Pourquoi un niveau 4 dédié à l’Admour HaZaken ? Le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken n’est pas un commentaire sur le Mehaber (מחבר) — c’est un Choulhan Aroukh autonome et complet, écrit par l’Admour HaZaken (Rabbi Schneur Zalman de Liadi, fondateur de Habad, élève du Maguid (מגיד) de Mezeritch). Sa singularité : il combine halakha (הלכה) + טעמי המצוות + dimension intérieure dans un seul ouvrage, et il tranche avec une rigueur talmudique unique.
Pour le Habad, l’Admour HaZaken est הפוסק האחרון — son psak est l’autorité décisionnaire. Cette page rassemble la voie du Rav sur le siman צ״ז — הַנְהָגַת הַגּוּף בַּתְּפִלָּה. Chez le Rav, le siman se déploie en ה׳ סְעִיפִים (cinq seifim) : לֹא יְגַהֵק וְלֹא יְפַהֵק, la רְקִיקָה, la כִּנָּה עוֹקַצְתּוֹ, le נִשְׁמַט טַלִּיתוֹ et le נוֹשֵׂא מַשּׂאוֹי — tous rapportés à un même principe : כְּאִלּוּ עוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
→ Lire la préface générale sur la chitah de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב — סימן צ״ז — הַנְהָגַת הַגּוּף בַּתְּפִלָּה
Le texte intégral du Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב, סימן צ״ז — הַנְהָגַת הַגּוּף בַּתְּפִלָּה — וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים
Texte de l’Admour HaZaken lui-même (source Sefaria Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.97), suivi de notre traduction française. Le siman comporte cinq seifim (ה׳ סְעִיפִים ; seif k → .97.k).
סעיף א לֹא יְגַהֵק וְלֹא יְפַהֵק בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה ; מִתּוֹךְ אֹנֶס — יָדוֹ עַל פִּיו.
שֶׁלֹּא יְגַהֵק וְלֹא יְפַהֵק בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים:לֹא יְגַהֵק, דְּהַיְנוּ נְפִיחָה שֶׁאָדָם מוֹצִיא מִגּוּפוֹ לְפִיו מִתּוֹךְ שָׂבְעוֹ. וְלֹא יְפַהֵק, דְּהַיְנוּ שֶׁפּוֹתֵחַ פִּיו כְּאָדָם הָרוֹצֶה לִישֹׁן אוֹ שֶׁעָמַד מִשֵּׁנָה. וְאִם גִּהֵק אוֹ פִּהֵק לִרְצוֹנוֹ — הֲרֵי זֶה מִגַּסֵּי הָרוּחַ. אִם צָרִיךְ לְפַהֵק מִתּוֹךְ אֹנֶס — יַנִּיחַ יָדוֹ עַל פִּיו שֶׁלֹּא תֵּרָאֶה פְּתִיחָתוֹ. וְלֹא יַנִּיחַ יָדוֹ עַל סַנְטֵרוֹ, דְּהַיְנוּ לְחִי הַתַּחְתּוֹן, בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא דֶּרֶךְ גַּסּוּת הָרוּחַ. וְחַזָּנִים הָעוֹשִׂים כֵּן בִּשְׁעַת הַזֶּמֶר — מֻתָּר, לְפִי שֶׁאֵינָם מִתְכַּוְּנִים לְגַסּוּת אֶלָּא לְהַנְעִים אֶת הַקּוֹל. אֲבָל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַזֶּמֶר — אָסוּר:
לֹא יְגַהֵק וְלֹא יְפַהֵק. On ne rote pas (נְפִיחָה issue de la satiété) et on ne bâille pas (ouvrir la bouche comme celui qui veut dormir) pendant la Amida ; qui le fait volontairement — הֲרֵי זֶה מִגַּסֵּי הָרוּחַ. Contraint de bâiller (מִתּוֹךְ אֹנֶס) — יַנִּיחַ יָדוֹ עַל פִּיו pour masquer l’ouverture ; et il ne pose pas la main sur son menton (סַנְטֵרוֹ), car c’est דֶּרֶךְ גַּסּוּת הָרוּחַ. Les חַזָּנִים qui le font בִּשְׁעַת הַזֶּמֶר — מֻתָּר, car leur intention est d’embellir la voix.
סעיף ב הָרָק בִּתְפִלָּתוֹ כְּאִלּוּ רָק בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ ; מַבְלִיעוֹ בִּכְסוּתוֹ.
