Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman צ״ה — כִּוּוּן הָאֵיבָרִים בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. In the Rav it unfolds over ד׳ סְעִיפִים (four seifim) : the כִּוּוּן הָרַגְלַיִם and the imitation of the מלאכים, the ג׳ פְּסִיעוֹת before the תפילה, the עֵינַיִם לְמַטָּה וְהַלֵּב לְמַעְלָה, and the עֲמִידָה כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ with the כְּפִיפַת הַיָּדַיִם.
שולחן ערוך הרב — סימן צ״ה — כִּוּוּן אֵיבָרָיו בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן צ״ה — כִּוּוּן אֵיבָרָיו בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה — וּבוֹ ד׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.95), followed by our English translation. The siman has four seifim (ד׳ סְעִיפִים ; seif k → .95.k).
סעיף א כִּוּוּן הָרַגְלַיִם — זוֹ אֵצֶל זוֹ כְּמַלְאָכִים ; וְגַם בִּקְדֻשָּׁה.
כִּוּוּן אֵיבָרָיו בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה וּבוֹ ד׳ סְעִיפִים:הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְכַוֵּן רַגְלָיו זוֹ אֵצֶל זוֹ בְּכִוּוּן כְּאִלּוּ אֵינָן אֶלָּא רֶגֶל אֶחָד, לְהִדָּמוֹת לַמַּלְאָכִים שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ״וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה״, כְּלוֹמַר רַגְלֵיהֶם נִרְאוֹת כְּרֶגֶל אֶחָד. וְטוֹב לְכַוֵּן רַגְלָיו גַּם כְּשֶׁאוֹמֵר קְדֻשָּׁה עִם שְׁלִיחַ צִבּוּר, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר ״נְקַדֵּשׁ … כְּשֵׁם שֶׁמַּקְדִּישִׁים … בִּשְׁמֵי מָרוֹם״, וּבַמָּרוֹם מַקְדִּישִׁים כֵּן בְּרֶגֶל יְשָׁרָה:
כִּוּוּן הָרַגְלַיִם. The מתפלל must set his feet one beside the other (זוֹ אֵצֶל זוֹ) as though they were but a single foot (רֶגֶל אֶחָד), to resemble the מלאכים of whom it is said « וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה » — their feet appear as one foot. וְטוֹב to set the feet together also when saying the קְדֻשָּׁה with the שליח צבור, for one says « נְקַדֵּשׁ … כְּשֵׁם שֶׁמַּקְדִּישִׁים … בִּשְׁמֵי מָרוֹם » — and on high they sanctify thus, בְּרֶגֶל יְשָׁרָה.
סעיף ב ג׳ פְּסִיעוֹת לְפָנָיו — דֶּרֶךְ קֵרוּב וְהַגָּשָׁה.
יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁכְּשֶׁעוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל יֵלֵךְ לְפָנָיו ג׳ פְּסִיעוֹת, דֶּרֶךְ קֵרוּב וְהַגָּשָׁה לְדָבָר שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת. וְטוֹב לָחֹש לִדְבָרָיו:
ג׳ פְּסִיעוֹת. יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר : when one rises to pray, one steps forward ג׳ פְּסִיעוֹת (three steps) — דֶּרֶךְ קֵרוּב וְהַגָּשָׁה, as a way of drawing near and approaching a matter that must be done. וְטוֹב לָחֹש לִדְבָרָיו — it is proper to heed this view.
סעיף ג עֵינָיו לְמַטָּה לָאָרֶץ נֶגֶד הַמִּקְדָּשׁ, וְלִבּוֹ לְמַעְלָה לַשָּׁמַיִם.
