Pourquoi un niveau 4 dédié à l’Admour HaZaken ? Le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken n’est pas un commentaire sur le Mehaber (מחבר) — c’est un Choulhan Aroukh autonome et complet, écrit par l’Admour HaZaken (Rabbi Schneur Zalman de Liadi, fondateur de Habad, élève du Maguid (מגיד) de Mezeritch). Sa singularité : il combine halakha (הלכה) + טעמי המצוות + dimension intérieure dans un seul ouvrage, et il tranche avec une rigueur talmudique unique.
Pour le Habad, l’Admour HaZaken est הפוסק האחרון — son psak est l’autorité décisionnaire. Cette page rassemble la voie du Rav sur le siman פ״א — דִּין צוֹאַת קָטָן. Chez le Rav, le siman se déploie en ג׳ סְעִיפִים (trois seifim) : le שִׁעוּר de la צוֹאַת קָטָן (כְּזַיִת דָּגָן בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס), le דִּין הַקָּטָן הַחַלָּשׁ avec la חֲזָקָה et le טוֹב וְיָשָׁר, et le דִּין רָאָה צוֹאָה כְּנֶגְדּוֹ בִּתְפִלָּה וּבִקְרִיאַת שְׁמַע.
→ Lire la préface générale sur la chitah de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב — סימן פ״א — דִּין צוֹאַת קָטָן
Le texte intégral du Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב, סימן פ״א — דִּין צוֹאַת קָטָן — וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים
Texte de l’Admour HaZaken lui-même (source Sefaria Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.81), suivi de notre traduction française. Le siman comporte trois seifim (ג׳ סְעִיפִים ; seif k → .81.k).
סעיף א קָטָן שֶׁיָּכוֹל לֶאֱכֹל כְּזַיִת דָּגָן בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס — מַרְחִיקִין כְּמוֹ מִשֶּׁל גָּדוֹל.
דִּין צוֹאַת קָטָן וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים:קָטָן שֶׁיָּכוֹל לֶאֱכֹל כְּזַיִת דָּגָן שֶׁהֵם ה׳ מִינֵי תְּבוּאָה שֶׁצּוֹאַת מִינִים אֵלּוּ מַסְרַחַת, אֲפִלּוּ אֵינוֹ יָכוֹל לְאָכְלוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי בִּשּׁוּל כְּגוֹן דַּייְסָא וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, אִם אֵין צָרִיךְ לִשְׁהוֹת מִתְּחִלַּת כְּזַיִת זֶה עַד סוֹפוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁגָּדוֹל בֵּינוֹנִי שׁוֹהֶה בַּאֲכִילַת פְּרָס מִמַּאֲכָל זֶה — צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִצּוֹאָתוֹ וּמִמֵּי רַגְלָיו כְּמוֹ מִשֶּׁל גָּדוֹל. אֲבָל אִם צָרִיךְ לִשְׁהוֹת יוֹתֵר מִכַּאן — הֲרֵי זֶה כְּאוֹכֵל עַכְשָׁו חֲצִי זַיִת וּלְמָחָר חֲצִי זַיִת, שֶׁכֵּן הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי שֶׁאֵין אֲכִילָה מִצְטָרֶפֶת לִשְׁהִיָּה אֲרֻכָּה כָּזוֹ. וְשִׁעוּר כַּזַּיִת יִתְבָּאֵר בְּסִימָן תפ״ו, וְשִׁעוּר פְּרָס בְּסִימָן תרי״ב:
שִׁעוּר צוֹאַת קָטָן. Un enfant capable de manger un כְּזַיִת דָּגָן (les ה׳ מִינֵי תְּבוּאָה, dont les excréments sont malodorants — מַסְרַחַת), même s’il ne peut le manger que cuit (comme une bouillie, דַּייְסָא) : s’il n’a pas besoin, du début à la fin de ce כְּזַיִת, de plus de temps qu’un adulte moyen n’en met pour une אֲכִילַת פְּרָס de cet aliment — צָרִיךְ לְהַרְחִיק de ses excréments et de son urine כְּמוֹ מִשֶּׁל גָּדוֹל. Mais s’il lui faut davantage de temps — c’est comme manger un demi-kezayit aujourd’hui et un demi demain : הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי — une consommation ne se combine pas sur une שְׁהִיָּה si longue. Le שִׁעוּר כְּזַיִת est expliqué au siman תפ״ו, le שִׁעוּר פְּרָס au siman תרי״ב.