הָרָק בִּתְפִלָּתוֹ — כְּאִלּוּ רָק בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ. לְפִיכָךְ, אָסוּר לָרֹק לִרְצוֹנוֹ שֶׁלֹּא מֵאֹנֶס אֲפִלּוּ עוֹמֵד בְּתַחֲנוּנִים שֶׁלְּאַחַר הַתְּפִלָּה, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁלֹּא פָּסַע — הֲרֵי זֶה עוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. אֲבָל אִם צָרִיךְ לָרֹק — מֻתָּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטַעֵר בַּתְּפִלָּה וְנִמְצָא טָרוּד. וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא יָרֹק עַל גַּבֵּי קַרְקַע אֲפִלּוּ יֵשׁ שָׁם גֶּמִי אוֹ תֶּבֶן שֶׁיְּכַסּוּ הָרֹק, אֶלָּא מַבְלִיעוֹ בִּכְסוּתוֹ בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה, כְּגוֹן בַּבֶּגֶד הַתַּחְתּוֹן, אֲבָל בַּבֶּגֶד הָעֶלְיוֹן שֶׁהָרֹק נִרְאֶה — אָסוּר. וּבִמְקוֹמוֹת שֶׁלּוֹבְשִׁין בַּחֲגוֹרָה חֲתִיכַת בֶּגֶד (שֶׁקּוֹרִין פציילט) — אֶפְשָׁר שֶׁמֻּתָּר לְהַבְלִיעַ בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהָרֹק נִרְאֶה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא עָשׂוּי לְכָךְ — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם מִאוּס. וְאִם הוּא אִסְטְנִיס שֶׁמָּאוּס עָלָיו לְהַבְלִיעוֹ בִּכְסוּתוֹ, אוֹ שֶׁמָּאוּס עָלָיו לְהַשְׁהוֹתוֹ בְּפִיו עַד שֶׁיִּבְלָעֶנּוּ (אוֹ שֶׁהוּא כְּסוּת נָאֶה וְאִם נַצְרִיכֶנּוּ שֶׁיִּבְלָעֶנּוּ יַטְרִידֶנּוּ גַּם כֵּן) — זוֹרְקוֹ לַאֲחוֹרָיו, אֲבָל לֹא לְפָנָיו, מִפְּנֵי שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל שְׁכִינָה לְפָנָיו. וּצְדָדִין הֵם כִּלְפָנָיו לְעִנְיָן זֶה. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְזָרְקוֹ לַאֲחוֹרָיו — זוֹרְקוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, אֲבָל לֹא לִימִינוֹ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ״. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לָרֹק כִּי אִם לְפָנָיו — מֻתָּר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטָּרֵד:
הָרָק בִּתְפִלָּתוֹ. Cracher pendant la Amida — כְּאִלּוּ רָק בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ ; c’est pourquoi il est interdit de cracher volontairement, même durant les תַּחֲנוּנִים qui suivent, tant qu’il n’a pas fait les pas (פָּסַע). S’il en a besoin — מֻתָּר, pour ne pas être טָרוּד. Il ne crache pas à terre : il l’absorbe dans son vêtement (בִּכְסוּתוֹ) de façon invisible, dans le בֶּגֶד הַתַּחְתּוֹן ; l’אִסְטְנִיס — זוֹרְקוֹ לַאֲחוֹרָיו, אֲבָל לֹא לְפָנָיו, car הַמִּתְפַלֵּל שְׁכִינָה לְפָנָיו, et les côtés sont comme devant. À défaut — לִשְׂמֹאלוֹ, אֲבָל לֹא לִימִינוֹ.
סעיף ג כִּנָּה עוֹקַצְתּוֹ — יְמַשְׁמֵשׁ בִּבְגָדָיו, וְלֹא יְסִירֶנָּה בְּיָדוֹ.