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים״, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם״, וּכְדֵי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ ב׳ מִקְרָאוֹת אֵלּוּ אָמְרוּ שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיָּכֹף רֹאשׁוֹ מְעַט שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו לְמַטָּה לָאָרֶץ, שֶׁהֲרֵי אָנוּ מִתְפַּלְלִים נֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כו׳״, לָכֵן יִתֵּן עֵינָיו לְמַטָּה כְּנֶגְדּוֹ וְיַחֲשֹׁב כְּאִלּוּ עוֹמֵד בּוֹ וּמִתְפַּלֵּל, וְעַל יְדֵי זֶה תְּפִלָּתוֹ רְצוּיָה, וּבְלִבּוֹ יְכַוֵּן לְמַעְלָה ״אֶל אֵל שֶׁבַּשָּׁמַיִם״ (וְאוֹתָן הַמַּגְבִּיהִים רָאשֵׁיהֶם וְעֵינֵיהֶם לְמַעְלָה כְּמַבִּיטִים עַל הַגַּג — הַמַּלְאָכִים מַלְעִיגִים עֲלֵיהֶם). וְקֹדֶם הַתְּפִלָּה יִשָּׂא עֵינָיו לַשָּׁמַיִם, לְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה. וְכֵן בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה אִם נִתְבַּטְּלָה כַּוָּנָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן צ׳:
עֵינַיִם וְלֵב. One verse says « וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים » and another « נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם » ; to fulfill these ב׳ מִקְרָאוֹת, the מתפלל bends his head a little (יָכֹף רֹאשׁוֹ מְעַט) so that his eyes are downward to the ground — for we pray facing the בֵּית הַמִּקְדָּשׁ — and in his heart he directs upward, אֶל אֵל שֶׁבַּשָּׁמַיִם. Those who raise their head and eyes upward as if looking at the ceiling — the מלאכים deride them. Before the תפילה one lifts the eyes heavenward to awaken the כַּוָּנָה (and likewise during the תפילה should the כוונה lapse, as explained in סימן צ׳).
סעיף ד כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ ; יָדָיו עַל לִבּוֹ, לֹא עַל חֲלָצָיו.
צָרִיךְ לַעֲמֹד בַּתְּפִלָּה כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ בְּאֵימָה בְּיִרְאָה בְּפַחַד. וְאַל יַנִּיחַ יָדָיו עַל חֲלָצָיו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא דֶּרֶךְ יוּהֲרָא. וְטוֹב שֶׁיַּנִּיחֵן עַל לִבּוֹ כְּפוּתִין הַיְמָנִית עַל הַשְּׂמָאלִית, בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין לַעֲמֹד כֵּן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כְּשֶׁמְּדַבְּרִים עִמּוֹ וְשׁוֹאֲלִין מֵאִתּוֹ צָרְכֵיהֶם. וְהַכֹּל כְּמִנְהַג הַמָּקוֹם. וְנוֹהֲגִים קְצָת מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם לָכֹף הָאֲגוּדָל בְּתוֹךְ פִּסַּת הַיָּד. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם לְהַנִּיחַ זְרוֹעוֹתֵיהֶם עַל לִבָּם יְמָנִית עַל שְׂמָאלִית שֶׁיִּהְיֶה פֶּרֶק אֶמְצָעִי מִשְׁתֵּי זְרוֹעוֹת נֶגֶד פְּנֵי הַמִּתְפַּלֵּל:
כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ. One must stand in the תפילה like a servant before his master, בְּאֵימָה בְּיִרְאָה בְּפַחַד. One does not place the hands on the hips (חֲלָצָיו), for that is דֶּרֶךְ יוּהֲרָא (haughtiness). וְטוֹב to place them over the heart, bound (כְּפוּתִין), the right over the left, as one stands before the king when speaking with him and asking his needs. וְהַכֹּל כְּמִנְהַג הַמָּקוֹם — all according to local custom ; some fold the thumb (אֲגוּדָל) into the palm, others rest the forearms (זְרוֹעוֹת), the right over the left, so that the middle joint faces the מתפלל.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim צ״ה (Kehot edition, ד׳ סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — כִּוּוּן הָאֵיבָרִים בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה
The yesod : the כיוון האיברים during the Amida
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along four axes. First the כִּוּוּן הָרַגְלַיִם and the imitation of the מלאכים. Then the ג׳ פְּסִיעוֹת דֶּרֶךְ קֵרוּב. Then the עֵינַיִם לְמַטָּה וְהַלֵּב לְמַעְלָה. Finally the עֲמִידָה כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ and the כְּפִיפַת הַיָּדַיִם.
כִּוּוּן הָרַגְלַיִם — כְּמַלְאָכִים
Setting the feet together — like the angels
The principle. Set the feet זוֹ אֵצֶל זוֹ כְּאִלּוּ אֵינָן אֶלָּא רֶגֶל אֶחָד, to resemble the מלאכים (״וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה״) ; וְטוֹב to do so גַּם בִּקְדֻשָּׁה עִם הַשַּׁ״ץ (seif א).
The consequence. The body of the מתפלל becomes כְּמַלְאָךְ עוֹמֵד — a stable, unified stance. Cf. siman 94 (נֹכַח הַמִּקְדָּשׁ).