סעיף ב הַקָּטָן הַחַלָּשׁ — אֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק ; טוֹב וְיָשָׁר נָקִי אֲפִלּוּ מִצּוֹאַת תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ.
וְאִם הַקָּטָן הוּא חַלָּשׁ וְאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכֹל כְּזַּיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ לְשָׁנִים שֶׁאַחֵר כַּיּוֹצֵא בּוֹ יָכוֹל לֶאֱכֹל — אֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִצּוֹאָתוֹ וּמִמֵּי רַגְלָיו אֲפִלּוּ הוּא בֵּן ג׳ וד׳ שָׁנִים (וְהוּא שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיָה יָכוֹל לֶאֱכֹל מִיָּמָיו כְּזַיִת דָּגָן בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס). אֲבָל אִם הָיָה יָכוֹל לֶאֱכֹל פַּעַם אַחַת וְאַחַר כָּךְ נֶחֱלַשׁ וְאֵינוֹ יָכוֹל — דִּינוֹ כְּגָדוֹל שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְחִיק מִצּוֹאָתוֹ וּמִמֵּי רַגְלָיו (וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ יָכוֹל). וַאֲפִלּוּ לֹא אָכַל דָּגָן מִיָּמִים רַבִּים, וַאֲפִלּוּ לֹא אָכַל מֵעוֹלָם, שֶׁאַף שֶׁצּוֹאָה זוֹ אֵינָהּ מִדָּגָן מִכָּל מָקוֹם (כָּל שֶׁהָיָה יָכוֹל לֶאֱכֹל כְּזַיִת דָּגָן בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס) — בְּנֵי מֵעַיִם מַסְרִיחִים כָּל מִינֵי מַאֲכָל שֶׁיֹּאכַל. וְכָל זֶה מִן הַדִּין אֲבָל טוֹב וְיָשָׁר לִקְרוֹת וּלְהִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם שֶׁהוּא נָקִי לְגַמְרֵי אֲפִלּוּ מִצּוֹאַת תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ (אִם אֶפְשָׁר בְּקַּל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִסּוּר בַּדָּבָר):
הַקָּטָן הַחַלָּשׁ. Si l’enfant est faible (חַלָּשׁ) et ne peut manger un כְּזַיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס — même s’il a atteint l’âge où d’autres comme lui le peuvent — אֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק de ses excréments, même à trois ou quatre ans (à condition qu’il n’ait jamais encore été capable d’en manger). Mais s’il l’a pu une fois puis s’est affaibli — דִּינוֹ כְּגָדוֹל, on doit s’éloigner (même s’il ne le peut plus). Et même s’il n’a pas mangé de dagan depuis longtemps, même jamais : dès lors qu’il fut capable de manger un כְּזַיִת דָּגָן בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס — בְּנֵי מֵעַיִם מַסְרִיחִים tout aliment. Tout cela מִן הַדִּין ; mais טוֹב וְיָשָׁר de lire et prier dans un lieu entièrement propre (נָקִי לְגַמְרֵי), même des excréments d’un תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ (si c’est facile, bien qu’il n’y ait pas d’interdit).
סעיף ג רָאָה צוֹאָה כְּנֶגְדּוֹ בִּתְפִלָּה — יֵלֵךְ וְיַרְחִיקֶנָּה ד׳ אַמּוֹת, וְחוֹזֵר לְמָקוֹם שֶׁפָּסַק.
