✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

הנהגת הגוף בשעת התפלה — עיונים מעמיקים
סימן צ״ז · ה׳ סעיפים
גיהוק ופיהוק · רקיקה בתפלה · כינה וטלית · נושא משאוי
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן צ״ז — ה׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רי״ף, רבינו יונה, רמב״ם, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים, שולחן ערוך הרב

הבסיס התלמודי:
ברכות כ״ד.-כ״ד: · «הרק בתפלתו כאילו רק בפני המלך» · עמידה לפני מלך מלכי המלכים · «מגסי הרוח»

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of Contents

  1. Introduction to the sugya — עמידה לפני המלך, שני צירי הסימן (כבוד המלך · שלא יהא טרוד), ברכות כ״ד. (ה׳ סעיפים)
  2. גיהוק ופיהוק — לא יגהק ולא יפהק, יד על הפה מאונס, יד על הסנטר דרך גסות הרוח (סעיף א׳)
  3. רקיקה בתפלה — «כאילו רק בפני המלך», מבליעו בכסותו, איסטניס, לאחריו ולשמאלו לא לימינו (סעיף ב׳)
  4. כינה, טלית ומשאוי — משמוש בבגד ולא ביד, נשמט טליתו והפסק, נושא משאוי (סעיפים ג׳-ה׳)
  5. עמידה לפני המלך — יסוד הסימן, זיקה לסי׳ צ״ו וסי׳ צ״ח · נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 The text of the Shulhan Aroukh — the seifim

הַנְהָגַת הַגּוּף בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: לא יגהק ולא יפהק; מאונס יניח ידו על פיו; ולא יניח ידו על סנטרו (דרך גסות הרוח). ב׳: אסור לרוק; מבליעו בכסותו; איסטניס זורקו לאחוריו, ולשמאלו לא לימינו. ג׳: כינה עוקצתו — ימשמש בבגדיו, לא יסירנה בידו. ד׳: נשמט טליתו — מחזיר; נפל כולו — הפסק. ה׳: נושא משאוי פחות מד׳ קבין מפשילו לאחוריו, ד׳ קבין מניחו על גבי קרקע.

Concise summary:

ה׳ seifim: the siman governs the הנהגת הגוף of one standing in prayer before the King: גיהוק ופיהוק (voluntarily « מגסי הרוח », under compulsion יניח ידו על פיו, and not יד על הסנטר דהוי גסות הרוח); רקיקה (« הרק בתפלתו כאילו רק בפני המלך » — forbidden לרוק לרצונו, when needed מבליעו בכסותו, an איסטניס זורקו לאחוריו ולשמאלו לא לימינו); כינה עוקצתו (ימשמש בבגדיו ולא בידו); נשמט טליתו (returns it, נפל כולו הפסק); נושא משאוי (less than ד׳ קבין מפשילו לאחוריו, ד׳ קבין מניחו על הקרקע).

