✦ ❖ ✦
DAAT · LEVEL 1 — INTRODUCTION

Siman צ״ד · The direction of prayer

צריך לכוין נגד ארץ ישראל — facing Eretz Yisrael : in חוץ לארץ toward ארץ ישראל, in ארץ ישראל toward ירושלים, in ירושלים toward the מקדש ; one who cannot orient himself directs his heart לאביו שבשמים ; the רוכב or the יושב בספינה who prays דרך הילוכו
סימן צ״ד · ט׳ סעיפים
צריך לכוין נגד ארץ ישראל
🌱 Introductory level · Beginners
✦ ❖ ✦

This siman teaches the direction of prayer : one standing in חוץ לארץ turns his face כנגד ארץ ישראל, in ארץ ישראל toward ירושלים, in ירושלים toward the מקדש and the בית קדשי הקדשים ; מי שאינו יכול לכוין הרוחות — one who cannot orient himself — יכוין לבו לאביו שבשמים ; and the דין הרוכב or the יושב בספינה who prays דרך הילוכו. Hebrew text, fluent English translation and explanation of the ט׳ seifim, with a section of practical cases.

Topic: The direction of prayer — נכח ירושלים, לכוין לבו לאביו שבשמים, מתפלל דרך הילוכו
Source: שולחן ערוך אורח חיים סימן צ״ד · ט׳ סעיפים

Compiled by: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

Our Sages taught (ברכות ל׳.): היה עומד בחוץ לארץ יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל, היה עומד בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים, היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש — one who prays directs his heart toward the place of קדושה according to where he stands. The siman deals with this direction (נכח ירושלים), with one who cannot determine the directions, and with one who prays while traveling. We study here at the level of principle; for personal conduct, one refers to the custom and to the ruling of the Rav.

📑 Study outline

A. The ט׳ seifim — the direction נכח ירושלים (seif 1-2), לכוין לבו לאביו שבשמים (seif 3), הרוכב והיושב בספינה (seif 4-5), חולה, סמיכה and חוזר מעומד (seif 6-9)
1. Practical case — orienting in the synagogue: toward מזרח, facing ארץ ישראל
2. Practical case — praying while traveling: מתפלל דרך הילוכו
3. Practical case — the sick person and leaning: אפילו שוכב על צדו, שלא לסמוך עצמו
+ Comprehension questions and going further

A. The direction of prayer — the ט׳ seifim

צָרִיךְ לְכַוֵּן נֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — one must direct oneself toward the Land of Israel — at the time of the עמידה, every Jew directs his heart and face toward one place: according to where he stands he aims toward ארץ ישראל, then ירושלים, then the מקדש, then the בית קדשי הקדשים, so that נמצאו כל ישראל מכוונים לבם למקום אחד. And when it is impossible to orient oneself, what remains essential is the כוונה of the heart: יכוין לבו לאביו שבשמים.

Seif 1-2 — נכח ירושלים: the direction according to place

[א] בקומו להתפלל, אם היה עומד בח״ל — יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ויכוין גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים. היה עומד בא״י — יחזיר פניו כנגד ירושלים ויכוין גם למקדש ולבית קדשי הקדשים. היה עומד בירושלים — יחזיר פניו למקדש ויכוין גם לבית קדשי הקדשים. היה עומד אחורי הכפורת מחזיר פניו לכפורת. [ב] אם מתפלל לרוח משאר רוחות יצדד פניו לצד א״י אם הוא בח״ל ולירושלים אם הוא בא״י ולמקדש אם הוא בירושלים. הגה: ואנו שמחזירין פנינו למזרח מפני שאנו יושבים במערבה של א״י ונמצא פנינו לא״י (טור וסמ״ג). אין עושים מקום הארון וצד התפלה נגד זריחת השמש ממש כי זהו דרך המינים רק מכוונים נגד אמצע היום (הגהות אלפסי החדשים) ומי שרוצה לקיים אמרם הרוצה להעשיר יצפין או להחכים ידרים מ״מ יצדד פניו למזרח.
Seif 1: upon rising to pray, one standing outside the Land of Israel (בחוץ לארץ) turns his face toward ארץ ישראל and directs his heart also toward ירושלים, the מקדש and the בית קדשי הקדשים. One standing in ארץ ישראל turns his face toward ירושלים and directs his heart also toward the מקדש and the בית קדשי הקדשים. One standing in ירושלים turns his face toward the מקדש and directs his heart also toward the בית קדשי הקדשים. One standing behind the ark-cover (הכפורת) turns his face toward the ark-cover. Seif 2: if he prays toward one of the other directions, he angles his face toward ארץ ישראל if he is outside the Land (בחוץ לארץ), toward ירושלים if he is in ארץ ישראל, and toward the מקדש if he is in ירושלים. Gloss (Rama): and we turn our faces to the east (למזרח), because we dwell to the west of ארץ ישראל, and so our faces are toward ארץ ישראל [Tur and Semag]. One does not set the place of the ארון and the side of prayer exactly facing the sunrise, for that is the way of the heretics (מינים); rather one aims toward the middle of the day (אמצע היום) [Hagahot Alfasi hahadashim]. And one who wishes to fulfil their saying — « one who wishes to grow rich should face north (יצפין), or to grow wise, south (ידרים) » — should nevertheless angle his face toward the east.
One target, in stages. Wherever he is, one aims toward the holiest point accessible: from abroad toward ארץ ישראל, in the Holy Land toward ירושלים, in the city toward the מקדש, up to the בית קדשי הקדשים. The Rama (seif 2) adds: we turn our face למזרח, since we dwell to the west of ארץ ישראל — so our face is indeed turned toward it. We do not set the ark exactly opposite the sunrise (דרך המינים), but toward the middle of the day.

