✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן צ״ד · כיוון התפילה נכח ירושלים

צריך לכוין נגד ארץ ישראל — בחוץ לארץ כנגד ארץ ישראל, בארץ ישראל כנגד ירושלים, בירושלים כנגד המקדש; מי שאינו יכול לכוין הרוחות יכוין לבו לאביו שבשמים; והרוכב או היושב בספינה מתפלל דרך הילוכו
סימן צ״ד · ט׳ סעיפים
צריך לכוין נגד ארץ ישראל
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

סימן זה מלמד את כיוון התפילה: העומד בחוץ לארץ מחזיר פניו כנגד ארץ ישראל, בארץ ישראל כנגד ירושלים, בירושלים כנגד המקדש ובית קדשי הקדשים; מי שאינו יכול לכוין הרוחות — יכוין לבו לאביו שבשמים; ודין הרוכב או היושב בספינה שמתפלל דרך הילוכו. טקסט עברי, ביאור והסבר של ט׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.

נושא: כיוון התפילה — נכח ירושלים, לכוין לבו לאביו שבשמים, מתפלל דרך הילוכו
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן צ״ד · ט׳ סעיפים

עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

לימדונו חז״ל (ברכות ל׳.): היה עומד בחוץ לארץ יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל, היה עומד בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים, היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש — המתפלל מכוין לבו למקום הקדושה לפי מקומו. הסימן עוסק בכיוון זה (נכח ירושלים), במי שאינו יכול לכוין את הרוחות, ובמתפלל בדרך. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.

📑 תוכן הלימוד

א. ט׳ הסעיפים — הכיוון נכח ירושלים (סעיף א-ב), לכוין לבו לאביו שבשמים (סעיף ג), הרוכב והיושב בספינה (סעיף ד-ה), חולה, סמיכה וחוזר מעומד (סעיף ו-ט)
1. מקרה מעשי — הכיוון בבית הכנסת: למזרח כנגד ארץ ישראל
2. מקרה מעשי — תפילה בדרך: מתפלל דרך הילוכו
3. מקרה מעשי — החולה והסמיכה: אפילו שוכב על צדו, שלא לסמוך עצמו
+ שאלות להבנה ולהעמקה

א. כיוון התפילה — ט׳ הסעיפים

צָרִיךְ לְכַוֵּן נֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — בשעת העמידה כל יהודי מכוין לבו ופניו למקום אחד: לפי מקומו מכוין כנגד ארץ ישראל, כנגד ירושלים, כנגד המקדש וכנגד בית קדשי הקדשים, ונמצאו כל ישראל מכוונים לבם למקום אחד. וכשאי אפשר לכוין הרוחות — העיקר הוא כוונת הלב: יכוין לבו לאביו שבשמים.

