Pourquoi un niveau 4 dédié à l’Admour HaZaken ? Le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken n’est pas un commentaire sur le Mehaber (מחבר) — c’est un Choulhan Aroukh autonome et complet, écrit par l’Admour HaZaken (Rabbi Schneur Zalman de Liadi, fondateur de Habad, élève du Maguid (מגיד) de Mezeritch). Sa singularité : il combine halakha (הלכה) + טעמי המצוות + dimension intérieure dans un seul ouvrage, et il tranche avec une rigueur talmudique unique.
Pour le Habad, l’Admour HaZaken est הפוסק האחרון — son psak est l’autorité décisionnaire. Cette page rassemble la voie du Rav sur le siman צ״ה — כִּוּוּן הָאֵיבָרִים בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. Chez le Rav, le siman se déploie en ד׳ סְעִיפִים (quatre seifim) : le כִּוּוּן הָרַגְלַיִם et l’imitation des מלאכים, les ג׳ פְּסִיעוֹת avant la תפילה, les עֵינַיִם לְמַטָּה וְהַלֵּב לְמַעְלָה, et la עֲמִידָה כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ avec la כְּפִיפַת הַיָּדַיִם.
→ Lire la préface générale sur la chitah de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב — סימן צ״ה — כִּוּוּן אֵיבָרָיו בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה
Le texte intégral du Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב, סימן צ״ה — כִּוּוּן אֵיבָרָיו בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה — וּבוֹ ד׳ סְעִיפִים
Texte de l’Admour HaZaken lui-même (source Sefaria Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.95), suivi de notre traduction française. Le siman comporte quatre seifim (ד׳ סְעִיפִים ; seif k → .95.k).
סעיף א הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְכַוֵּן רַגְלָיו זוֹ אֵצֶל זוֹ בְּכִוּוּן כְּאִלּוּ אֵינָן אֶלָּא רֶגֶל אֶחָד…
כִּוּוּן אֵיבָרָיו בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה וּבוֹ ד׳ סְעִיפִים:הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְכַוֵּן רַגְלָיו זוֹ אֵצֶל זוֹ בְּכִוּוּן כְּאִלּוּ אֵינָן אֶלָּא רֶגֶל אֶחָד, לְהִדָּמוֹת לַמַּלְאָכִים שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ״וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה״, כְּלוֹמַר רַגְלֵיהֶם נִרְאוֹת כְּרֶגֶל אֶחָד. וְטוֹב לְכַוֵּן רַגְלָיו גַּם כְּשֶׁאוֹמֵר קְדֻשָּׁה עִם שְׁלִיחַ צִבּוּר, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר ״נְקַדֵּשׁ … כְּשֵׁם שֶׁמַּקְדִּישִׁים … בִּשְׁמֵי מָרוֹם״, וּבַמָּרוֹם מַקְדִּישִׁים כֵּן בְּרֶגֶל יְשָׁרָה:
כִּוּוּן הָרַגְלַיִם. Le מתפלל doit joindre ses pieds l’un contre l’autre (זוֹ אֵצֶל זוֹ) comme s’ils n’étaient qu’un seul pied (רֶגֶל אֶחָד), pour ressembler aux מלאכים dont il est dit « וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה » — leurs pieds paraissent comme un seul pied. וְטוֹב de joindre aussi ses pieds quand on dit la קְדֻשָּׁה avec le שליח צבור, car on dit « נְקַדֵּשׁ … כְּשֵׁם שֶׁמַּקְדִּישִׁים … בִּשְׁמֵי מָרוֹם » — et là-haut ils sanctifient ainsi, בְּרֶגֶל יְשָׁרָה.
סעיף ב יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁכְּשֶׁעוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל יֵלֵךְ לְפָנָיו ג׳ פְּסִיעוֹת, דֶּרֶךְ קֵרוּב וְהַגָּשָׁה…
יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁכְּשֶׁעוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל יֵלֵךְ לְפָנָיו ג׳ פְּסִיעוֹת, דֶּרֶךְ קֵרוּב וְהַגָּשָׁה לְדָבָר שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת. וְטוֹב לָחֹש לִדְבָרָיו:
ג׳ פְּסִיעוֹת. יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר : quand on se lève pour prier, on avance de trois pas (ג׳ פְּסִיעוֹת) — דֶּרֶךְ קֵרוּב וְהַגָּשָׁה, en manière de rapprochement et d’approche d’une chose que l’on doit accomplir. וְטוֹב לָחֹש לִדְבָרָיו — il est bon de tenir compte de cet avis.