Seif 3 — מי שאינו יכול לכוין הרוחות

מי שאינו יכול לכוין הרוחות — יכוין לבו לאביו שבשמים.
Seif 3: one who cannot determine the compass directions (הרוחות) directs his heart to his Father in Heaven (לאביו שבשמים).
Physical orientation is only a means; the essence is the כוונה of the heart. One who does not know where the east lies — a blind person, a lost traveler, one confined — יכוין לבו לאביו שבשמים, and his prayer is complete. For the place toward which all turn is, at bottom, but a reminder of the One to whom one prays.

Seif 4-5 — הרוכב והיושב בספינה: praying while traveling

[ד] היה רוכב על החמור — א״צ לירד ולהתפלל, אפי׳ אם יש לו מי שתופס חמורו, אלא מתפלל דרך הילוכו. וכן אם היה בספינה או ע״ג קרון, אם יכול לעמוד עומד, ואם לאו יושב במקומו ומתפלל. או אם היה הולך ברגליו מתפלל דרך הילוכו אף אם אין פניו כנגד ירושלים אפי׳ שלא במקום סכנה כי אם יעמוד ויתפלל יקשה בעיניו איחור דרכו ויטרוד לבו ולא יוכל לכוין. והכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי יראתו וישוב דעתו. ויש מחמירין לעמוד באבות וראוי לחוש לדבריהם אם הוא שלא במקום סכנה. [ה] היה יושב בספינה או בעגלה אם יוכל לעמוד במקום הכריעות עומד כדי שיהא כורע מעומד ופוסע ג׳ פסיעות. הגה: אע״פ שיושב בכל התפלה מ״מ אם אפשר לו לעמוד יעמוד כדי לקיים הכריעות והפסיעות כדרכן (ב״י בשם ס״ח) ואם א״א לו כגון שרוכב על הבהמה יחזיר הבהמה שלשה פסיעות לאחריה ועולה לו כאלו פוסע בעצמו (הגהות אלפסי החדשים ס״פ תפלת השחר).
Seif 4: one riding a donkey need not descend to pray — even if he has someone to hold his donkey — but prays while going (דרך הילוכו). Likewise on a boat or a wagon (קרון): if he can stand he stands, if not he sits in his place and prays. Or if he was going on foot, he prays while going, even if his face is not toward ירושלים, even where there is no danger: for if he were to stop and pray, the delay of his journey would weigh on him, his heart would be troubled and he could not concentrate (לכוין). And all is according to the route, the place, his fear and his peace of mind (יראתו וישוב דעתו). Some are stringent and stand for אבות, and it is proper to take their view into account if it is not a place of danger. Seif 5: one sitting in a boat or a wagon, if he can stand at the places of the bowings (במקום הכריעות), stands, so as to bow from a standing position and take the three steps (ג׳ פסיעות). Gloss (Rama): although he sits for the whole prayer, nevertheless, if it is possible for him to stand, let him stand, so as to fulfil the bowings and the steps in their proper manner [Beit Yosef in the name of the ס״ח]; and if it is impossible for him — for instance, if he is riding an animal — let him move the animal back three steps, and it counts for him as if he had stepped himself [Hagahot Alfasi hahadashim, end of the chapter תפלת השחר].
The Torah did not want the traveler to lose his concentration: if he had to stop, the delay of his journey would trouble him and he could not לכוין. He is therefore allowed to pray דרך הילוכו, even without facing ירושלים. יש מחמירין to stand at least for ברכת אבות (the beginning of the עמידה), and it is fitting to heed them when it is not a place of danger. The governing rule: הכל לפי ישוב דעתו.

