✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

הסרת הטרדות כדי שיכוין — עיונים מעמיקים
סימן צ״ו · ב׳ סעיפים
אחיזת חפצים בתפילה · טרדא מפסקת הכוונה · לולב ותינוק · מחזור וסידור
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן צ״ו — ב׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפילה), רבינו יונה, רא״ש, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים, שולחן ערוך הרב

הבסיס התלמודי:
ברכות כ״ג:-כ״ד. · «מפני שלבו עליהם שלא יפלו ויטרד ותתבטל כוונתו» · «כיון שהאחיזה בידו היא מצוה אינו נטרד» · «דומיא דלולב»

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of Contents

  1. Introduction to the sugya — גדר הסרת הטרדות מן המתפלל ומקורו (ברכות כ״ג:), צירי הסימן (ב׳ סעיפים)
  2. החפצים שאין לאחוז — תפילין, ספר, קערה, סכין, מעות, ככר — «מפני שלבו עליהם שלא יפלו»
  3. הלולב והתינוק — «כיון שהאחיזה בידו היא מצוה אינו נטרד»
  4. אחיזת מחזור וסידור — «דומיא דלולב» והגהת הרמ״א (לא יחזיר אחריו)
  5. גדר הטרדא · נפקא מינה למעשה — פסול בכוונה או דרך עמידה לפני המלך · טבלאות סיכום ומקורות

📜 The text of the Shulhan Aroukh — the seifim

דִּין הַסָּרַת הַטְּרָדוֹת. וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: כשהוא מתפלל לא יאחוז בידו תפילין ולא ספר ולא קערה מלאה ולא סכין ומעות וככר — «מפני שלבו עליהם שלא יפלו»; ולולב בזמנו מותר לאחוז, כיון שהאחיזה מצוה. ב׳: מותר לאחוז מחזור וסידור, «הואיל ותופס לצורך תפלה עצמה... דומיא דלולב»; ומ״מ לא יחזיר אחריו בתפילה אם לא היה בידו קודם, אלא אם כן היה במקום מיוחד מוכן (רמ״א).

Concise summary:

ב׳ seifim: the siman governs הסרת הטרדות — removing distractions in order to concentrate: during the תפילה one does not hold תפילין, ספר, קערה מלאה, סכין, מעות or ככר, «מפני שלבו עליהם שלא יפלו ויטרד ותתבטל כוונתו» (the טרדא interrupts the כוונה); by contrast לולב בזמנו and the מחזור/סידור are permitted, «כיון שהאחיזה בידו היא מצוה» / «הואיל ותופס לצורך תפלה עצמה... דומיא דלולב»; and the רמ״א adds that one does not go looking for it mid-prayer unless it was prepared.