אִם הָיָה עוֹמֵד בְּתְפִלָּה וְרָאָה צוֹאָה כְּנֶגְדּוֹ בָּרִחוּק ד׳ אַמּוֹת (וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר פָּנָיו מִמֶּנָּה מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְהַחֲזִיר פָּנָיו כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי קָדָשִׁים) — יֵלֵךְ לְפָנָיו כְּדֵי שֶׁיִּזְרְקֶנָּה מֵאַחֲרָיו ד׳ אַמּוֹת. וְאִם אִי אֶפְשָׁר כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו נָהָר אוֹ דָּבָר אַחֵר הַמְעַכֵּב — יֵלֵךְ בִּכְדֵי שֶׁיַּנִּיחֶנָּה לִצְדָדִים ד׳ אַמּוֹת. וְכֵן בִּקְרִיאַת שְׁמַע, אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר אֶלָּא לְמָקוֹם שֶׁפָּסַק וְלֹא לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה אוֹ הַקְּרִיאַת שְׁמַע, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְפַּלֵּל וְקָרָא כְּנֶגֶד הַצּוֹאָה, לְפִי שֶׁאֵין זֶה ״זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה״, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיְתָה ד׳ אַמּוֹת סְבִיבוֹ, שֶׁבָּהֶן לְבַדָּם הוּא שֶׁמְּחֻיָּב לִבְדֹּק שֶׁלֹּא תְּהֵא בָּהֶם צוֹאָה אִם הוּא מָקוֹם שֶׁרָאוּי לְהִסְתַּפֵּק בְּצוֹאָה, וְאִם לֹא בָּדַק בָּהֶן פּוֹשֵׁעַ הוּא וּתְפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה, אֲבָל לֹא הִטְרִיחוּ לִבְדֹּק לְפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּמָקוֹם הָרָאוּי לְהִסְתַּפֵּק בּוֹ בְּצוֹאָה:
צוֹאָה כְּנֶגְדּוֹ בִּתְפִלָּה. Debout en prière et voyant des excréments face à lui à ד׳ אַמּוֹת (sans pouvoir en détourner le visage, devant se tourner vers le בֵּית קָדְשֵׁי קָדָשִׁים) — יֵלֵךְ לְפָנָיו pour les rejeter à ד׳ אַמּוֹת derrière lui ; si impossible (נָהָר ou obstacle) — il avance pour les laisser à ד׳ אַמּוֹת sur les côtés ; de même pour la קְרִיאַת שְׁמַע s’il ne peut autrement. Il ne revient qu’au מָקוֹם שֶׁפָּסַק, non au début, car ce n’est pas ״זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה״ : les excréments n’étaient pas dans ses ד׳ אַמּוֹת — seules celles-là il est tenu de vérifier (dans un lieu susceptible d’en contenir) ; ne pas les vérifier, c’est être פּוֹשֵׁעַ et sa prière est תּוֹעֵבָה ; mais on ne l’a pas obligé à vérifier devant lui כִּמְלֹא עֵינָיו.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim פ״א (édition Kehot, ג׳ סְעִיפִים). Traduction française : DAAT. Aucun passage n’est cité hors de ce texte vérifiable.
היסוד — דִּין צוֹאַת קָטָן
Le yesod : le צואת קטן
La lecture de l’Admour HaZaken sur ce siman se déploie autour de trois axes. D’abord le שִׁעוּר de la צוֹאַת קָטָן — le seuil du כְּזַיִת דָּגָן בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס. Ensuite le דִּין הַקָּטָן הַחַלָּשׁ, la חֲזָקָה du קָטָן qui fut jadis capable, et le טוֹב וְיָשָׁר. Enfin le דִּין רָאָה צוֹאָה כְּנֶגְדּוֹ בִּתְפִלָּה et le חוֹזֵר לְמָקוֹם שֶׁפָּסַק.