סעיף א-ב — נכח ירושלים: הכיוון לפי המקום

[א] בקומו להתפלל, אם היה עומד בח״ל — יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ויכוין גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים. היה עומד בא״י — יחזיר פניו כנגד ירושלים ויכוין גם למקדש ולבית קדשי הקדשים. היה עומד בירושלים — יחזיר פניו למקדש ויכוין גם לבית קדשי הקדשים. היה עומד אחורי הכפורת מחזיר פניו לכפורת. [ב] אם מתפלל לרוח משאר רוחות יצדד פניו לצד א״י אם הוא בח״ל ולירושלים אם הוא בא״י ולמקדש אם הוא בירושלים. הגה: ואנו שמחזירין פנינו למזרח מפני שאנו יושבים במערבה של א״י ונמצא פנינו לא״י (טור וסמ״ג). אין עושים מקום הארון וצד התפלה נגד זריחת השמש ממש כי זהו דרך המינים רק מכוונים נגד אמצע היום (הגהות אלפסי החדשים) ומי שרוצה לקיים אמרם הרוצה להעשיר יצפין או להחכים ידרים מ״מ יצדד פניו למזרח.
סעיף א: בקומו להתפלל, העומד בחוץ לארץ מחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ומכוין גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים. העומד בארץ ישראל מחזיר פניו כנגד ירושלים ומכוין גם למקדש ולבית קדשי הקדשים. העומד בירושלים מחזיר פניו למקדש ומכוין גם לבית קדשי הקדשים. היה עומד אחורי הכפורת, מחזיר פניו לכפורת. סעיף ב: אם מתפלל לרוח משאר רוחות, יצדד פניו לצד ארץ ישראל אם הוא בחוץ לארץ, ולירושלים אם הוא בארץ ישראל, ולמקדש אם הוא בירושלים. הגה: ואנו שמחזירין פנינו למזרח, מפני שאנו יושבים במערבה של ארץ ישראל, ונמצא פנינו לארץ ישראל (טור וסמ״ג). אין עושים מקום הארון וצד התפלה נגד זריחת השמש ממש, כי זהו דרך המינים, רק מכוונים נגד אמצע היום (הגהות אלפסי החדשים). ומי שרוצה לקיים אמרם — הרוצה להעשיר יצפין או להחכים ידרים — מכל מקום יצדד פניו למזרח.
מטרה אחת, במדרגות. בכל מקום מכוונים אל הנקודה הקדושה ביותר שאפשר: מחוץ לארץ אל ארץ ישראל, בארץ ישראל אל ירושלים, בעיר אל המקדש, עד בית קדשי הקדשים. וההגה (סעיף ב) מוסיף: אנו מחזירין פנינו למזרח, מפני שאנו יושבים במערבה של ארץ ישראל, ונמצא פנינו לארץ ישראל. ואין קובעים את הארון וצד התפילה כנגד זריחת השמש ממש (שזהו דרך המינים), אלא כנגד אמצע היום.

סעיף ג — מי שאינו יכול לכוין הרוחות

מי שאינו יכול לכוין הרוחות — יכוין לבו לאביו שבשמים.
סעיף ג: מי שאינו יכול לכוין את הרוחות (הכיוונים) — יכוין לבו לאביו שבשמים.
הכיוון הגשמי אינו אלא אמצעי; העיקר הוא כוונת הלב. מי שאינו יודע היכן המזרח — סומא, ההולך בדרך, החבוש — יכוין לבו לאביו שבשמים ותפילתו שלמה. הרי המקום שכולם פונים אליו אינו בעצם אלא זכר למי שמתפללים אליו.