סעיף ג כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים״, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״נִשָּׂא לְבָבֵנוּ…
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים״, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם״, וּכְדֵי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ ב׳ מִקְרָאוֹת אֵלּוּ אָמְרוּ שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיָּכֹף רֹאשׁוֹ מְעַט שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו לְמַטָּה לָאָרֶץ, שֶׁהֲרֵי אָנוּ מִתְפַּלְלִים נֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כו׳״, לָכֵן יִתֵּן עֵינָיו לְמַטָּה כְּנֶגְדּוֹ וְיַחֲשֹׁב כְּאִלּוּ עוֹמֵד בּוֹ וּמִתְפַּלֵּל, וְעַל יְדֵי זֶה תְּפִלָּתוֹ רְצוּיָה, וּבְלִבּוֹ יְכַוֵּן לְמַעְלָה ״אֶל אֵל שֶׁבַּשָּׁמַיִם״ (וְאוֹתָן הַמַּגְבִּיהִים רָאשֵׁיהֶם וְעֵינֵיהֶם לְמַעְלָה כְּמַבִּיטִים עַל הַגַּג — הַמַּלְאָכִים מַלְעִיגִים עֲלֵיהֶם). וְקֹדֶם הַתְּפִלָּה יִשָּׂא עֵינָיו לַשָּׁמַיִם, לְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה. וְכֵן בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה אִם נִתְבַּטְּלָה כַּוָּנָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן צ׳:
עֵינַיִם וְלֵב. Un verset dit « וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים » et un autre « נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם » ; pour accomplir ces ב׳ מִקְרָאוֹת, le מתפלל baisse un peu la tête (יָכֹף רֹאשׁוֹ מְעַט) afin que ses yeux soient en bas vers la terre — car nous prions face au בֵּית הַמִּקְדָּשׁ — et dans son cœur il dirige vers le haut, אֶל אֵל שֶׁבַּשָּׁמַיִם. Ceux qui lèvent la tête et les yeux vers le haut comme regardant le plafond — les מלאכים se moquent d’eux. Avant la תפילה, on lève les yeux au ciel pour éveiller la כַּוָּנָה (et de même au cours de la תפילה si la כוונה s’est dissipée, comme au סימן צ׳).
סעיף ד צָרִיךְ לַעֲמֹד בַּתְּפִלָּה כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ בְּאֵימָה בְּיִרְאָה בְּפַחַד. וְאַל יַנִּיחַ יָדָיו עַל…
צָרִיךְ לַעֲמֹד בַּתְּפִלָּה כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ בְּאֵימָה בְּיִרְאָה בְּפַחַד. וְאַל יַנִּיחַ יָדָיו עַל חֲלָצָיו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא דֶּרֶךְ יוּהֲרָא. וְטוֹב שֶׁיַּנִּיחֵן עַל לִבּוֹ כְּפוּתִין הַיְמָנִית עַל הַשְּׂמָאלִית, בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין לַעֲמֹד כֵּן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כְּשֶׁמְּדַבְּרִים עִמּוֹ וְשׁוֹאֲלִין מֵאִתּוֹ צָרְכֵיהֶם. וְהַכֹּל כְּמִנְהַג הַמָּקוֹם. וְנוֹהֲגִים קְצָת מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם לָכֹף הָאֲגוּדָל בְּתוֹךְ פִּסַּת הַיָּד. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם לְהַנִּיחַ זְרוֹעוֹתֵיהֶם עַל לִבָּם יְמָנִית עַל שְׂמָאלִית שֶׁיִּהְיֶה פֶּרֶק אֶמְצָעִי מִשְׁתֵּי זְרוֹעוֹת נֶגֶד פְּנֵי הַמִּתְפַּלֵּל:
כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ. Il faut se tenir dans la תפילה comme un serviteur devant son maître, בְּאֵימָה בְּיִרְאָה בְּפַחַד. On ne pose pas les mains sur ses hanches (חֲלָצָיו), car c’est דֶּרֶךְ יוּהֲרָא (orgueil). וְטוֹב de les poser sur son cœur, liées (כְּפוּתִין), la droite sur la gauche, à la manière dont on se tient devant le roi lorsqu’on lui parle et qu’on lui demande ses besoins. וְהַכֹּל כְּמִנְהַג הַמָּקוֹם — tout selon la coutume du lieu ; certains replient le pouce (אֲגוּדָל) dans la paume, d’autres posent les avant-bras (זְרוֹעוֹת), le droit sur le gauche, de sorte que le coude médian soit face au visage du מתפלל.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim צ״ה (édition Kehot, ד׳ סְעִיפִים). Traduction française : DAAT. Aucun passage n’est cité hors de ce texte vérifiable.