שִׁעוּר צוֹאַת קָטָן — כְּזַיִת דָּגָן בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס
La mesure des excréments d’un enfant
Le principe. Un קָטָן capable de manger un כְּזַיִת דָּגָן (les ה׳ מִינֵי תְּבוּאָה, dont les excréments sont מַסְרַחַת) בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס — מַרְחִיקִין מִצּוֹאָתוֹ וּמִמֵּי רַגְלָיו כְּמוֹ מִשֶּׁל גָּדוֹל (סעיף א).
La conséquence. Au-delà de ce שִׁעוּר de temps — אֵין אֲכִילָה מִצְטָרֶפֶת (הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי). Cf. siman 79 (צוֹאַת בְּהֵמָה).
הַקָּטָן הַחַלָּשׁ וְהַחֲזָקָה
L’enfant faible et la חזקה
Le principe. קָטָן חַלָּשׁ qui ne peut manger un כְּזַיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס — אֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק אֲפִלּוּ בֵּן ג׳ וד׳ שָׁנִים ; mais s’il l’a pu une fois — דִּינוֹ כְּגָדוֹל (סעיף ב).
La conséquence. Dès qu’il fut capable — בְּנֵי מֵעַיִם מַסְרִיחִים tout aliment ; et טוֹב וְיָשָׁר d’être נָקִי לְגַמְרֵי אֲפִלּוּ מִצּוֹאַת תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ. Cf. siman 80 (הַרְחָקָה מִן הַצּוֹאָה).
צוֹאָה כְּנֶגְדּוֹ בִּתְפִלָּה וּבִקְרִיאַת שְׁמַע
Excréments face à lui en prière
Le principe. רָאָה צוֹאָה כְּנֶגְדּוֹ בָּרִחוּק ד׳ אַמּוֹת — יֵלֵךְ לְפָנָיו שֶׁיִּזְרְקֶנָּה מֵאַחֲרָיו ד׳ אַמּוֹת ; si impossible — לִצְדָדִים ד׳ אַמּוֹת (סעיף ג).
La conséquence. חוֹזֵר לְמָקוֹם שֶׁפָּסַק, non au début, car אֵין זֶה ״זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה״ — la צוֹאָה n’était pas dans ses ד׳ אַמּוֹת. Cf. siman 82 (צוֹאָה בַּבַּיִת).
Renvoi à l’étude. La portée de ce siman — le שִׁעוּר הַהַרְחָקָה, la חֲזָקָה du קָטָן et le דִּין רָאָה צוֹאָה כְּנֶגְדּוֹ — touche à la conduite quotidienne du מָקוֹם נָקִי pour le ק״ש et la תְּפִלָּה. Cette page le présente au niveau du principe attesté dans le texte du Rav, sans rien ajouter d’inventé. Pour l’étude approfondie et la conduite personnelle, étudier avec un Rav de Habad et dans les textes eux-mêmes.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
La force du psak de l’Admour HaZaken
Comparaison de la voie de l’Admour HaZaken avec celles du Mehaber, de la Mishna Beroura (משנה ברורה) et de l’Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) sur les points-clés du siman פ״א. La ligne Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) est mise en valeur — elle expose la sensibilité propre du Rav telle qu’elle ressort de ses trois seifim.