סעיף ד-ה — הרוכב והיושב בספינה: תפילה בדרך

[ד] היה רוכב על החמור — א״צ לירד ולהתפלל, אפי׳ אם יש לו מי שתופס חמורו, אלא מתפלל דרך הילוכו. וכן אם היה בספינה או ע״ג קרון, אם יכול לעמוד עומד, ואם לאו יושב במקומו ומתפלל. או אם היה הולך ברגליו מתפלל דרך הילוכו אף אם אין פניו כנגד ירושלים אפי׳ שלא במקום סכנה כי אם יעמוד ויתפלל יקשה בעיניו איחור דרכו ויטרוד לבו ולא יוכל לכוין. והכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי יראתו וישוב דעתו. ויש מחמירין לעמוד באבות וראוי לחוש לדבריהם אם הוא שלא במקום סכנה. [ה] היה יושב בספינה או בעגלה אם יוכל לעמוד במקום הכריעות עומד כדי שיהא כורע מעומד ופוסע ג׳ פסיעות. הגה: אע״פ שיושב בכל התפלה מ״מ אם אפשר לו לעמוד יעמוד כדי לקיים הכריעות והפסיעות כדרכן (ב״י בשם ס״ח) ואם א״א לו כגון שרוכב על הבהמה יחזיר הבהמה שלשה פסיעות לאחריה ועולה לו כאלו פוסע בעצמו (הגהות אלפסי החדשים ס״פ תפלת השחר).
סעיף ד: הרוכב על החמור אין צריך לירד להתפלל — אפילו יש לו מי שתופס חמורו — אלא מתפלל דרך הילוכו. וכן בספינה או על גבי קרון: אם יכול לעמוד עומד, ואם לאו יושב במקומו ומתפלל. או אם היה הולך ברגליו, מתפלל דרך הילוכו אף אם אין פניו כנגד ירושלים, אפילו שלא במקום סכנה, כי אם יעמוד ויתפלל יקשה בעיניו איחור דרכו ויטרוד לבו ולא יוכל לכוין. והכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי יראתו וישוב דעתו. ויש מחמירין לעמוד באבות, וראוי לחוש לדבריהם אם הוא שלא במקום סכנה. סעיף ה: היה יושב בספינה או בעגלה, אם יוכל לעמוד במקום הכריעות, עומד, כדי שיהא כורע מעומד ופוסע ג׳ פסיעות. הגה: אף על פי שיושב בכל התפלה, מכל מקום אם אפשר לו לעמוד יעמוד, כדי לקיים הכריעות והפסיעות כדרכן (ב״י בשם ס״ח). ואם אי אפשר לו, כגון שרוכב על הבהמה, יחזיר הבהמה שלשה פסיעות לאחריה, ועולה לו כאלו פוסע בעצמו (הגהות אלפסי החדשים ס״פ תפלת השחר).
התורה לא רצתה שההולך בדרך יאבד את כוונתו: שאם יעמוד, יקשה בעיניו איחור דרכו ולא יוכל לכוין. לכן מניחים לו להתפלל דרך הילוכו, אף שאין פניו כנגד ירושלים. ויש מחמירין לעמוד לכל הפחות בברכת אבות (תחילת העמידה), וראוי לחוש לדבריהם כשאינו במקום סכנה. והכלל: הכל לפי ישוב דעתו.

סעיף ו-ט — חולה, סמיכה וחוזר מעומד

[ו] חולה מתפלל אפי׳ שוכב על צדו, והוא שיכול לכוין דעתו. (ואם א״א לו להתפלל מ״מ יהרהר בלבו שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם) (ב״י בשם א״ח ופסיקתא). [ז] מי שהיו לו עכו״ם מכאן ומכאן ומתיירא שמא יפסיקוהו תפלתו או יפסידו מקחו ישב במקומו ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו ואע״פ שצריך לעשות שלשה פסיעות בסוף התפלה יושב ומתפלל וכורע. [ח] יש ליזהר שלא לסמוך עצמו לעמוד או לחברו בשעת תפלה. [ט] מי שהוכרח להתפלל מיושב, כשיוכל צריך לחזור ולהתפלל מעומד ואינו צריך להוסיף בה דבר. הגה: ומי שבא בדרך והוא סמוך למלון אם יכול להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקוהו עוברי דרכים יסתלק שם ולא יתפלל במלון של עכו״ם שלא יבלבלוהו בני הבית אבל אם א״א לו להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקוהו יתפלל במלון באיזה קרן זוית (תרומת הדשן סי׳ ו׳ ב״י סי׳ צ׳).
סעיף ו: חולה מתפלל אפילו שוכב על צדו, ובלבד שיכול לכוין דעתו. הגה: ואם אי אפשר לו להתפלל, מכל מקום יהרהר בלבו, שנאמר: אמרו בלבבכם על משכבכם (ב״י בשם א״ח ופסיקתא). סעיף ז: מי שהיו לו עכו״ם מכאן ומכאן, ומתיירא שמא יפסיקוהו תפלתו או יפסידו מקחו, ישב במקומו ויתפלל, לפי שאין דעתו מיושבת עליו; ואף על פי שצריך לעשות שלשה פסיעות בסוף התפלה, יושב ומתפלל וכורע. סעיף ח: יש ליזהר שלא לסמוך עצמו לעמוד או לחברו בשעת תפילה. סעיף ט: מי שהוכרח להתפלל מיושב, כשיוכל צריך לחזור ולהתפלל מעומד ואינו צריך להוסיף בה דבר. הגה: ומי שבא בדרך והוא סמוך למלון, אם יכול להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקוהו עוברי דרכים, יסתלק שם ולא יתפלל במלון של עכו״ם, שלא יבלבלוהו בני הבית; אבל אם אי אפשר לו להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקוהו, יתפלל במלון באיזה קרן זוית (תרומת הדשן סי׳ ו׳, ב״י סי׳ צ׳).
שלושה דינים בגוף שבשירות הכוונה: החולה מתפלל בתנוחה שיכול, ובלבד שדעתו מיושבת; אין סומכין עצמם בשעת העמידה (שצריך לעמוד כעבד לפני רבו); ומי שהתפלל מיושב מחמת אונס, כשיחזור לו כוחו חוזר ומתפלל מעומד — אך אינו צריך להוסיף דבר, שכבר קיים עיקר המצווה.
הסימן במשפט אחד: צריך לכוין את התפילה נכח ירושלים — מחוץ לארץ כנגד ארץ ישראל, מארץ ישראל כנגד ירושלים, מירושלים כנגד המקדש; מי שאינו יכול לכוין הרוחות יכוין לבו לאביו שבשמים; הרוכב או היושב בספינה מתפלל דרך הילוכו, הכל לפי ישוב דעתו; החולה מתפלל אפילו שוכב, אין סומכין עצמם, ומי שהתפלל מיושב באונס חוזר ומתפלל מעומד כשיוכל.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — הכיוון בבית הכנסת