אִם כִּנָּה עוֹקַצְתּוֹ — יְמַשְׁמֵשׁ בִּבְגָדָיו לַהֲסִירָהּ שֶׁלֹּא תִּתְבַּטֵּל כַּוָּנָתוֹ, אֲבָל לֹא יְסִירֶנָּה בְּיָדוֹ אֲפִלּוּ הִיא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם מִלְמוּלֵי זֵעָה (שֶׁאֵין צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם לִתְפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאֵין צָרִיךְ אִם נָגַע בִּשְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים טְמֵאִים), מִכָּל מָקוֹם מְאוּסָה הִיא וּגְנַאי הוּא אֲפִלּוּ אִם יִרְאֶנָּה אָדָם — קַל וָחֹמֶר כְּשֶׁעוֹמֵד בַּתְּפִלָּה לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲבָל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת תְּפִלַּת י״ח — יָכוֹל לִטֹּל כִּנָּה וּלְזָרְקָהּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כְּמוֹ שֶׁמֻּתָּר לָרֹק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. (וַאֲפִלּוּ נָגַע בְּמִלְמוּלֵי זֵעָה) — דַּי בְּנִקְיוֹן עָפָר לְהַזְכָּרַת הַשֵּׁם אוֹ לְדִבְרֵי תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ד׳ וצ״ב. אוֹ יִטְּלֶנָּה עַל יְדֵי בֶּגֶד, לְפִי שֶׁמִּשּׁוּם רוּחַ רָעָה שֶׁשּׁוֹרָה עַל הַיָּדַיִם הַנּוֹגְעִים בַּכִּנָּה — אֵין נִקָּיוֹן מוֹעִיל אֶלָּא נְטִילָה בְּמַיִם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ד׳:
כִּנָּה עוֹקַצְתּוֹ. Si un pou le pique — יְמַשְׁמֵשׁ בִּבְגָדָיו לַהֲסִירָהּ pour ne pas perdre sa כַּוָּנָה, אֲבָל לֹא יְסִירֶנָּה בְּיָדוֹ, car c’est מְאוּסָה וּגְנַאי — קַל וָחֹמֶר devant מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים. Hors de la תְּפִלָּה — יָכוֹל לִטֹּל כִּנָּה וּלְזָרְקָהּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת.
סעיף ד נִשְׁמַט טַלִּיתוֹ — מַחֲזִירוֹ, אֲפִלּוּ נָפַל רֻבּוֹ ; נָפַל כֻּלּוֹ — הֶפְסֵק.
אִם נִשְׁמַט טַלִּיתוֹ מִמְּקוֹמוֹ — יָכוֹל לְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ וּלְהַחֲזִירוֹ, אֲפִלּוּ נָפַל רֻבּוֹ. אֲבָל נָפַל כֻּלּוֹ — אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְהִתְעַטֵּף בּוֹ, מִשּׁוּם הֶפְסֵק (אֶלָּא אִם כֵּן שֶׁהוּא טָרוּד עַל יְדֵי זֶה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן):
נִשְׁמַט טַלִּיתוֹ. Si son talith a glissé — יָכוֹל לְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ וּלְהַחֲזִירוֹ, אֲפִלּוּ נָפַל רֻבּוֹ ; mais s’il est tombé entièrement (נָפַל כֻּלּוֹ) — אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְהִתְעַטֵּף בּוֹ, מִשּׁוּם הֶפְסֵק (sauf s’il en est טָרוּד au point de ne plus pouvoir לְכַוֵּן).
סעיף ה נוֹשֵׂא מַשּׂאוֹי — פָּחוֹת מִד׳ קַבִּין מַפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו ; ד׳ קַבִּין — עַל הַקַּרְקַע.
הַנּוֹשֵׂא מַשּׂאוֹי עַל כְּתֵפָיו וְהִגִּיעַ זְמַן הַתְּפִלָּה, פָּחוֹת מִד׳ קַבִּין — מַפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו וּמִתְפַּלֵּל, וְלֹא יֹאחֲזֶנּוּ בְּיָדוֹ עַל כְּתֵפָיו (כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה טָרוּד בִּתְפִלָּתוֹ בַּאֲחִיזַת הַמַּשּׂאוֹי עַל כְּתֵפָיו בְּיָדוֹ וְלֹא יוּכַל לְכַוֵּן כָּרָאוּי, וְעוֹד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין עוֹמְדִין כֵּן — קַל וָחֹמֶר לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא). ד׳ קַבִּין — לֹא יַפְשִׁילֶנּוּ לַאֲחוֹרָיו, מִפְּנֵי שֶׁכָּבְדּוֹ מוֹנְעוֹ מִלְּכַוֵּן, אֶלָּא מַנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע עַד לְאַחַר הַתְּפִלָּה:
נוֹשֵׂא מַשּׂאוֹי. Qui porte une charge sur l’épaule et l’heure de la תְּפִלָּה arrive : פָּחוֹת מִד׳ קַבִּין — מַפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו וּמִתְפַלֵּל, sans la tenir en main (לֹא יֹאחֲזֶנּוּ בְּיָדוֹ) pour ne pas être טָרוּד. ד׳ קַבִּין — sa lourdeur l’empêche de לְכַוֵּן, אֶלָּא מַנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע jusqu’après la תְּפִלָּה.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim צ״ז (édition Kehot, ה׳ סְעִיפִים). Traduction française : DAAT. Aucun passage n’est cité hors de ce texte vérifiable.