1. הקדמת הסוגיא — גדר הסרת הטרדות מן המתפלל

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדין הסרת הטרדות מן המתפלל — שלא יאחוז בידו בשעת התפילה דבר שלבו עליו שלא יפול, שהטרדה מפסקת את הכוונה. ראש הסימן: «כשהוא מתפלל לא יאחוז בידו תפילין ולא ספר מכתבי הקודש ולא קערה מלאה ולא סכין ומעות וככר», ובו ב׳ סעיפים. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) הטרדא מפסקת הכוונה — כל שלבו על החפץ שלא יפול, נטרד ותתבטל כוונתו, ולכן אסרו לאחוז חפצים שדרכם ליפול ולהפסד; (ב) גדר ההיתר במאי דאחיזתו מצוה או לצורך התפילה — לולב בזמנו וסידור התפילה, ש«כיון שהאחיזה בידו היא מצוה אינו נטרד בשבילו». ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן: אילו חפצים אסורים, מה דין תפילין, ומה בין לולב וסידור לשאר חפצים.
הערה יסודית: ציר הסימן — לא עצם האחיזה נאסרה, אלא הטרדה הבאה מחמתה. שהרי מותר לאחוז לולב וסידור אף שהם בידו ממש; אלא שבאלו אין טרדה, לפי שאחיזתם לצורך מצוה ותפילה. ולזה נפקא מינה בחפץ שאין לבו עליו כלל, ובמאחז דבר שאם יפול לא יפסד ולא יזיק.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: איסור אחיזת החפצים בשעת התפילה — האם מדין פסול הכוונה (שהתפילה צריכה כוונה, וכל שנטרד לבו נתבטלה הכוונה המעכבת, עי׳ סי׳ ק״א), או מדין דרך עמידה לפני המלך (שאין דרך העומד לפני המלך לאחוז בידו משא וטורח, עי׳ סי׳ צ״ה)? ונפקא מינה במאחז דבר קל שאין לבו עליו, ובעומד ומתפלל וכפות ידיו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. החפצים שאין לאחוז — «מפני שלבו עליהם שלא יפלו» (ברכות כ״ג:)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «כשהוא מתפלל לא יאחוז בידו תפילין ולא ספר מכתבי הקודש ולא קערה מלאה ולא סכין ומעות וככר מפני שלבו עליהם שלא יפלו ויטרד ותתבטל כוונתו.»
שורש הדין — ברכות כ״ג:-כ״ד.: מקור הדברים בסוגיא דהחזקת חפצים בשעת התפילה, ששנו שם דאין לאחוז דברים שלבו עליהם שמא יפלו. וכן הביא הבית יוסף מן הראשונים ומהרמב״ם (הלכות תפילה), שהמתפלל צריך שיסלק מלבו כל טרדה. ומרן מנה תפילין, ספר מכתבי הקודש, קערה מלאה, סכין, מעות וככר — דברים שדרכם ליפול ולהפסד או להזיק, ולבו עליהם.
קושיא — למה מנה מרן דוקא חפצים אלו? הרי כל חפץ שבידו יש בו טרדה כל שהיא; ומאי שנא תפילין וספר וקערה וסכין ומעות וככר משאר דברים שאדם אוחז בידו?
תירוץ: נקט מרן דברים שדרכם להזיק בנפילתם או להפסד — תפילין וספר מכתבי הקודש (שיש בהם קדושה וחייב לשמרם), קערה מלאה (שתישפך), סכין (שיזיק), מעות (שיאבדו) וככר (שיטנף) — שבכל אלו לבו עליהם ביותר שלא יפלו, ומחמת כן נטרד ותתבטל כוונתו. אבל דבר שאם יפול לא יפסד ולא יזיק — אין לבו עליו כל כך, וכמו שהוסיף בזה שולחן ערוך הרב. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — אף תפילין בכלל האיסור: תמה לכאורה, תפילין תשמישי מצוה הם, וכי מפני שאוחזם בידו ייטרד? אלא שאין החילוק תלוי בחשיבות החפץ אלא בטרדה: תפילין שבידו (שלא כדרך הנחתן) לבו עליהם שלא יפלו לארץ ויתבזו, והרי הוא טרוד; מה שאין כן הלולב, שאחיזתו עצמה מצוה, ואין הטרדה מבטלת אלא משמשת. ומכאן שאין קדושת החפץ מתירתו, אלא היות אחיזתו לצורך מצוה או תפילה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — החפצים: (א) תפילין, ספר, קערה מלאה, סכין, מעות, ככר — לא יאחז, מפני הטרדה. (ב) שאר דברים שאם יפלו לא יפסדו ולא יזיקו — מותר מן הדין (שו״ע הרב). (ג) מצוה מן המובחר שלא לאחוז כלום. (ד) טעם הכל — «שלבו עליהם שלא יפלו ויטרד ותתבטל כוונתו». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
אין לאחוז בתפילה תפילין, ספר, קערה מלאה, סכין, מעות וככר — «מפני שלבו עליהם שלא יפלו ויטרד ותתבטל כוונתו»; והטעם — הטרדה מפסקת הכוונה, ולא חשיבות החפץ.

3. הלולב בזמנו — «כיון שהאחיזה בידו היא מצוה אינו נטרד»