| Sujet | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | Voie de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| שִׁעוּר צוֹאַת קָטָן | או״ח פ״א — קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְכְלָל שֶׁאַחֵר כַּיּוֹצֵא בּוֹ יָכוֹל לֶאֱכֹל כְּזַיִת דָּגָן בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס — מַרְחִיקִין. | מ״ב פ״א — פְּרָטֵי הַשִּׁעוּר וְטַעַם ה׳ מִינֵי תְּבוּאָה הַמַּסְרִיחִים. | ערוה״ש פ״א — גֶּדֶר בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס בַּקָּטָן. | Voie de l’Admour HaZaken — כְּזַיִת דָּגָן בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי בִּשּׁוּל (דַּייְסָא) — מַרְחִיקִין כְּמוֹ מִשֶּׁל גָּדוֹל ; הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי אֵין אֲכִילָה מִצְטָרֶפֶת (סעיף א). |
| הַקָּטָן הַחַלָּשׁ וְהַחֲזָקָה | או״ח פ״א — סְתַם הַדִּין בַּקָּטָן שֶׁהִגִּיעַ לַכְּלָל. | מ״ב פ״א — דִּין הַחַלָּשׁ וְהַהֶרְגֵּל בַּאֲכִילָה. | ערוה״ש פ״א — סְבָרַת בְּנֵי מֵעַיִם מַסְרִיחִים. | Voie de l’Admour HaZaken — חַלָּשׁ שֶׁלֹּא אָכַל מֵעוֹלָם — אֵין מַרְחִיקִין ; אָכַל פַּעַם וְנֶחֱלַשׁ — דִּינוֹ כְּגָדוֹל ; טוֹב וְיָשָׁר נָקִי אֲפִלּוּ מִצּוֹאַת תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ (סעיף ב). |
| צוֹאָה כְּנֶגְדּוֹ בִּתְפִלָּה | או״ח פ״א — הָיָה קוֹרֵא וְרָאָה צוֹאָה כְּנֶגְדּוֹ — יֵלֵךְ שֶׁיִּזְרְקֶנָּה מֵאַחֲרָיו ד׳ אַמּוֹת ; חוֹזֵר לְמָקוֹם שֶׁפָּסַק. | מ״ב פ״א — דִּין הַצְּדָדִים וּבְדִיקַת ד׳ אַמּוֹת סְבִיבוֹ. | ערוה״ש פ״א — גֶּדֶר ״זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה״ בַּצּוֹאָה. | Voie de l’Admour HaZaken — יֵלֵךְ שֶׁיִּזְרְקֶנָּה מֵאַחֲרָיו אוֹ לִצְדָדִים ד׳ אַמּוֹת, וְכֵן בִּקְרִיאַת שְׁמַע ; חוֹזֵר לְמָקוֹם שֶׁפָּסַק, שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּד׳ אַמּוֹת סְבִיבוֹ (סעיף ג). |
Tableau établi à partir du texte du Mehaber (Orah Haïm פ״א, source Sefaria) et des nossei kelim vérifiables (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Kriat Shema 3, Rosh, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot כ״ה). La colonne de l’Admour HaZaken s’appuie sur le texte réel du Choulhan Aroukh HaRav (ג׳ סְעִיפִים) reproduit au §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
Les lignes de force de la voie du Rav sur ce siman
Trois orientations qui caractérisent la sensibilité de l’Admour HaZaken sur ce siman. Chacune suit la structure : principe du siman → lecture du Rav → conséquence pratique. Chaque ligne s’appuie sur le texte réel du Rav (§1).
קו א — שִׁעוּר הַהַרְחָקָה
Ligne 1 — la mesure de l’éloignement
Principe du siman : קָטָן שֶׁיָּכוֹל לֶאֱכֹל כְּזַיִת דָּגָן בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס — מַרְחִיקִין כְּמוֹ מִשֶּׁל גָּדוֹל (סעיף א).
Lecture du Rav : le critère est la capacité effective de manger un כְּזַיִת דָּגָן dans le temps d’une אֲכִילַת פְּרָס, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי בִּשּׁוּל. Cf. siman 79.
Conséquence pratique : tant qu’un enfant peut manger ainsi, on s’éloigne de ses excréments et de son urine exactement comme d’un adulte.
קו ב — חֲזָקָה וְטוֹב וְיָשָׁר
Ligne 2 — חזקה et « bon et droit »
Principe du siman : חַלָּשׁ שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל מֵעוֹלָם — אֵין מַרְחִיקִין ; אָכַל פַּעַם וְנֶחֱלַשׁ — דִּינוֹ כְּגָדוֹל (סעיף ב).