היסוד — הַנְהָגַת הַגּוּף בַּתְּפִלָּה
Le yesod : la tenue du corps pendant la Amida
La lecture de l’Admour HaZaken sur ce siman se déploie autour de la tenue du corps devant le Roi. D’abord le גִּהוּק et le פִּהוּק. Ensuite la רְקִיקָה. Puis la כִּנָּה. Enfin le טַלִּית et le מַשּׂאוֹי — écarter la טִרְדָּה et le הֶפְסֵק.
גִּהוּק וּפִהוּק — הַרְחָקַת גַּסּוּת הָרוּחַ
Le rot et le bâillement — écarter la גַּסּוּת הָרוּחַ
Le principe. לֹא יְגַהֵק וְלֹא יְפַהֵק בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה ; volontairement — מִגַּסֵּי הָרוּחַ. Contraint — יָדוֹ עַל פִּיו, et non sur le מֶנטon (סַנְטֵרוֹ) (séif א).
La conséquence. Toute la tenue du corps doit fuir la גַּסּוּת ; les חַזָּנִים בִּשְׁעַת הַזֶּמֶר sont מֻתָּר car leur but est d’embellir la voix. Cf. siman 95.
רְקִיקָה — כְּאִלּוּ רָק בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ
Cracher — comme devant le Roi
Le principe. אָסוּר לָרֹק לִרְצוֹנוֹ ; s’il en a besoin — מַבְלִיעוֹ בִּכְסוּתוֹ, בֶּגֶד הַתַּחְתּוֹן ; l’אִסְטְנִיס — לַאֲחוֹרָיו, לֹא לְפָנָיו, וְלִשְׂמֹאלוֹ לֹא לִימִינוֹ (séif ב).
La conséquence. La discrétion découle de שְׁכִינָה לְפָנָיו ; on protège l’honneur du Roi. Cf. siman 96.
כִּנָּה — מִאוּס וּגְנַאי
Le pou — répulsion et indécence
Le principe. כִּנָּה עוֹקַצְתּוֹ — יְמַשְׁמֵשׁ בִּבְגָדָיו לַהֲסִירָהּ, וְלֹא יְסִירֶנָּה בְּיָדוֹ, car מְאוּסָה וּגְנַאי (séif ג).
La conséquence. On préserve la כַּוָּנָה sans geste indigne ; hors de la Amida on peut la prendre et la jeter בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. Cf. siman 96.
טַלִּית וּמַשּׂאוֹי — הֶפְסֵק וְטִרְדָּה
Le talith et la charge — interruption et distraction
Le principe. נִשְׁמַט טַלִּיתוֹ — מַחֲזִירוֹ אֲפִלּוּ נָפַל רֻבּוֹ ; נָפַל כֻּלּוֹ — הֶפְסֵק (séif ד). מַשּׂאוֹי : פָּחוֹת מִד׳ קַבִּין מַפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו ; ד׳ קַבִּין — עַל הַקַּרְקַע (séif ה).
La conséquence. On agit pour ne pas être טָרוּד et garder la כַּוָּנָה, sans créer de הֶפְסֵק. Cf. siman 95.