1. הקדמת הסוגיא — הנהגת הגוף בתפלה, עמידה לפני המלך

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בהנהגת הגוף של העומד בתפלה — במעשי הגוף שאין העומד לפני המלך רשאי בהם, ובמעשים שהוא נאלץ להם מתוך אונס. ראש הסימן: «לא יגהק ולא יפהק בשעת התפלה» (סעיף א׳), ובו ה׳ סעיפים: גיהוק ופיהוק (א׳), רקיקה (ב׳), כינה עוקצתו (ג׳), נשמט טליתו (ד׳) ונושא משאוי (ה׳). ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) כבוד המלך — «הרק בתפלתו כאילו רק בפני המלך» (שולחן ערוך הרב), שהמתפלל עומד לפני מלך מלכי המלכים, ואין עושין לפניו מעשה גסות ומיאוס; (ב) שלא יהא טרוד — שאם יצטער ולא ירוק «נמצא טרוד» ולא יכוון, ולכן הותרו לו קצת הנהגות בעת הצורך. ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן.
הערה יסודית: ציר הסימן — מתי כבוד המלך גובר ומתי חוששין לטרדה. גיהוק ופיהוק לרצונו — «מגסי הרוח», ונאסר מצד הכבוד; אבל פיהוק מאונס — יניח ידו על פיו, שאין למנעו לגמרי. וכן רקיקה: אסור לרוק לרצונו, אבל בנצרך — מותר «כדי שלא יצטער בתפלה ונמצא טרוד». הרי הכבוד והטרדה שני צירים המאזנים זה את זה.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: איסור הגיהוק והרקיקה בתפלה — האם מדין כבוד המלך (עמידה לפני מלך מלכי המלכים, שאין עומדין לפניו דרך גסות ומיאוס), או מדין הכוונה וההפסק (שמעשי הגוף טורדים המתפלל ומפסיקים תפלתו)? ונפקא מינה ברוקק לרצונו שאינו טורד, ובמעשה גסות שאינו מפסיק. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. גיהוק ופיהוק — לא יגהק ולא יפהק, יד על הפה מאונס, סנטרו דרך גסות הרוח (סעיף א׳)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «לא יגהק (מוציא מגופו לפיו נפיחה מתוך שובעו) ולא יפהק (חיך מלקוחיו פותח להוציא רוח הפה); ואם צריך לפהק מתוך אונס — יניח ידו על פיו שלא תראה פתיחתו. ויזהר שלא יניח ידו על סנטרו בשעת התפלה, דהוי דרך גסות הרוח» (טור והרי״ף).
שורש הדין — ברכות כ״ד.: סוגיית המתפלל שנצרך לגהק, לפהק, להתעטש או לרוק. ומרן ציין מקורו «טור והרי״ף»: הגיהוק — נפיחה שאדם מוציא מגופו לפיו מתוך שובעו; והפיהוק — פתיחת החיך. ואם נאלץ לפהק מתוך אונס — יניח ידו על פיו. ובשולחן ערוך הרב הוסיף: «ואם גיהק או פיהק לרצונו הרי זה מגסי הרוח», ו«חזנים העושים כן בשעת הזמר מותר לפי שאינם מתכוונים לגסות אלא להנעים את הקול».
קושיא — יד על הפה מותרת, ויד על הסנטר אסורה? בפיהוק מאונס התירו להניח ידו על פיו — הרי הנחת יד בשעת תפלה; ומאידך אסרו להניח ידו על סנטרו משום גסות הרוח. ומאי שנא הא מהא, ששתיהן הנחת יד היא?
תירוץ: אין הנחת היד עצמה נדונה, אלא כוונתה ומשמעה. המניח ידו על פיו בפיהוק — לצניעות, «שלא תראה פתיחתו» לפני המלך, והרי זה דרך כבוד; אבל המניח ידו על סנטרו — דרך שררה ושחץ, «דהוי דרך גסות הרוח», שאין עומדין כן לפני המלך. נמצא ששני הדינים מיסוד אחד — הנהגת כבוד לפני המלך. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — «לרצונו» ו«מתוך אונס»: תרתי קאמר מרן — לרצונו אסור, ומאונס הותר בהנחת יד. וטעם ההיתר מאונס — שאין הדבר בידו, ולא שייך בו גסות הרוח, שהרי אנוס הוא; אבל לרצונו «מגסי הרוח», שמראה שאינו חש לעמידתו לפני המלך. ובחזן המפהק בשעת הזמר — אף שהוא לרצונו, כיון שאינו מתכוון לגסות אלא «להנעים את הקול», מותר. הרי המדד — כוונת הלב והדרך, לא עצם המעשה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — גיהוק ופיהוק: (א) גיהק או פיהק לרצונו — מגסי הרוח. (ב) פיהוק מאונס — יניח ידו על פיו שלא תראה פתיחתו. (ג) יד על הסנטר — אסור, דרך גסות הרוח. (ד) חזן המפהק בשעת הזמר להנעים הקול — מותר. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
לא יגהק ולא יפהק בשעת התפלה — לרצונו «מגסי הרוח»; ומאונס יניח ידו על פיו שלא תראה פתיחתו; ולא יניח ידו על סנטרו, «דהוי דרך גסות הרוח» (טור והרי״ף).