ג׳ פְּסִיעוֹת — דֶּרֶךְ קֵרוּב
Three steps — drawing near
The principle. יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר : before the תפילה one steps forward ג׳ פְּסִיעוֹת דֶּרֶךְ קֵרוּב וְהַגָּשָׁה ; וְטוֹב לָחֹש לִדְבָרָיו (seif ב).
The consequence. One approaches the תפילה as a drawing near to the King, not as a mere beginning. Cf. siman 90 (מְקוֹם הַתְּפִלָּה).
עֵינַיִם לְמַטָּה וְהַלֵּב לְמַעְלָה
Eyes below, heart above
The principle. יָכֹף רֹאשׁוֹ מְעַט, עֵינָיו לְמַטָּה לָאָרֶץ נֶגֶד הַמִּקְדָּשׁ, וּבְלִבּוֹ לְמַעְלָה אֶל אֵל שֶׁבַּשָּׁמַיִם ; thus the ב׳ מִקְרָאוֹת are fulfilled (seif ג).
The consequence. Neither head raised to the ceiling nor wandering eyes : humility of the body with elevation of the heart. Cf. siman 98 (כַּוָּנַת הַתְּפִלָּה).
כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ — הַיָּדַיִם
Like a servant — the hands
The principle. עֲמִידָה כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ בְּאֵימָה ; יָדָיו עַל לִבּוֹ כְּפוּתִין יְמָנִית עַל שְׂמָאלִית, וְלֹא עַל חֲלָצָיו (דֶּרֶךְ יוּהֲרָא) ; וְהַכֹּל כְּמִנְהַג הַמָּקוֹם (seif ד).
The consequence. The whole posture expresses הַכְנָעָה before the King. Cf. siman 97 (הַנְהָגַת הַגּוּף בַּתְּפִלָּה).
A note for study. The scope of this siman — the כִּוּוּן הָרַגְלַיִם, the עֵינַיִם וָלֵב and the עֲמִידָה כְּעֶבֶד — bears on the daily conduct of the עֲמִידָה. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman צ״ה. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his four seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| כִּוּוּן הָרַגְלַיִם | או״ח צ״ה — יְכַוֵּן רַגְלָיו זוֹ אֵצֶל זוֹ כְּמַלְאָכִים ; וְטוֹב גַּם בִּקְדֻשָּׁה (סעיף א, ד). | מ״ב צ״ה — גֶּדֶר צֵרוּף הָרַגְלַיִם וְהַהִדָּמּוּת לַמַּלְאָכִים. | ערוה״ש צ״ה — עִנְיַן ״רֶגֶל יְשָׁרָה״ וְאֹפֶן הָעֲמִידָה. | The Alter Rebbe’s way — יְכַוֵּן רַגְלָיו זוֹ אֵצֶל זוֹ כְּאִלּוּ אֵינָן אֶלָּא רֶגֶל אֶחָד, לְהִדָּמוֹת לַמַּלְאָכִים ; וְטוֹב גַּם בִּקְדֻשָּׁה עִם הַשַּׁ״ץ (סעיף א). |
| ג׳ פְּסִיעוֹת לִפְנֵי הַתְּפִלָּה | או״ח צ״ה — יֵשׁ אוֹמְרִים יֵלֵךְ ג׳ פְּסִיעוֹת דֶּרֶךְ קֵרוּב וְהַגָּשָׁה (רוֹקֵחַ). | מ״ב צ״ה — פְּרָטֵי הַהַגָּשָׁה וְהַמִּנְהָג בָּהּ. | ערוה״ש צ״ה — גֶּדֶר הַקְּרִיבָה לַתְּפִלָּה. | The Alter Rebbe’s way — יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר יֵלֵךְ ג׳ פְּסִיעוֹת דֶּרֶךְ קֵרוּב וְהַגָּשָׁה ; וְטוֹב לָחֹש לִדְבָרָיו (סעיף ב). |
| עֵינַיִם וָלֵב | או״ח צ״ה — יָכֹף רֹאשׁוֹ מְעַט עֵינָיו לָאָרֶץ, וּבְלִבּוֹ לְמַעְלָה לַשָּׁמַיִם (סעיף ב). | מ״ב צ״ה — יִשּׁוּב הַב׳ מִקְרָאוֹת וְטַעַם הַכְּפִיפָה. | ערוה״ש צ״ה — כִּוּוּן הָעֵינַיִם וְהַלֵּב בַּתְּפִלָּה. | The Alter Rebbe’s way — יָכֹף רֹאשׁוֹ מְעַט עֵינָיו לְמַטָּה נֶגֶד הַמִּקְדָּשׁ, וּבְלִבּוֹ לְמַעְלָה ; וְקֹדֶם הַתְּפִלָּה יִשָּׂא עֵינָיו לַשָּׁמַיִם לְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה (סעיף ג). |