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳ (המשך): «ולולב בזמנו מותר לאחוז ביד כיון שהאחיזה בידו היא מצוה אינו נטרד בשבילו.»
שורש הדין: מקור החילוק בסוגיא ובראשונים — שכל שהאחיזה עצמה מעשה מצוה, אין החזקתו נחשבת טרדה המפסקת, שהרי לבו נתון בה לשם מצוה ולא מחמת חשש נפילה גרידא. ובלולב בזמנו (בחג הסוכות, בשעת נטילתו) מותר לאחוז אף בתפילה. וכן דנו האחרונים (מגן אברהם ועוד) אף בשאר דברים הבאים לצורך מצוה, וכגון האוחז תינוק לצורך, שיש שדימוהו לזה.
קושיא — אף הלולב עלול ליפול וייפסל? הרי הלולב אם יפול אפשר שיתקלקל או ייפסל, ואם כן אף בו לבו עליו שלא יפול, ויהא נטרד ככל החפצים — ומאי שנא?
תירוץ: חילק מרן להדיא — «כיון שהאחיזה בידו היא מצוה אינו נטרד בשבילו». כלומר, אף על פי שאם יפול אפשר שייפסל (כלשון שולחן ערוך הרב), מכל מקום מאחר שעצם האחיזה מצוה, אין הטרדה שבה מבטלת את הכוונה אלא מצטרפת אל עבודת התפילה. שהחשש שאסרו הוא טרדה שאין בה צורך מצוה; אבל טרדה של מצוה — לצורך היא, ואינה מפסקת. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — גדר «אחיזתו מצוה»: ונפקא מינה באוחז תינוק או חפץ מצוה שאינו לצורך תפילה זו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — לולב ותינוק: (א) לולב בזמנו — מותר לאחוז, «כיון שהאחיזה בידו היא מצוה». (ב) אף שאם יפול אפשר שייפסל — מותר (שו״ע הרב). (ג) אוחז תינוק לצורך — דנו בו האחרונים לדמותו ללולב. (ד) הכלל — טרדה של מצוה אינה מפסקת. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«ולולב בזמנו מותר לאחוז ביד כיון שהאחיזה בידו היא מצוה אינו נטרד בשבילו» — טרדה של מצוה אינה מפסקת הכוונה, אף שאם יפול אפשר שייפסל.

4. אחיזת מחזור וסידור — «דומיא דלולב» והגהת הרמ״א

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: «מותר לאחוז מחזור תפלות בידו בשעה שמתפלל הואיל ותופס לצורך תפלה עצמה לא טריד דומיא דלולב דמשום דלקיחתו מצוה לא טריד.» הגה (רמ״א): «ומ״מ אם לא היה בידו קודם שהתחיל לא יחזיר אחריו בתפלה ליטלו אלא אם כן היה במקום מיוחד שהוא מוכן אז מותר ליטלו אפילו בתוך התפלה כדי להתפלל מתוכו.»
שורש הדין — רבינו יונה (ברכות פרק מי שמתו): הביא מרן שמותר לאחוז מחזור התפילות בשעת התפילה, «הואיל ותופס לצורך תפלה עצמה» — שאין זו טרדה של רשות אלא צורך התפילה, ודימהו ללולב «דמשום דלקיחתו מצוה לא טריד». והרמ״א הוסיף מדברי רבינו יונה, שאם לא היה הסידור בידו קודם שהתחיל, לא יטרח אחריו בתוך התפילה משום הפסק — אלא אם כן הוכן במקום מיוחד.
קושיא — מחזור נמי כבד ויכול ליפול? אם טעם האיסור מפני הטרדה שמא יפול — אף המחזור והסידור כבדים הם ואפשר שיפלו, ולבו עליהם; ולמה התירו לאחזם בתפילה?
תירוץ: אין הטרדה נמדדת במשקל החפץ אלא בתכליתו. המחזור «תופס לצורך תפלה עצמה» — אחיזתו משמשת את התפילה, ולכן «לא טריד», ממש כלולב שאחיזתו מצוה. אבל תפילין וקערה שאינם לצורך תפילה זו — אחיזתם טרדה בעלמא. ובזה מיושב, שהמדד הוא צורך התפילה והמצוה, לא עצם האחיזה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת — נטילת סידור בתוך התפילה והחשש להפסק: דנו האחרונים (מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה) בהגהת הרמ״א: להחזיר אחר הסידור בתוך שמונה עשרה יש בו חשש הפסק, ולכן «לא יחזיר אחריו» אלא אם היה «במקום מיוחד שהוא מוכן»; ויש שדקדקו בגדר «מוכן» ובנטילה שאין בה טרחה. ולענין הכוונה עי׳ סי׳ ק״א, ולענין עמידת המתפלל עי׳ סי׳ צ״ה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — סידור ומחזור: (א) מחזור וסידור — מותר לאחוז, «הואיל ותופס לצורך תפלה עצמה». (ב) לא היה בידו קודם שהתחיל — לא יחזיר אחריו בתפילה (רמ״א). (ג) היה במקום מיוחד מוכן — מותר ליטלו אף בתוך התפילה. (ד) הטעם — «דומיא דלולב». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«מותר לאחוז מחזור תפלות בידו... הואיל ותופס לצורך תפלה עצמה לא טריד דומיא דלולב»; ומכל מקום לא יחזיר אחריו בתפילה אם לא היה בידו קודם, אלא אם כן היה במקום מיוחד מוכן (רמ״א).