3. רקיקה בתפלה — «כאילו רק בפני המלך», מבליעו בכסותו, לאחריו ולשמאלו (סעיף ב׳)

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: «אסור לו לרוק; ואם אי אפשר לו שלא לרוק — מבליעו בכסותו בענין שלא יהא נראה. ואם הוא איסטניס ואינו יכול להבליעו בכסותו — זורקו לאחוריו; ואם אי אפשר לזורקו לאחוריו — זורקו לשמאלו, אבל לא לימינו, וכל שכן לפניו דאסור.»
שורש הדין — רבינו יונה (ברכות פרק «מי שמתו») וטור: המתפלל אסור לו לרוק, ובנצרך מבליעו בכסותו. ובשולחן ערוך הרב ביאר היסוד: «הרק בתפלתו כאילו רק בפני המלך», ולכן אסור לרוק לרצונו שלא מאונס; אבל אם צריך לרוק מותר «כדי שלא יצטער בתפלה ונמצא טרוד». וטעם הזריקה לשמאל ולא לימין — «מפני שהמתפלל שכינה לפניו», וחלקו כבוד לימין; ומרן הביא בבית יוסף בשם אביו, שאין השכינה למטה מעשרה, ולפיכך ברקיקה חולק כבוד לימין דידיה.
קושיא — אסור לרוק ומותר לרוק? מתחילה אמר «אסור לו לרוק», ומיד «אם אי אפשר לו שלא לרוק מבליעו בכסותו» — הרי שמותר. ותרתי דסתרי: אם עמידה לפני המלך אוסרת, תיאסר אף בנצרך; ואם הצורך מתיר, יותר אף לכתחילה?
תירוץ: לעולם היסוד אחד — עמידה לפני המלך. ומפני הכבוד אסור לרוק לרצונו, שאין דרך ארץ לרוק לפני המלך שלא לצורך. אבל בנצרך — אף זה מדין המלך: שאם יעצור ויצטער «נמצא טרוד» ולא יעמוד לפניו כראוי, ולכן התירו לו להבליעו בכסותו «בענין שלא יהא נראה». נמצא שהכבוד עצמו מתיר בנצרך, שאין כבוד בעמידה מתוך צער וטרדה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — סדר הזריקה: לאחוריו, לשמאלו, ולא לימינו: ונפקא מינה במקום שאי אפשר לו כי אם לפניו — דיעבד מותר, «כדי שלא יטרד». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — האיסטניס: מרן חילק בין סתם אדם לאיסטניס — סתם אדם מבליעו בכסותו, אבל האיסטניס «שאינו יכול לראות דבר מאוס» ונמאס עליו להבליעו בבגדו — זורקו לאחוריו. ובשולחן ערוך הרב הרחיב: אף מי שמאוס עליו להשהותו בפיו עד שיבלענו, או שהוא כסות נאה שיטרידנו — זורקו לאחוריו. הרי שאף היתר האיסטניס מיסוד הטרדה, שלא יעמוד לפני המלך מתוך מיאוס וטרדה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — רקיקה: (א) לרוק לרצונו שלא מאונס — אסור. (ב) נצרך — מבליעו בכסותו שלא יהא נראה. (ג) איסטניס שאינו יכול — זורקו לאחוריו. (ד) אי אפשר לאחוריו — לשמאלו, לא לימינו, וכל שכן לא לפניו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«הרק בתפלתו כאילו רק בפני המלך» (שולחן ערוך הרב): אסור לרוק לרצונו; ובנצרך מבליעו בכסותו, ובאיסטניס זורקו לאחוריו, ואם אי אפשר — לשמאלו «אבל לא לימינו», מפני שהמתפלל שכינה לפניו.