Lecture du Rav : une fois la capacité acquise, בְּנֵי מֵעַיִם מַסְרִיחִים tout aliment — le critère ne dépend plus de ce qu’il mange aujourd’hui. Cf. siman 80.
Conséquence pratique : מִן הַדִּין on distingue selon la capacité ; mais טוֹב וְיָשָׁר, quand c’est facile, d’être נָקִי לְגַמְרֵי אֲפִלּוּ מִצּוֹאַת תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ.
קו ג — הַרְחָקַת הַצּוֹאָה בַּתְּפִלָּה
Ligne 3 — éloigner les excréments en prière
Principe du siman : רָאָה צוֹאָה כְּנֶגְדּוֹ בְּד׳ אַמּוֹת — יֵלֵךְ וְיַרְחִיקֶנָּה מֵאַחֲרָיו אוֹ לִצְדָדִים ד׳ אַמּוֹת (סעיף ג).
Lecture du Rav : la חוֹבַת בְּדִיקָה ne porte que sur les ד׳ אַמּוֹת סְבִיבוֹ ; au-delà — לֹא הִטְרִיחוּ לִבְדֹּק כִּמְלֹא עֵינָיו. Cf. siman 82.
Conséquence pratique : il ne reprend qu’au מָקוֹם שֶׁפָּסַק — sa prière déjà dite n’est pas תּוֹעֵבָה, la צוֹאָה n’étant pas dans ses ד׳ אַמּוֹת.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
La conduite Habad pratique
Des points de conduite qui découlent directement du siman פ״א dans la sensibilité de l’Admour HaZaken et de Habad — présentés au niveau du principe, en renvoyant au Rav pour le détail des cas.
Pour le Hassid Habad — Siman פ״א (דִּין צוֹאַת קָטָן)
- ① שִׁעוּר. Enfant capable de manger un כְּזַיִת דָּגָן בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס (même en bouillie, דַּייְסָא) — on s’éloigne de ses excréments et de son urine comme d’un adulte. Fondement : SA HaRav פ״א séif א.
- ② לֹא מִצְטָרֵף. S’il lui faut plus de temps qu’une אֲכִילַת פְּרָס — אֵין אֲכִילָה מִצְטָרֶפֶת (הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי) ; שִׁעוּר כְּזַיִת → סימן תפ״ו, שִׁעוּר פְּרָס → סימן תרי״ב. Fondement : SA HaRav פ״א séif א.
- ③ חַלָּשׁ. Enfant faible qui n’a jamais pu manger ce שִׁעוּר — אֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק, même à trois ou quatre ans ; mais l’a pu une fois puis s’est affaibli — דִּינוֹ כְּגָדוֹל. Fondement : SA HaRav פ״א séif ב.
- ④ טוֹב וְיָשָׁר. מִן הַדִּין on distingue ; mais טוֹב וְיָשָׁר de lire et prier dans un lieu נָקִי לְגַמְרֵי, même מִצּוֹאַת תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ, si c’est facile. Fondement : SA HaRav פ״א séif ב.
- ⑤ צוֹאָה כְּנֶגְדּוֹ. Voit des excréments face à lui en prière — יֵלֵךְ וְיַרְחִיקֶנָּה ד׳ אַמּוֹת (derrière ou sur les côtés), de même pour le ק״ש, et חוֹזֵר לְמָקוֹם שֶׁפָּסַק. Fondement : SA HaRav פ״א séif ג.
⚠ Cette section présente la conduite Habad fondée sur le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken, siman פ״א (texte réel reproduit au §1). Elle ne remplace pas une décision rabbinique pour un cas particulier. Pour toute question concrète — le שִׁעוּר, la חֲזָקָה, la הַרְחָקַת הַצּוֹאָה — consulter ton Rav, et pour Habad, un Rav de Habad.