✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דין שתוי ושכור לתפילה — עיונים מעמיקים
סימן צ״ט · ג׳ סעיפים
שתוי ושכור · יכול לדבר לפני המלך · תפלתו תועבה · רפואת היין
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן צ״ט — ג׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפילה פרק ד׳), מרדכי, הגהות מיימוניות, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
עירובין ס״ד.-ס״ה. · ברכות ל״א. · שתוי אל יתפלל תפלתו תפלה · שיכור תפלתו תועבה · יכול לדבר לפני המלך

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 תוכן העניינים

  1. הקדמה לסוגיא — גדר דין שתוי ושכור לתפילה ומקורותיו (עירובין ס״ד., ברכות ל״א.), צירי הסימן (ג׳ סעיפים)
  2. שתוי ושכור — רביעית יין, «יכול לדבר לפני המלך», שתוי בדיעבד יצא (עירובין ס״ד., רמב״ם הלכות תפילה פרק ד׳)
  3. תפלת שכור תועבה — חזרה ותשלומין כדין שוגג, ק״ש ושאר ברכות (סעיף א׳ והגהת הרמ״א)
  4. רפואת היין — דרך מיל ושינה מפיגין, מהלך ורוכב, שתה יותר מרביעית (סעיף ב׳)
  5. שיעור לפי הרגשתו וסיכום — «לפי מה שמרגיש», יינות שלנו, שיכור כלוט · נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 לשון השולחן ערוך — הסעיפים

דִּין שָׁתוּי וְשִׁכּוֹר לִתְפִלָּה. וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: שתה רביעית יין — אל יתפלל עד שיסיר יינו; שתה יותר — יכול לדבר לפני המלך תפלתו תפלה, אינו יכול לדבר לפני המלך תפלתו תועבה וחוזר; ק״ש כתפלה, ושאר ברכות מברך אף בשכרותו. ב׳: דרך מיל ושינה מפיגין את היין (בשתה רביעית); רוכב ודאי מפיג. ג׳: כל שתוי סגי ליה לפי מה שמרגיש בנפשו; ויינות שלנו שאינן חזקים אין נזהרין.

הביאור בקצרה:

ג׳ סעיפים: הסימן קובע את דין השתוי והשכור לתפילה: שתוי (רביעית, או יותר אך «יכול לדבר לפני המלך») — לכתחילה אל יתפלל, אבל בדיעבד תפלתו תפלה; שכור (אינו יכול לדבר לפני המלך) — תפלתו תועבה וחוזר (ברכות ל״א., «אל תתן את אמתך לפני בת בליעל»); ואחר כך רפואת היין (דרך מיל ושינה) והשיעור «לפי מה שמרגיש בנפשו». ק״ש כתפלה, ושאר ברכות מברך אף בשכרותו.