4. כינה, טלית ומשאוי — משמוש בבגד, נשמט טליתו והפסק, נושא משאוי (סעיפים ג׳-ה׳)

לשון השלחן ערוך

סעיפים ג׳-ה׳: «אם כינה עוקצתו — ימשמש בבגדיו להסירה שלא תתבטל כוונתו, אבל לא יסירנה בידו (הגה: ודוקא בשעת התפלה, אבל שלא בשעת התפלה יכול ליטול כינה ולזורקה). אם נשמט טליתו ממקומו — יכול למשמש בו ולהחזירו, אבל אם נפל כולו — אינו יכול לחזור ולהתעטף בו, דהוי הפסק. הנושא משאוי על כתפיו והגיע זמן תפלה — פחות מד׳ קבין מפשילו לאחוריו ומתפלל, ד׳ קבין מניחו על גבי קרקע ומתפלל.»
שורש הדין — כינה, טלית ומשאוי: בכינה עוקצתו פסק מרן שימשמש בבגדיו «שלא תתבטל כוונתו אבל לא יסירנה בידו», והרמ״א (בשם אור זרוע) הגיה שדוקא בשעת התפלה, אבל שלא בשעתה נוטלה בידו וזורקה בבית הכנסת (ועי׳ סי׳ ד׳). ובשולחן ערוך הרב ביאר שלא יטלנה בידו — שהכינה מאוסה, «קל וחומר כשעומד בתפלה לפני מלך מלכי המלכים», והוסיף ענין רוח רעה שעל הידים הנוגעות בה. ובנשמט טליתו — «יכול למשמש בו ולהחזירו» (ובשולחן ערוך הרב: «אפילו נפל רובו»); ובנושא משאוי — פחות מד׳ קבין מפשילו לאחוריו, ד׳ קבין מניחו על גבי קרקע.
קושיא — נשמט מותר, נפל אסור? נשמטה טליתו ממקומו — «יכול למשמש בו ולהחזירו»; נפל כולו — «אינו יכול לחזור ולהתעטף בו, דהוי הפסק». ומאי שנא, הרי בשניהם מעשה החזרת הטלית?
תירוץ: משמוש והחזרת טלית שנשמט אינו אלא תיקון לבוש שעליו, ואין בו הפסק — שעדיין מעוטף הוא. אבל נפל כולו — נמצא לובש טלית מחדש, ועיטוף חדש הוי מעשה בפני עצמו והפסק בתפלה. ובשולחן ערוך הרב הוסיף: «אפילו נפל רובו» יכול להחזיר, שכל שלא נפל כולו אין כאן עיטוף חדש אלא תיקון. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
עיון — נושא משאוי ושני הצירים: פחות מד׳ קבין «מפשילו לאחוריו ומתפלל»; ד׳ קבין «מניחו על גבי קרקע ומתפלל». ובשולחן ערוך הרב נתן טעם: פחות מד׳ קבין לא יאחזנו בידו על כתפיו «כדי שלא יהיה טרוד בתפלתו», ועוד «לפני מלך בשר ודם אין עומדין כן קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים»; וד׳ קבין «מפני שכבדו מונעו מלכוין» — מניחו על גבי קרקע. הרי שני הצירים — הטרדה והכבוד — בהלכה אחת. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — כינה, טלית ומשאוי: (א) כינה עוקצתו — ימשמש בבגדיו, לא יסירנה בידו. (ב) שלא בשעת התפלה — נוטלה בידו וזורקה. (ג) נשמט טליתו — מחזיר (אפילו נפל רובו); נפל כולו — הפסק. (ד) משאוי פחות מד׳ קבין — מפשילו לאחוריו; ד׳ קבין — מניחו על הקרקע. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
כינה עוקצתו — ימשמש בבגדיו ולא יסירנה בידו; נשמט טליתו מחזיר, נפל כולו «דהוי הפסק»; נושא משאוי פחות מד׳ קבין מפשילו לאחוריו, וד׳ קבין מניחו על גבי קרקע — הכל מיסוד עמידת המלך והכוונה.