5. גדר הטרדא — פסול בכוונה או דרך עמידה לפני המלך · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

עיקרי הסימן: «כשהוא מתפלל לא יאחוז בידו תפילין... מפני שלבו עליהם שלא יפלו ויטרד ותתבטל כוונתו (א׳); ולולב בזמנו מותר לאחוז כיון שהאחיזה מצוה; מותר לאחוז מחזור תפלות הואיל ותופס לצורך תפלה עצמה, דומיא דלולב (ב׳); ולא יחזיר אחריו בתפילה אם לא היה בידו קודם, אלא אם כן היה במקום מיוחד מוכן (רמ״א).»
שורש הדין — תוספת שולחן ערוך הרב: הרחיב אדמו״ר הזקן, שכל דבר «שאם יפלו לא יפסדו ולא יזיקו לו — מותר לאחוז מן הדין», «אלא שמצוה מן המובחר שלא לאחוז כלום, אלא יהיו ידיו כפותין כעומד לפני המלך» (וכדרך שנתבאר בסימן צ״ה סעיף ד׳). ואם נפל ספר לפניו על הארץ ואינו יכול לכוין יפה מפני זה — «מותר להגביהו כשיסיים אותה ברכה שהוא עומד בה». ומכאן שגדר הסימן משתרג בין פסול הכוונה למידת הכבוד שבעמידה לפני המלך.
קושיא — אם הכל מפני הטרדה, למה «ידיו כפותין» מצוה מן המובחר? אם אין האיסור אלא במקום טרדה גמורה, כל שאין לבו עליו יהא מותר לכתחילה; ולמה הצריכו שיהיו ידיו כפותות כעומד לפני המלך אף בלא טרדה?
תירוץ: תרי גווני נינהו. עיקר האיסור — מפני הטרדה המבטלת הכוונה, ובזה תלוי הדין (מן הדין מותר בדבר שאין לבו עליו). אבל «מצוה מן המובחר» — מטעם מידת העמידה לפני המלך (סי׳ צ״ה), שראוי שיעמוד באימה כעבד לפני רבו, וידיו כפותות. ונמצא שהסימן כולל את שני הצירים: הדין מצד הכוונה, והמובחר מצד מעלת העמידה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
תפילין, ספר, קערה, סכין, מעות, ככר לא יאחז בהם בתפילה — «מפני שלבו עליהם שלא יפלו ויטרד ותתבטל כוונתו».
לולב בזמנו מותר לאחוז — «כיון שהאחיזה בידו היא מצוה אינו נטרד בשבילו».
מחזור וסידור מותר לאחוז — «הואיל ותופס לצורך תפלה עצמה... דומיא דלולב».
נטילת סידור בתוך התפילה לא יחזיר אחריו אם לא היה בידו קודם, אלא אם כן היה במקום מיוחד מוכן (רמ״א).
שאר דברים ומידת המובחר שאם יפלו לא יפסדו — מותר מן הדין; ומצוה מן המובחר «שלא לאחוז כלום... ידיו כפותין כעומד לפני המלך» (שו״ע הרב).
נפל ספר לפניו מותר להגביהו «כשיסיים אותה ברכה שהוא עומד בה» (שו״ע הרב); ולענין עמידה עי׳ סי׳ צ״ה, ולכוונה סי׳ ק״א.

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
אחיזת חפצים בתפילה לא יאחז דבר שלבו עליו שלא יפול — טרדא מפסקת הכוונה צ״ו סעיף א׳ (ברכות כ״ג:; רמב״ם הלכות תפילה; בית יוסף)
לולב בזמנו אחיזתו מצוה — אינו נטרד צ״ו סעיף א׳ (בית יוסף; ראשונים)
מחזור וסידור לצורך תפילה עצמה — לא טריד, דומיא דלולב צ״ו סעיף ב׳ (רבינו יונה פרק מי שמתו)
לא יחזיר אחריו בתפילה משום הפסק, אלא אם כן במקום מיוחד מוכן צ״ו סעיף ב׳ (הגהת רמ״א; רבינו יונה)
ידיו כפותין ונפל ספר מצוה מן המובחר; מגביהו כשיסיים הברכה צ״ו (שולחן ערוך הרב; סי׳ צ״ה; סי׳ ק״א)
גמרא: ברכות כ״ג:-כ״ד. (החזקת חפצים בשעת התפילה; טרדא מפסקת הכוונה)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפילה) · רבינו יונה (ברכות פרק מי שמתו) · רא״ש · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שולחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← Level 3 — Synthèse Level 1 — Base →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן צ״ו · הסרת הטרדות · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Home · סימן צ״ו · ♥ Support

📖Join a 'havrouta