היסוד — כִּוּוּן הָאֵיבָרִים בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה
Le yesod : le כיוון האיברים pendant la Amida
La lecture de l’Admour HaZaken sur ce siman se déploie autour de quatre axes. D’abord le כִּוּוּן הָרַגְלַיִם et l’imitation des מלאכים. Ensuite les ג׳ פְּסִיעוֹת דֶּרֶךְ קֵרוּב. Puis les עֵינַיִם לְמַטָּה וְהַלֵּב לְמַעְלָה. Enfin la עֲמִידָה כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ et la כְּפִיפַת הַיָּדַיִם.
כִּוּוּן הָרַגְלַיִם — כְּמַלְאָכִים
Joindre les pieds — comme les anges
Le principe. Joindre les pieds זוֹ אֵצֶל זוֹ כְּאִלּוּ אֵינָן אֶלָּא רֶגֶל אֶחָד, pour ressembler aux מלאכים (״וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה״) ; וְטוֹב de le faire גַּם בִּקְדֻשָּׁה עִם הַשַּׁ״ץ (סעיף א).
La conséquence. La station des pieds fixe le corps et le rend כְּמַלְאָךְ עוֹמֵד. Cf. siman 94 (נֹכַח הַמִּקְדָּשׁ).
ג׳ פְּסִיעוֹת — דֶּרֶךְ קֵרוּב
Trois pas — s’approcher
Le principe. יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר : avant la תפילה on avance de ג׳ פְּסִיעוֹת דֶּרֶךְ קֵרוּב וְהַגָּשָׁה ; וְטוֹב לָחֹש לִדְבָרָיו (סעיף ב).
La conséquence. On aborde la תפילה comme une approche du Roi, non comme un simple début. Cf. siman 90 (מְקוֹם הַתְּפִלָּה).
עֵינַיִם לְמַטָּה וְהַלֵּב לְמַעְלָה
Les yeux en bas, le cœur en haut
Le principe. יָכֹף רֹאשׁוֹ מְעַט, עֵינָיו לְמַטָּה לָאָרֶץ נֶגֶד הַמִּקְדָּשׁ, וּבְלִבּוֹ לְמַעְלָה אֶל אֵל שֶׁבַּשָּׁמַיִם ; ainsi les ב׳ מִקְרָאוֹת s’accomplissent (סעיף ג).
La conséquence. Ni tête levée vers le plafond, ni regard errant : l’humilité du corps et l’élévation du cœur. Cf. siman 98 (כַּוָּנַת הַתְּפִלָּה).
כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ — הַיָּדַיִם
Comme un serviteur — les mains
Le principe. עֲמִידָה כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ בְּאֵימָה ; יָדָיו עַל לִבּוֹ כְּפוּתִין יְמָנִית עַל שְׂמָאלִית, וְלֹא עַל חֲלָצָיו (דֶּרֶךְ יוּהֲרָא) ; וְהַכֹּל כְּמִנְהַג הַמָּקוֹם (סעיף ד).
La conséquence. La posture entière exprime la הַכְנָעָה devant le Roi. Cf. siman 97 (הַנְהָגַת הַגּוּף בַּתְּפִלָּה).
Renvoi à l’étude. La portée de ce siman — le כִּוּוּן הָרַגְלַיִם, les עֵינַיִם וָלֵב et la עֲמִידָה כְּעֶבֶד — touche à la posture quotidienne de la עֲמִידָה. Cette page le présente au niveau du principe attesté dans le texte du Rav, sans rien ajouter d’inventé. Pour l’étude approfondie et la conduite personnelle, étudier avec un Rav de Habad et dans les textes eux-mêmes.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
La force du psak de l’Admour HaZaken
Comparaison de la voie de l’Admour HaZaken avec celles du Mehaber, de la Mishna Beroura (משנה ברורה) et de l’Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) sur les points-clés du siman צ״ה. La ligne Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) est mise en valeur — elle expose la sensibilité propre du Rav telle qu’elle ressort de ses quatre seifim.