5. עמידה לפני המלך — יסוד הסימן · זיקה לסי׳ צ״ו וסי׳ צ״ח · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

עיקרי הסימן: «לא יגהק ולא יפהק, ומאונס יניח ידו על פיו (א׳); אסור לרוק, ומבליעו בכסותו, ובאיסטניס זורקו לאחוריו ולשמאלו לא לימינו (ב׳); כינה עוקצתו ימשמש בבגדיו ולא בידו (ג׳); נשמט טליתו מחזיר, נפל כולו הפסק (ד׳); נושא משאוי פחות מד׳ קבין מפשילו לאחוריו, ד׳ קבין מניחו על גבי קרקע (ה׳).»
שורש הדין — עמידה לפני המלך: יסוד כל הסימן — «הרק בתפלתו כאילו רק בפני המלך» (שולחן ערוך הרב), שהמתפלל עומד לפני מלך מלכי המלכים. ומזה נובעים שני צירים: (א) כבוד — שאין עושין לפניו מעשה גסות ומיאוס (גיהוק לרצונו, יד על הסנטר, רקיקה לרצונו, נטילת כינה ביד); (ב) שלא יהא טרוד — שאם יצטער «נמצא טרוד» ולא יכוון, ולכן הותרו הנהגות בעת הצורך (פיהוק מאונס, רקיקה בנצרך, הפשלת משאוי קל). והשוה סי׳ צ״ו (הדברים שאוחז בהם המתפלל) וסי׳ צ״ח (כוונת התפלה).
קושיא — אם הכל מדין כבוד המלך, למה הותר בנצרך? הרי לפני מלך בשר ודם לא יגהק ולא ירוק כלל, ואיך התירו לרוק ולהבליע בכסותו בשעת עמידה לפני מלך מלכי המלכים?
תירוץ: אין כבוד המלך בעמידה מתוך צער וטרדה. עיקר עבודת התפלה בכוונת הלב, וכשמצטער ואינו יכול לכוין — אין זו עמידה של כבוד אלא של טרדה. לפיכך התירו לו את המעט (מבליעו בכסותו «בענין שלא יהא נראה», מפשיל משאוי קל לאחוריו) — כדי שיעמוד לפני המלך בישוב הדעת. נמצאו שני הצירים ציר אחד: כבוד המלך הוא המחייב, והוא עצמו המתיר בנצרך. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
גיהוק ופיהוק לרצונו — מגסי הרוח; מאונס — יניח ידו על פיו; ולא יד על הסנטר (גסות הרוח).
רקיקה אסור לרצונו; נצרך — מבליעו בכסותו; איסטניס — זורקו לאחוריו; לשמאל, לא לימין.
כינה עוקצתו ימשמש בבגדיו להסירה, לא יסירנה בידו; שלא בשעת התפלה — נוטלה בידו.
נשמט טליתו מחזיר (אפילו נפל רובו); נפל כולו — הפסק, אינו מתעטף.
נושא משאוי פחות מד׳ קבין — מפשילו לאחוריו; ד׳ קבין — מניחו על גבי קרקע.
כוונה וכבוד שני צירי הסימן — עי׳ סי׳ צ״ו וסי׳ צ״ח.

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
גיהוק ופיהוק לרצונו מגסי הרוח, מאונס יד על הפה צ״ז סעיף א׳ (ברכות כ״ד.; טור והרי״ף)
רקיקה בתפלה כאילו רק בפני המלך, מבליעו בכסותו צ״ז סעיף ב׳ (רבינו יונה; בית יוסף בשם אביו; שולחן ערוך הרב)
כינה עוקצתו ימשמש בבגדיו ולא יסירנה בידו צ״ז סעיף ג׳ (הגהת רמ״א בשם אור זרוע; סי׳ ד׳)
נשמט טליתו מחזיר, נפל כולו הפסק צ״ז סעיף ד׳
נושא משאוי פחות מד׳ קבין מפשילו, ד׳ קבין מניחו צ״ז סעיף ה׳
גמרא: ברכות כ״ד.-כ״ד: (המתפלל שנצרך לגהק, לפהק, להתעטש ולרוק; עמידה לפני המלך)
ראשונים ומרן: רי״ף · רבינו יונה (ברכות פרק מי שמתו) · רמב״ם · טור · בית יוסף · רמ״א (בשם אור זרוע) · שלחן ערוך
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← Level 3 — Synthèse Level 1 — Base →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן צ״ז · הנהגת הגוף בתפלה · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Home · סימן צ״ז · ♥ Support

📖Join a 'havrouta