Renvoi à l’étude. La portée de ce siman — la רְקִיקָה, le פִּהוּק, la כִּנָּה, le טַלִּית et le מַשּׂאוֹי — touche à la tenue du corps pendant la Amida. Cette page le présente au niveau du principe attesté dans le texte du Rav, sans rien ajouter d’inventé. Pour l’étude approfondie et la conduite personnelle, étudier avec un Rav de Habad et dans les textes eux-mêmes.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
La force du psak de l’Admour HaZaken
Comparaison de la voie de l’Admour HaZaken avec celles du Mehaber, de la Mishna Beroura (משנה ברורה) et de l’Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) sur les points-clés du siman צ״ז. La ligne Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) est mise en valeur — elle expose la sensibilité propre du Rav telle qu’elle ressort de ses cinq seifim.
| Sujet | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | Voie de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| גִּהוּק וּפִהוּק | או״ח צ״ז — לֹא יְגַהֵק וְלֹא יְפַהֵק ; מִתּוֹךְ אֹנֶס יַנִּיחַ יָדוֹ עַל פִּיו. | מ״ב צ״ז — פִּרְטֵי הַגִּהוּק וְהַפִּהוּק וְדֶרֶךְ גַּסּוּת הָרוּחַ. | ערוה״ש צ״ז — גֶּדֶר גַּסּוּת הָרוּחַ בַּתְּפִלָּה. | Voie de l’Admour HaZaken — לִרְצוֹנוֹ מִגַּסֵּי הָרוּחַ ; אֹנֶס — יָדוֹ עַל פִּיו, וְלֹא עַל סַנְטֵרוֹ ; חַזָּנִים בִּשְׁעַת הַזֶּמֶר מֻתָּר (סעיף א). |
| רְקִיקָה | או״ח צ״ז — אָסוּר לָרֹק ; מַבְלִיעוֹ בִּכְסוּתוֹ, וְאִם אִי אֶפְשָׁר — לַאֲחוֹרָיו אוֹ לִשְׂמֹאלוֹ. | מ״ב צ״ז — דִּינֵי הָרְקִיקָה וְהַצְּדָדִים. | ערוה״ש צ״ז — הַהַבְלָעָה בַּכְּסוּת וְהַזְּרִיקָה. | Voie de l’Admour HaZaken — כְּאִלּוּ רָק בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ ; מַבְלִיעוֹ בִּכְסוּתוֹ ; אִסְטְנִיס — לַאֲחוֹרָיו לֹא לְפָנָיו ; לִשְׂמֹאלוֹ לֹא לִימִינוֹ (סעיף ב). |
| כִּנָּה עוֹקַצְתּוֹ | או״ח צ״ז — יְמַשְׁמֵשׁ בִּבְגָדָיו, וְלֹא יְסִירֶנָּה בְּיָדוֹ. | מ״ב צ״ז — נְטִילַת הַכִּנָּה בַּתְּפִלָּה וְשֶׁלֹּא בָּהּ. | ערוה״ש צ״ז — גֶּדֶר הַמִּאוּס וְהַכַּוָּנָה. | Voie de l’Admour HaZaken — יְמַשְׁמֵשׁ בִּבְגָדָיו לַהֲסִירָהּ, וְלֹא בְּיָדוֹ (מְאוּסָה וּגְנַאי) ; שֶׁלֹּא בַּתְּפִלָּה — נוֹטֵל וּמַשְׁלִיךְ (סעיף ג). |
| נִשְׁמַט טַלִּיתוֹ | או״ח צ״ז — נִשְׁמַט טַלִּיתוֹ מַחֲזִירוֹ ; נָפַל כֻּלּוֹ — הֶפְסֵק. | מ״ב צ״ז — גֶּדֶר הַהֶפְסֵק בַּעֲטִיפָה. | ערוה״ש צ״ז — הַחֲזָרַת הַטַּלִּית בַּתְּפִלָּה. | Voie de l’Admour HaZaken — מַחֲזִירוֹ אֲפִלּוּ נָפַל רֻבּוֹ ; נָפַל כֻּלּוֹ — אֵינוֹ חוֹזֵר, מִשּׁוּם הֶפְסֵק (סעיף ד). |
| נוֹשֵׂא מַשּׂאוֹי | או״ח צ״ז — פָּחוֹת מִד׳ קַבִּין מַפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו ; ד׳ קַבִּין עַל הַקַּרְקַע. | מ״ב צ״ז — שִׁעוּר ד׳ קַבִּין וְהַטִּרְדָּה. | ערוה״ש צ״ז — גֶּדֶר הַמַּשּׂאוֹי בַּתְּפִלָּה. | Voie de l’Admour HaZaken — פָּחוֹת מִד׳ קַבִּין מַפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו, לֹא יֹאחֲזֶנּוּ בְּיָדוֹ ; ד׳ קַבִּין — עַל גַּבֵּי קַרְקַע (סעיף ה). |
Tableau établi à partir du texte du Mehaber (Orah Haïm צ״ז, source Sefaria) et des nossei kelim vérifiables (Beit Yossef, Tour, Rif Berakhot, Rosh, Talmidei Rabbeinou Yona, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot כ״ד). La colonne de l’Admour HaZaken s’appuie sur le texte réel du Choulhan Aroukh HaRav (ה׳ סְעִיפִים) reproduit au §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
Les lignes de force de la voie du Rav sur ce siman
Trois orientations qui caractérisent la sensibilité de l’Admour HaZaken sur ce siman. Chacune suit la structure : principe du siman → lecture du Rav → conséquence pratique. Chaque ligne s’appuie sur le texte réel du Rav (§1).