1. הקדמת הסוגיא — דין שתוי ושכור לתפילה, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדין שתוי ושכור לתפילה — מי ששתה יין ובא להתפלל. ראש הסימן: «שתה יין כדי רביעית אל יתפלל עד שיסיר יינו» (סעיף א׳), ובו ג׳ סעיפים בדיני השתוי והשכור. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) שיעור השתייה והדעת — רביעית יין מעכבת לכתחילה, ובשתה יותר תלוי אם «יכול לדבר לפני המלך» (עירובין ס״ד.), שזהו גדר שתוי ושכור; (ב) פסול תפלת השכור — «תפלתו תועבה» וצריך לחזור, ומקורו מחנה «אל תתן את אמתך לפני בת בליעל» (ברכות ל״א.). ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן: חזרת השכור ותשלומין, ק״ש ושאר ברכות, רפואת היין, ושיעורו לפי הרגשתו.
הערה יסודית: ציר הסימן — שני שיעורים ושני דינים. שתוי (רביעית, או יותר ויכול לדבר לפני המלך) — לכתחילה אל יתפלל, ובדיעבד תפלתו תפלה; שכור (אינו יכול לדבר לפני המלך) — תפלתו תועבה וחוזר. ולזה נפקא מינה בחילוק שבין תפלה לק״ש ולשאר ברכות, ובשיעור «יסיר יינו» לפי כובד השתייה ולפי הרגשתו.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: פסול תפלת השכור — האם מדין חסרון דעת וכוונה (שאין דעתו מיושבת עליו, ותפלה עבודה שבלב היא הצריכה כוונה), או מדין כבוד המלך ודרך ביזיון (שהעומד בתפלה כעומד לפני המלך, והשכור מבזה בעמידתו)? ונפקא מינה בק״ש ובשאר ברכות, ובשיכור כלוט. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. שתוי ושכור — רביעית יין, «יכול לדבר לפני המלך» (עירובין ס״ד.)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «שתה יין כדי רביעית — אל יתפלל עד שיסיר יינו; ואם שתה יותר, אם הוא יכול לדבר לפני המלך אם התפלל תפלתו תפלה, ואם אינו יכול לדבר לפני המלך אם התפלל תפלתו תועבה.»
שורש הדין — עירובין ס״ד.: «שתוי אל יתפלל, ואם התפלל תפלתו תפלה; שיכור אל יתפלל, ואם התפלל תפלתו תועבה». והיכי דמי שתוי והיכי דמי שיכור? פירשו הראשונים: שתוי — כל שיכול לדבר לפני המלך; שיכור — כל שאינו יכול לדבר לפני המלך. וכן הביא הרמב״ם (הלכות תפילה פרק ד׳) שהשותה רביעית יין לא יתפלל עד שיסיר יינו מעליו. ומרן העתיק לשונו, וכתב הבית יוסף מקורו מן הטור והגמרא.
קושיא — מאי שנא שתוי משכור? הרי שניהם שתו יין ואין דעתם מיושבת עליהם כתקנה; ולמה תפלת השתוי תפלה ותפלת השכור תועבה? ואם מפני חסרון הדעת — אף בשתוי יחסר; ואם מפני הכבוד — אף השכור יצא בדיעבד?
תירוץ: גדר אחד לשניהם — «לפני המלך». השתוי, אף שאינו רשאי לכתחילה, מכל מקום יכול לעמוד ולדבר לפני המלך, ויש בעמידתו כבוד ודעת כל דהו, ולכן בדיעבד תפלתו תפלה. אבל השכור, שאין בו דעת לדבר לפני המלך, אין בעמידתו לא כבוד ולא כוונה, ולכן אף בדיעבד תפלתו תועבה. נמצא ששני צדדי החקירה מצטרפים בשכור, וחלוקים בשתוי. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — «אל יתפלל» ומכל מקום «תפלתו תפלה»: תרתי קאמר מרן בשתוי — «אל יתפלל» לכתחילה, ד«תפלתו תפלה» בדיעבד. וטעם ש«אל יתפלל» — שאף השתוי אין דעתו מיושבת עליו כל צרכה לעמוד לפני המלך כתיקון, ולכתחילה ימתין «עד שיסיר יינו». ומכל מקום בדיעבד יצא, שיש בו דעת כל דהו לדבר לפני המלך. ולענין שיעור «רביעית» עי׳ מה שיתבאר בסעיף ג׳. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — שתוי ושכור: (א) שתה רביעית — שתוי, אל יתפלל לכתחילה, ובדיעבד יצא. (ב) שתה יותר ויכול לדבר לפני המלך — שתוי. (ג) אינו יכול לדבר לפני המלך — שכור, תפלתו תועבה וחוזר. (ד) שיעור «יסיר יינו» — לפי מה שמרגיש (סעיף ג׳). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
שתוי (רביעית, או יותר ויכול לדבר לפני המלך) — אל יתפלל לכתחילה, ובדיעבד תפלתו תפלה; שכור (אינו יכול לדבר לפני המלך) — תפלתו תועבה וצריך לחזור (עירובין ס״ד.; רמב״ם הלכות תפילה פרק ד׳).