| עֲמִידָה כְּעֶבֶד וְהַיָּדַיִם | או״ח צ״ה — יָדָיו עַל לִבּוֹ כְּפוּתִין יְמָנִית עַל שְׂמָאלִית ; לֹא עַל חֲלָצָיו — יוּהֲרָא (סעיף ג). | מ״ב צ״ה — פְּרָטֵי הַנָּחַת הַיָּדַיִם וְהַמִּנְהָגִים. | ערוה״ש צ״ה — אֵימָה וְיִרְאָה וְהַנְהָגַת הַיָּדַיִם. | The Alter Rebbe’s way — כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ בְּאֵימָה ; יָדָיו עַל לִבּוֹ כְּפוּתִין יְמָנִית עַל שְׂמָאלִית ; לֹא עַל חֲלָצָיו ; וְהַכֹּל כְּמִנְהַג הַמָּקוֹם (סעיף ד). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm צ״ה, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefila 5, Rokeah, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot י׳, י״ג, י״ד). The Alter Rebbe column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (ד׳ סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — כִּוּוּן הָרַגְלַיִם וְהִדָּמּוּת לַמַּלְאָכִים
Line 1 — the feet and the imitation of the angels
Principle of the siman : רַגְלָיו זוֹ אֵצֶל זוֹ כְּרֶגֶל אֶחָד, לְהִדָּמוֹת לַמַּלְאָכִים ; וְגַם בִּקְדֻשָּׁה (סעיף א).
The Rav’s reading : the body of the מתפלל becomes כְּמַלְאָךְ עוֹמֵד — a stable, unified stance. Cf. siman 94.
Practical consequence : join the feet at the start of the Amida, and also when responding to the קְדֻשָּׁה.
קו ב — עֵינַיִם לְמַטָּה וְהַלֵּב לְמַעְלָה
Line 2 — eyes below, heart above
Principle of the siman : יָכֹף רֹאשׁוֹ מְעַט, עֵינָיו לָאָרֶץ נֶגֶד הַמִּקְדָּשׁ וּבְלִבּוֹ לְמַעְלָה (סעיף ג).
The Rav’s reading : the humility of the gaze joins the elevation of the heart ; before the תפילה, יִשָּׂא עֵינָיו לַשָּׁמַיִם לְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה. Cf. siman 98.
Practical consequence : do not raise the head toward the ceiling ; lower the eyes a little and direct the heart heavenward.
קו ג — עֲמִידָה כְּעֶבֶד וּכְפִיפַת הַיָּדַיִם
Line 3 — standing as a servant and the bound hands
Principle of the siman : כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ בְּאֵימָה ; יָדָיו עַל לִבּוֹ כְּפוּתִין, לֹא עַל חֲלָצָיו (סעיף ד).
The Rav’s reading : וְהַכֹּל כְּמִנְהַג הַמָּקוֹם — the Rav records the customs (אֲגוּדָל, זְרוֹעוֹת) while fixing the principle of הַכְנָעָה. Cf. siman 97.
Practical consequence : place the hands over the heart, the right over the left ; never on the hips (יוּהֲרָא).
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman צ״ה in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman צ״ה (כִּוּוּן הָאֵיבָרִים בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה)
- ① רַגְלַיִם. Set the feet one beside the other as a single foot, like the מלאכים ; also when saying the קְדֻשָּׁה with the chatz. Basis : SA HaRav צ״ה seif א.
- ② ג׳ פְּסִיעוֹת. It is proper (וְטוֹב לָחֹש) to step forward three steps before the Amida, דֶּרֶךְ קֵרוּב וְהַגָּשָׁה. Basis : SA HaRav צ״ה seif ב.
- ③ עֵינַיִם. Bend the head a little, eyes to the ground facing the Mikdash ; never raise the head toward the ceiling. Basis : SA HaRav צ״ה seif ג.
- ④ לֵב וְכַוָּנָה. Direct the heart upward, אֶל אֵל שֶׁבַּשָּׁמַיִם ; before the תפילה lift the eyes heavenward to awaken the כוונה. Basis : SA HaRav צ״ה seif ג.
- ⑤ יָדַיִם. Stand כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ ; hands over the heart, bound, the right over the left ; never on the hips (יוּהֲרָא). Basis : SA HaRav צ״ה seif ד.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman צ״ה (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the כִּוּוּן הָרַגְלַיִם, the עֵינַיִם וָלֵב, the עֲמִידָה כְּעֶבֶד — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.