מצב: אני מתפלל בחוץ לארץ, במערבה של ארץ ישראל. לאן אחזיר פני ?
הנהגה: מחזיר פניו כנגד ארץ ישראל, ומכוין לבו לירושלים, למקדש ולבית קדשי הקדשים. וכיון שאנו יושבים במערבה של ארץ ישראל, פונים למזרח (הגה). לכן קובעים את הארון בכותל המזרחי. ולכיוון המדויק של עירך — כהוראת הרב.

מקרה 2 — תפילה בדרך

מצב: אני בדרך (רוכב, בספינה, ברכב) והגיע זמן התפילה. האם אעצור ?
הנהגה: הרוכב אינו צריך לירד — מתפלל דרך הילוכו; וכן בספינה או בקרון: אם יכול לעמוד עומד, ואם לאו יושב במקומו. ויש מחמירין לעמוד לכל הפחות באבות. והכל לפי הדרך ולפי ישוב הדעת; ולמעשה — כהוראת הרב.

מקרה 3 — החולה והסמיכה

מצב: חולה שאינו יכול לעמוד; או מי שרוצה להישען על הכותל בשעת העמידה. מה יעשה ?
הנהגה: החולה מתפלל בתנוחה שיכול, אפילו שוכב על צדו, ובלבד שיכול לכוין דעתו. ואין סומכין עצמם לעמוד או לחבר בשעת התפילה. ומי שהתפלל מיושב באונס חוזר ומתפלל מעומד כשיוכל. ולמקרי הגבול — כהוראת הרב.

שאלות להבנה

בדוק את הבנתך:
  1. לאן מחזיר פניו לפי אם הוא בחוץ לארץ, בארץ ישראל או בירושלים (סעיף א) ?
  2. למה מחזירין פנינו למזרח לפי ההגה (סעיף ב) ?
  3. מה עושה מי שאינו יכול לכוין את הרוחות, ומה למדים מכאן (סעיף ג) ?
  4. למה הרוכב יכול להתפלל דרך הילוכו בלי לירד (סעיף ד) ?
  5. האם החולה יכול להתפלל שוכב, וממה יש להיזהר בשעת העמידה (סעיף ו, ח) ?

להעמיק עוד

אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
להמשיך לסימן הבא← סימן צ״ה
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן צ״ד · ט׳ סעיפים · רמה 1 — התחלה
♥ לתמוך בדעת
📖להצטרף לחברותא