Seif 6-9 — חולה, סמיכה and חוזר מעומד

[ו] חולה מתפלל אפי׳ שוכב על צדו, והוא שיכול לכוין דעתו. (ואם א״א לו להתפלל מ״מ יהרהר בלבו שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם) (ב״י בשם א״ח ופסיקתא). [ז] מי שהיו לו עכו״ם מכאן ומכאן ומתיירא שמא יפסיקוהו תפלתו או יפסידו מקחו ישב במקומו ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו ואע״פ שצריך לעשות שלשה פסיעות בסוף התפלה יושב ומתפלל וכורע. [ח] יש ליזהר שלא לסמוך עצמו לעמוד או לחברו בשעת תפלה. [ט] מי שהוכרח להתפלל מיושב, כשיוכל צריך לחזור ולהתפלל מעומד ואינו צריך להוסיף בה דבר. הגה: ומי שבא בדרך והוא סמוך למלון אם יכול להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקוהו עוברי דרכים יסתלק שם ולא יתפלל במלון של עכו״ם שלא יבלבלוהו בני הבית אבל אם א״א לו להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקוהו יתפלל במלון באיזה קרן זוית (תרומת הדשן סי׳ ו׳ ב״י סי׳ צ׳).
Seif 6: a sick person prays even lying on his side, provided he can concentrate his thought (שיכול לכוין דעתו). Gloss (Rama): and if it is impossible for him to pray, he should nevertheless meditate in his heart, as it is said: « speak in your heart upon your bed » (אמרו בלבבכם על משכבכם) [Beit Yosef in the name of the Orhot Hayyim and the Pesikta]. Seif 7: one who has non-Jews (עכו״ם) on this side and on that, and fears that they will interrupt his prayer or cause him to lose his merchandise, should sit in his place and pray, because his mind is not settled; and although one must take three steps at the end of the prayer, he sits, prays and bows. Seif 8: one takes care not to lean on a pillar or on one's fellow during prayer. Seif 9: one who was compelled to pray sitting must, when able, return and pray standing, without adding anything to it. Gloss (Rama): and one who is travelling and is near an inn (מלון): if he can withdraw from the road to a place where passers-by will not interrupt him, let him withdraw there and not pray in the inn of a non-Jew, so that the people of the house do not disturb him; but if he cannot withdraw from the road to a place where he will not be interrupted, let him pray in the inn, in some corner [Terumat HaDeshen, siman 6; Beit Yosef, siman 90].
Three teachings on the body in the service of כוונה: the חולה prays in whatever position he can, so long as his דעת is settled; one does not lean during the עמידה (for one must stand as a servant before his master); and one who prayed sitting under compulsion, if his strength returns, חוזר ומתפלל מעומד — yet need not add anything, for he already fulfilled the essence of the מצוה.
The siman in one sentence: one must direct prayer נכח ירושלים — from חו״ל toward ארץ ישראל, from ארץ ישראל toward ירושלים, from ירושלים toward the מקדש ; one who cannot orient himself יכוין לבו לאביו שבשמים ; the רוכב or the יושב בספינה prays דרך הילוכו, הכל לפי ישוב דעתו ; the חולה prays even lying down, one does not lean, and one who prayed sitting under compulsion חוזר ומתפלל מעומד when able.

Practical cases

Case 1 — Orienting in the synagogue

Situation: I pray in חוץ לארץ, to the west of ארץ ישראל. Which way should I turn?
Conduct: one turns his face כנגד ארץ ישראל, and directs his heart toward ירושלים, the מקדש and the בית קדשי הקדשים. Since we dwell to the west of the Land of Israel, one turns למזרח (Rama). Synagogues therefore place the ark on the eastern wall. For the precise orientation of your town, one follows one's Rav.

Case 2 — Praying while traveling

Situation: I am on the road (riding, by boat, in a vehicle) and the time of prayer arrives. Must I stop?
Conduct: the רוכב need not descend — he prays דרך הילוכו; likewise on a ספינה or in a קרון: if he can stand he stands, if not he prays seated in his place. יש מחמירין to stand at least for אבות. All depends on the route and the ישוב הדעת; for practical application, one follows one's Rav.

Case 3 — The sick person and leaning

Situation: a sick person cannot stand; or someone wishes to lean against a wall during the עמידה. What to do?
Conduct: the חולה prays in whatever position he can, אפילו שוכב על צדו, provided he can לכוין דעתו. One does not lean on a pillar or on one's fellow during prayer. And one who prayed sitting under compulsion חוזר ומתפלל מעומד when able. For borderline cases, one follows one's Rav.

Comprehension questions

Check your understanding:
  1. Which way does one turn depending on whether he is in חוץ לארץ, in ארץ ישראל or in ירושלים (seif 1)?
  2. Why do we מחזירין פנינו למזרח according to the Rama (seif 2)?
  3. What does one who cannot determine the רוחות do, and what do we learn from it (seif 3)?
  4. Why may the רוכב pray דרך הילוכו without descending (seif 4)?
  5. May the חולה pray lying down, and what must be avoided during the עמידה (seif 6, 8)?

Going further

If you wish to deepen this siman:
Continue to the next simanSiman 95 →
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן צ״ד · ט׳ סעיפים · Level 1 — Introduction
♥ Support DAAT
📖Join the khavroutha