| Sujet | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | Voie de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| כִּוּוּן הָרַגְלַיִם | או״ח צ״ה — יְכַוֵּן רַגְלָיו זוֹ אֵצֶל זוֹ כְּמַלְאָכִים ; וְטוֹב גַּם בִּקְדֻשָּׁה (סעיף א, ד). | מ״ב צ״ה — גֶּדֶר צֵרוּף הָרַגְלַיִם וְהַהִדָּמּוּת לַמַּלְאָכִים. | ערוה״ש צ״ה — עִנְיַן ״רֶגֶל יְשָׁרָה״ וְאֹפֶן הָעֲמִידָה. | Voie de l’Admour HaZaken — יְכַוֵּן רַגְלָיו זוֹ אֵצֶל זוֹ כְּאִלּוּ אֵינָן אֶלָּא רֶגֶל אֶחָד, לְהִדָּמוֹת לַמַּלְאָכִים ; וְטוֹב גַּם בִּקְדֻשָּׁה עִם הַשַּׁ״ץ (סעיף א). |
| ג׳ פְּסִיעוֹת לִפְנֵי הַתְּפִלָּה | או״ח צ״ה — יֵשׁ אוֹמְרִים יֵלֵךְ ג׳ פְּסִיעוֹת דֶּרֶךְ קֵרוּב וְהַגָּשָׁה (רוֹקֵחַ). | מ״ב צ״ה — פְּרָטֵי הַהַגָּשָׁה וְהַמִּנְהָג בָּהּ. | ערוה״ש צ״ה — גֶּדֶר הַקְּרִיבָה לַתְּפִלָּה. | Voie de l’Admour HaZaken — יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר יֵלֵךְ ג׳ פְּסִיעוֹת דֶּרֶךְ קֵרוּב וְהַגָּשָׁה ; וְטוֹב לָחֹש לִדְבָרָיו (סעיף ב). |
| עֵינַיִם וָלֵב | או״ח צ״ה — יָכֹף רֹאשׁוֹ מְעַט עֵינָיו לָאָרֶץ, וּבְלִבּוֹ לְמַעְלָה לַשָּׁמַיִם (סעיף ב). | מ״ב צ״ה — יִשּׂוּב הַב׳ מִקְרָאוֹת וְטַעַם הַכְּפִיפָה. | ערוה״ש צ״ה — כִּוּוּן הָעֵינַיִם וְהַלֵּב בַּתְּפִלָּה. | Voie de l’Admour HaZaken — יָכֹף רֹאשׁוֹ מְעַט עֵינָיו לְמַטָּה נֶגֶד הַמִּקְדָּשׁ, וּבְלִבּוֹ לְמַעְלָה ; וְקֹדֶם הַתְּפִלָּה יִשָּׂא עֵינָיו לַשָּׁמַיִם לְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה (סעיף ג). |
| עֲמִידָה כְּעֶבֶד וְהַיָּדַיִם | או״ח צ״ה — יָדָיו עַל לִבּוֹ כְּפוּתִין יְמָנִית עַל שְׂמָאלִית ; לֹא עַל חֲלָצָיו — יוּהֲרָא (סעיף ג). | מ״ב צ״ה — פְּרָטֵי הַנָּחַת הַיָּדַיִם וְהַמִּנְהָגִים. | ערוה״ש צ״ה — אֵימָה וְיִרְאָה וְהַנְהָגַת הַיָּדַיִם. | Voie de l’Admour HaZaken — כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ בְּאֵימָה ; יָדָיו עַל לִבּוֹ כְּפוּתִין יְמָנִית עַל שְׂמָאלִית ; לֹא עַל חֲלָצָיו ; וְהַכֹּל כְּמִנְהַג הַמָּקוֹם (סעיף ד). |
Tableau établi à partir du texte du Mehaber (Orah Haïm צ״ה, source Sefaria) et des nossei kelim vérifiables (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefila 5, Rokeah, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot י׳, י״ג, י״ד). La colonne de l’Admour HaZaken s’appuie sur le texte réel du Choulhan Aroukh HaRav (ד׳ סְעִיפִים) reproduit au §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
Les lignes de force de la voie du Rav sur ce siman
Trois orientations qui caractérisent la sensibilité de l’Admour HaZaken sur ce siman. Chacune suit la structure : principe du siman → lecture du Rav → conséquence pratique. Chaque ligne s’appuie sur le texte réel du Rav (§1).