קו א — עוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ
Ligne 1 — se tenir devant le Roi
Principe du siman : הָרָק בִּתְפִלָּתוֹ כְּאִלּוּ רָק בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ ; לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים (séifim ב-ה).
Lecture du Rav : l’unique axe du siman est la conscience de se tenir devant le Roi, qui régit chaque geste. Cf. siman 95.
Conséquence pratique : mesurer sa tenue corporelle à ce qui serait indigne devant un roi de chair et de sang.
קו ב — הַרְחָקַת גַּסּוּת וּמִאוּס
Ligne 2 — écarter la grossièreté et la répulsion
Principe du siman : גִּהוּק, פִּהוּק, סַנְטֵרוֹ et כִּנָּה — גַּסּוּת הָרוּחַ וּמִאוּס (séifim א, ג).
Lecture du Rav : on évite tout ce qui est grossier ou répugnant, mais sans geste indigne de la main. Cf. siman 96.
Conséquence pratique : masquer un bâillement contraint de la main ; ôter le pou par le vêtement, non par la main.
קו ג — שְׁמִירַת הַכַּוָּנָה מִן הַטִּרְדָּה
Ligne 3 — garder la kavana de la distraction
Principe du siman : טַלִּית וּמַשּׂאוֹי — שֶׁלֹּא יִהְיֶה טָרוּד וְלֹא יַעֲשֶׂה הֶפְסֵק (séifim ד-ה).
Lecture du Rav : on écarte la טִרְדָּה pour pouvoir לְכַוֵּן, sans provoquer d’interruption. Cf. siman 98.
Conséquence pratique : une charge lourde (ד׳ קַבִּין) se pose à terre ; un talith entièrement tombé ne se remet qu’avec mesure.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
La conduite Habad pratique
Des points de conduite qui découlent directement du siman צ״ז dans la sensibilité de l’Admour HaZaken et de Habad — présentés au niveau du principe, en renvoyant au Rav pour le détail des cas.
Pour le Hassid Habad — Siman צ״ז (הַנְהָגַת הַגּוּף בַּתְּפִלָּה)
- ① גִּהוּק וּפִהוּק. Ne pas roter ni bâiller volontairement ; contraint — יָדוֹ עַל פִּיו, jamais sur le סַנְטֵרוֹ. Fondement : SA HaRav צ״ז séif א.
- ② רְקִיקָה. Ne pas cracher לִרְצוֹנוֹ ; si nécessaire — מַבְלִיעוֹ בִּכְסוּתוֹ ; à défaut לַאֲחוֹרָיו, puis לִשְׂמֹאלוֹ, jamais לִימִינוֹ ni לְפָנָיו. Fondement : SA HaRav צ״ז séif ב.
- ③ כִּנָּה. Un pou qui pique — יְמַשְׁמֵשׁ בִּבְגָדָיו, וְלֹא בְּיָדוֹ. Hors de la Amida on peut la prendre et la jeter. Fondement : SA HaRav צ״ז séif ג.
- ④ טַלִּית. Talith glissé — le remettre même נָפַל רֻבּוֹ ; tombé entièrement — הֶפְסֵק, on ne le remet pas. Fondement : SA HaRav צ״ז séif ד.
- ⑤ מַשּׂאוֹי. Charge sur l’épaule : פָּחוֹת מִד׳ קַבִּין on la passe derrière ; ד׳ קַבִּין — on la pose à terre. Fondement : SA HaRav צ״ז séif ה.
⚠ Cette section présente la conduite Habad fondée sur le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken, siman צ״ז (texte réel reproduit au §1). Elle ne remplace pas une décision rabbinique pour un cas particulier. Pour toute question concrète — la רְקִיקָה, la כִּנָּה, le מַשּׂאוֹי — consulter ton Rav, et pour Habad, un Rav de Habad.