée sur le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken, siman פ׳ (texte réel reproduit au §1). Elle ne remplace pas une décision rabbinique pour un cas particulier. Pour toute question concrète — le גּוּף נָקִי בַּתְּפִלָּה, les פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, la קְרִיאַת שְׁמַע — consulter ton Rav, et pour Habad, un Rav de Habad.