3. תפלת שכור תועבה — חזרה ותשלומין, ק״ש ושאר ברכות (סעיף א׳)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳ (המשך): «וצריך לחזור ולהתפלל כשיסיר יינו מעליו, ואפי׳ אם עבר זמן התפלה משלים אותה בתפלה שאחריה כדין שוגג.» הגה: «ודין ק״ש כדין תפלה, אבל שאר ברכות יכול לברך אע״פ שהוא שכור.»
שורש הדין — ברכות ל״א.: למדו מחנה שאסור להתפלל שכור, שנאמר בה «וחנה היא מדברת על לבה», ואמר לה עלי «עד מתי תשתכרין», והשיבה «אל תתן את אמתך לפני בת בליעל»; ודרשו «ואין בליעל אלא עבודה זרה», שהמתפלל שכור כאילו עובד עבודה זרה — ומכאן «תפלתו תועבה». ודין התשלומין — כדין שוגג שעבר עליו זמן תפלה (עי׳ סי׳ ק״ח). ומקור הגהת הרמ״א בק״ש ושאר ברכות — מן המרדכי (ריש פרק הדר) והגהות מיימוניות (הלכות תפילה).
קושיא — למה תפלה חמורה מברכות? הרמ״א חילק: ק״ש כתפלה — פסולה בשכור; אבל שאר ברכות מברך אף בשכרותו. ואם פסול השכור מדין חסרון דעת — אף ברכה צריכה דעת ותיפסל; ואם מדין כבוד — אף תפלה תיכשר בדיעבד. ומאי טעמא דהאי חילוקא?
תירוץ: עיקר הקפידא בתפלה ובק״ש — מדין עמידה לפני המלך וקבלת עול מלכות שמים, שיש בהן כוונה יתירה והתייצבות לפני השכינה, והשכור מבזה בהן. אבל שאר ברכות אינן «עמידה לפני המלך» באותה מדה, ולזה יכול לברך אף שהוא שכור, שלא הצריכו בהן אלא דעת כל שהוא. ומכאן סמך לצד שעיקר הפסול מדין הכבוד וההתייצבות, ולא חסרון הדעת גרידא. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — «כדין שוגג»: אף שהזיד ושתה, מאחר שנאנס עתה מלהתפלל כתיקון — דינו כשוגג שעבר עליו זמן תפלה, ומשלים בתפלה שאחריה (עי׳ סי׳ ק״ח). ולא אמרינן «פשע ולא יתפלל», שהרי סוף סוף לא התפלל באונס שכרותו. ומכאן שהחזרה אינה קנס אלא השלמת חובה, שתפלת התועבה כמאן דליתא, ועדיין חובת התפלה עליו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — תועבה וחזרה: (א) שכור שהתפלל — תפלתו תועבה, חוזר כשיסיר יינו. (ב) עבר זמן התפלה — משלים בתפלה שאחריה כדין שוגג (סי׳ ק״ח). (ג) ק״ש — כדין תפלה. (ד) שאר ברכות — מברך אף בשכרותו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
תפלת שכור תועבה (ברכות ל״א., «אל תתן את אמתך לפני בת בליעל») — חוזר ומתפלל כשיסיר יינו, ואם עבר הזמן משלים בתפלה שאחריה כדין שוגג; ודין ק״ש כתפלה, ושאר ברכות מברך אף בשכרותו.

4. רפואת היין — דרך מיל ושינה, מהלך ורוכב (סעיף ב׳)

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: «דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין את היין, וה״מ כששתה רביעית; אבל אם שתה יותר — כל שכן ששינה משכרתו ודרך טורדתו. וה״מ במהלך ברגליו, אבל רוכב ודאי דרך מפיגה היין.»
שורש הדין: מקור השיעורים מן הגמרא (עירובין ס״ד.) — שדרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין רביעית יין. וחילקו הראשונים: בשתה רביעית — מהני; אבל בשתה הרבה, שינה מועטת מוסיפה שכרותו ודרך ברגליו טורדתו; ורק שינה מרובה או דרך ברוכב (שאין בה טורח) מפיגות אף ביותר מרביעית. ומרן והרמב״ם העתיקו הדברים.
קושיא — שינה ודרך מפיגות או מוסיפות? בסעיף זה עצמו שינה מפיגה רביעית, ובשתה יותר שינה משכרתו; ודרך מפיגה ברוכב ומוסיפה במהלך ברגליו. ומאי טעמא דהני חילוקי, וכי דבר והיפוכו במפיג אחד?
תירוץ: הכל תלוי בטורח ובמנוחה. שינה מועטת ודרך ברגלים מטרידות הגוף ומעלות היין לראש כשהיא מרובה שתייה; אבל שינה מרובה מיישבת הדעת, ורכיבה שאין בה טורח מפיגה. ומכל מקום, הכל לפי רוב היין ומיעוטו, וכמו שמסיים בסעיף ג׳ «לפי מה שמרגיש בנפשו». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — שיעורי המפיגין: ונפקא מינה בשהה שיעור מיל ועדיין ניכר בו, ובהפיג קודם שיעורו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — רפואת היין: (א) שתה רביעית — דרך מיל או שינה כל שהוא מפיגין. (ב) שתה יותר — שינה מועטת ודרך ברגליו אינן מפיגות (אף מוסיפות). (ג) רוכב — דרך מפיגה אף ביותר מרביעית. (ד) העיקר — «יסיר יינו» ו«לפי מה שמרגיש». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין את היין» — בשתה רביעית; אבל בשתה יותר שינה מועטת משכרתו ודרך ברגליו טורדתו, ורק רוכב «דרך מפיגה היין».