קו א — כִּוּוּן הָרַגְלַיִם וְהִדָּמּוּת לַמַּלְאָכִים
Ligne 1 — les pieds et l’imitation des anges
Principe du siman : רַגְלָיו זוֹ אֵצֶל זוֹ כְּרֶגֶל אֶחָד, לְהִדָּמוֹת לַמַּלְאָכִים ; וְגַם בִּקְדֻשָּׁה (סעיף א).
Lecture du Rav : le corps du מתפלל se fait כְּמַלְאָךְ עוֹמֵד — station stable et unifiée. Cf. siman 94.
Conséquence pratique : joindre les pieds au début de la Amida, et aussi lorsqu’on répond à la קְדֻשָּׁה.
קו ב — עֵינַיִם לְמַטָּה וְהַלֵּב לְמַעְלָה
Ligne 2 — les yeux en bas, le cœur en haut
Principe du siman : יָכֹף רֹאשׁוֹ מְעַט, עֵינָיו לָאָרֶץ נֶגֶד הַמִּקְדָּשׁ וּבְלִבּוֹ לְמַעְלָה (סעיף ג).
Lecture du Rav : l’humilité du regard s’unit à l’élévation du cœur ; avant la תפילה, יִשָּׂא עֵינָיו לַשָּׁמַיִם לְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה. Cf. siman 98.
Conséquence pratique : ne pas lever la tête vers le plafond ; baisser un peu les yeux et diriger le cœur vers le Ciel.
קו ג — עֲמִידָה כְּעֶבֶד וּכְפִיפַת הַיָּדַיִם
Ligne 3 — se tenir en serviteur et les mains liées
Principe du siman : כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ בְּאֵימָה ; יָדָיו עַל לִבּוֹ כְּפוּתִין, לֹא עַל חֲלָצָיו (סעיף ד).
Lecture du Rav : וְהַכֹּל כְּמִנְהַג הַמָּקוֹם — le Rav rapporte les usages (אֲגוּדָל, זְרוֹעוֹת) tout en fixant le principe de la הַכְנָעָה. Cf. siman 97.
Conséquence pratique : poser les mains sur le cœur, la droite sur la gauche ; jamais sur les hanches (יוּהֲרָא).
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
La conduite Habad pratique
Des points de conduite qui découlent directement du siman צ״ה dans la sensibilité de l’Admour HaZaken et de Habad — présentés au niveau du principe, en renvoyant au Rav pour le détail des cas.
Pour le Hassid Habad — Siman צ״ה (כִּוּוּן הָאֵיבָרִים בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה)
- ① רַגְלַיִם. Joindre les pieds l’un contre l’autre comme un seul pied, כְּמַלְאָכִים ; aussi lorsqu’on dit la קְדֻשָּׁה avec le chatz. Fondement : SA HaRav צ״ה séif א.
- ② ג׳ פְּסִיעוֹת. Il est bon (וְטוֹב לָחֹש) d’avancer de trois pas avant de commencer la Amida, דֶּרֶךְ קֵרוּב וְהַגָּשָׁה. Fondement : SA HaRav צ״ה séif ב.
- ③ עֵינַיִם. Baisser un peu la tête, yeux vers la terre face au Mikdash ; ne jamais lever la tête vers le plafond. Fondement : SA HaRav צ״ה séif ג.
- ④ לֵב וְכַוָּנָה. Diriger le cœur vers le haut, אֶל אֵל שֶׁבַּשָּׁמַיִם ; avant la תפילה, lever les yeux au ciel pour éveiller la כוונה. Fondement : SA HaRav צ״ה séif ג.
- ⑤ יָדַיִם. Se tenir כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ ; mains sur le cœur, liées, la droite sur la gauche ; jamais sur les hanches (יוּהֲרָא). Fondement : SA HaRav צ״ה séif ד.
⚠ Cette section présente la conduite Habad fondée sur le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken, siman צ״ה (texte réel reproduit au §1). Elle ne remplace pas une décision rabbinique pour un cas particulier. Pour toute question concrète — le כִּוּוּן הָרַגְלַיִם, les עֵינַיִם וָלֵב, la עֲמִידָה כְּעֶבֶד — consulter ton Rav, et pour Habad, un Rav de Habad.