5. שיעור לפי הרגשתו וסיכום — יינות שלנו ושיכור כלוט · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

סעיף ג׳: «כל אחד שהוא שתוי סגי ליה לפי מה שמרגיש בנפשו שיפיג יינו.» הגה: «ולכן אין נזהרין ביינות שלנו שאינן חזקים שמתפללים אע״פ ששתו רביעית ויותר, וכל שכן אם מתפללים מתוך סדור שבידו שאין חוששין לשכרות מעט.»
שורש הדין — יינות שלנו: הביא הרמ״א מתרומת הדשן (סימן מ״ב) שאין נזהרין ביינות שלנו שאינן חזקים, שמתפללים אף ששתו רביעית ויותר; וכל שכן במתפלל מתוך הסידור שבידו, שאין חוששין לשכרות מעט. ומכאן שהשיעור «רביעית» אינו קצוב לגמרי לעכב, אלא «לפי מה שמרגיש בנפשו» ולפי כובד היין וחולשתו.
חקירה — שיכור כלוט: השיכור דעלמא בר-דעת הוא במקצת, אלא שאין דעתו מיושבת לעמוד לפני המלך; אבל «הגיע לשכרותו של לוט» — פטור מכל המצוות (עירובין ס״ה.), שהוא כשוטה שאין בו דעת כלל. ונפקא מינה בשיכור כלוט לענין ברכות ושאר מצוות. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת — היתר יינות שלנו בזמן הזה: דנו האחרונים (מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, כף החיים, ערוך השלחן) בגדרי היתר הרמ״א: יש שסמכו עליו להקל אף לכתחילה כל שאינו שיכור ממש ואינו ניכר בו; ויש שדקדקו שלא הקילו אלא בשעבר זמן התפלה או במתפלל מתוך הסידור, אבל בניכר בו ראוי להחמיר. ולענין שתוי לק״ש עי׳ מה שכתב אדמו״ר הזקן (סי׳ קפ״ה), ולענין תשלומין עי׳ סי׳ ק״ח, ולענין הכוונה בתפלה עי׳ סי׳ צ״ח. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
שתה רביעית אל יתפלל לכתחילה עד שיסיר יינו; ובדיעבד יצא.
שתה יותר ויכול לדבר לפני המלך שתוי — לכתחילה אל יתפלל, ובדיעבד תפלתו תפלה.
אינו יכול לדבר לפני המלך שכור — תפלתו תועבה, חוזר ומתפלל כשיסיר יינו.
עבר זמן התפלה משלים בתפלה שאחריה כדין שוגג (סי׳ ק״ח).
ק״ש ושאר ברכות ק״ש כדין תפלה; שאר ברכות מברך אף בשכרותו (רמ״א).
רפואת היין ושיעורו דרך מיל ושינה מפיגין (ברביעית); רוכב מפיג אף ביותר; והכל לפי מה שמרגיש בנפשו.

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
שתוי ושכור לתפלה רביעית, יכול לדבר לפני המלך — שתוי תפלתו תפלה, שכור תועבה צ״ט סעיף א׳ (עירובין ס״ד.; רמב״ם הלכות תפילה פרק ד׳)
תפלת שכור תועבה מחנה, «אל תתן את אמתך לפני בת בליעל» — כעובד עבודה זרה צ״ט סעיף א׳ (ברכות ל״א.)
חזרה ותשלומין חוזר כשיסיר יינו; עבר זמנו משלים כדין שוגג צ״ט סעיף א׳ (סי׳ ק״ח)
ק״ש ושאר ברכות ק״ש כתפלה; שאר ברכות מברך אף בשכרותו צ״ט הגהת רמ״א (מרדכי; הגהות מיימוניות)
רפואת היין ושיעורו דרך מיל ושינה, מהלך ורוכב; לפי מה שמרגיש; יינות שלנו צ״ט סעיפים ב׳-ג׳ (עירובין ס״ד.; תרומת הדשן סי׳ מ״ב)
גמרא: עירובין ס״ד.-ס״ה. · ברכות ל״א. (שתוי תפלתו תפלה שיכור תועבה; יכול לדבר לפני המלך; שיכור כלוט פטור מכל המצוות; «אל תתן את אמתך לפני בת בליעל»)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפילה פרק ד׳) · טור · בית יוסף · מרדכי · הגהות מיימוניות · שלחן ערוך ורמ״א
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן צ״ט · דין שתוי ושכור לתפילה · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · לעמוד הבית · סימן צ״ט · ♥ לתמיכה

📖הצטרפות לחברותא